ההסגר שהוליד את הגטו היהודי הראשון בהיסטוריה - מוזיאון העם היהודי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

ההסגר שהוליד את הגטו היהודי הראשון בהיסטוריה

בדומה לימים אלה, גם במאה ה-16 תקף את המרחב האיטלקי "נגיף קטלני". אלא שאז הכירו הקתולים היטב את "הפולש" ולפני 504 שנה בדיוק הדוכס של ונציה מצא לו גם "פתרון"

תגובות
בית הכנסת האשכנזי הגדול (סקואולה גראנד טדסקה) בוונציה. נבנה בשנים 1528-1529. אחד מששת בתי הכנסת שנבנו במאה ה-16 ועדיין פועלים
דגם מתוך תצוגת הקבע הישנה של מוזיאון העם היהודי

אושי דרמן

בדומה לימים המטורפים שעוברים עלינו, גם במאה ה-16 תקף את המרחב האיטלקי "נגיף קטלני". מלומדים קתולים הכירו היטב את הפולש. הם "למדו אותו" במשך 1,500 שנה, וידעו לזהות אותו גם ממרחק העולה בהרבה על שני מטר. במשך דורות על גבי דורות, מאב לבן ומאם לבת, הם שמעו את הסיפור המכונן: כיצד חיסל "הנגיף" הערמומי - העם היהודי - את אביהם משיח צדקם הקדמון והותיר אותו מדמם למוות על הצלב. הם אמנם לא הודו בכך, אבל בינם לבין עצמם, אנשי הדת הנוצרים ידעו שהם עצמם מוטציה של אותו "נגיף".

יהודים התגוררו באיטליה עוד מימי האימפריה הרומית. בשלהי ימי הביניים, רבים מהם החלו לזרום לארץ המגף בעקבות גירוש יהודי צרפת, והרדיפות הבלתי פוסקות מהן סבלו בנסיכויות הגרמניות השונות. רובם המשיכו מזרחה, לפולין, שם החלה להתהוות ציוויליזציה יהודית אדירת ממדים. בראשית המאה ה-16 גדל מספר היהודים באיטליה באופן משמעותי בעקבות גירוש ספרד ב-1492. רבבות נמלטים השתקעו בארץ המגף, כמו גם בארצות נוספות באגן הים התיכון.

תוכנית הגטו של ונציה בשנים 1797-1516 מאת אדריכל סולם, 1930
מתוך תערוכת "גטאות באיטליה: ונציה-רומא", 1979, מוזיאון העם היהודי

באותם ימים איטליה לא היתה מדינה ריבונית לאומית כמו היום, אלא מרחב המחולק לערי-מדינה: פירנצה, פיזה, גנואה וכן גיבורת סיפורנו השוכנת לחופי הים האדריאטי, ונציה. היה זה ב-29 במארס 1516, החודש לפני 504 שנה כשהדוג'ה (הדוכס) של העיר פרסם את הצו שהוליד את הגטו היהודי הראשון בהיסטוריה. לפני כן, יהודים נכנסו בשערי ונציה לרגל עסקיהם במשך היום, אך היה עליהם לעזוב אותה מיד עם השקיעה. על מנת שיוכלו לפקח על "הנגיף", השלטונות אפשרו ליהודים להתגורר בעיר, אך בתנאי שזה לא יקרה ממש במרכז, אלא באי נידח ומרוחק. האי שימש עד אז אכסניה לתעשיית בתי יציקה שנקראה באיטלקית "Ghetto". מאז הפך המושג לתיאור גנרי של שכונה המופרדת משאר חלקי העיר, סגורה על ידי חומה, ומיוחדת לאוכלוסייה ספציפית.

לא ידוע מי היה "משה בר סימן טוב האיטלקי" של הימים ההם, אבל כן נותרו בידינו ההנחיות של קברניטי "משרד הבריאות הקתולי" למניעת התפשטות "הנגיף":

1. היציאה מהגטו מותרת ליהודים רק משעת צלצול הפעמונים בבוקר בבזיליקת סאן מרקו ועד חצות הליל.

2. היציאה והכניסה לגטו מותרת רק משני שערים וזאת תחת פיקוחם של ארבעה שומרים נוצרים, שמשכורתם תשולם מקופת הקהילה היהודית.

3. יהודים אשר משלח ידם הוא הלוואה בריבית מורשים לצאת העירה רק לשעות אחדות ובתנאי שיישאו טלאי צהוב על גלימותיהם. בהמשך הומר הטלאי הצהוב בכובע צהוב, ולאחר מכן בכובע אדום.

4. להלן משלחי היד המותרים ליהודים: רופאים, מלווים בריבית, סוחרים ומוכרי בגדים משומשים, ובעגה המקומית "strazzarioli".

פיאצה ג'ודיאה - כיכר היהודים בוונציה. תחריט מאת ג'וזפה ואזי, 1747
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי, באדיבות רוברטו מילנו, רומא

היסטוריונים רבים חלוקים בשאלה אם סגירת הגטו הובילה לניתוק היחסים התרבותיים בין יהודים לשאר האוכלוסייה, או שמא היה זה דווקא שלב בתהליך התקבלותם לתוך מרקם התרבות האירופית. כך או אחרת, יהודי הגטו הראשון בהיסטוריה נותרו נאמנים לעקרון המקראי "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" ולא התרגשו מהמגבלות שהושתו עליהם. עד מהרה הם החלו לפתח תרבות ייחודית עצמאית ומקורית שהגיעה לשיאים מרשימים ביותר, הן בתחום הרבני והן בתחום הספרותי וההגותי. עם התכנסות היהודים בגטו הם הקימו בתי כנסת, המוכרים בשם Scole, כאשר כל עדה מתקבצת במוסד שלה.

הקהילה היהודית בוונציה הוציאה מקרבה מלומדים ואנשי אשכולות רבים. אחת הדמויות המקוריות, הידועות והססגוניות ביותר שהתגוררו בגטו היה רבי יהודה אריה ממודנה, שפעל בוונציה במחצית הראשונה של המאה ה-17. תלמיד חכם זה, איש רוח של ממש, כתב מצד אחד שאלות ותשובות וספרי הגות, חיבר מחזות והלחין מוזיקה, ומצד שני היה מכור למשחקי קוביות והימורים. בנוסף ידועה משפחת קצנלבוגן - האב מאיר, הבן יהודה, והנכד שאול וואהל שזכה לפרסום בשל אגדה שלפיה כיהן כמלך פולין ללילה אחד.

אבל, אין ספק שהבשורה הגדולה של ונציה בכלל והגטו היהודי בפרט, היו בתי הדפוס הרבים שפעלו בעיר. המצאת הדפוס המודרני, כמאה שנה לפני כן, מצאה את עיר התעלות מוכנה ומזומנה. אחד מבתי הדפוס הללו היה שייך לדניאל בומברג, נוצרי מאנטוורפן, שייסד בוונציה בית דפוס עברי בהמלצת חבר, מומר יהודי, ששכנע אותו לכוון לקהל היעד של "עם הספר". בית הדפוס של בומברג נכנס לפנתיאון היצירה הרוחנית בעיקר בזכות מהדורות התלמוד הבבלי שהדפיס והיו הראשונות שכינסו יחדיו את כל מסכתות התלמוד. החידוש של בומברג היה בסגנון העימוד המיוחד של דף התלמוד, כך שפירוש רש"י מופיע בפנים העמוד ופירוש התוספות בחלק החיצוני.

מנורה בגטו של ונציה. איטליה, 1972
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי, באדיבות ד"ר מוריס פלוסט, ארה"ב

בומברג ריכז בבית הדפוס צוות של חכמים יהודים יודעי ספר ומדקדקים חשובים שעסקו בהכנת כתבי היד ובהגההתם. עד עצם היום הזה, כל מהדורות התלמוד הבבלי, מסורתיות וחדשניות כאחד, ממשיכות את הדגם שנקבע בוונציה. לפני חמש שנים נמכרה במכירה פומבית אחת המהדורות הראשונות מהתלמוד הבבלי שהדפיס בומברג בסכום אסטרונומי של 11 מיליון דולר. מהדורה נוספת תהיה חלק מתצוגת הקבע החדשה של מוזיאון העם היהודי, שתיפתח באוקטובר השנה.

במשך 281 שנה שימש גטו ונציה בית ליהודי העיר. רק ב-1797, עם כיבוש העיר בידי נפוליאון, חוסל הגטו בהוראתו של השליט החדש. היהודים נעשו אזרחים שווים ומעמדם נשמר גם בוונציה העצמאית שהשתחררה ב-1848. ב-1938 הוטלו באיטליה שוב חוקי גזע, הפעם על ידי המשטר הפאשיסטי של בניטו מוסוליני, שותפו של אדולף היטלר. יותר מ-200 מקרב כ-1,200 יהודי ונציה לא שבו ממחנות ההשמדה. כיום מתגוררים בוונציה כ-450 יהודים שבצוק העתים מצאו את עצמם שוב בהסגר, הפעם יחד עם שאר תושבי העיר והמדינה, במאבק מול מגפת הקורונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#