ג'ו פאראנטה, בחור צעיר עם זקן בן ימים ספורים ומבט חולמני, עומד מאחורי דלפק מזקקת הרום "קאטון אנד ריד" (Cotton & Reed). ידיו עטופות כפפות לבנות, והוא צופה אל הרחוב הריק. הדלת נעולה והכניסה למקום אסורה. לדבר איתו ועם הברמנית שלצדו אפשר רק מבחוץ.
ביום ראשון שמשי טיפוסי כמו זה, כלומר לא יום ראשון של ימי הקורונה, מתחם השוק "יוניון מרקט" שבצפון-מזרח וושינגטון הבירה, ארה"ב, הוא לרוב הומה אדם. אבל זה לא יום טיפוסי, ומלבד דרי רחוב שחוצים את הכביש מדי פעם ועיתונאי ישראלי חטטן, האזור נטוש למדי.
לא הרחק מהמבשלה חונות ארבע מכוניות משטרה זו לצד זו. חלונות הניידות מורדים והשוטרים, העמוסים בפעילות בדרך כלל, משוחחים ביניהם. על הקיר מעל רוססה כתובת גרפיטי שחורה גדולה ורלוונטית משהו: "NEVER GIVE UP" ("לעולם אל תוותרו").
שורת בקבוקי הזכוכית שמאחורי פאראנטה לא מכילה אלכוהול. כלומר, היא כן, אבל לא כזה המיועד לשתייה. כמו מבשלות שיכר רבות אחרות ברחבי ארה"ב, גם "קאטן אנד ריד" החלה בימים האחרונים לייצר מוצר יקר המציאות אף יותר משתיה חריפה - ג'ל חיטוי לידיים.
כל מי שרוכש בקבוק רום, בסביבות 40 דולרים (כ-150 שקלים) לבקבוק, מקבל בקבוקון מפלסטיק של נוזל חיטוי, ורשאי לרכוש עוד בקבוק אחד שכזה. בקבוקי הזכוכית, בנפח 750 מ"ל, נמכרים ב-25 דולר האחד, כמאה שקלים. היוזמה העסקית הזו, שהרווח הנאה בצדה לא משתווה כמובן להפסד שנגרם למבשלות שסגרו את שעריהן לקהל הלקוחות, הוא תוצר המחסור העולמי בג'ל לחיטוי.
המצרך הבסיסי הפך לפני שבועות ספורים למוצר נדיר; באתר אמזון וברשתות השיווק השונות לא ניתן להשיגו כבר מזמן. היו כאלו שאגרו מלאי ענק ואז מכרו בקבוק במחיר גבוה פי עשרה ויותר מזה שרכשו מלכתחילה. זוג אחים מטנסי, שאגר קרוב ל-18 אלף יחידות, אולץ לתרום אותן לכנסייה לאחר שנפתחה נגדו חקירה פלילית.
בשל המחסור החמור החליט מנהל התרופות והמזון בארה"ב (FDA), להקל על התקנות לייצור הג'ל, והודיע כי לא ינקוט בהליכים נגד יצרנים לא מורשים. מושל ניו יורק אנדרו קואומו, למשל, הודיע כי המדינה תייצר בעצמה מדי שבוע כמאה אלף גלונים של הנוזל (כ-380 אלף ליטרים). המזקקות, כאמור, קפצו על ההזדמנות למתן במעט את ההפסדים הנגרמים להן מאובדן ההכנסות בעת הזו.
לפי דיווח ברדיו הציבורי NPR, התאחדות המזקקות במדינה מעריכה שכ-75% מהמזקקות מייצרות כיום ג'ל חיטוי. במבשלת הרום, המתכון לייצור הג'ל הוא אלכוהול נקי ברמה של 60% או יותר, בתוספת של מי חמצן וגליצרין צמחי, שכולם מעורבבים בבלנדר. התוצר מרגיש נוזלי אך במעט מהג'ל הממוצע, אך הוא מתייבש באותה המהירות ומריח כמו המוצר המוכר.
כקילומטר משם נמצאת המזקקה Republic Restoratives Distillery שמשמשת גם כבר קוקטיילים. ברמנית עומדת מאחורי שולחן החוסם את הכניסה למה שהיה עד לפני ימים ספורים בר עמוס. מאחוריה מכין אחד העובדים את הנוזל המבוקש. היא מסבירה שמאחר שאין להם רישיון לכך, הם לא מוכרים את נוזל החיטוי, אלא נותנים אותו במתנה למי שרוכש בקבוק משקה חריף.
"אנשים באים לפה בשביל נוזל החיטוי. חד משמעית", היא אומרת. בינתיים, מחוץ לדלת מתאספים שני לקוחות ואני מתבקש לצאת כדי שהם יוכלו להיכנס למקום, אחד אחד כמובן. "זה קצת כמו שמוכרים בעיר גראס", אומרת לי בחורה בשנות השלושים לחייה שביקשה לא להזדהות בשמה. "רשמית אסור לרכוש סמים, אז אתה קונה סטיקר בחמש עשרה דולר ומקבל את הגראס במתנה".