ניפגש בשש אחרי המלחמה - ניתוח פתוח - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

ניפגש בשש אחרי המלחמה

משבר הקורונה הוא במידה מסוימת מלחמת יום כיפור של הרפואה הציבורית. נכון, מדובר במצב קיצון, אך לא חסרו התרעות לחוסר המוכנות. אבל עכשיו שולחים את המוסד לחפש מכונות הנשמה

תגובות
צוות מחטא את רחבת האמבולנסים בבית חולים הדסה עין כרם שבירושלים, השבוע
אמיל סלמן

"מלכת הרפואה" - כך כינו את הרפואה הפנימית כשהתחלתי את לימודיי הקליניים בבית הספר לרפואה. אני זוכר את השבועות הראשונים במחלקה הפנימית כסטודנט, מתרגש מאבחנה חדשה, מניסיון להבין מה אומר תרשים הא.ק.ג. כאורתופד, 20 שנה אחרי, אני עדיין מנסה לקרוא אותו. מלכת הרפואה חייבה ידע רב ואינטגרציה בין מקורות מידע מדיסציפלינות שונות. הפנימאים היו אז "מנהלי מקרה" (Case Mangers).

עד לפני כמה עשרות שנים, המתינו הסטודנטים הטובים ביותר בתור להתמחות במחלקות הפנימיות. אך בעשורים האחרונים הגענו למצב שבו "למלכה אין בית ולמלך אין כתר" - המחלקות המוזנחות ביותר הן המחלקות הפנימיות, הן תמיד בתפוסה הגבוהה ביותר (ומידת השחיקה של הצוות בהתאם), ותמיד יהיו האחרונות לעבור לבניין חדש. במידה מסוימת, פניה של מלכת הרפואה הם גם פניה של הרפואה הציבורית - ממלכה היא הפכה למשרתת, שלא לומר זונה.

ההתמחות ברפואה פנימית הפכה לתחנת מעבר בדרך לאחת מהתמחויות העל, קרדיולוגיה וגסטרואנטרולוגיה למשל, בהן העומס קטן יותר ופוטנציאל ההשתכרות גבוה יותר. באופן דומה, הרפואה הציבורית מהווה פעמים רבות תחנת מעבר בדרך לרפואה הפרטית ובמידה מסוימת גם בעידוד המדינה. ב-2012 כפה משרד האוצר על הרופאים לעבוד כפקידים וחייב אותם בהעברת כרטיס נוכחות. ומאז, מדי יום, משעה 15:00, תתקשו למצוא רופאים בכירים בבית החולים. רובם עומדים בפקק ביציאה ממנו בדרכם למרפאה הפרטית.

מדובר בחלק ממגמה כוללת המעבירה את האחריות לתחום הבריאות מהמדינה לאזרח: ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל מהווה 7.4% מהתל"ג (נכון ל-2018, נמוך מממוצע מדינות OECD העומד על 8.8%). אולם, החלק שמממנים אזרחי ישראל מתוך אותה הוצאה (ביטוחים פרטיים ומשלימים) הולך ועולה בעשורים האחרונים, כביטוי לאותה מגמה. בנוסף, בעידודו של משרד האוצר, הופרטו חלק משירותי הבריאות, למשל טיפת חלב.

מחלקת אשפוז חדשה שהוקמה בחניון בית החולים תל השומר, עבור חולי קורונה
אייל טואג

משבר הקורונה מדגיש עד כמה חשובה מערכת רפואה ציבורית חזקה ויציבה, ובאותה נשימה עד כמה התשתיות שלנו מוזנחות. ב-1988 מנתה אוכלוסיית ישראל כ-4.5 מיליון נפש. בשלושת העשורים שחלפו מאז היא הכפילה את עצמה. אך מספר מיטות האשפוז לאלף איש, לפי סיווג OECD, נמצא בירידה. הנגישות בפריפריה לשירותי רפואה גרועה בהרבה מזו שבמרכז. בתל אביב יש יותר מכפליים רופאים לעומת מחוז צפון ודרום, רופאי שיניים - יש בתל אביב פי שלושה, פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק - יותר מכפליים. גם במספר האחיות הפער גדול: 6.2 לאלף איש בתל אביב לעומת 3.3 בדרום ו-4.5 בצפון.

משבר הקורונה הוא במידה מסוימת מלחמת יום כיפור של הרפואה הציבורית בישראל. נכון, מדובר במצב קיצון, אך לא חסרו התרעות על חוסר המוכנות של המערכת. עם השקעה רציפה ולאורך שנים אפשר היה להיכנס למשבר הזה טוב יותר. ממוצע המיטות האשפוז ב-OECD גדול ביותר מ-50% מבישראל (2.3 מיטות לאלף איש בישראל לעומת 3.6). כעת, קשה לגייס תשתית יש מאין. ראו את ניסיונות המוסד (בשליחות המדינה) לחפש מכונות הנשמה. כמו במלחמת יום כיפור, כולנו נתגייס למאמץ ובסוף הוא ייגמר. בעוד כך וכך זמן נתחיל הכל מהתחלה. ניפגש בשש אחרי המלחמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#