בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיאנית העולם בכתה בכל פעם שיצאה מהבריכה, עד שלא היתה מסוגלת לשחות עוד

את הכישלון בריו וההתמודדות עם דיכאון הצליחה מיסי פרנקלין להותיר מאחור, אבל לא את הבעיות הפיזיות. השחיינית שכבשה בגיל 17 את הבריכה בלונדון 2012 ממשיכה עכשיו הלאה, לחיים אחרים

13תגובות
מיסי פרנקלין. "חלומי הגדול בחיים, יותר מזהב אולימפי, תמיד היה להפוך לאם"
Stephen Spillman/אי־פי/ ס�

החיוך המפורסם של מיסי פרנקלין נעלם למשך תקופה ארוכה, בחייה בכלל ובתחרויות בפרט. קשיים שהחלו עוד לפני משחקי ריו 2016 הוחמרו אחריהם, גוררים ספקות ודיכאון. ביולי השנה נדמה היה שהשמש שוב זורחת עליה, כשהשתתפה בתחרות גדולה ראשונה מזה שנתיים. "רבים ניגשו וסיפרו שאני ממש מאושרת", ציינה בין מקצים באליפות ארצות הברית. לאמה אמרה כי היא חשה שחזרה לעצמה. נדרשו 36 שעות כדי שהחיוך שוב יפנה את מקומו לבכי. בשני המשחים בהם השתתפה, היא הודחה כבר במוקדמות.

למרות הדמעות שהזילה כשיצאה מהבריכה, ושוב במסיבת העיתונאים, התעקשה פרנקלין כי זו רק ההתחלה. הכישלון אמנם עלה לה במקום בסגל האמריקאי לאליפות העולם ב-2019, אבל היא כיוונה הלאה - לאליפות הלאומית באומהה ב-2020, אז תיקבע זהות השחיינים שייסעו למשחקי טוקיו. "בכל פעם אני אומרת לעצמי שאני מעדיפה פי 100 לשבת באומהה ב-2020 אחרי שלא הגעתי לנבחרת בידיעה שניסיתי, מאשר להביט על השנתיים הללו ותמיד לחשוב 'מה אם'", הצהירה, "אז לא משנה מה יקרה - בין אם אהיה קרובה לנבחרת ב-2020 או לא, אלחם כדי לעשות זאת".

חמישה חודשים מאוחר יותר, הפסידה פרנקלין במלחמה. החודש פרשה משחייה בגיל 23, תולה זאת בבעיה מתמשכת בכתפיים במקביל לשינוי בסדר העדיפויות. "נדרש לי הרבה זמן לומר את המלים 'אני פורשת', הרבה מאוד זמן, אבל כעת אני מוכנה", ציינה במכתב שפורסם ב-ESPN, "אני מוכנה לא לסבול מכאב מדי יום, מוכנה להפוך לרעיה, ויום אחד לאם. מוכנה להמשיך להתפתח מדי יום ולהיות האדם והדמות לחיקוי הכי טובים שאני יכולה להיות. אני מוכנה לשארית חיי".

מיסי - דלג

מידת מוכנותה תתברר רק בחודשים הקרובים, בשנים הקרובות, כשתנסה ללכת בדרך בה כשלו רבים מעמיתיה - מחפשת מסלול חדש שאינו כולל השכמות מוקדמות, שעות ארוכות בבריכה ומשטר קפדני ששולט בחיים,  אך גם מארגן אותם. נדמה שאפשר להאמין לפרנקלין כשהיא מצהירה כי היא מוכנה לכך, שלמדה כי שחייה איננה מגדירה אותה. חמש השנים האחרונות לא הותירו לה ברירה.

את 18 שנותיה הראשונות מגדירה האמריקאית "מושלמות". "המשוואה לא היתה יכולה להיות הגיונית יותר", היא מציינת, "את עובדת קשה, יש לך גישה חיובית, את מגיעה מדי יום, נותנת את המיטב ונהיית מהירה יותר". במקרה שלה, מהירה מספיק כדי שבלונדון 2012, בגיל 17 בלבד, תזכה בארבע מדליות זהב אולימפיות. מהירה מספיק כדי ששנה אחר כך תהיה לאשה הראשונה שזוכה בשש מדליות זהב באליפות העולם.

באותה תקופה, פרנקלין היתה נערת הזהב של השחייה האמריקאית, של השחייה העולמית. היא ויתרה על חסויות בסכומים שהוערכו במיליונים רק כדי לחוות איך זה להיות חלק מקבוצה ולהתחרות במסגרת המכללות, שמצריכה מעמד חובבני. עד שכבר עברה למקצוענות, באביב 2015, לא היתה אותה שחיינית. לא היתה אותו אדם.

מיסי פרנקלין, עם מדליית הזהב בלונדון 2012. עד גיל 18 הכל היה מושלם
Michael Sohn/אי־פי

פרנקלין מספרת כי הלחץ שחשה לפני גמר 100 מטר גב במשחקי לונדון התפוגג בזכות מחשבות על הוריה. התרגיל הזה כבר לא יעבוד יותר. כשאל העול של גוף מתבגר, כאבי גב וגם בעיות מתפתחות בכתף התווספו מחויבויות לספונסרים ולתקשורת, היא קרסה. באליפות העולם ב-2015 לא הגנה על אף תואר אישי. לאולימפיאדה השנייה בחייה עלתה רק בשני משחים. "בריו הייתי בכושר הפיזי הטוב בחיי, אחרי שנת האימונים הטובה ביותר שהיתה לי", אמרה השנה ל-CNN, "אבל לא היתה לזה כל משמעות כי מנטלית הייתי במקום כל כך נורא שהייתי חסרת תועלת. לא היו לי את הכוח והשליטה במחשבותיי כמו בעבר, ואז זה לא משנה כמה את מתאמנת".

מה שקרה בריו רק העמיק את הבור. בשני משחיה האישיים הודחה בחצי הגמר. "חלק גדול כל כך ממני רצה לצאת מהבריכה בכל משחה ולהתחיל לבכות. לבי רוסק עם כל תנועה", סיפרה למגזין "סווים וורלד". בראיון אחר ציינה כי "הדבר הקשה ביותר שעשיתי בריו היה לטפס למושב שלי ביציע הספורטאים לגמר 200 מטר גב, תחרות בה זכיתי בלונדון עם שיא עולם. תחרות שתתקיים בלעדיי. זה דבר אחד להעניק השראה לילדות בכך שתזכי במדליות. זה קל. זה דבר אחר לגמרי להוות השראה כשדברים לא הולכים בדרכך". את המדליה היחידה שלה, זהב בשליחות, אפילו לא קיבלה על הפודיום. היא השתתפה במוקדמות, ובגמר נותרה מחוץ לרביעייה.

הוריה המודאגים ראו כיצד את מקום הילדה החייכנית, שהתאהבה בשחייה בגיל 5 וכבר בהיותה בת 13 השתתפה במבחנים לבייג'ין 2008, תפסה בת 21 שנקלעה לדיכאון. "כל האישיות שלי התבססה על השחייה", הסבירה השנה לתחנת CPR, "כשהפסקתי לנצח, חשבתי 'מה עוד יש לי להציע?'. אני כלום אם אינני שוחה, אם אינני מצליחה. היו לי מחשבות איומות לגבי עצמי, כל כך ביקורתיות. הרגשתי שאינני ראויה, שאני לא עושה דבר נכון, לא ראויה לאהבה, לאדיבות, לא מסוגלת לעשות את הדבר האחד שאני אמורה לעשות, וזה לשחות היטב". כשהתעוררה בבוקר, לא רצתה לצאת לאימון. כשוויתרה עליו ורבצה במיטה, רק הרגישה גרוע יותר. גופה לא הקל עליה: בראשית 2017 נאלצה לעבור ניתוח בשתי הכתפיים.

פרנקלין
Martin Meissner/אי־פי

לפני ריו לקחה פרנקלין שנת הפסקה מהמכללה. אחריה, כחלק מתהליך ההחלמה, החלה ללמוד פסיכולוגיה - גם כדי להבין טוב יותר את עצמה. השנה, מתוך הבנה שהיא זקוקה לסביבה חדשה, נפרדה מברקלי ועברה לאוניברסיטת ג'ורג'יה, כדי להמשיך בלימודיה וגם להתאמן בהדרכת ג'ק באורלי, שבהיותה בת 13 היה מאמנה הראשון בנבחרת. טוקיו סומנה כמטרה, סוג של סגירת מעגל. "אנחנו בעניין לטווח ארוך", הצהיר באורלי בקיץ, "וטווח ארוך זה שנתיים".

הטווח של פרנקלין כשחיינית התגלה כקצר הרבה יותר. את מה שלא עשתה הנפש, עשה הגוף. הכתפיים המשיכו להטריד אותה. השנה קיבלה שלושה סבבים של זריקות קורטיזון, לרבות לפני אליפות ארה"ב. לכן ויתרה בתחרות על משחי הגב, האהובים אך מכאיבים יותר, והסתפקה ב-100 וב-200 מטר חופשי. שבעה חודשים אינטנסיביים של אימונים לא מנעו כישלון כפול. כשהרופאים קבעו כי כדי להמשיך בקריירה תצטרך לעבור ניתוח נוסף, בחרה באפשרות האחרת: לא להמשיך.

פרנקלין משאירה את השחייה מאחור, אבל יש דברים שילוו אותה לנצח: שש המדליות האולימפיות, חמש מהן זהב; 16 המדליות העולמיות, 11 מהן זהב. למעשה, היא עדיין שיאנית העולם ב-200 מטר גב, תוצאה שנקבעה אי שם בלונדון. ועדיין, יש משהו שמאפיל על כל אלה. "במבט לאחור", היא אומרת, "לשרוד את שמונת הימים ההם בריו היה ההישג הגדול בחיי".

פרנקלין
Michael Sohn/אי־פי

החיים הללו ייראו כעת אחרת. פרנקלין סבורה שביססה את זהותה יותר מדי על ניצחון, וכשזה נלקח ממנה לא ידעה כיצד להתמודד. מעתה לא יהיו עוד ניצחונות, אך גם לא ציפייה להם. עמם ייעלמו דברים אחרים, כמו הכאב היומיומי, מפנים מקום לדברים חדשים. בספטמבר התארסה לבן זוגה, הייז ג'ונסון, שחיין עבר. על השלב הבא רמזה במכתב הפרישה: "התחלתי להבין שחלומי הגדול בחיים, יותר מזהב אולימפי, תמיד היה להפוך לאם".

ואולי העובדה שכבר הגשימה את החלום האולימפי הקלה על דחיקתו למקום השני. זו היתה קריירה קצרה מדי, גדולה פחות משחזו, ועדיין גדולה יותר מהרוב. כשפרנקלין תהרהר ותיזכר בה, תהיה לה כל סיבה לחייך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו