מנוכל יהודי קטן לגנרל סיני גדול: סיפורו של מוריס "שני אקדחים" כהן - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

מנוכל יהודי קטן לגנרל סיני גדול: סיפורו של מוריס "שני אקדחים" כהן

זה סיפור מהחומר שממנו עשויות אגדות ומככבים בו אינספור מדינות, עיסוקים, חברויות ורמאויות. למרות נטייתו של הגיבור הראשי להפרזות וקישוטים, ידוע שלפחות חלק מההתרחשויות קרו באמת

תגובות
עטיפת ספר ביוגרפי על אודות מוריס כהן מאת צ'רלס דרייג', 1954

סיפורו המוזר של מוריס "שני אקדחים" כהן, מהגר יהודי עני שהפך בטוויסט מטורף במיוחד לגנרל סיני, הוא סיפור מהחומר שממנו עשויות אגדות. ולמרות נטייתו של הגיבור הראשי להפרזות וקישוטים, ידוע שלפחות חלק מההתרחשויות קרו באמת.

כהן נולד ב-1887 כאברהם מוישה מיאלצ'ין למשפחה יהודית בפולין. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לבריטניה ושינתה את שמה לכהן. אברהם היה למוריס. הוא גדל במזרח לונדון, נמשך אל חיי הרחוב ומהר מאד התחיל להסתבך. בגיל 12 נעצר בעוון כייסות ונשלח לבית הספר התעשייתי הייס, מוסד חינוכי לנערים יהודים סוררים. כשהשתחרר, ב-1905, שלחה אותו משפחתו לקנדה, בתקווה שהחיים בעולם החדש יועילו לו.

התחלת דרכו של כהן היתה צנועה. הוא עבד כפועל בחווה במדינת המחוז ססקצ'ואן ושם גם למד לירות באקדח. אחר כך נדד כמה שנים במערב קנדה והתפרנס ממעשי נוכלות והימורים. הוא נעצר לא פעם, אבל בין לבין מצא בכל זאת זמן לטפח קריירה שנייה כסוכן נדל"ן מצליח. בתקופה זו התיידד כהן עם כמה גולים סינים שעבדו בחברת הרכבות שסללה את המסילה הפאסיפית. היו אלה ימים של רגשות עוינים כלפי הסינים, אבל כהן דווקא הסתדר איתם מצוין, כנראה משום שלא רחש נאמנות מיוחדת לאף אחד ולשום דבר.

חוואים יהודים בססקצ'ואן, מערב קנדה, 1906
מתוך תערוכת בית התפוצות: "חקלאים יהודים בעת החדשה", 1983

אחרי שהציל מסעדן סיני משוד בעיר ססקטון - מחזה יוצא דופן ביחסים המקובלים בין האדם הלבן ומהגרי העבודה הסינים באותו זמן - הפך כהן לגיבור הקהילה הסינית באזור והחל להיות מוזמן לפגישות סודיות של טונגמנגואי, החזית המהפכנית שייסד סון יאט-סן ממקום מושבו בטוקיו. המטרה: שחרור סין מעול האימפריאליזם.

כהן המשיך לאדמונטון, עבד בה בעסקי נדל"ן ובאופן מפתיע - גם בשירות הציבורי. הוא שירת בחיל המשלוח הקנדי על אדמת אירופה במהלך במלחמת העולם הראשונה, וכשזו הסתיימה, חזר לקנדה מוכת המשבר הכלכלי וגילה ששוק הנדל"ן הפורח שעזב - התמוטט. ב-1922 ניצל את קשריו כדי לנסוע לסין ולנהל משא ומתן בין סון לבין חברות הרכבות של קנדה ובמהרה התארגן על ג'וב חדש: מקורבו ואיש סודו של סון ואימון צבאו הקטן של האחרון בקרב מגע ושימוש באקדח. נוכחותו של כהן בפמליה של סון היתה בולטת והוא זכה לתשומת לב ועניין רב. אחרי שזרועו נפגעה מכדור במהלך אחד הקרבות, החל כהן לשאת עמו אקדח נוסף. אנשי הקהילה המערבית בסין הדביקו לו את הכינוי "Two-Gun-Cohen" שליווה אותו עד סוף ימיו. הסינים קראו לו מא-קון.

כהן לא היה היהודי היחיד בחבורה של סון. המתורגמן הרוסי של המהפכן הסיני, שהיה גם הוא איש סוד קרוב, ענה לשם משה שוורצברג. את דרכו למזרח מצא אחרי שנמלט מאימת המהפכה הקומוניסטית בבריה"מ. השניים דיברו ביניהם כנראה ביידיש. כהן נהיה לחבר בולט בקהילה היהודית המקומית, ואפילו הצליח לשכנע את סון לתמוך בתנועה הציונית הצעירה. סון אף שלח מכתב תמיכה ששיבח את המטרה "להשיב לעמכם הנהדר והעתיק שתרם כה רבות לאנושות את עטרתו".

סון יאט-סן בין 1910 ל-1920

סון מת מסרטן ב-1925, וכהן עבר לעבוד תחת בוסים אחרים במנהיגות הפוליטית והצבאית של דרום סין. מפלגת הקוומינטנג, הקומוניסטים, בני משפחתו של סון ואנשי צבא שונים. בשלב מסוים הוא זכה לדרגת גנרל, למרות שמעולם לא באמת פיקד על חיילים ובעצם המציא זאת כמה שנים קודם לכן. גם פלישת יפן לסין ב-1937 ופרוץ מלחמת יפן-סין השנייה, לא הפריעה לעסקיו הרגילים של כהן. הוא ביצע כמה עסקאות נשק, נכנס לעוד הרפתקאות עסקיות, וגם התחיל לספק מידע לסוכנות הריגול הבריטית. כשהיפנים פלשו להונג-קונג ב-1941, הוא ניצל את שהותו בעיר כדי לסייע לאלמנתו של סון ולאחותה להימלט. זמן קצר אחר כך נעצר בידי היפנים, נשלח למחנה סטנלי ועונה קשות. ב-1943 שוחרר בעסקת שבויים ונשלח חזרה לקנדה.

מוריס כהן של אחרי המלחמה התיישב במונטריאול. הוא נשא לאשה את ג'ודית קלארק, מנהלת חנות בגדים מצליחה. הודות לקשרים הענפים שלו עם סין, הותר לו לנסוע לטייוואן וגם לסין הקומוניסטית, והוא ניצל זאת בין היתר כדי לשמר את ידידותו עם סונג צ'ינג-לינג, אלמנתו של סון. בביקוריו, שנועדו לכאורה לעשיית עסקים, בילה למעשה את כל זמנו בישיבה בטרקליני בתי מלון, כשהוא משעשע את כל מי שמוכן לשמוע על מעלליו, מתענג על כל טיפה של תשומת לב.

"ג'נרל מוריס כהן" בחברת שר החוץ של ממשלת סין, שנגחאי, שנות הארבעים
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר בבית התפוצות, באדיבות יהודית הסר בן אליעזר

מסעותיו הרבים של כהן פגעו לבסוף בחיי הנישואין שלו וב-1956 הוא וג'ודית התגרשו.  כהן חזר לבריטניה ועבר לגור עם אחת מאחיותיו. את שארית ימיו בילה בסלפורד, מוקף באחיו ואחייניו. באקט יוצא דופן של תושיה מילא כהן גם תפקיד קטן בהקמת מדינת ישראל, שכן ניצל את המכתב ההוא של סון כדי לשכנע את נציג סין באו"ם להימנע בהצבעה על תוכנית החלוקה, במקום שיצביע נגד על פי כוונתו המקורית.

ביקורו האחרון של כהן בסין, כיועץ לחברות העוסקות במנועי מטוסים, היה בסוף שנות השישים. הוא מת ב-1970 ונקבר במנצ'סטר. בהלווייתו השתתפו נציגים רשמיים גם של הרפובליקה העממית של סין וגם של טייוואן. על מצבתו חקוקים דברים בשלוש שפות: אנגלית, עברית וסינית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#