השכנה מניחה מגש
בתגובה על " איך יוצאים מהסגר? שלושת השבועות הבאים יכריעו את הכף", מאת רן בליצר ("הארץ", 24.3)
בקרוב יחגוג שמונים והוא בודד בבידוד. אשתו בחו"ל בעניין משפחתי והוא לבדו. טלפון מהבת, שיחה עם חבר, והדממה חוזרת כשהיתה. הולך סובב בדירה, מהסלון לחדר השינה ובחזרה. שוקע בכורסה, עוצם את עיניו, והנה הוא בפלורנטין, שכונת נעוריו. אצל החרדי העבדקן הוא שותה צוף, ושני בניינים משם הוא נכנס ל"שבח". שם, ליד השולחנות הקטנים, אפשר לקבל שכבת יוגורט חמצמץ וסמיך בצלחת פח, ולצדה משולש בורקס גדול ופריך. בפינת פלורנטין־הקישון, מי שנותרו לו כמה גרושים יכול לשתות גזוז בשישה טעמים. ואחר־כך כדורגל במגרש הגדול שליד הבית, עם החברים, ואמא תכין לכולנו חביתות בין שתי פרוסות עבות. בקיץ השמש בוהקת בחוף ג'באליה, הים כחול והחול זהוב. הבנות הצעירות בבגדי הים הצנועים של פעם, ואנחנו, הבנים, מרחפים סביבן בלב פועם.
קול צלצול מעיר אותו מהזיותיו: השכנה ממול עם מגש בדלת, מניחה אותו על השטיחון ומתרחקת. הגשם מקיש על החלונות והרחוב שומם. אין איש מלבדו.
יצחק כהן, ירושלים
"טוב חי מזוהם ממת סטרילי"
בתגובה על "הממשלה עוקפת את הכנסת: אישרה איכון סלולרי של חולי קורונה בתקנות חירום", מאת נועה לנדאו ("הארץ", 16.3)
למקרא הכתבה על אישור איכון והדיון הציבורי עלה אצלי זיכרון מן העבר. בצעירותי בקורס עזרה ראשונה במד"א לפני שנים רבות בבניין ברחוב מזא"ה בתל אביב, ערכנו תרגיל מסכם תחת ביקורת קפדנית של רופאי התחנה. הסטריליות אשר נדונה בשיעורים ובתרגולות עלתה בתרגיל מסכם זה ביתר שאת: המדריכים עצרו את התרגיל שוב ושוב וחייבו אותנו לחזור על פעולה או על תיאורה.
בשלב מסוים צעק אחד המדריכים הוותיקים, אשר סיפר לנו קודם לכן על הבהלה ועל האנדרלמוסיה שאחזו בתושבי תל אביב בעת התקפת המטוסים האיטלקיים במלחמת העולם השנייה: "תפסיקו כל הזמן לחשוב ולדבר על סטריליות, העיקר הוא הצלת החיים", והוסיף: "טוב חי מזוהם ממת סטרילי".
קדושת החיים היא יסוד מהותי ואוניוורסלי. במסורת היהודית הותר למענה כמעט כל דבר, חוץ משלושה מצבים. פגיעה מסוימת זו בחירות הפרט (על הסיכון שבה, שאין לזלזל בו) למען הצלת חיי הכלל איננה מקימה לעניות דעתי מצב רביעי.
עו"ד אביעזר גרואר, שוהם
הבעיות הופכות לאידיאולוגיה
בתגובה על "גנץ צריך להיות אמיץ, להיכנע ולהצטרף לנתניהו", מאת גדעון לוי ("הארץ", 21.3)
מאמרו של גדעון לוי נסמך בין היתר על הטענה, שבנימין נתניהו "הוא הכי טוב שיש עכשיו", וכך גם במשתמע מנכ"ל משרד הבריאות. זה נכון אם שופטים אותם כפרזנטורים של פעולות הממשלה בעת משבר — אך בהיותם מנהלי המשבר הם לוקים בניגוד אינטרסים. הם האשמים העיקריים בהרס מערכת הבריאות והכנתה לעת משבר, אבל משום מחדלם האינטרס שלהם (הטבעי, גם אצל אדם שאינו נתניהו) הוא לפעול בדרכים המתכחשות לבעיות אלו. לדוגמה: אין ערכות בדיקה — אז לא צריך בדיקות. אין מיטות אשפוז — אז האשפוז הנכון הוא בבית. כך החסרונות והבעיות נהפכים לאידיאולוגיה, במקום לבעיות שצריך להתמודד עמן.
ניגוד העניינים של נתניהו גדל מאוד בעת הזאת, בשל האינטרס האישי שלו להישאר בבלפור ולהימלט ממשפט. כל החלטה נגועה באינטרסים אישיים אלו ולכן הוא עלול, במודע או שלא במודע, לקבל החלטות שאינן אופטימליות, להעצים את הדרמה, להאריך את משכה ולהגדיל את האיומים האמיתיים והאפשריים. משבר הקורונה הוא אפוא דוגמה, וסיבה, למסוכנותו של נתניהו בתפקיד הקברניט בעת הזאת.
גדי מינץ, תל אביב
לס, איפה אתה חי?
בתגובה על המכתב למערכת "יום כיפור חברתי־כלכלי", מאת יורם לס ("הארץ", 17.3)
עמיתי יורם לס, איפה אתה חי? קראת שבאיטליה יש אלפי מתים מקורונה, עד כדי בעיות קבורה? גם עלינו להגיע עד כדי כך?
מרים וינטר, בוגרת ביה"ס לרפואה הדסה ירושלים
טיבי, הנכד לומד באירופה
ביום רביעי נמסר בחדשות 12 שח"כ אחמד טיבי היה שותף בארגון מטוס שיחזיר ארצה סטודנטים לרפואה מאיטליה. בידיעה לא השתמשו בתואר הדוקטור של טיבי, אחד השמות המושמצים בחוגי הימין (זוכרים? "או טיבי או ביבי"), וגם את דיוקנו לא זכינו לראות בהזדמנות זו. המדווח היה מנכ"ל ישראייר, שהתארח באולפן.
מתברר שבכנסת יש חבר אשר דאג, יזם ואירגן את אחת המשימות הכמעט בלתי אפשריות בימים האלה — השבת סטודנטים מאיטליה מוכת הקורונה לביתם, כולל כל הבעיות הלוגיסטיות הקשורות בכך — ביגוד מבודד לכל הצוות, הפרדה בין אנשים, חיטוי המטוס וכל הסביבה, ועוד. לכל החוששים מהרשימה המשותפת: מה היה מזיק לנו אילו בקואליציה מהחלומות היה ד"ר אחמד טיבי מכהן בתפקיד שר הבריאות?
נ.ב. אני סבתא לנכד הלומד רפואה באחת מארצות מרכז אירופה, וכיום אין דרך להשיבו הביתה.
מוניקה תיבון, חיפה
טל"ח בשב"כ?
בתגובה על "הבדיקה חזרה שלילית — אבל השב"כ שלח את כולם לבידוד", מאת רוני לינדר ("הארץ", 17.3)
עכשיו, משהופעלו טכנולוגיות המעקב של השב"כ על חולי קורונה, התברר שהן אינן עובדות טוב כל כך, ושולחות מדי פעם בפעם את האנשים הלא נכונים למעקב. נשאלת השאלה כמה פלסטינים נשלחו לכלא בטעות לאורך השנים, ומרצים עונשי מאסר על לא עוול בכפם. כאשר נותנים לגוף כזה כוח, בלי שום פיקוח וביקורת, וכשבתי המשפט מקבלים את דיווחי השב"כ בלי פקפוק, אין להתפלא שדברים כאלה קורים.
ספי ליפקין, תל אביב