שלום אש: עלייתו ונפילתו של "צ'ארלס דיקנס היהודי" - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

שלום אש: עלייתו ונפילתו של "צ'ארלס דיקנס היהודי"

שלום אש מגנט את יהודי רוסיה של תחילת המאה ה-20 לסיפוריו על החברה הנמוכה. אך כשפנה לתאר את ישו וחמור מכך - את פאולוס, הוא ספג מכה שממנה לא התאושש עד יומו האחרון

תגובות
שלום אש, 1940
ויקיפדיה

דור סער-מן

לא פעם עבודות אמנות שנחשבות לקיצוניות מעוררות ויכוחים ודיונים בשאלה אם יש להן מקום בזירה הציבורית, גם כשאלה מתקיימים בין יהודים. למעשה, הם יכולים להחריב קריירה של סופר מוערך, שמלכתחילה בחן את הגבולות. זה היה המקרה של הסופר היידי שלום אש.

הביוגרפיה של אש דומה מאד ללא מעט סופרים בני זמנו. הוא נולד ב-1880 בעיירה קוטנו שבאזור לודז' למשפחה מסורתית, וכבר בגיל צעיר נחשף ליצירות מערביות. הוא גילה יכולות אוטודידקטיות מרשימות, וחוץ מעברית, יידיש ורוסית שידע מבית, הוא גם לימד את עצמו גרמנית, והחל לנסות כמו לא מעט סופרים יהודיים אחרים, לכתוב בנעוריו סיפורים בעברית. מהר מאד עבר אש דווקא ללשון השנייה שבה שלט - היידיש, וכשהיה בן 23 פורסמו קבצי הסיפורים הראשונים שלו.

שלום אש מקלקל ברית מילה", קריקטורה בעיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדס". ניו יורק, ארצות הברית, 1920-1900
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות

עם זאת, למרות שהביוגרפיה שלו היתה דומה לזו של סופרים שקדמו לו, כבר בשלב מוקדם בכתיבה שלו גילה אש נטייה לעצמאות מסוימת. הוא לא רצה להיות עוד סופר שכותב על עיירות יהודיות. הוא חי בתקופה של מתיחות פוליטית עצומה ברוסיה, כאשר לא מעט יהודים נמשכו לסוציאליזם, קומוניזם ולציונות. כמי שהושפע מהמתח  במעמדות הנמוכים, אש התחיל לכתוב סיפורים ומחזות לא על החברה היהודית הרגילה - אלא על החברה הנמוכה. הוא כתב על זונות, גנבים ופושעים יהודים. היהודים ביצירתו אש עסוקים במיניות וחומרנות מצד אחד, ובבקשות של מחילה וגאולה ותחושת חטא עמוקה מהצד השני.

אש עורר לראשונה סערה כשכתב מחזה ביידיש בשם "אל נקמות" (המוצג גם בימים אלו בתיאטרון הקאמרי), ועסק במשפחה יהודית דתית לכאורה, שבה אב המשפחה הוא חסיד אדוק שמנסה לשמור על ביתו אך בה בעת מנהל בסתר בית זונות במרתף הבית, ולא יודע כי בתו התאהבה באחת הנשים שסרסר. המחזה של אש הפך ללהיט באירופה, אבל יהודי ארה"ב חששו שהוא יעורר אנטישמיות ומחו נגדו. עם זאת, המחאה עשתה טוב לאש - הוא הוכר כצעיר פורץ דרך ובהדרגה הפך לאחד מסופרי היידיש המפורסמים בעולם. יצירותיו תורגמו לשפות רבות, וגם הקהל הלא-יהודי הכיר בכישרונו. לעתים כונה "דיקנס היידי" בשל עיסוקו בשכבות הנמוכות בחברה.

שלום אש (במרכז עם כובע) וידידים על שפת הים בתל אביב, 1926
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות זהבה גורדון ורחל לוינגר, ישראל

במקביל, הסתכסך אש עם הציבור החרדי. הרקע היה בפרשה שאירעה ב-1907, אז נפטר תינוק יהודי בוורשה לפני שעבר ברית מילה, וחברה קדישא התעקשה לבצע לו ברית מילה לפני הקבורה למרות התנגדות הוריו. אש כתב בחריפות נגד חברה קדישא, גינה את טקס ברית המילה, הוקיע אותו כברברי ופרסם את דבריו בכתב עת פולני עם נטיות אנטישמיות. עם זאת, הפופולריות שלו לא נפגעה בעקבות התקרית. הוא הפך לסופר היידי המוביל, כשהוא כותב בכל פעם יצירות על נשואים מפתיעים - בין אם מדובר על יהודים אנוסים בספרד, או משיח השקר שבתי צבי. הוא ביקר כמה פעמים בארץ ישראל, חי בעיקר באירופה, ולקראת מלחמת העולם השנייה עקר לארצות הברית.

הפופולריות של אש נסדקה כמעט באבחה אחת, בגלל חיבור יוצא דופן שלו שיצא לאור ב-1939 בשם "האיש מנצרת", העוסק בחייו של המשיח הנוצרי מנקודת מבט אוהדת. אש לא היה היהודי הראשון במאה ה-20 שבחר להציג את דמותו של ישו באופן חיובי. קדמו לו סופרים ואינטלקטואלים שראו בישו נביא מוסר יהודי, שאין קשר בינו לבין הנצרות. אולם התזמון של אש היה אומלל: באירופה השתוללה מלחמה ומעשי הנאצים כלפי היהודים וכליאתם בגטאות היו ידועים. על הרקע הזה, העובדה שאש פרסם ספר שהציג את מייסד הנצרות באופן חיובי, אותה נצרות שרצחה יהודים בשיטתיות, הפכה אותו למוקד ישיר להתקפות.

אבל מה שבאמת גרם לפופולריות של אש לקרוס היתה התגובה שלו לפולמוס שנוצר. לא רק שאש לא התנצל, הוא החל לדבר על ישו כשליח האל ממש ורמז על האופציה המשיחית הממשית שיש בו. ישו לא היה עבורו רק נביא מתקן "יהודי" - אלא משיח של ממש. אש לא הסתפק בזה. הוא חיבר ספר המשך בשם "השליח" שהוקדש לסיפור חייו של פאולוס, מי שעיצב את הנצרות כדת נפרדת. אם ישו עוד היה יכול לעבור כסוג של איש מוסר, פאולוס כבר היה חציית גבול בלתי אפשרית – האיש שטען שהאל נטש את היהודים וכי אין צורך בברית המילה ושמירת המצוות כלל לא היה יכול לעבור כגיבור של סופר יהודי. אש הוצג כמי שנטש את היהדות לטובת הנצרות.

דמויות במחזה "אל נקמות" מאת שלום אש, בביצוע התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה. בריה"מ, 1921
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוסקין

עם זאת, אש המשיך להחשיב עצמו כיהודי, ונראה שהחיבור של "השליח" ביטא דווקא את תחושתו והזדהותו עם פאולוס – אדם שנולד יהודי ועבר להאמין בישו. ייתכן שמבחינה דתית מצא אש אמונה מסוימת בנצרות, אך לא היה מוכן בשום פנים ואופן להתנתק מהרקע היהודי שלו. כך או כך, עבור הציבור היהודי הדבר לא היה מקובל כלל. אף עיתון יהודי בארה"ב לא היה מוכן לפרסם את יצירותיו של אש, חוץ מעיתון קומוניסטי. כשהיצירות התפרסמו - הקונגרס האמריקאי האשים אותו בחתרנות פוליטית, מה שרק עוד יותר דרדר את מעמדו.

הדבר המפתיע ביותר לגבי אש היה אחרית ימיו. כל ימיו אש גילה גישה חיובית כלפי הרעיון של לאומיות יהודית, אם כי לאו דווקא לרעיון הציוני עצמו. עם זאת ב-1955, כשכבר היה מנודה לא מעט זמן, החליט לעלות לישראל ולגור בדירה קטנה בבת ים. הציבור היהודי ברובו, שקרא בחדווה והנאה על אודות הפושעים והסרסורים היהודים שהביא לעולם מוחו הקודח והמבריק, לא היה מוכן לקבל את זהותו המורכבת ומלאת הקונפליקטים של המחבר. שלום אש נפטר שנתיים לאחר מכן בעת שביקר את בתו בלונדון. הרב הראשי של בריטניה סירב להביא אותו למנוחות בקבר ישראל והוא נקבר בטקס מצומצם ודל משתתפים שניהל רב רפורמי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#