איפה הייתם ב-49'? עשר הערות על הפעם הראשונה שהלכנו לקלפי - מוזיאון העם היהודי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

איפה הייתם ב-49'? עשר הערות על הפעם הראשונה שהלכנו לקלפי

עוצר לטובת מפקד, אידאולוגיה מזוקקת, מלחמת קרדיטים, ירי בנגמ"ש ואיך אפשר גם בלי כמה תקלות. כמה דברים שאולי לא ידעתם על הבחירות לאסיפה המכוננת, היא הכנסת הראשונה של ישראל

תגובות
על בסיס מרשם האוכלוסין נקבעה זכאוּת הצבעה ל-506,567 בני אדם
הרברט זוננפלד. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי, אוסף זוננפלד

אושי דרמן

1. הבחירות לכנסת הראשונה, שנערכו ב-25 בינואר 1949, לא היו אמורות להיות במקורן בחירות לפרלמנט, אלא לאסיפה מכוננת שתגבש חוקה, תתפזר ומיד אחר כך ייערכו הבחירות לכנסת. בפועל מה שקרה הוא שהאסיפה נבחרה ואז חוקקה מיד את "חוק המעבר", שקבע את הבסיס לסדרי הממשל והמנהל, לרבות סמכויות הכנסת, הממשלה והנשיא. בזמן הביניים, שנמשך עד היום, חוקה כידוע מעולם לא אושרה.

2. כשמנהיג מפא"י, דוד בן-גוריון, נשאל על המהלך הבעייתי של הפיכת האסיפה המכוננת הזמנית למוסד פרלמנטרי קבוע, הכנסת, הוא השיב: "מדינת ישראל נוסדה באופן רבולוציוני. אחרת אי אפשר היה. חשוב היה יותר להקים את המדינה מאשר לדקדק בהלכות הדמוקרטיה".

יום הבוחר הראשון

3. במדינה הנמצאת בחיתוליה, שרבבות עולים נוהרים אליה מדי יום, היה צורך במהלך יוצא דופן כדי לקבוע מי זכאי להצביע. מה עשו? ב-8 בנובמבר 1948 הוכרז עוצר ברחבי המדינה, החל מ-17:00 ועד 00:00, לטובת התקנת רשימות הבוחרים לאסיפה המכוננת. 300 חיילים ואנשי המשמר האזרחי עברו מבית לבית ופקדו את האזרחים.

על בסיס מרשם האוכלוסין הזה נקבעה זכאוּת הצבעה ל-506,567 בני אדם - יהודים וערבים כאחד - מתוך 782 אלף אזרחים בסך הכל. זכות ההצבעה נשללה מאזרחים שנעדרו מישראל ביום המפקד. משה שרת, לימים ראש הממשלה, היה בין אלה שמצאו עצמם מחוץ למעגל הבוחרים.

4. אם יש לכם ביקורת נגד שיטת הבחירות הנהוגה בישראל, אנא הפנו אותה ליו"ר ועדת הבחירות של הכנסת הראשונה ד"ר מנחם דונקלבלום, וסגן יו"ר הוועדה דוד בר-רב-האי. זה אולי ישמע הזוי, אבל שני האישים האלה, והם בלבד, קבעו את שיטת הבחירות ואת גיל הבוחרים. אגב, תפקידו של בר-רב-האי, לא הפריע לו להתמודד בעצמו בבחירות מטעם, ניחשתם נכון, מפא"י.

2
הרברט זוננפלד. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי, אוסף זוננפלד

חברי ועדת הבחירות הציעו שבאסיפה המכוננת יכהנו 171 צירים, ואילו הממשלה הציעה 101. לבסוף התקבלה פשרה שהציע ד"ר זרח ורהפטיג, איש "הפועל המזרחי": 120 צירים, כמספר חברי הכנסת הגדולה בימי קדם. מי שהציע את התואר "חבר כנסת" היה אהרון ציזלינג מקיבוץ עין חרוד, על משקל "חבר קיבוץ" ו-"חבר הגנה". בן-גוריון התעקש להוסיף את ה"א הידיעה ומאז התקבע התואר "חבר הכנסת".

5. לפני הבחירות ניטש ויכוח מר בין בן-גוריון לראשי מפ"ם, יריבתה העיקרית של מפא"י, לגבי זכות הבחירה של מעפילים שגורשו בידי הבריטים למחנות המעצר בקפריסין. מספר המגורשים עמד על 11 אלף, ובשפה אלקטורלית - בין שניים לשלושה מנדטים. בן-גוריון התנגד למתן זכות הצבעה למגורשים והיו לו סיבות טובות לכך - מפקדי ספינות המגורשים, כמו גם מדריכי ההגנה והמורים במחנות בקפריסין, היו כולם חברי הקיבוץ המאוחד, עמוד התווך של מפ"ם.

מי שלבסוף הכריע בסוגיה, לטובת בן-גוריון, היה השופט (ולאחר מכן שר המשטרה) בכור-שלום שטרית. "אם ניתן לגולי קפריסין זכות חוקית להשתתף בבחירות - עלינו לתת אותה זכות גם לגולים ערבים", אמר. אגב, בגלל תקדים מגורשי קפריסין נחסמת עד היום הצבעת ישראלים בחו"ל.

הנשיא חיים ויצמן מצביע
הוגו מנדלסון / לע"מ

6. שני השחקנים הראשיים בבחירות לכנסת הראשונה היו, כאמור, מפא"י ומפ"ם. בין השתיים זרם דם רע מכיוון שמספר חודשים לפני כן פירק בן-גוריון את הפלמ"ח, בבת עינה של מפ"ם. שתי המפלגות התנגחו זו בזו, כשכל אחת מנכסת לעצמה את הקמת המדינה ומאשימה את האחרת במדיניות שגויה. מפא"י טענה שהיא בעלת הניסיון ושרק בזכות מאמציה עזבו הדיפלומטים הבריטים. מפ"ם, לעומת זאת, הדגישה שרק בזכות אנשי הצבא, שנמנו על שורותיה, הוקמה המדינה.

על הקרדיט בשאלה "מי הקים את המדינה" נאבקה גם מפלגת חרות, שבראשה עמד מנהיג אצ"ל, מנחם בגין.היא האשימה את מפא"י בתבוסתנות ותככנות וטענה כי לוחמי אצ"ל הם אלה שבזכותם קמה ישראל. "זו העת לנסות אלטרנטיבה חדשה", הכריזו תועמלני חרות. בגין הגדיל וכינה את ממשלת בן-גוריון "ממשלת יודנראט" והבטיח שאם ייבחר - יעמיד את בן-גוריון לדין. במפא"י טענו שחירות היא תנועה פאשיסטית והשוותה את בגין לאדולף היטלר.

5
הרברט זוננפלד. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי, אוסף זוננפלד

7. עריכת סקרים לא היתה חלק מאסטרטגיית הקמפיינים לקראת הבחירות לאסיפה המכוננת. חוץ מזה, מינה צמח היתה רק בת 13 וקמיל פוקס בן 4 בלבד. מה עשו? דיברו אידאולוגיה. הקמפיין של מפא"י התמקד בצורך בהמשכיות ובנה על אסיפות העם המפורסמות שבהן הפליא בן-גוריון לנאום בלהט כריזמטי. מודעות חירות זעקו כי "שלום עם עבדאללה (הראשון, מלך ירדן) יהווה כניעה לארנסט בווין" והתגאו כי "האצ"ל גירש את הבריטים". מפ"ם הסוציאליסטית קראה ל"מלחמה ביוקר המחיה ולקיצוץ רווחי הסיטונאים" ואילו הפרוגרסיבים דרשו צבא בלתי-מפלגתי, קיום הוגן למשפחות החיילים המשוחררים והפנייתם למשרות ציבוריות.

8. גם הירי בתוך הנגמ"ש לא פסח על הבחירות הראשונות. זה קרה כשרשימת היהדות המסורתית תקפה את רשימת החזית הדתית המאוחדת כי היא ניסתה לפתות מצביעים באמצעות כרטיס חינם לסרט. “הכזונה יעשו את אחותנו?" זעקה הכרזה, "אשר לבושתנו גם למנהיגי אגודת ישראל חלק בה, לקחה לה עצת בלעם לתעמולה - סרט חינם. בושה, חרפה!". קמפיין הגעוואלד הזה לא עזר לרשימה המסורתית והיא לא עברה את אחוז החסימה.

כרזות בחירות בתל אביב, 1949
הוגו מנדלסון / לע"מ

9. יום הבחירות עצמו היה יום חג לאומי ומרגש במיוחד. "בשעה 5:35 בבוקר השכם קמנו אני ואשתי ואחי", תיאר משה יקותיאל, המוכתר של שכונת מוסררה ושנלר, "אחרי ששתינו קפה, לבשנו בגדי שבת לכבוד היום הגדול והקדוש הזה. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אחרי אלפיים שנות גלות או יותר, אפשר להגיד מששת ימי בראשית ועד היום הזה, לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה יהודית וברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה".

בתל אביב צעדו דוד ופולה בן-גוריון לקלפי הסמוכה לביתם בשדרות קרן קיימת. כשניצבו בתור, החל הקהל להריע להם. חברי ועדת הקלפי התבלבלו - הם קמו, התיישבו ושוב קמו, עד שהזקן קרא להם “לשבת, לשבת, להמשיך בעבודה". בהסכמת הקהל הועבר הזוג לראש התור.

10. היו כמובן גם כמה תקלות ביום הבחירות. איך אפשר בלי? אחת מהן התרחשה כשנזירה פרבוסלאבית ביקשה להצביע בירושלים בעד רוסיה, ובקושי שוכנעה לשקול הצבעה בעד מפלגה. סוף טוב הכל טוב, יום ההצבעה הסתיים עם אחוז הצבעה בלתי נתפש בהשוואה להיום: מתוך 506,567 בעלי זכות הצבעה מימשו את זכותם 434,684 איש ואשה. כ-87% מכלל הבוחרים. 

דוד בן-גוריון באסיפת בחירות של מפא"י, 20 בינואר 1949
הוגו מנדלסון / לע"מ

עד מהרה התברר כי הגוש שמכונה כיום "שמאל" זכה לניצחון מוחץ. לפי מדד של 3,592 קולות למנדט, התחלקה עוגת הקולות כדלקמן: מפא"י - 46 מושבים, מפ"ם - 19, המפלגה הדתית המאוחדת - 16, חרות - 14, הציונים הכלליים - 7, הפרוגרסיבים - 5, האיחוד הארצי של הספרדים ובני עדות המזרח - 4, מק"י 4, הרשימה הערבית הדמוקרטית של נצרת - 2, רשימת הלוחמים, התאחדות התימנים ונשות ויצו - מושב אחד כל אחת.

בן-גוריון, שהכריז "בלי חרות ומק"י", החליט להשאיר גם את מפ"ם באופוזיציה ופנה אל הפרוגרסיבים והמפלגות הדתיות כדי לזכות לרוב. לבסוף הושלמה קואליציה בה תמכו 73 חברי כנסת: מפא"י, החזית הדתית, הפרוגרסיבים, הספרדים ורשימת המיעוטים. אגב, הייצוג הנשי בכנסת הראשונה היה מחפיר. רק 11 נשים כיהנו בה עם השבעתה, שש מהן ממפא"י.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#