גבר עם זוג שדיים ואתאיסט שיכור באלסקה עושים נסים - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

גבר עם זוג שדיים ואתאיסט שיכור באלסקה עושים נסים

חנוכה מספק נקודת מבט מרתקת לשינוי שהתחולל בתפישת הנס לאורך הדורות. מחז"ל, דרך התנועה הציונית ועד דיוויד פוסטר וואלאס בחיפוש הדרכים שבהן אנשים בונים משמעות מתוך חוויה

תגובות
חנוכה בלנינגראד. בריה"מ, 1983
ריטה סו צ'רלסטיין, ארה"ב (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר)

אושי דרמן

היה היה איש, מספר לנו התלמוד, שאשתו מתה בזמן הלידה. האיש היה עני כל-כך שלא היה לו כסף לשכור מינקת לרך הנולד. ואז התרחש נס ובחזהו צמחו זוג שדיים מתפקעים מחלב. אמר ר' יוסף: כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס. ענה לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית.

הסיפור, שמובא במסכת שבת דף נג', מייצג שתי גישות מנוגדות לגבי תפישת הנס במחשבה היהודית. הגישה הראשונה רואה בנס אישור למציאות כוח עליון שמסוגל לשנות סדרי עולם, להתערב בחוקי הטבע ולעקם את המציאות הטבעית בהתאם לרצונו. הגישה השנייה מאמינה שהחכמה האלוהית מתגלמת בחוקי הטבע עצמם, ולפיה מה שהופך אירוע מסוים לנס, מצוי בעיני המתבונן. ברצותו בוחר לנתח את האירוע כצירוף מקרים שרירותי ונעדר כל משמעות, וברצותו חווה אותו כחלק מתוכנית של מספר סיפורים יודע כל, ששתל את האירוע במקום ובזמן מסוים בכוונת מכוון. בדומה למשפט ידוע של אלברט איינשטיין: "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי".

לשתי התפישות המנוגדות הללו היו נציגים בכירים בהגות היהודית. בין המפורסמים שדגלו ברעיון התערבות האל בחוקי הטבע היו הרמב"ן ור' יוסף. את העיקרון שרצון האל מגולם בחוקי הטבע מייצג באופן מובהק ביותר האמורא אביי והרמב"ם הגדול, שטען שדברים הנתפשים כנסים, מקורם בתכנון מקורי מזמן בריאת העולם והם בעצם אינם מבטאים סטייה מחוקי הטבע. לאמור, התרחשות נסים היא חלק מהמציאות הטבעית, ומה שהופך אותם לנסים, זו האמונה שלנו שהם כאלו.

חנוכה במאה שערים, ירושלים, שנות החמישים
לני זוננפלד (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף זוננפלד)

סיפור חנוכה מספק נקודת מבט מרתקת לשינוי שהתחולל בתפישת הנס לאורך הדורות. בסיפור עצמו יש לנו למעשה שני נסים. האחד הוא נס פך השמן שהספיק לשמונה ימים, והשני הוא הניצחון המזהיר של המכבים על הצבאות הסלאוקים.

חז"ל, ביושבם כשרי החינוך והתרבות של העם היהודי בגלות, קבעו שמוקד החג הוא סיפור נס פך השמן. זהו נס שמגלם בתוכו שינוי בחוקי הטבע עצמם, והוכחה להתערבות חיצונית של האל במציאות הטבעית. הסיבה לכך היתה הרצון של חז"ל להפיח תקווה בקרב היהודים הפזורים בגלות הדוויה. בהעמדת נס פך השמן במרכז פולחן החג כמו אמרו לצאן מרעיתם שנסים יכולים להתרחש, ושאלוהים לא נטש אותם, גם אם נדמה להם שהמציאות החיצונית שחורה ומייאשת.

עם שיבת העם היהודי לארצו, החזירו ראשי הציונות את נס ניצחון המכבים למרכז הוויית חג החנוכה. מאחר שניצחון המכבים על היוונים משתייך להגדרה השנייה של הנס, כלומר אינו טומן בחובו שינוי בחוקי הטבע, אנו חוזרים לנקודת המבט הסובייקטיבית לגבי הנס. למעשה, אפשר להביט על ניצחון המכבים מבעד לשתי משקפות: המשקפת האתאיסטית שרואה בניצחון תולדה של צֶבר אירועים, אשר צירופם הוביל באופן שרירותי לניצחון, או המשקפת הדתית שרואה בניצחון את ידו המכוונת של האל: "וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים", כפי שכתוב בתפילת "על הנסים" אותה קוראים במהלך החג.

משפחת עולים חדשים מפקיסטאן מדליקה נרות חנוכה. ישראל, 1972
לני זוננפלד (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף זוננפלד)

בתנועה הציונית היו קולות לכאן ולכאן. החלוצים פורקי העול של העלייה השנייה והשלישית קשרו בין ניצחון המכבים לתקומת העם היהודי, וביקשו להפקיע את הנס מאלוהים ולהעבירו לאדם. לדידם, לא היה כאן נס ולא תוכנית אלוהית, אלא פעולה אקטיבית של אנשים בשר ודם. גישה זו באה לידי ביטוי בשיר החנוכה המפורסם "אנו נושאים לפידים" שנכתב ב-1930: "נֵס לֹא קָרָה לָנוּ... בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם - וַיְּהִי אוֹר!". לעומתם, היו קולות בתנועה הציונית שראו בניצחון המכבים, כמו גם בשיבת העם היהודי לארצו, הוצאה לפועל של התוכנית האלוהית, אתחלתא דגאולה ונס קוסמי שהחזיר את היהודים להיסטוריה.

בנאום המכונן שנשא הסופר דיוויד פוסטר וואלאס בפני בוגרי "קולג' יוניון" במדעי הרוח, הוא הביא את הסיפור הבא: שני בחורים יושבים יחד בבר בערבות הרחוקות של אלסקה. אחד הבחורים דתי, השני אתיאיסט, והם מתווכחים על קיומו של אלוהים באותה תשוקה מיוחדת שהיא תוצאה של בערך ארבע בירות. האתאיסט אומר: "תראה, זה לא שאין לי סיבות ממשיות לא להאמין באלוהים. זה לא שאף פעם לא התנסיתי בכל עניין האלוהים והתפילות. רק בחודש שעבר, מצאתי את עצמי מחוץ למחנה בסופת שלגים נוראית, ולא יכולתי לראות כלום, ולא היה לי מושג איפה אני, והיה 50 מעלות מתחת לאפס, אז עשיתי את זה, ניסיתי: כרעתי על ברכי בשלג וצעקתי "אלוהים, אם אתה קיים, אני אבוד בסופה הזו ואני אמות אם לא תעזור לי!".

חנוכה אצל משפחת בן ברוך. עולים מאתיופיה, לוד 1985
דורון בכר (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף דורון בכר)

הבחור הדתי הביט באתאיסט בבלבול: "נו, אם כך, אתה בטח מאמין עכשיו", ענה, "אחרי הכל, אתה כאן, בחיים". האתאיסט גלגל את עיניו כאילו הבחור הדתי הוא טמבל אמיתי: "לא, בן אדם, מה שקרה זה ששני אסקימוסים פשוט עברו לידי במקרה והראו לי את הדרך בחזרה למחנה".

האנקדוטה של וואלאס היא למעשה כל הסיפור כולו על רגל אחת. לאותה חוויה בדיוק יכולות להיות משמעויות שונות לגמרי עבור אנשים שונים, וזאת בכפוף לתבניות האמונה השונות והדרכים השונות שבהן אנשים בונים משמעות מתוך חוויה. אז מי מהבחורים צדק? האתאיסט שראה את הצלתו כשרשרת אירועים מקריים וחסרי משמעות, או הדתי שהאמין שהופעת שני האסקימואים היא הוראה של מפיק על שמנצח על המחזה האנושי? היופי, או במקרה זה - הנס, הוא בעיני המתבונן בלבד.

חג שמח!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#