המכתב שהזהיר מפני גרעין והוליד את "ילד קטן" ו"איש שמן" - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

המכתב שהזהיר מפני גרעין והוליד את "ילד קטן" ו"איש שמן"

השבוע לפני 74 שנה הוכתר בהצלחה הניסוי הראשון בפצצת אטום. היה זה רגע שנולד מתוך דאגתם, אך ממש לא על דעתם, של שני מוחות יהודיים מבריקים

תגובות
הטלת הפצצות על הירושימה ונגסאקי. 6 ו-9 באוגוסט, 1945
משרד האנרגיה של ארה"ב, ויקיפדיה

אושי דרמן

ב-1926 עמלו אלברט איינשטיין ותלמידו, ליאו סילארד, על המצאת "מקרר עם גישה שונה", כזה שפועל כמעט ללא חשמל וללא גזים מזיקים לאטמוספירה. המקרר האקולוגי אמנם לא תפס אבל מכירת הפטנט לחברת הענק השבדית "אלקטרולוקס" העניקה לסילארד סכום כסף נאה שאפשר לו להתמסר למחקריו האקדמיים בתחום האנרגיה האטומית, ולתחביב האהוב עליו - קריאת ספרי מדע בדיוני בדירתו בברלין. באחד הספרים האלה נחשף סילארד לרעיון ייצור נשק להשמדה המונית המבוסס על תגובת שרשרת גרעינית שגדלה באופן אקספוננציאלי. הרעיון הצית את פתיל הסקרנות במוחו הקודח של המדען היהודי המחונן ועד מהרה הוא צלל לתוכו בחדווה.

במקביל החלו מדענים בכירים נוספים להתעניין ברעיון הפקת אנרגיה אטומית וב-1938 ביצעו הפיזיקאים הגרמניים אוטו האן ופריץ שטרסמן ניסוי במסגרתו "הפציצו" אורניום בניוטרונים. במהלך הניסוי גילו השניים כי הניוטרונים "מפרקים" את גרעין האורניום - תופעה שלימים כונתה "ביקוע אטומי". אבל, הרגע בו חזונו של סילארד התגשם והמלה "בדיוני" הושמטה מה"מדע", היה הגילוי כי במהלך ביקוע האטום נפלטים החוצה עוד ניוטרונים שגורמים לביקועים נוספים. ובמלים אחרות, תגובת שרשרת גרעינית שגדלה באופן אקספוננציאלי. מ.ש.ל.

ליאו סילארד, 1960
משרד האנרגיה של ארה"ב, ויקיפדיה

נחזור כמה שנים אחורה. השנה היא 1933 והנאצים מחוקקים את "החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי" שקבע כי מי שאיתרע מזלו להיוולד להורים ממוצא שמי, מוזמן אחר כבוד להסתלק מהשירות הציבורי. זה היה האות להרחקתם של מאות מדענים יהודים מהאוניברסיטאות המובילות של גרמניה. ביניהם: מקס בורן, פליקס בלוך, אדוארד טלר, יוג'ין ויגנר ועוד - כולם פיזיקאים ומתמטיקאים זוכי פרס נובל, שירכיבו בעתיד את גרעין המדענים, תרתי משמע, שיעמוד בראש "פרויקט מנהטן" - המיזם האמריקאי השאפתני לייצור פצצת אטום.

ואכן, בתאוותם האנטישמית לסלק את המדענים היהודים, הנאצים שכחו פרט קטן: כשהם מסלקים את היהודים - הם מסלקים גם את המוחות שלהם. כשנה לאחר שנחקק החוק שאל שר החינוך הנאצי דאז את דייויד הילברט - ראש המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן - כיצד מתקדמת המתמטיקה באוניברסיטה עכשיו כשהיא "משוחררת מהשפעה יהודית", תשובתו של הילברט היתה: "עכשיו אין מתמטיקה בגטינגן".

כמי שניחן כנראה בחוש נבואי, סילארד חזה את עליית הנאצים לשלטון ועוד לפני כן היגר ללונדון ומשם לארה"ב, הישר למשרת פיזיקאי באוניברסיטת קולומביה. עם כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הנאצים החל להתגנב ללבו החשש כי גילוי תגובת השרשרת הגרעינית תהפוך לחרב פיפיות, או במקרה שלו, "פצצת פיפיות". צ'כוסלובקיה היתה רוויה במרבצי אורניום והשמועות כי הנאצים מקימים פרויקט גרעין בהשתתפות הפיזיקאי הגרמני הנודע ורנר הייזנברג, הגיעו גם לאוזניו של סילארד. כעת היה לו ברור: הנאצים חותרים במרץ אל הפצצה.

צילום צבע נדיר של ניסוי טריניטי, הניסוי הגרעיני הראשון. 16 ביולי 1945

בתגובה פנה סילארד למורו הנערץ ושותפו לפטנט המקרר, המדען המפורסם ביותר בעולם - אלברט איינשטיין. הוא צירף אליו את חבריו, טלר וויגנר, ויחד עלו השלושה לרגל, לאוניברסיטת פרינסטון, בה ישב האורקל האגדי. סילארד ניסה לשכנע את איינשטיין בסכנה המתקרבת בתקווה שהמוניטין שלו יסייע להעביר את המסר אל החלונות הגבוהים בממשל האמריקאי.

לא היה פשוט לשכנע את איינשטיין. המדען הפציפיסט שתמצת את יחסו לנשק ומלחמה במשפט "לפי תפישתי הריגה בעת מלחמה אינה טובה בשום דבר מרצח סתם", לא התלהב להוביל מהלך שבקצהו מופיעה המלה פצצת אטום. אולם כשסילארד וחבריו פרשו בפניו את העובדות - הוא השתכנע.

מכתב סילארד-איינשטיין נשלח לנשיא האמריקאי רוזוולט ב-2 באוגוסט 1939 ונחשב לנקודת הציון הראשונה והמשמעותית ביותר בקורות החיים של הפצצה האטומית. "ייתכן שתהיה אפשרות ליצור תגובת שרשרת גרעינית במסה גדולה של אורניום שתאפשר לייצר כוח אדיר", כתבו השניים. אחרי שלל תיאורים גרפיים אפוקליפטיים לגבי מה עלול להתרחש אם הגרמנים ישיגו נשק אטומי, מסיים סילארד את המכתב בהמלצה "לקיים תקשורת רצופה יותר בין הממשל לבין קבוצת פיזיקאים החוקרים תגובת שרשרת באמריקה".

סריקה של מכתב איינשטיין-סילארד לנשיא רוזוולט, 2 באוגוסט 1939

סילארד כתב ואיינשטיין חתם. חודשיים שלמים המכתב חיכה בלשכת הנשיא עד שזכה להיקרא על ידי רוזוולט. הנשיא לא השתהה והורה כבר למחקת להקים את "הוועדה המייעצת לאורניום" והעמיד בראשה את לימן ג'יימס בריגס, ראש מכון התקנים הלאומי. הוועדה התכנסה ב-12 באוקטובר והקציבה מיד 6,000 דולר לצורך ניסויים בנייטרונים.

בתחילה העניינים התנהלו בעצלתיים והיוזמה נדדה ממשרד למשרד. העיכוב לא מצא חן בעיני איינשטיין וסילארד וב-7 במארס 1940 שלחו השניים מכתב נוסף לנשיא כדי להאיץ בו. הפעם תגובת השרשת של הממשל היתה מהירה ויעילה. התקציבים גדלו באופן משמעותי, משאבים רבים הוקצו לפרויקט ועשרות מדענים נקראו לדגל.

כעבור שלוש שנים, במאי 1943 נולד "פרויקט מנהטן" המפורסם ושנתיים מאוחר יותר, ב-16 ביולי 1945 - השבוע לפני 74 שנה - הוכתר בהצלחה "ניסוי טריניטי", בו הופעלה פצצת הביקוע הראשונה בעולם. שלושה שבועות אחר כך, ב-6 באוגוסט, הוטלה הפצצה הראשונה הגרעינית אי פעם על הירושימה. כינויה היה "ילד קטן". שלושה ימים אחר כך, "איש שמן", שם הקוד לפצצה השנייה, שוחררה מעל נאגסקי. התוצאות היה קטסטרופליות. כמאתיים אלף איש נהרגו מהפגיעה המידית ובמשך החודשים הראשונים אחריה. מאות אלפים נוספים נפגעו.

לימים הביע איינשטיין חרטה על המכתב ששלח. "אילו ידעתי שהגרמנים לא יצליחו לייצר פצצת אטום", אמר למזכירתו הוותיקה אחרי ההפצצה ביפן, "לא הייתי נוקף אצבע. אפילו לא אצבע!". גם סילארד הוכה בייסורי מצפון וטען כי היה נמנע מלשלוח את המכתב אילו ידע מה יהיו תוצאותיו. לא כך דמיין לעצמו המדען היהודי המבריק את תוצאות שיתוף הפעולה עם מורו ורבו, זה שהחל בייצור מקרר ידידותי לסביבה והסתיים בייצור נשק להשמדה המונית, שעד היום ממשיך לאיים על שלום העולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#