הרבה יותר ממדור עצות: סיפורו של "אַ בינטעל בריף" - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

הרבה יותר ממדור עצות: סיפורו של "אַ בינטעל בריף"

עבור היהודים שניסו לבסס חיים חדשים בארה"ב, המדור הפופולרי בעיתון היידי רב התפוצה "פאָרווערטס" היה מקום שבו יכלו לפרוק את צרותיהם ולהאמין בעתיד טוב יותר

תגובות
כותרת המדור א בינטעל בריף

הרבה רחל דרוק

"חברתי ואני שנינו מהפכנים רוסים וחילונים, אבל ההורים שלנו מאד רוצים שנערוך חתונה דתית – מה עלינו לעשות?"

"האם עלי לשאת אשה עם גומה בסנטר, אם כולם אומרים שנשים עם גומה בסנטר עתידות להתאלמן מהבעל הראשון?"

"הייתי איש עסקים מצליח בוורשה, אבל באמריקה העסקים לא משגשגים, האם כדאי לי לשוב לוורשה?"

אלה רק כמה דוגמאות מתוך מאות שאלות שנדפסו בעתון היידי "פאָרווערטס" בטור העצות "אַ בינטעל בריף" (צרור מכתבים). פאָרווערטס נוסד בניו יורק ב-1897 על ידי סוציאליסטים דוברי יידיש ונהיה במהרה לעיתון הנפוץ ביותר במנהטן בכל השפות, עם תפוצת שיא של יותר מ-275 אלף קוראים, לפני שאמריקה סגרה את שעריה בפני המהגרים היהודים.

אברהם קהאן, העורך המיתולוגי של העיתון, התחיל בכתיבת מדור העצות ב-1906 ובתוך זמן קצר הוא נהיה למדור הכי פופולרי בעיתון. חברים ומשפחות היו מתאספים לדון במכתבים ובתגובות של העורך. על מכתב אחד, שהגיע מאיש צעיר ששאל אם עליו להתחתן עם אשה שלא אהב, הגיעה לעיתון תגובה מקבוצה של לא פחות מ-68 אנשים שהתכנסו יחד בפארק לדון בסוגיה.

אַ בינטעל בריף היה יותר מסתם בידור. עבור יהודי מזרח אירופה שניסו להשתלב ולבסס חיים חדשים בארה"ב, הוא היה ממש חבל הצלה. אף נושא לא היה טאבו: אהבה וסקס, פוליטיקה, דת ועוד. המכתבים למדור מספרים סיפורים אישיים וייחודיים לכל כותב וכותבת, אך גם סיפור אוניברסלי, על-זמני - סיפור של הגירה, היטמעות ומשבר תרבות, פערי דורות וסכסוכים משפחתיים, דאגות כלכליות, והמתח התמידי שבין העולם הישן לזה החדש.

בניין עיתון ''פארווערטס" לשעבר, לואר איסט סייד, ניו יורק, ארה"ב, 1981
אלבין א. שנגולד. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

עבור מהגרים דוברי יידיש, שבחיי היום יום לא נהנו מכוח רב, היה המדור מקום שבו ניתן להם לבטא את עצמם ולהשיג קורטוב שליטה. לדוגמה, במכתב קצר מ-1906 סיפר הכותב על ילד בן 13 שעבד אתו בסדנת יזע בלואר איסט סייד, שבשל איחור של עשר דקות היו מקצצים בשכרו, הזעום גם ככה. לא היה ביכולתו של הכותב, שהיה מהגר שנאבק לגמור את החודש, להעיר על כך לבוסים שלו, אך לפחות היתה לו אפשרות לכתוב למדור ולשפוך שם את חמתו.

חלק מהמכתבים מספרים סיפורים אישיים ואינטימיים של אנשים שחוו אירועים היסטוריים טראומתיים. אשה אחת שניצלה מפוגרום קישינב בתחילת המאה העשרים כתבה ושאלה אם היא צריכה לספר לארוס שלה שהותקפה מינית במהלך הפוגרום. אדם אחר היה בטוח שאשתו וילדיו נהרגו בפוגרומים. הוא נשא אשה אחרת ונולד להם ילד, ואז גילה שאשתו הראשונה בעצם חיה ברוסיה. הוא כתב למדור לשאול מה עליו לעשות.

הגיעו גם מכתבים מניצולים ובני משפחה של קורבנות השריפה הגדולה במפעל החולצות טריאנגל ב-1911, שבה נספו 147 א/נשים, הרוב נשים מהגרות. הניצולות כתבו על האימה שחוו כשראו את חברותיהן נשרפות למוות, וקרובי משפחה תיארו את האבל והצער, וגם סיפרו על המאבק להסתדר כספית אחרי שאיבדו בצורה כה אלימה מפרנס/ת חשוב/ה.

העיתון השתמש במדור גם כשופר אידיאולוגי, במחאה נגד האי שוויון שאילץ אנשים רבים כל כך לקבל על עצמם עבודות קשות ומשפילות, ואף לספוג התעללות ממעסיקים, רק כדי להתפרנס. הטור תמך במתן זכות בחירה לנשים, בשוויון זכויות לאפריקאים-אמריקאים ובכבוד הדדי בין יהודים דתיים לחילוניים. כל יהודי באמונתו. זה בהחלט היה יותר ממדור עצות – היה זה מקום שבו יהודים יכלו לפרוק את הצרות מהלב, ולהאמין בעתיד צודק וטוב יותר שקיוו להגשים בארה"ב.

הרבה רחל דרוק היא מנהלת קרנות ופרויקטים בינלאומיים במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות

"כליזמר עם כל הנשמה" - מופע מיוחד לסיום הסדרה "יהודים בפולין 1918-2018" בבית התפוצות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#