בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במקום רמטכ"לים חלולים, הגיעה העת לדור הבא של המנהיגות

298תגובות
מחאה מול ביתו של גנץ בעקבות הצטרפותו לממשלת נתניהו
מוטי מילרוד

הסכנה הגדולה ביותר בעקבות בגידתם של בני גנץ, גבי אשכנזי וחבורת הגמדים שמהדסת בעקבותיהם לממשלת השחיתות הלאומית היא אובדן אמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית. זו היתה גם כך פגיעה ומוחלשת מאוד מאז ששועבדה לאינטרסים המשפחתיים-משפטיים של בנימין נתניהו; כעת היא ספגה מכה אנושה, על סף נוק-אאוט.

לא היה כדבר הזה בתולדות הפוליטיקה הישראלית. שיטת הבחירות הייצוגית פשטה את הרגל. כבר היו לנו בעבר עריקים וגנבי מנדטים, התפצלויות וחבירות, הבטחות שהופרו, ממשלות משונות וקואליציות מופרכות; הפוליטיקה היא הרי אמנות הבלתי אפשרי. אבל לא היה פשע שנאה גורף כזה כלפי הדמוקרטיה, שתוכנן ובוצע – כמה אירוני, כמה הגיוני – בידי שני גנרלים מהוללים. ההשוואה לאותם "תהליכים" שעליהם הצביע באומץ יאיר גולן מרתקת, בדיוק בגלל שההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, רק מתחרזת. גם ברפובליקת ויימר קרסה הדמוקרטיה ב-1933 אחרי שלוש מערכות בחירות נטולות הכרעה, כאוס פוליטי ומשבר כלכלי.

התוצאה הטבעית למפולת תהיה ניכור, אדישות וייאוש. אנשים יפנו עורף לצורת המשטר הזו, שבה אין שום משמעות לפתק שהם מטילים לקלפי. הציבור ילך ויאבד עניין בפעולות אזרחיות כמו התגייסות, התארגנות, מחאה והפגנה – אם בסופו של יום ממילא מחליטים רבים מנבחריו לנצל את המנדט שהופקד בידיהם כדי לעשות בדיוק ההפך ממה שאליו התחייבו ולמענו נשלחו. אובדן הבושה המוחלט מתבטא כרגיל בהשתנה מהמקפצה. "ממשלת החירום" המתוכננת תכלול 30 או 34 שרים. שר הבריאות ב"ממשלת הקורונה" ימשיך להיות יעקב ליצמן המנותק והלא רלוונטי. כסגניתו המיועדת מוזכרת אורלי לוי-אבקסיס, שהצהירה במספר הזדמנויות כי מקור הקורונה בנגיף מהונדס שחמק מהמכון הסיני ללוחמה ביולוגית.

המהלך הראשון של אותה "ממשלת הצלה", והתנאי להקמתה, הוא כמובן הצלת נתניהו: חקיקת בזק שתבטל את הלכת דרעי-פנחסי ותאפשר לנאשם בפלילים למלא תפקיד בממשלה. זו המשמעות היחידה ב"כניסה תחת האלונקה" שפמפם נתניהו בחסות הקורונה ומהדהדים עכשיו שפוטיו החדשים: מנהיג ומפלגה שניהלו שלוש מערכות בחירות על עיקרון אחד ויחיד, שלפיו ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום אינו ראוי וכשיר למלא את תפקידו, יתייצבו בכנסת דווקא כדי לאפשר לאותו נאשם להמשיך לשלוט במדינה.

שורש הסכנה נעוץ בפער בין תוצאות הבחירות לממשלה שצפויה לקום בעקבותיהן. בתהום שבין המציאות האלקטורלית למציאות הפוליטית. 62 מנדטים הצביעו לפני פחות מחודש למגוון סיעות ומפלגות, על סמך הבטחות מפורשות, כדי לסלק את הנאשם המתבצר בבלפור. רק 58 מנדטים תמכו בהמשך שלטונו. העובדה שהמיעוט הצליח לכופף את דעת הרוב לא בכוח הזרוע אלא באמצעים דמוקרטיים כביכול, תוך ניצול סדקים ופגמים בשיטה - תגרום למיאוס מהשיטה. אנשים כבר מדברים על זה בפה מלא מאז ליל הבגידה הגדולה. ואילו הימין הביביסטי ממילא מתעב את הדמוקרטיה, ואורב לפתחה. ברגע השיא הוא הרים יד אחת על הרשות השופטת ויד שנייה על הרשות המחוקקת. המחנה הדמוקרטי התגייס לבלום את ההפיכה, רק כדי לגלות למחרת שהמפקד העליון תקע לו סכין בגב. זה מקור תחושת האבל וההלם שפשטו במחנה – לא הפסד דמוקרטי, אלא רצח הדמוקרטיה.

מעל זירת הפיגוע מרחפת לפיכך משימה קשה ומתישה: לקומם מחדש את המחנה מהריסות הרמטכ"לים. צריך לשנן שוב ושוב את מספר הקסם - 58:62. חצי עם רצה שינוי, והוא לא הולך לשום מקום גם כשתיגמר הקורונה. אפשר יהיה לבנות ולנהל אופוזיציה אכזרית ונחושה מול ממשלת השחיתות הלאומית המתוכננת. היא אולי תיראה רחבה ויציבה בהתחלה, אבל החטא הקדמון שממנו נולדה צפוי לערער את קיומה. משפטו הפלילי של העומד בראשה יתחיל מתישהו, גם המשבר הכלכלי האדיר. להיסטוריה יש לפעמים דרכים עקלקלות משלה לסגור חשבון.

את הזמן צריך לנצל בינתיים להתארגנות מהירה, במסגרות מפלגתיות ברורות שיוסכם ביניהן על שיתוף פעולה לאור מטרת הגג. האחת היא מפלגת מרכז נחושה בהובלת לפיד, ליברמן ויעלון. השנייה היא כמובן הרשימה המשותפת, שכוחה צפוי רק לגדול. אם למרבה הצער לא תימצא עדיין הדרך לחבור אליה עם שאריות השמאל היהודי – לא יהיה מנוס מלארגן אותו מחדש על חורבות מפלגת העבודה ומרצ. הגיעה העת לדור הבא של המנהיגות: נשים אמיצות ואנשי אמת, במקום רמטכ"לים חלולים.

מותר ללקק את הפצעים, טבעי גם להתכנס מעט לתקופת החלמה. תקשורת אחראית וחרוצה אמורה למלא בינתיים את תפקידה בבדיקה מקיפה ויסודית של מניעי גנץ ואשכנזי. נדרש הסבר מלא להתהפכות המשונה הזאת, אחרי שלושה סבבי התכתשות ודווקא רגע לפני השלמת ההשתלטות על בית המחוקקים. פחות ניתוחי אישיות ואופי, מוצדקים כל שיהיו, ויותר עובדות. מה בדיוק הובטח להם, ואיזה מקל הונח לצד הגזר. האחד הרי סוחב לפחות קופת שרצים אחת מימי פרשת הרפז, השני אוחז בטלפון רגיש שנפרץ, ולא בידי האיראנים. אדם מקבל מהנשיא מנדט אחרי שגייס 61 ממליצים, ואז מעדיף פתאום להתמנות דווקא ליו"ר הכנסת כדי להרכיב ממשלה בראשות יריבו המר, נאשם בפלילים שלא פסק מלתקוף ולהסית נגדו, בעודו ממלמל ש"ישראל לפני הכל". מישהו חוץ מדויד גרוסמן וגדעון לוי מאמין ברצינות לסיפור הזה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו