כל הפחדים כולם - ילידת 1950, יומן אינטימי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

כל הפחדים כולם

התיישבתי איתי לשיחה אישית, במהלכה התייעצתי עם עצמי אם בעת שכזו יאה לדבר על פחדים. אחרי דיון קצר וצר, חד שיח דל משתתפים, הוחלט פה אחד שמותר. מותר לדבר על זה

תגובות
הכירו נא את טופי, "הדוברמן" של פלורנטין
קרן אליס

אני, גוף ראשון יחיד, פחדתי ועדיין פוחדת מנחשים. נחש זה הכי מפחיד בעולם. שפרויד ישב עכשיו בשקט, התאוריות שלו לא עובדות כאן. צפע ואפעה, "נחשי ילדותי", הם בשום מקרה לא היו הדמיה של זין וגם לא חיות מחמד - להוציא צ׳יצ׳ולינה, בזמנה חברת הפרלמנט האיטלקי, שדגלה במתודה הפרוידיאנית והפכה אותה מהלכה למעשה, קרי, גם סקס וגם חיית מחמד.

אוח, לפתע פתאום נזכרתי בעוד משהו נחשושי: פעם הכרתי מישהו שגידל צפע מטר וחצי, "יוסוף" קרא לו, בתוך בקבוק ענק וריק של מים מזוקקים. בבוקר היה מוציא את יוסוף והבקבוק לשמש, ויטמין D אתם יודעים, יוצא לעבודה בפלחה. עד שיום אחד חם במיוחד, יוסוף, נחש המחמד, התבשל בבקבוק. אני הייתי לטובתו. של יוסוף כמובן.

הפחדים של כולנו

פעם כשהייתי קטנה, פחדתי מהחושך. מהענף ברוח שמכה בלילה בחורף על החלון, מייללת התנים מההר, ממעמקי הים, מבית הקברות בלילה, מרופא שיניים, מרופא נשים. ועכשיו אני די מפחדת מהדבר הזה, אתם יודעים. הפחד מגיע מהמקום הלא ידוע, שמפחיד בגלל שהוא לא ידוע. לבלבול ולחוסר הוודאות תפקיד ראשי בטרגדיה הדרמטית אליה נקלענו, אם באשמתנו ואם לא. ייאמר כאן ש"המחסל מקורוניה" העלה אצלי אל פני השטח פחדים קמאיים, כמו אובדן פרנסה, ויתור על אזור הנוחות שלי, להזיז את ה"עמק" שלי, מחלה, מחלה נוראה, מחלה איומה ונוראה וחלילה וחס וחלילה שלא נדע טפו טפו טפו, מוות. הבעיה היא שכל מה שאנחנו מפחדים ממנו עלול לקרות כאן ועכשיו. איך הממזר הפספוס הזה מוציא לנו את הנשמה לפני שמוציא את הנשמה.

(פאוזה ויראלית לשיכוך: הקפאתי נייר טואלט... אי אפשר לדעת).

הוא נושך?

איש איש ופחדיו, אך פחד של אחרים תמיד יותר מצחיק משלך. ראיתי אתמול ברחוב גבר חסון ורם קומה במיוחד, מוטת כתפיים אלבטרוס, שרירנות יתר וחזה נפוח. עד כאן הכל טוב ויפה. כן? ואז באה מולו בריצה ובכשכוש זנבנב "טופי", שכולה מיניאטורה של חן וממתקים (בתמונה). השוורצנגר הבחין בה, החוויר, נסוג, ירד מהמדרכה וקומתו שחה. "הוא נו-נו-שך??" שאל. אבל זה כבר עניין לטיפול פסיכולוגי מעמיק, חזרה לילדות וכמובן בסוף אמא תצא אשמה.

ההצגה הכי טובה בעיר

יש לי כל-כך הרבה דברים לדבר איתכם... למשל על ההצגה הכי טובה בעיר שעולה על הבימה למרות שכל התיאטראות נסגרו. כמה חבל שלא הקלטתי אותה. אני מדברת על ישיבת השרים האחרונה:

השר א׳: אני מציע שכל משפחה תקבע לעצמה מי הולך היום למכולת ושלא כולם יסתובבו להם שם.

השר ש׳: למה אי אפשר לעשות קניות מרוכזות פעמיים בשבוע?

השרה ג׳: אולי אצלך אפשר, אבל אצלי לא! אני מכירה עוד כמה משפחות שאצלם זה לא ילך. למשל הרוזנבלומים.

השר א׳: לא מעניינים הרוזנבלומים שלך. יש עניין אחר: נגיד מחר בחורה נחמדה תלך לה ברחוב, תשיר שיר קטן ויעצור אותה שוטר. מה הוא יגיד לה?

ראש הממשלה: הוא ישאל אותה "בחורה נחמדה, לאן פנייך?"

השר א׳: ומה היא תענה?

ראש הממשלה: היא תגיד לשוטר מה שאני תמיד אומר: "אני בדרך הביתה אל אשתי היקרה".

השרה ג׳: לדעתי היא תגיד שהיא הולכת להפגנה המונית בשדרות וושינגטון.

השר א׳: אבל הודיעו שאסור, לא שמעת?

השר ש׳: אז הודיעו שאסור. מה כבר קרה? הלכה ברחוב ושרה שיר קטן.

אבל הכי עצוב בעיניי, וזה בשיא הרצינות, שבימים טרופים אלה, כשעם ישראל עומד על שתי רגליו האחוריות, הם לא מפסיקים שם לריב וללכת מכות:

אני ראשון!

- לא, אני ראשון!

לא, אתה כבר היית ועכשיו תורי!

- אבל הבטחת!

אז הבטחתי. ביג דיל.

- ככה?

כן, ככה!

בנים, כל מה שאני יכולה לומר לכם מפה הוא: תתביישו לכם! ילדים רעים! אתה לך לפינה השמאלית ואתה לפינה הימנית! עם הפנים לקיר! שניכם! ולא לזוז עד שאשחרר אתכם! זה ברור?!

ומשהו מרטיט לקינוח

פעם קראו לזה "עפרונו המחודד", עם הזמן "פרי עטו" והבוקר הגיע אלי בווטסאפ "פאר מקלדתו הקודחת" של חבר ילדות, משהו שאי אפשר שלא לשתף:

״בידוד״ / מאת יובל חבצלת

בואי נתבודד ביחד / ובמקום לחוש סיוט
ננצח את הפחד / בעזרת חושניות
כל חיי תמיד רציתי / קצת איתך להסתגר
לא יצא ... אבל ניסיתי / כמה טוב שיש הסגר

אל תגידי שוב: ״בסדר / תן צלצול מחר, נדון״
נא זכרי כי בגילנו / שנינו  בקבוצת סיכון
בואי, יש לנו שבועיים / נתכרבל כמו יוג זונים
״שים את נטפליקס בינתיים / ואני ארחץ פנים״

אנשק את שחור עינייך / אלקלק את צווארך
ילטפוני שפתותיך / וארד לשיפולך
אחר כך ניגש בחושך / בג׳קוזי נר דולק
נתנגן בשיר של אושר / עת במים נשתוקק   

נידבק רק זה בזו כי / יש התבודדות שווה 
הנגיף שיאמצנו / הוא חיידק האהבה 
יעברו להם שבועיים / וחודשיים ... ועוד יום
אבל שנינו בינתיים / לא הולכים לשום מקום... 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#