מרססים סביבכם אמוניום
בתגובה על "המשרד להגנת הסביבה: החיטוי נגד קורונה בשטח ציבורי לא יעיל ומסוכן", מאת צפריר רינת ("הארץ", 24.3)
קראתי את הכתבה של צפריר רינת בנושא ריסוס משטחי ציבור נגד וירוס הקורונה. לצערי, אנשי מקצוע רבים אינם מודעים לעובדה, שחומרי חיטוי רבים מותאמים רק לחיידקים ולא לווירוסים. בכמה מדינות נעשה שימוש בסודיום היפוכלוריט, שהוא המרכיב הפעיל של אקונומיקה. מוצר זה אכן יעיל נגד מגוון רחב של חיידקים ווירוסים. מבחינה סביבתית הנזק שלו אפסי כי הוא מתפרק באור השמש בתוך זמן קצר, שעות אחדות לכל היותר, ותוצר הפירוק שלו הוא מלח בישול.
לעומת זאת, בישראל נעשה ריסוס בתמיסה של אמוניום רביעוני (הידוע יותר בשם בנזאלקוניום כלוריד). השימוש בחומר זה הוא שגיאה גסה. על פי מחקר מבוסס, חומר זה כלל אינו יעיל נגד וירוס הקורונה. מעבר לכך: הוא אלרגני, אינו מתפרק בקלות, ולכן מזיק לסביבה.
קרוב לוודאי, שגורמי כיבוי האש שפעלו בראשון לציון אינם מודעים לנושא, אולם כדאי לפרופסור המומחה שייעץ לעיריית רמת גן ולממשלת ישראל לקרוא בעיון את הספרות הרלוונטית.
פרופ׳ מנחם רובינשטיין, תל אביב
אדלשטיין, עובדות בסיסיות
כאשר מכריזים על בחירות, הכנסת מתפזרת, וחבריה אינם עוד חברי כנסת, אבל כדי להימנע מהעדר שלטון נותרת הממשלה על כנה, עד לבחירת ממשלה חדשה על ידי הכנסת החדשה. פיזור הכנסת חל על כל חבריה, כולל היו"ר וראשי הוועדות, ועל אלה להיבחר שוב על ידי חברי הכנסת החדשה. לפיכך יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת הקודמת, הוא מהותית חבר כנסת מן המניין, והוא מפר את החוק כשהוא מייחס לעצמו מעמד של שליט אבסולוטי על סדרי הכנסת.
מיכאל קוכמן, רמת גן
אחדות, אחדות
בתגובה על "נתניהו הציג סוף סוף לאומה את הצעתו לממשלת אחדות. ספק אם גנץ התרשם", מאת יוסי ורטר ("הארץ", 22.3)
עת רעה היא לעולם ועת חמורה לישראל. ישראל היא מעין אי, אך אינה נבדלת מן העולם ברמת הסכנה. כחול לבן, צבעי הדגל הלאומי שלנו, היא מפלגה גדולה, שזכתה ליותר ממיליון קולות. עובדה זו מטילה עליה אחריות לאומית כבדה בכל הקשור בסיוע להנהגה הקיימת. יש במפלגה כישרונות מגוונים, ניסיון מצטבר רב וידע. כל אלה הם פוטנציאל לאומי מרשים, שאסור לוותר עליו. כחול לבן חייבת להשתלב בממשלת אחדות לאומית, לבל תבגוד באלה שנתנו בה את אמונם.
אברהם אלון, נתניה
צייתו לבג"ץ
בתגובה על "בג"ץ: על אדלשטיין לכנס את המליאה לבחירת יו"ר הכנסת עד יום רביעי", מאת נטעאל בנדל ("הארץ", 23.3)
אני מתנגד לאקטיוויזם השיפוטי של בג"ץ וסבור שעליו לחזור לימים שבהם הגביל את זכות העמידה מולו והגביל את עיסוקיו מול הכנסת והממשלה אך ורק לנושאים כמו שמירה על זכויות היחיד, המיעוט, הבעת הדעה והשוויון בפני החוק. לכן מוטב היה, אילו דחה על הסף את העתירות שהוגשו לו לחייב את יו"ר הכנסת לכנס את הכנסת לדיון לבחירת יו"ר חדש.
אלא שבג"ץ כמו בג"ץ, וכמנהגו מאז המהפכה החוקתית והשיפוטית שהכריז עליה השופט אהרן ברק, הורה ליו"ר הכנסת למעשה להדיח את עצמו.
למרות התנגדותי להתערבות של בג"ץ בשאלה זו ולמרות העובדה שאם כבר התערב אני מתנגד לפסיקתו, אני קורא ליו"ר הכנסת ולכל חבריה לכבד את החלטת בג"ץ. אי ציות להחלטה יגדיל בשעה קשה זו את התוהו ובוהו הפוליטי והחוקתי — וזה גרוע מההחלטה עצמה.
עו"ד אודי בוך, חיפה
לפיד מפרק? הרהורי לב
בתגובה על "לפיד מפרק את כחול לבן", מאת נוה דרומי ("הארץ", 24.3)
נוה דרומי רואה מהרהורי לבה כשהיא טוענת שיאיר לפיד מפרק את כחול לבן. לדבריה, "בעבור הקורונה אין צורך באחדות, כי נתניהו מנהל את המשבר היטב". אבל הרי בנימין נתניהו עצמו טוען, שבעת המשבר "הקשה ביותר שהיה במדינה" צריך אחדות. אני חולקת גם על הציונים שדרומי נותנת לנתניהו על ניהול המשבר.
צר לי, דרומי: משאלת לב איננה עובדה.
ד"ר יעל גרייף, גבעת שמואל
מתירים את דמנו?
בתגובה על "החרדים כמעבירי מחלות: כך מתירים את דמנו", מאת ישראל כהן ("הארץ", 23.3)
במקום להמליץ על הימנעות מהתקהלות של חרדים, ישראל כהן טוען כי "הותר דמו של ציבור זה, תוך כדי הכללה גסה ופושעת". אני עוקב אחר הודעות התקשורת, ולא ראיתי בשום מקום כל רמז להתרת דמו של הציבור החרדי.
אבל ראינו שהיו בקרב החרדים ציבורים שלא נשמעו להוראות של גורמי הבריאות: היתה התקהלות בחתונות, ישיבה בצפיפות בבתי המדרש, ויש מי שאף זילזלו בהוראות הרשויות ובמקום זאת נשמעו להוראות הרבנים. בעשותם כך "התירו את דמו" של הציבור הממושמע בסכנם את בריאותו.
כהן גם טוען טענה תמוהה נגד הרשויות, כי "נזכרו רק בשלב מאוחר יחסית... לפנות למגזר החרדי בשפה המשמשת אותו... כרוזים ופשקווילים ביידיש". ואני חשבתי, כי הציבור שכהן מגן עליו מבין את השפה העברית, שפת הקודש.
אליעזר קינרייך, כפר סבא
הנה באה הרכבת
טל, בת השנתיים וחצי, משחקת ברכבת. קוראת לאמה: אמא בואי, עלי על הקרונה שלי!
אסתר רמון־סבא, תל מונד