פרשנותההגנה הטובה ביותר על טראמפ (ונתניהו) היא התקפה על מאשימיו

טרבור נואה, יורשו של ג'ון סטיוארט באירוח התוכנית הסאטירית "הדיילי שואו", כנראה עוד לא שמע על שר המשפטים הישראלי אמיר אוחנה, אבל לא היה מתקשה לפענח את מהלכיו. שלשום התייחס המנחה למסע ההשמצות שפתח הימין בארה"ב מיד עם היוודע עדותו של הבכיר הביטחוני בבית הלבן, אלכסנדר וינדמן, בחקירת ההדחה נגד דונלד טראמפ, וכך אמר: "אחת הדרכים בהן תומכי טראמפ מגינים עליו היא לא הגנה ממשית, שהרי אי אפשר באמת להגן עליו. במקום זאת, הם מנסים ליצור מציאות שבה אי אפשר לבטוח באף אחד. אין אמת. אין דבר בעולם שאפשר באמת להוכיח. ואם זה המצב, אז למה צריך בכלל לעשות משהו?".

כך נהג אוחנה, בהשראת אדונו בנימין נתניהו, כשניסה השבוע להאשים את פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה במניעים זרים ופסולים בלי לתת ולו בדל הוכחה להשמצותיו. גם אם מתעלמים מההיבטים הפליליים של פרשיותיו, קשה להגן ישירות על נתניהו כשברקע נערמות עוד ועוד עדויות על מעשיו. אז מה עושים? משכנעים את הציבור שממילא אי אפשר להאמין לאיש. לא לנשיאים, לא לרמטכ"לים, וגם לא לשוטרים, שופטים ופרקליטים. רק ביבי.

שדרי רשת פוקס ואישים רפובליקאים נוקטים טקטיקה דומה. הם לא מגינים על טראמפ, הם מערערים את האמון הציבור בשיטת האיזונים והבלמים, וביושרתם של משרתי ציבור וחושפי שחיתויות הפועלים על פי חוק. וינדמן זכה ל"טיפול" דומה, שממנו גם עלתה צחנה לא קלה של אנטישמיות.

וינדמן, קצין צבא בכיר ומומחה לאוקראינה שמוצב במועצה לביטחון לאומי, הוא בוגר אוניברסיטת הרווארד וקצין קרבי ומוערך שעוטר באות "לב סגול" לאחר שנפצע ממטען צד בעת שירותו בעיראק. נקודת התורפה הגלויה שלו, לפי משמיציו, היא העובדה שנולד באוקראינה, שממנה היגר לארצות הברית עם משפחתו בגיל שלוש. נקודת התורפה הסמויה של וינדמן, ככל הנראה, היא היותו יהודי.

מגיני טראמפ פתחו מיד במסע מתוזמר שנועד להטיל ספק בנאמנותו של וינדמן לארה"ב, מדינה שהוא ואחיו התאום, יבגני, שמטפח גם הוא קריירה צבאית, הקדישו לה את חייהם. תומכי טראמפ האדוקים, כמו מקביליהם בישראל, כבר הוכיחו שאין ערך או נורמה שירתיעו אותם מהמאמץ לעשות דה־לגיטימציה למי שמעז להתייצב נגד הנשיא: הטענה שלקצין יהודי בצבא האמריקאי יש "נאמנות כפולה" נשמעה לרבים כאנטישמיות צרופה. מבקריהם השוו את וינדמן לאלפרד דרייפוס, לא פחות. לצפייה באחד הדיווחים על וינדמן בפוקס ניוז:

הכתמת הקצין בחשד לבוגדנות הגדישה כל כך את הסאה, שבאופן יוצא דופן גם הצמרת הרפובליקאית נרתעה, גינתה את המתקפה עליו וקראה להפסקתה. אבל התקרית חשפה את ההשלכות ההרסניות של נטישת כל יומרה לאידיאולוגיה או ערכים לטובת נאמנות עיוורת ופולחן אישיות של מנהיג, בין ששמו טראמפ ובין ששמו נתניהו. לגיונותיו הופכים את כל מי שמתריע על מהלכיו, ובוודאי כל מי שמעז להעיד נגדו, לאויב העם.

מדובר באחד המאפיינים העיקריים של תנועות בעלות אופי טוטליטרי: זיהוי מוחלט של המנהיג עם המדינה ושל נאמנות למנהיג עם נאמנות למדינה, וכפועל יוצא מכך, הכתמת כל מי שאיננו הולך בתלם כנגוע בבוגדנות. עובדות ברורות, ראיות חותכות, אמת אובייקטיבית, החוק היבש וסדרי מינהל תקינים מושלכים לשוליים. דברי המנהיג, מופרכים ככל שיהיו, הופכים דברי אלוהים חיים וההגנה עליו, מטורללת ככל שתהיה, היא מצווה קדושה.

קו פרשת המים

אין פלא שעדותו של וינדמן הוציאה את מגיני טראמפ מכליהם וחילצה מהם תגובות הגובלות באנטישמיות. אף שוועדת המודיעין של בית הנבחרים כבר אספה עדויות נסיבתיות המצביעות בבירור על ניסיון של טראמפ לסחוט את מקבילו האוקראיני וולודימיר זלנסקי, וינדמן הוא הראשון ששמע במו אוזניו את שיחת הטלפון בין השניים ב–25 ביולי. היתה זו השיחה שבה השתתף טראמפ באופן אישי בניסיון הסחיטה, לא באמצעות רודי ג'וליאני או שגרירים מטעם או פקידים מתקרנפים.

מעדותו של וינדמן אף עולה חשד מבוסס שתעתיק השיחה שפרסם הבית הלבן, שטראמפ הגדירה "נקייה מכל רבב", למרות עדות ברורה לאקדח מעשן, צונזר בטרם שוחרר לציבור. בפועל, כך ניתן להבין, האיום על זלנסקי היה בוטה וחריף הרבה יותר. הפערים בין התעתיק למציאות העלו מן האוב עוד אסוציאציה לחקירות ההדחה נגד ריצ'רד ניקסון ולפרשה המפורסמת של מחיקת 18 וחצי דקות מתוך הקלטות בבית הלבן, שבהן ניקסון הפליל עצמו בטיוח ניסיון הפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית בקומפלקס ווטרגייט.

העדות הישירה והמרשיעה של וינדמן גיבתה את דבריהם של פקידים אחרים במשרד החוץ והמועצה לביטחון לאומי, שסיפרו בעדויותיהם כיצד נחשפו לפעילותם העצמאית של ג'וליאני וחבורת סייעניו. אלה ניהלו, ברשות ובסמכות נשיאותיים, מדיניות חוץ פרטית כלפי אוקראינה, שסתרה את המדיניות הרשמית ופגעה, לדברי וינדמן ואחרים, בביטחון הלאומי של ארה"ב עצמה. אוקראינה נחשבה עד כה בעלת ברית חיונית במאמץ לבלום את התפשטות ההשפעה הרוסית מערבה, אבל לטראמפ יש סדר עדיפויות אחר. הוא רוצה לפגוע ביריבו הדמוקרטי ג'ו ביידן, מנסה לטפול על אוקראינה את כל פרשת רוסיה־גייט — שטראמפ אמנם נחלץ ממנה, אבל בשן ועין — ואולי גם להשביע את רצון אדוניו לכאורה בקרמלין.

העדות של וינדמן סימנה קו פרשת מים בהליכי ההדחה של הנשיא. היא שכנעה את אחרוני הספקנים במפלגה הדמוקרטית שהתיק נגד טראמפ הוא בטון יצוק. היא הניעה את יושבת הראש ננסי פלוסי להביא לראשונה את הפרוצדורה של הליכי ההדחה להצבעה במליאת בית הנבחרים, שאושרו אמש. היא הבטיחה תמיכה כמעט מוחלטת של הרוב הדמוקרטי בהצעה לפתוח בהליכים פומביים נגד הנשיא, גם בקרב מחוקקים המייצגים "מדינות אדומות" ועלולים להיענש על ידי מצביעים אוהדי־טראמפ על התייצבותם נגד הנשיא.

הנבחרים הרפובליקאים, לעומת זאת, עדיין מתייצבים כאיש אחד מאחורי הנשיא, לרבות אלה המייצגים "מדינות כחולות" ואשר עלולים לספוג עונש דומה מן העבר השני. הקיטוב הטוטלי בהצבעה יסייע לטראמפ ואנשיו לצייר את ההדחה כמהלך פוליטי גרידא, אך האמת היא שבקיר המגן הרפובליקאי החלו להתגלות בקיעים ניכרים שרובם, אך לא כולם, סמויים עדיין מהעין.

עדותו של וינדמן הגבירה את החששות בצמרת המפלגה שהליך ההדחה בבית הנבחרים לא יתפוגג בעצמו, כפי שקיוו תחילה, אלא יונח בתוך חודשים ספורים כפצצה מתקתקת לפתחו של הסנאט. בניגוד לעמדתו של מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט מיץ' מקונל, הסנאט ככל הנראה ייאלץ לקיים משפט לנשיא ולהצביע בסופו על הרשעתו או זיכויו. בשיחות פרטיות עם כתבים אמריקאים, החלו בכירים רפובליקאים להביע חשש שאם וכאשר טראמפ ייפול, נאמניו ייפלו יחד אתו. בתסריט קיצון, המפלגה עלולה לספוג בבחירות 2020 את אחת המפלות הקשות בתולדותיה.

קיר המגן נחלש

ניצני ההתנערות הרפובליקאית מטראמפ אינם נובעים רק, ואולי אף לא בעיקר, מפרשת אוקראינה. השקט שגזר על עצמו האגף הניצי במפלגה — גם אחרי שטראמפ התחנף לרוסיה, התקפל לפני צפון קוריאה וחיזר אחר מנהיגי איראן — החל להתרופף לאחר החלטתו לסגת מצפון סוריה ולהפקיר את הכורדים בידי הטורקים. בניגוד להערכותיהם של פרשנים רבים, חיסול מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדאדי לא שינה באופן מהותי את המגמה.

קיר המגן הרפובליקאי עלול להיחלש עוד יותר לאחר עדותו של היועץ לביטחון לאומי המפוטר, ג׳ון בולטון, שהוא ויועציו בבית הלבן התרעמו ומחו מלכתחילה על מהלכיו העצמאיים של ג'וליאני ועל ניסיון הסחיטה של זלנסקי. ג'ון בולטון, אליל הניצים הרפובליקאים, בוודאי יוגדר מיידית כשמאלן בוגד ואלוף הדיפ־סטייט על ידי רבים מחסידיו השוטים של הנשיא, אך כמו במקרה וינדמן, גם השמצתו עלולה להתגלות כגשר אחד רחוק מדי עבור מקצת הרפובליקאים. המרמור מאחורי הקלעים יפרוץ במוקדם או במאוחר למרכז הבמה.

לדמוקרטים, לעומת זאת, תהיה הבוקר סיבה כפולה למסיבה: לא רק שפתחו רשמית בהליך שבסופו ייתכן שייפטרו מעולו של טראמפ — בבחירות או בהדחה — אלא שבמקביל יוכלו לחגוג את הניצחון ההיסטורי והסנסציוני של קבוצת וושינגטון נשיונלס אתמול לפנות בוקר בוורלס סיריס, סדרת הגמר של אליפות ליגת הבייסבול. אוהדי הנשיונלס, רובם תושבי וושינגטון הליברלית וסביבתה, שהמתינו 95 שנה לאליפות נוספת לעירם, הם גם אלה שזיכו את טראמפ בקריאות בוז קולניות כשהגיע לצפות באחד ממשחקי סדרת הגמר, אף שהודיע כמה שעות קודם לכן על חיסולו של אל-בגדאדי.

הפנטזיה המקבילה בשמאל הליברלי בישראל היא, שנתניהו יגיע לגמר גביע המדינה בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב, יזכה לקריאות בוז מהקהל, ייאלץ לחזות בניצחון מוחץ ובלתי צפוי של קבוצה המזוהה עם יריביו ויחזור הביתה רק כדי לשמוע שהיועץ המשפטי החליט לאזור אומץ ולהגיש נגדו כתבי אישום. בינתיים, כמו שאומרים, זה "רק באמריקה".