בלוגים

פרצוף חמוץ / הבלוג של קובי ניב

כוחה של טיפשות וסכנתה לאנושות

שניים-שלושה טיפשים, לא יותר, יכולים בעוצם טמטומם להשמיד את העולם. הטמטום הזה הוא לא רק של "שניים סינים" ולא רק של בוריס ג'ונסון ודונלד טראמפ, הטמטום הזה הוא בכל מקום

פעם, כששני סינים אידיוטים היו תופסים פיגמליון - או איך שלא קוראים לחיה המגעילה הזאת שחירבן עליה עטלף - ועושים אותו על האש, אז כל תושבי הכפר שלהם היו מתים, וזהו. אבל היום, בכפר הגלובלי שהקמנו לעצמנו, שני סינים טיפשים שבולסים פיגמליון מחורבן בשוק בווהאן, מפיצים בתוך שבועות מוות וחורבן בכל העולם, על כל האנושות.

זו הצרה הצרורה של הקידמה האנושית ושל הגלובליזציה שסגדנו לה וחגגנו אותה - היא מעצימה את כוחה של הטיפשות באופן נוראי וקטלני. שניים-שלושה טיפשים, לא יותר, בכל חור שהוא בעולם, יכולים בעוצם טימטומם - אם לא הפעם, אז בפעם הבאה - להכחיד את האנושות, להשמיד את העולם.

בוריס ג'ונסון ודונלד טראמפ
Peter Nicholls/רויטרס
להמשך הפוסט

אין נגמ"שים ואין מטושים

בכל פעם שיש משבר ולא משנה איזה אנחנו מגיבים כמו כלב פאבלובי מקולקל. יושבים באולפנים כל הלשעברים הללו, המומחים הגדולים בתחומם שהביאו אותנו עד הלום ואותם שואלים מה צריך לעשות

בכל פעם שיש משבר ולא משנה איזה - ביטחוני, כלכלי, סביבתי, בריאותי וכולי - אנחנו מגיבים כמו כלב פאבלובי מקולקל. הטלוויזיה נכנסת מיד ל"מתכונת חירום" ולאולפנים מוזעקים בדחיפות "מומחים" בתחום המדובר, המופיעים סדורים בפנקסה של סיגל עוזרת ההפקה או מיכל התחקירנית. "רגע, אתה אומר בריאות? זה בבי"ת, נכון? אז הנה, יש לי כאן בורסה, ביטחון, ביסקוויטים, בלגיה, בנייה, בננות, בקאלווה, אה... הנה, כן, בריאות, יש לי פה מלא פרופסורים - אלבז, ברבש, הרפז, חרפ"ק, קיימק, תרפ"ט". "די, די, לא חשוב, תשיגי אחד מהם, מי שפנוי, שיבוא כמה שמהר לאולפן. יאללה, אין זמן".

ואם זה משבר ביטחוני אז אלופים לשעבר, ואם זה משבר כלכלי אז בכירים באוצר לשעבר. הרוטינה מוכרת לכם. וגם כל המומחים. הם יושבים באולפנים, כל הלשעברים הללו, המפקדים והמנהלים הבכירים עד לא מכבר, המומחים הגדולים בתחומם, והמגישה יונית התורנית, שואלת אותם שוב ושוב "אז מה צריך עכשיו לעשות, פרוספסור הר-ספור? האלוף הר-דוף? השר לשעבר הר-גז-כלים?"

פרופ' גבי ברבש. "מי שפנוי, שיבוא כמה שמהר לאולפן"
צילום מסך
להמשך הפוסט

העולם השתנה. ואנחנו?

תבינו, בני אדם, העולם כבר לא יהיה כשהיה. עכשיו צריך להילחם כולנו, כאיש אחד, במגפה הנוכחית ובאסונות הבאים שעוד נכונו לנו. פנינו צריכות להיות מופנות כלפי העתיד וכל היתר איננו חשוב

מגפת הקורונה, ולא רק היא, גם השריפות באוסטרליה והפשרת הקרחונים ועוד תופעות המתרחשות באחרונה, הן מסרים מן העתיד. רמזים מטרימים, אזעקות מייללות, על איך שהעולם שלנו עומד להיראות ומה יקרה לו ולנו אם נמשיך להתנהג כאילו הקורונה היא רק איזו תקלה קלה, ואחרי שנתגבר עליה - נחזור לשגרה. אם כך ננהג, נעמיד את חיינו, את האנושות כולה, בסכנת הכחדה.

העולם השתנה. ואנחנו מה? הנמשיך אותו דבר? העולם הרי השתנה. האנושות כולה, אפילו דונלד טראמפ, מנהלת עכשיו מלחמה שונה מהמלחמות שהורגלנו בהן בין דתות, עמים, מדינות, בין בני אדם לבני אדם. עכשיו זוהי מלחמה של כל בני האדם בעולם נגד וירוס, מחלה, מגפה, המאיימת להרוג בנו בהמונינו. המלחמה בקורונה היא בינינו, כלל בני האדם, לבין מפלצת שאנחנו, בני האדם, יצרנו במו ידינו וקמה עלינו לכלותינו.

נמל התעופה בסולט לייק סיטי, השבוע. עכשיו זוהי מלחמה של כל בני האדם נגד מחלה המאיימת להרוג בנו
Rick Bowmer/אי־פי
להמשך הפוסט

אין דבר כזה שאין סימנים מקדימים

פעמים רבות נשים נוטות להתייחס לקנאה בני הזוג כאות לאהבה, למסירות ונאמנות; הבעיה היא שמדובר ב"כתובת על הקיר" – כתובת שסופה מר ואכזרי

בכל פעם (ולמרבה הצער זה פוקד אותנו חדשות לבקרים) כשגבר רוצח את זוגתו ו/או את ילדיו הקטנים, מיד מופיעה בכל כלי התקשורת, בדרך כלל כציטוט של קרובי משפחה, חברים או שכנים, כותרת קבועה הזועקת ש"לא היו סימנים מקדימים". אבל אין דבר כזה שלא היו סימנים מוקדמים - תמיד יש.

אין דבר כזה בן-אדם שקם בוקר אחד ורוצח את אשתו ואת התינוקת שלהם פתאום, כי  בלילה עקץ אותו יתוש בורמזי קטלני. המצרים לא חוצים פתאום יום אחד את התעלה ומתחילים מלחמה בלי שיהיו לכך סימנים מוקדמים. זה לא עובד ככה.

הפגנה נגד אלימות ורצח נשים, 2019
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

הבחירה כבר נעשתה

בלי שותפות עם הערבים לא יהיו לנו חיים. לכולנו, כגוש אחד. למרות זאת בבחירות מחר לא תמצאו אף ערבי במקום ריאלי במפלגות הציונית. ישראל יהודית ולא-דמוקרטית היא הקונצנזוס הציוני

משבר הבחירות החוזרות ונשנות בישראל הוא לא איזה משבר אריתמטי של פלוס או מינוס שניים-שלושה מנדטים לאיזה גוש והופ הכל מסתדר, כפי שהתקשורת מקשקשת וכפי שנוח לנו לחשוב. זה גם לא איזה משבר מוסרי של שלטון יחיד מושחת שבו כל מה שצריך זה לאשפז את רוח הקודש, אשתו המטורללת ובנו הדפוק בשכל, והוקוס-פוקוס הכל מתבהר.

למה מה, לחטוף גופות משטח פלסטיני כשהן תלויות על כף דחפור נראה לכם יותר מוסרי מלקבל במתנה ארגזי סיגרים ושמפניות? לשלוט ולדכא בכוח עם שלם, מיליוני בני אדם, במשך חמישים ומעלה שנים, דיכוי שכולנו, ללא הבדל גוש ועדה, נוטלים בו חלק, נראה לכם יותר מוסרי מלסדר קצת דילים או דולרים למקורבים?

כנס הרשימה המשותפת סכנין, החודש
ברק בראון
להמשך הפוסט

"שנות השמונים" - בבונים בסבבה

הסדרה של שלום ומני אסייג מחדדת את השאלה איך מתיישבת התקוממותם הצודקת של המזרחים נגד גילויי גזענות אשכנזים בשדות הפוליטיקה והתקשורת, עם קבלתה, הטמעתה ואף שכלולה על ידם

נפתח בדימיון מודרך: הסדרה הישראלית "שנות השמונים" נמכרת לתחנת טלוויזיה אירופית כלשהי ומשודרת בה בדיבוב לשפת המקום תוך שמירה מותאמת על העילגות הנוראית והמבטאים הנלעגים של הדמויות, וזאת תחת השם "זְ'וּיף" או "זִ'ידִי" (יהודים, בצרפתית ובפולנית) או "אוֹסְטיוּדֶן" (בגרמנית: "יהודי המזרח", כינוי הגנאי ליהודי גרמניה התרבותיים והנאורים בעיני עצמם ליהודים מהגרים ממדינות כמו פולין ורוסיה הפרימיטיביים והנחותים בעיניהם). הסדרה מעוררת סערה שאין כמותה, בטח בישראל, הכיצד זה באירופה שלאחר השואה מעיזה תחנת טלוויזיה לשדר סדרה אנטישמית מזוויעה שכזו.

אבל בישראל, מדינת היהודים שלאחר השואה, "שנות השמונים" משודרת בהצלחה כבר עונה חמישית, ולא בערוץ נישה מקומי הזוי באיזו עיר שדה, אלא בתחנת שידור מסחרית כלל ארצית. על הסדרה הגזענית האנטי-מזרחית הבוטה הזאת כמעט אין מי שפוצה פה ומצפצף. אדרבא, נשפכים עליה דברי הלל ושבחים ורייטינג לרוב.

מתוך "שנות השמונים". מקור הטומאה בהסתכלות הגזענית הזו ב"סלאח שבתי" ובסרטי הבורקס
צילום מסך
להמשך הפוסט

האמנם "אנחנו ואלה ששונאים אותנו"?

ח"כ יועז הנדל מסכם את הציונות במשפט אחד: "יש אותנו ויש את אלה ששונאים אותנו". תפישת העולם הזאת, לבד מפשטנותה, נושאת עימה צרור צרות

השיח הישראלי, כך נדמה, מורכב מארבע שאלות יסוד קיומיות שרק בהן דנים ורבים: ביבי או לא ביבי? (התשובה הנכונה: גם וגם); הומוסקסואליות - מן הטבע או מן מחלה? (התשובה הנכונה: הכל נהיה בדברו. או שלא); נשים נולדו רק ללדת או גם להרוג? (התשובה הנכונה: ללדת חיילים כדי שהם יהרגו); למי יש כינור יותר גדול - לאשכנזים או למזרחים? (התשובה הנכונה: לסינים).

אבל רבאק, בני אדם, יש גם נושאים חשובים אחרים. אחד מהם אפילו נהגה מפי ח"כ יועז הנדל במאמר שכתב ב-2015 ב"ידיעות אחרונות", ולפיכך לא הוצא משום הקשרו, ובו התגאה ש"במלחמת העצמאות, סבא שלי, עליו השלום, אסף אוזניים של חיילים ערבים באזור אשקלון". והנה, זה מה שלמד הנכד יועז הצבר הנועז, על פי אותו מאמר, מחייו הקשיים של סבו ניצול השואה, "יהודי בשרשרת הדורות", כהגדרת הנכד, "שלמד על בשרו", ועל בשר אוזני ערבים, "שיש אותנו ושיש את אלה ששונאים אותנו". נקודה.

יועז הנדל
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

על מה המהומה? דבר לא השתנה

האמת המרה או המתוקה (תלוי מי הטועם) צריכה להיאמר: "עסקת המאה" מותירה את הכל כפי שהיה. מדינת האפרטהייד מתקיימת ותמשיך להתקיים, וכל הלבטים האחרים הם בלבולי ביצים

מפת "עסקת המאה" הפומפוזית שנכרתה בשבוע שעבר בין הנשיא עם החתול הג'ינג'י על הראש לבין ראש הממשלה עם שלושת כתבי האישום על הראש, נראית כמו "הציור השבועי לילד" הישן והטוב של ג'קי ב"ידיעות אחרונות". משהו כמו "שמשון ויובב, הג'ינג'י והביבי, יצאו לחפש שלום בארץ ישראל, אבל פתאום, אויה, תקלה. התברר ששכחו משהו בבית. אנא, ילדים, עיזרו להם למצוא - איפה השכל?"

ועכשיו ברצינות, ביום ורבע שבין ההצהרה על קימומה לנצח של עסקת המאה לבין ביטולה, בינתיים, השתררה בארץ מהומה רבתי וסערה כאילו טילטלה את שביל החלב, נחלת אבותינו. הימין, שזה בערך כל עם ישראל, צהל ושמח שהנה העולם הג'ינג'י מכיר בכך שיהודה ושומרון הם נחלת אבותינו. מעכשיו, ברוך השם, כדברי עמית סגל נביאו, יהודי שירצה להרחיב מרפסת בעופרה יפנה למשרד הפנים ולא לאלוף הפיקוד. את השמאל הנכחד, לעומת זאת, אחזו תדהמה, פלצות, דיכאון ובהלה, שהנה מדינת אפרטהייד עומדת ליפול עליו ואולי גם אפילו, חלילה, עוד אינתיפאדה ואפילו כדי נכבה שלישית, לא עלינו, כמובן.

טראמפ ונתניהו בהצגת תוכנית השלום בבית הלבן
AFP
להמשך הפוסט

התקבלנו למשפחת העמים הלבנים

מבין 49 "מנהיגים מכל העולם" שבאו לכינוס פורום השואה הבינלאומי לא היה ולו שחור אחד, אפריקאי אחד, מוסלמי אחד, ערבי אחד, סיני אחד ועוד. חלום הדורות הציוני מתגשם לנגד עינינו

הכינוס הזה בירושלים בשבוע שעבר, מה זה היה? נכון, קראו לזה כינוס "הפורום הבינלאומי לזכר השואה ונגד האנטישמיות" בהשתתפות "מנהיגים מכל העולם", אבל מה זה היה באמת?

הרבה פעמים ניתן לעמוד על טבען האמיתי של התכנסויות על פי הרכב המשתתפים בהם. למשל, בכינוס שבו דנו ב"פתרון הסופי של בעיית היהודים" בווילה ואנזה ב-1942, השתתפו אך ורק פקידי ממשל וקצינים בכירים במשטר הנאצי ואף לא יהודי אחד. ואכן, "הפתרון" לא היה שילובם המלא של היהודים במדינה הגרמנית או הקמת אוטונומיה יהודית בבוואריה, אלא השמדתם של היהודים. בכינוס הקרוב בוושינגטון שבו ידונו ב"בתוכנית השלום של דונלד טראמפ בין הישראלים לפלסטינים" משתתפים רק ישראלים ואף לא פלסטיני. אז איזה שלום זה יהיה, לדעתכם? וכן הלאה וכיוצא בזה.

משתתפי פורום השואה הבינלאומי בירושלים. זו אפילו לא בדיחה, זו זוועה
POOL/רויטרס
להמשך הפוסט

אוניברסיטה לניצול, אפליה וצביעות

בכירי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב התייצבו נגד דבריו של שר החינוך על קהילת הלהט"ב, אך שני דברים קטנים, זעירים שבזעירים, מעמידים את "עמדתה הנחרצת" באור מגוחך ועגום

חלקים נרחבים בציבור, לפחות כך זה הוצג בתקשורת, יצאו חוצץ נגד דברים פוגעניים שאמר שר החינוך, הרב רפי פרץ, בראיון ל"ידיעות אחרונות", נגד אי-הטבעיות כביכול של ההומוסקסואלית לעומת הטבעיות לכאורה של שמירת מצוות התורה. אפילו הסנאט של אוניברסיטת בן-גוריון, שלא משמיע בדרך כלל את קולו בענייני השעה, לא יכול היה הפעם לעמוד בפרץ ולהבליג.

והסנאט הזה הוא לא סתם. בראשו עומדים נשיא, רקטור, סגן נשיא, דיקאני כל הפקולטות ובתי הספר ובנוסף להם גם 71 (כמניין חברי הסנהדרין) חברי סגל בכיר. והנה דבר הסנאט הזה בתגובה לדברי השר פרץ כפי שפרסם הרקטור, פרופסור חיים היימס-עזרא:

אוניברסיטת בן גוריון
אלי הרשקוביץ
להמשך הפוסט

עצוב למות כדי למכור ספר

הראיונות עם ערן צור בסוף השבוע נעטפו באצטלה של "כתבת תרבות" לרגל צאת ספרו החדש, אך עסקו כמעט אך ורק בהתאבדותה של אשתו. מדוע אמנים ממשיכים לקחת את העסקה הזו?

במתקפת יח"צ משולבת ומתואמת היטב הסתער עלינו ביום שישי הזמר ערן צור, רכוב על שני הדובדבנים שעל קצפות התקשורת הישראלית, 7 לילות של "ידיעות אחרונות" ואולפן שישי של "קשת 12", כדי לקדם לכאורה את מכירת ספרו החדש. למה לכאורה? כי שני הראיונות עם צור, שנעטפו באצטלה מיופייפת ומזויפת של ''כתבת תרבות", לא עסקו כלל ועיקר, לבד מקורט יציאת חובה, בספרו של צור, כי אם כמעט אך ורק בהתאבדותה של אשתו לפני כמה חודשים.

כמה עצוב, דוחה ומדכא ששני השפיצים הללו של הקרם דה לה קרם של התקשורת הישראלית לא עושים כתבה על ספר חדש כי הספר עצמו מעניין. הספר עצמו לא מעניין להם, וכך גם לקוראיהם ולצופיהם, את קצה התחת. כל מה שהם רוצים זה למכור לנו (ואנחנו אכן קונים בשקיקה), להשקות אותנו (ואנחנו שותים וגם בולעים) הוא את דמו השותת של צור בשל התאבדותה הנוראה והטרייה של אשתו.

ערן צור
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

כחול-לבן, אלטרנטיבה מדיקט שכמוכם

לרגל 2020 פרסם יאיר לפיד "דרשת בר-מצווה" מתייפייפת ומתחנפת לאהובותיו, המדינה והמפלגה. ומה תוכנה של הדרשה? ובכן, אם אלה פני הטוענים לשלטון - אז שיישאר כבר נתניהו

ערב פרוץ השנה החדשה פרסם יאיר לפיד דרשת בר-מצווה (הילד בן 56, אבל יכול להיות שעדיין יש לו חום גבוה) מתייפייפת ומתחנפת לאהובותיו, המדינה וכחול-לבן. האחרונה אף דאגה להפיץ את הפוסט הזה גם לכל מי שלא מגיע לו העונש הזה.

בסעיף השני של הדרשה, "פטריוטיות", כותב לפיד כי הוא ומפלגתו "אוהבים את ישראל. ככה פשוט. בלי להתחכם. כחול-לבן היא חלק מהמחנה הלאומי. מפלגה ציונית, פטריוטית, שמאמינה בזכות התנ"כית שלנו על הארץ". אז מה בעצם ההבדל ביניכם לבין הליכוד, הימין החדש, הבית היהודי ועוצמה יהודית? למה להצביע לכם ולא להם? כי "אנחנו אוהבים את הדגל. את מה שהוא מסמל. את החיבור שלו בין הטלית היהודית למגן דוד הלאומי. את החיילים שמתעטפים בו בהשבעה בכותל. אנחנו אוהבים את צה"ל". הבנתם?

לפיד ואשכנזי בהשבעת הכנסת ה-22, אשתקד
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

אין הבדל בין הורוביץ לגופשטיין

העובדה שהקונגרס הישראלי-אמריקאי (IAC) מדיר ערבים ישראלים מכנסיו, לא מפריעה לבכירי "השמאל הציוני" לנאום בהם. הסיבה היא אותה סיבה לכל אורך הדרך - גם הם רוצים ישראל מטוהרת

לפני כעשור נוסד בארה"ב ארגון וולונטרי בשם "הקונגרס הישראלי-אמריקאי" (IAC), שמטרתו המוצהרת היא לחזק את הקשר ההדדי בין ישראלים שהיגרו לארה"ב, אלה שפעם קראנו להם "יורדים", לבין מדינת ישראל. מאז 2016, עורך הארגון אחת לשנה כינוס גדול שבו נואמים בכירים בפוליטיקה האמריקאית, יורדים ישראלים בולטים וגם כ-50 ישראלים נבחרים מישראל - פוליטיקאים, עיתונאים, סופרים, מדענים ועוד. על הכינוס השנה יכול להיות שקלטתם איזה רסיס מידע כי השתתפו בו עמית סגל, דונלד טראמפ ולהקת "שלווה".

איזה ארגון זה? מי עומד מאחוריו? מה מטרותיו? הנה רמז ממש דק: שלדון ומרים אדלסון, כל אחד בפני עצמו ועצמה, הם דוברים קבועים בכל אחד מכנסיו. ומי היו הפוליטיקאים הדוברים בארבעת הכינוסים עד כה? 2016 – מהצד האמריקאי רודי ג'וליאני, ומהצד הישראלי מייקל אורן, אופיר אקוניס, יואב גלנט, אלעזר שטרן, איוב קרא, עליזה לביא, ענת ברקו וזהבה גלאון. 2017 – מהצד האמריקאי ניקי היילי, ומהצד הישראלי ציפי חוטובלי, נפתלי בנט ומרב מיכאלי. 2018 – מהצד האמריקאי מייק פנס, ומהצד הישראלי איילת שקד, יולי אדלשטיין וסתיו שפיר. 2019 – מהצד האמריקאי דונלד טראמפ, מהצד הישראלי גדעון סער (שלא הגיע בסופו של דבר) וניצן הורוביץ.

ניצן הורוביץ ובנצי גופשטיין
ניר קידר ואמיל סלמן
להמשך הפוסט

כמה ביבי שמתם בחציל?

יש משפחה אחת בארץ שמציגה עצמה כחמה ומלוכדת, אבל כשהיא מתכנסת מדברים רק על האוכל. אין כאבים ואין מדאובים, יש רק מטוגנים ומאפים. יש גם מדינה כזו, והכל בה סבבה

יש משפחה אחת בארץ, אולי אתם מכירים, שלכאורה, ככה לפחות היא מציגה את עצמה, היא משפחה חמה, אוהבת, מלוכדת, תומכת, מחבקת. כזו שכל סופרלטיב עלי אדמות יושב עליה בול. וכמובן שהם נפגשים, מתכנסים, כולם, כל פעם אצל מישהו אחר, כמה שיותר. אם לא כל שבת, אז לפחות פעם בשבועיים, לסעודה או ארוחה או "על האש" או משהו. בקיצור, אמנם יש משפחות רבות כמוה בארץ, אבל אין כמו המשפחה הזאת בעולם.

ובכינוסי המשפחה הזאת, האוכל, שתמיד מגיע בכמויות מטורפות, הוא לא רק צירו ועיקרו של המפגש, אלא הוא כל כולו ותו לא. שכן, למן כניסת האורח הראשון ועד צאת האחרון, כל השיחות נסובות גם הן רק על אוכל. כאילו כתוב בתורה שאסור, חלילה, שמשפחות מאוחדות וחמות ידברו על משהו אחר, חוץ מעל האוכל ואולי גם קצת על צ'יפס וסלט.

קריקטורה משפחת נתניהו
עמוס בידרמן
להמשך הפוסט

נשים צעירות, קחו את המושכות

דונלד טראמפ נטפל לגרטה תונברג משום שכמו כל זכרי האלפא בעולם הוא מזהה סכנה לשליטתו. האסון האקולוגי מעניין לו את קצה התחת. אבל תונברג מסמנת את ניצניו של מרד שאין נכון ממנו

מה יש לך עם גרטה, דונלד? מדוע טורח כל כך האיש החזק בעולם, החולש על כוחות צבאיים וכלכליים אדירים, להתאנות ולבזות את גרטה תונברג, נערה בת 16, שאין לה לא נשק ולא גייסות ולא כסף, אלא רק דיבורים? למה נערה אחת נטולת כל עוצמה מאיימת עד כדי כך על הגבר המבוגר הזה, שליט כל העולם?

האם זה לא קצת חולני, על גבול הפדופילי, שזכר אלפא, נשיא ארה"ב, בן 73 שנים, נטפל כך לנערה כמעט שברירית בת 16? למה בקים ג'ונג-און, הרודן הצפון-קוריאני הרצחני, הוא רואה "ידיד" ונפגש איתו ולוחץ את ידו, ואילו עם גרטה, הנערה הזכה, הוא מסרב להיפגש או ללחוץ את ידה ורואה בה אויבת נוראה? מה ההיגיון בכל זה?

מימין לשמאל: סאנה מרין, גרטה תונברג וג'סינדה ארדרן
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

דין פלסטיני כדין המבורגר

האם אתם מוכנים לחיות במדינה שבה העונש על רצח, על החזקת קציצות בשר במקרר חלבי ועל הכאת בת הזוג בפעם הרביעית, הוא אותו עונש? מה לעשות, זו בדיוק המדינה שבה אתם חיים

לפני כשבועיים רעשה הארץ, כלומר נשמעו פה ושם ריטונים, כשנודע שמפקד טייסת בצבא ההגנה שלנו דן חייל לחודש ריתוק בעוון החזקת המבורגרים קפואים, שומו שמיים, במקרר האישי שלו בחדרו, למרות שזה הוכרז על ידי הרב או הרס"ר כמקרר חלבי. אויה, הדתה, זוועה, אלוהים, לאן הגענו? "טהראן זה כאן" וכולי, זעקו 17 הרוטנים הרגילים, כולל הראיון הקבוע עם אימו ההמומה (אלא מה) של החייל "המורעב" והאומלל. בזה, פחות או יותר, זה נגמר.

כחודש לפני זה התפרסמה בתקשורת עוד ידיעונת על חייל שנידון כמעט לאותו עונש, והפעם בעוון מה? הנה כותרות הידיעה ב"הארץ": "נער פלסטיני נורה למוות על הגדר. לוחם גבעתי שירה לעברו נידון לחודש עבודות שירות. החייל הודה כי ירה לעבר בן ה-15, עותמאן ראמי חלס, מבלי שקיבל אישור לכך, והורשע בחריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים".

קרובות משפחתו של חלס בהלווייתו, ביולי. בתיעוד שהופץ ברשתות החברתיות נראה הנער מטפס על הגדר - ונופל ממנה
MAHMUD HAMS / AFP
להמשך הפוסט

רצח נשים בהכשר בג"ץ

גזרי דין מקלים שנגזרו החודש על שני גברים שרצחו את נשותיהם מעוררים את השאלה - מקרי או שיטתי? המסקנה מוגשת לכם בחסות האדמו"ר "הנאור", פרופסור אהרן ברק שליט"א

באחרונה שוחררו מכלאן, לאחר 18 ו-22 שנים, דלאל דאוד וסימונה מורי, שהרגו באקט מובהק של הגנה עצמית, שלא ניתנה להם על ידי הרשויות, את בעליהן שהתעללו בהן באכזריות נוראה במשך שנים, ובכל זאת נידונו למאסר עולם. גם ניסיונה של מורי, לזכות ולו בשביב של צדק ורחמים בעניינה מבג"ץ, נדחה באוטם-לב השופט אליקים רובינשטיין שכתב בפסק דינו את המילים המרתיחות: "איני מתעלם מהראיות שלפיהן היתה המבקשת אישה מוכה בידי בעלה המנוח. עם זאת, מובן כי אין לפטור מעונש ממשי מי שנטל חיי אדם" - טיעון מטומטם המוכר יותר בגרסתו העממית "רצח זה רצח".

והנה, הפתעה - בשני מקרים מובהקים שבהם רצחו גברים את בנות זוגם נפסקו ממש החודש הזה, בבתי משפט שונים, גזרי דין מקלים. ראיד רושרוש שרוצץ את גולגולתה של תהילה נגר הורשע בעסקת טיעון (בשל כשלים בחקירה) בהריגה ולא ברצח, ונידון ל-19 שנות מאסר בלבד. יוסף ברוך, שחנק למוות את אשתו דליה, הורשע ברצח אך השופטים מצאו לו נסיבות מקלות ולא דנו אותו למאסר עולם, אלא רק ל-20 שנות מאסר.

אהרן ברק בכנס משפטי, השנה. בגידה יכולה להרתיח
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

טרגדיית המלך המודח: נתניהו בנעלי טופז

זהו מחזה טראגי על שני מלכים, שני נערצים, שסברו שהם בני אלים בפער של עשר שנים. הראשון יצא למלחמת חורמה שהביאה לאובדנו. השני נמצא כעת באותה מלחמה ומאיים באובדן הממלכה

מלך היה בישראל, מלך הרייטינג, הראשון בבידור, דודו טופז שמו, וימלוך על הארץ עשר שנים תמימות. אלא שאז קרה לטופז הנורא מכול, מה שקורה כמעט לכל מלך, תשאלו אפילו את ניקולאה צ'אושסקו. מלכותו נשללה ממנו באחת ויהי כאחד האדם.

צריך להזכיר ולהבין, בעשור כמו-מלכותו טופז באמת היה מלך, מלך בכל מובן, כאילו נמשח למלכות ביד האלוהים ובאהבת ההמונים, שהעריצו אותו, סגדו לו, ופנו אליו, משל היה באמת בן אלים, להושיעם מכל פגע וצרה.

דודו טופז בפתיחת משפטו ב-2009
דודו בכר
להמשך הפוסט

ואם הם היו הורגים לנו שישה ילדים?

אם אחת הרקטות מעזה היתה פוגעת בטעות בבית בנגב המערבי והורגת שמונה בני משפחה, הכל אצלנו היה נצבע מיד בדם. כשהשם הוא א־סווארכה אין אפילו "אופס"

מרבית כלי התקשורת בארץ (חוץ מ"הארץ" המשוקץ) כלל לא הזכירו את המקרה הזה או שהתייחסו אליו כידיעה שולית ללידה השלישית של ליהיא גרינר. אבל, לפני כמה ימים הפציצו מטוסי חיל האוויר פחון ברצועת עזה ובו חוסל, כך לפי הודעות דובר צה"ל בתחילה, "בכיר בג'יהאד האיסלאמי". אחר כך השתנה הנוסח ונאמר כי הפחון "שימש מחסן כלי נשק של חמאס". בפועל היה זה משכנה של משפחת א־סווארכה, רועי צאן מעזה. בהפצצה נהרגו ההורים ושישה מילדיהם. דובר צבאנו הטוב והמוסרי שבעולם, זה עם המודיעין "האיכותי" והטילים המדויקים כחוט השערה מישבנו של מחבל, הודה כי מדובר ב"טעות" או "תקלה" ושהעניין ייחקר, ובזאת, פחות או יותר, נסגר לכאורה העניין.

אבל תארו לעצמכם שהיה קורה ההיפך. שאחת מהרקטות ששוגרו באחרונה ארצה מן הרצועה היתה פוגעת בטעות (ובמקרה שלהם זה באמת היה טעות כי לרקטות אין שום יכולת דיוק וכיוון ולכן גם לא כוונה) בבית ביישוב בעוטף עזה והורגת שמונה בני משפחה, ובהם שישה ילדים. כל העיתונים היו נצבעים מיד בדם ומוקדשים רק לזה. רשתות הטלוויזיה היו עוברות למתכונת "שידורי חירום" לשבועות רבים. תמונות הילדים יוספי, כרמית, אלירן, שמעון, יוחאי ושירה הקטנה (ששת הילדים הפלסטינים שנהרגו, אם בכלל הוזכרו בתקשורת הישראלית, לא זכו לא לתמונות ולא לשמות, משל היו חתולי רחוב או חולדות) מחופשים בפורים או טובלים בכנרת, היו מעטרות כל עמוד רענן.

הלוויית שמונת בני המשפחה שנהרגו בעזה, שלשום בדיר אל-בלח
AFP
להמשך הפוסט

הן לא היו צריכות לשבת בכלא דקה

שינוי בחוק הוביל לשחרורן המוקדם של דלאל דאוד וסימונה מורי שהרגו את בעליהן המתעללים. אלא שלא מדובר בתיקון תפישת העולם של המערכת. כדי להבין איך זה פועל צריך לחזור לשי דרומי

בצירוף מקרים לא מקרי, ממש עם כניסתו לתוקף של התיקון החדש לחוק העונשין בדבר אחריות מופחתת במקרה המתה "עקב התעללות חמורה ומתמשכת", שוחררו מהכלא שתי נשים שהרגו את בעליהן אחרי שעברו התעללות נוראה, ועל פי החוק הורשעו ברצח ונידונו למאסרי עולם. דלאל דאוד שוחררה ביוני אחרי 18 שנה בכלא וסימונה מורי שוחררה בספטמבר אחרי 22 שנה.

נשים וגברים שנאבקו להפחתת עונשיהן של השתיים, התברכו, ובצדק, בשחרורן המוקדם. האתר הרדיקלי "שיחה מקומית" אף הכתיר את שחרורה של דאוד "ניצחון ענק". אבל האמת צריכה להיאמר, בצער רב ובכאב עמוק - שתי הנשים הללו לא היו צריכות לשבת בכלא לא 22 ולא 18 שנה, אלא אפילו לא יום ולא דקה.

דלאל דאוד בצאתה מבית הסוהר, השנה
מגד גוזני
להמשך הפוסט

כן לשלום ולא לאלימות? בחייאת רבאק

מה אומרת הסיסמה הנבובה שמלווה אותנו מאז רצח רבין לפני 24 שנה? קצה זנבו של תהליך שלום לא היה כאן כבר עשרות שנים, ומי שאומר "לא לאלימות" עושה שקר בנפשו

"כן לשלום, לא לאלימות" - תחת הסיסמה המשחזרת וכאילו משמרת את סיסמת העצרת מלפני 24 שנה שבסיומה נרצח יצחק רבין, התקיימה שלשום (שבת), בכיכר הנקראת מאז בשמו, עצרת לזכר ראש הממשלה בכיכובו של גנרל חדש, עוד לא מנהיג וגם לא ראש ממשלה, בני גנץ.

אבל מה הסיסמה הנבובה הזאת אומרת? מה היא מוכרת? לאיזה שלום מארגני ומתכנסי העצרת אומרים כן? לשלום בין טורקיה לכורדים? בין לפיד לחרדים? בין סוריה לרוסיה? בין ליברמן לביבי? הרי כבר עשרות שנים אין כאן אפילו קצה שערת זנב של תהליך שלום עם שום אויב או שכן, ואף אחד ממנהיגינו או מהמתיימרים להיות מנהיגינו אינו מציע תוכנית שלום כלשהי, בטח שלא גנץ ומפלגתו. אז מה אתם מבלבלים את המוח על "כן לשלום"? לפחות אז, בימי רבין, הממשלה ניהלה תהליך שלום, תהליך שאמנם כשל, אבל אתם? עכשיו? מה? מה אתם מוכנים לעשות כדי להגיע לשלום עם הפלסטינים מלבד להרוג בהם?

בני גנץ בעצרת לציון רצח רבין בתל אביב, אתמול
עופר וקנין
להמשך הפוסט

הכדורגל רקוב? אתה רקוב

עיתונאי "מעריב" הזדעזע מכך שהכדורגלן יצחק אספה, דורס הנער ארי נשר, שב למגרשים ועוד בקבוצתו של עבריין מורשע אחר. שווה להזעיק לרגע את דורי קלגסבלד ואריה דרעי לדיון

העיתונאי שי להב פרסם ב''מעריב" מאמר נוקב תחת הכותרת "שובו של הכדורגלן שדרס את ארי נשר למגרש הוא סימפטום לריקבון הספורט". בכותרת המשנה הוסיף כי "הכדורגל כאן רקוב מיסודו מבחינה מוסרית. זה עצוב, אבל זה לא חדש. מה שמטלטל בסיפור של יצחק אספה הוא שגם דעת הקהל לא ממש נרעשה - בלשון המעטה - מחזרתו".

והנה פירוט המעשה כפי שכתב להב: "ב-10 בספטמבר השנה הורשע שחקן הכדורגל (מ.ס אשדוד) יצחק אספה בעבירות של הפקרה ושיבוש הליכי חקירה. אספה כזכור היה זה שדרס למוות את הנער ארי נשר, שרכב על אופניים חשמליים בתל אביב, כשנה קודם לכן. גזר הדין אמור להינתן בחודש ינואר, אבל קרוב לוודאי שאספה יישלח לכלא. העונש המירבי על הפקרה הוא 14 שנות מאסר, ועל שיבוש הליכי חקירה שלוש שנים". והנה, מתכעס להב, "חמישה ימים בלבד אחרי הכרעת הדין, אספה עלה בהרכב במשחק קבוצתו נגד הפועל באר שבע. משחק ליגה רשמי".

הוריו של ארי נשר, איריס ואבי (יושבים מימין) ויצחק אספה (עומד במרכז), היום בביהמ"ש המחוזי בת"א
מגד גוזני
להמשך הפוסט

"הנערים" היא יצירת מופת של שקר נורא

למה בחרו יוצרי הסדרה דווקא במקרה הלא-מייצג של רצח מוחמד אבו-חדיר ולא באחד מאלפי מקרים מייצגים אחרים שבהם נרצחו פלסטינים? כנראה כדי לרחוץ את ידי כולנו. רק מה, הן עדיין מגואלות בדם

עכשיו, משנפוצו ונמוגו קצת מהררי זיקוקי הדינור שהורעפו כאן על הסדרה "הנערים" של HBO ו''קשת" וקשרו לה כתרי הלל ומופת, אולי אפשר כבר להשמיע דעה אחרת, שונה. ובכן, "הנערים" לא רק שאינה סדרה מופתית או אפילו טובה, היא סדרה גרועה כמעט בכל קנה מידה. גם בעשייה הדרמתית שלה ובעיקר במסריה המוסריים-פוליטיים הפגומים והמעוותים.

מבחינה טלוויזיונית, "הנערים" היא סדרה סתמית, נוסחתית, קלישאתית, שאין בה לא קונפליקטים דרמתיים של ממש, בוודאי לא מתח עלילתי, ומרבית דמויותיה גזורות מקרטון סטריאוטיפי. הדמות המובילה, של חוקר השב"כ סימון, זו שאמורה לכאורה לשאת על גבה את כל פרקי הסדרה, היא דמות בעלת ממד אחד ומשחקו העצי חד-המבע של שלומי אלקבץ הופך אותה עוד לפחות מפלקט. אין בה שום ייחוד, היא אינה מעוררת לא עניין ולא הזדהות, הדילמות והקונפליקטים שלה פחות משטחיים, וכל כולה עשויה מהסטריאוטיפ המזרחי של הנאמנות המשפחתית וקריעתה, שכבר מצויה, וטוב יותר, במשפחת הרוצחים.

ג'וני ערביד בתפקיד חוסיין אבו ח'דיר, אביו של מוחמד
רן מנדלסון / YES
להמשך הפוסט

כך התקשורת מייצרת גזענות

בניגוד למה שאנחנו מספרים לעצמנו, אונס ילדות מעניין אותנו כקליפת השום. הוא מעניין אותנו רק אם נדמה לנו שהאנס הוא ערבי או אריתראי. כשהם משוחררים - הסיפור נגמר

שלוש כותרות גדולות באתרי החדשות המובילים מהשבוע שעבר:

ישראל היום - "מזעזע: נתין זר בן 47 חשוד באונס של ילדה בת ארבע בתל אביב. הגבר, מכר אריתריאי של המשפחה, אנס אותה ככל הנראה כששהתה בדירת אביה".

קטוסה עם שחרורו ממעצר, בחודש יוני
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

עמית סגל, אדון עולם

יושב לו בנו של טרוריסט מורשע לתפארת בשולחן השבת של "חדשות 12" ומדבר על חברי הרשימה המשותפת כמי שתומכים בטרור. כשהוא מכנה אותם "חצופים", האדנות כבר נשפכת ממנו החוצה

עמית סגל מייצג נאמנה את כל מה שמטורלל בציונות הדתית. כך, למשל, למרות שהוא חובש כיפה, הוא אינו שומר מצוות. בכל ערב שבת סגל מחלל שבת ובפרהסיה. הוא משתתף בפאנל הפרשנים של "חדשות 12", המשודרות כאילו בשידור חי לאחר כניסת השבת, אך מדי פעם מופיעה כתובית קטנה המציינת שהשידור הוקלט טרם כניסת השבת. ולפיכך, סגל כאילו אינו מחלל שבת.

אבל כל מי שבקי קמעא בהלכה יודע שהאיסור על חילול שבת הוא לא רק איסור אישי החל עליך. בה במידה חל עליך גם איסור חמור לגרום ליהודים אחרים לחלל שבת. זאת, למשל, הסיבה שאסורה בישראל תחבורה ציבורית בשבת. לתפישת היהודים הדתיים האוחזים במוסרות השלטון קיומה יגרום לחילול שבת המוני בפרהסיה, וזה אסור.

עמית סגל. כאילו אינו מחלל שבת
צילום מסך
להמשך הפוסט

איימן עודה, ישראלי לתפארת

יו"ר הרשימה המשותפת לא בא אל הציונים כמי שמתחנן לנדבה או לחסד. הוא מתייצב בפניהם כשווה מול שווים ומציע אלטרנטיבה: שיתוף, שוויון ושלום

עד עכשיו, במשך 70 השנים הראשונות לקיום מדינת ישראל, עמדו בפני אזרחיה הפלסטינים ומנהיגיהם ארבע דרכים בלבד להתמודד מול השלטון, או ליתר דיוק - השליט הציוני: האחת - לשתף איתו פעולה מתוך כניעה והתרפסות (בתקופת הממשל הצבאי גם לא היתה אפשרות אחרת). השנייה - להתנגד לדיכוי ולאפליה בפועל ובכוח, מהפגנות ועד פיגועים (אלא שכל פעולה כזו הסתיימה בהריגת או כליאת המתקוממים). השלישית - להרכין ראש, לשתף לכאורה פעולה (אבל לא לשיר את ההמנון, לא לחבוש כיפה ולא להצביע בבחירות) ולחכות שהציונות, כמו הצלבנות, תחלוף מן הארץ. והרביעית - לשתף פעולה אד-הוק עם השלטון להשגת צרכים ספציפיים, כמו למשל השקעה בחינוך תמורת תמיכה בממשלת רבין ב-1992 (אלא שגם אסטרטגיה זו הסתיימה במוות. ר' אהוד ברק).

עכשיו סוף-סוף קם למיעוט הפלסטיני הגדול בישראל (חמישית מכלל האזרחים) מנהיג ראוי, איימן עודה, שמייצג ומייצר אסטרטגיה חדשה לגמרי, נועזת, מפתיעה והפוכה מכל קודמותיה - הוא גורם ליהודים ובמידה רבה אף מאלץ את השלטון (או את החפץ בשלטון) הציוני לשתף פעולה עם אזרחי ישראל הערבים.

איימן עודה בבית הנשיא, בשבוע שעבר
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

כן, חנינה. ללא משפט ובלי כלא

לא משנה כמה צודקות טענותיכם, אם במקום לשחרר את נתניהו לביתו ואת עצמנו מעולו המעיק והמחניק, נבחר להוליך אותו למשפט - תהליכי השיסוי וההסתה שהוא מוליך יימשכו כרגיל ואף יחמירו

אם מונחת או תונח על השולחן הציבורי הצעה לחנינה מוקדמת ומוחלטת לבנימין נתניהו תמורת הסתלקותו לנצח נצח מהחיים הפוליטיים, אנחנו צריכים כולנו - מהיועץ המשפטי לממשלה ועד אחרון האזרחים מתעבי ביבי - לקבל אותה, גם אם לא בשמחה.

אנחנו צריכים להחליט לא מה אנחנו מרגישים כלפי האיש או מאחלים שיקרה לו, אלא מה יעשה טוב יותר לעם ולמדינת ישראל: ירידתו באחת והיעלמו של ביבי מן הבמה, או המשך קיומה של הדמות "הנרדפת" הזאת לאורך שנים של דיונים ומאבקים ותעתועים ודיווחים משפטיים בחייה הפוליטיים-תקשורתיים של ישראל. כלומר, במידה רבה, רצף מתמשך החוזר על עצמו של המצב הבלתי נסבל הנוכחי.

בנימין נתניהו בליל הבחירות. יש עניין לא להמשיך להנשים ולהחיות את ישראל
עופר וקנין
להמשך הפוסט

מחר אתם בוחרים: כיבוש מגעיל, יעיל או רגיל

גם אם תחליפו את בנימין נתניהו, מה שדי מוטל בספק, עדיין העם יישאר רובו ככולו ביבי. ואת זה אתם לא יכולים לשנות. כי הגוף, העם, המדינה, לא יירפאו, אלא יישארו לגמרי חולים בדיכוי כשהיו

בנימין נתניהו הוא לא הבעיה של ישראל. הוא ישראל. נכון, הוא שקרן, קמצן, מושחת, נוכל וכל דבר תועבה שאתם רוצים. וגם כל המשפחה שלו (חוץ מאבנר) דפוקה ודוחה. אבל הם לא הבעיה של ישראל. הם ישראל.

וחוץ מזה, ביבי ושרה ויאיר הבלתי נסבלים לא לבד. הם באים קומפלט עם כל הביצה הסרוחה - ארדן ולוין וביטן וכ"ץ (שניהם) ואלקין ורגב וכחלון וליצמן ודרעי ובנט והרב רפי וסמוטריץ' ופייגלין ושקד ובן-גביר ועוד. אבל גם חבורת עלובי הנפש הזו לא לבד. 2.25 מיליון אנשים, רוב מוחלט של הבוחרים, גם בכלל ובטח בין היהודים, הצביעו בבחירות האחרונות לנתניהו ולאנשים הללו. אז הם לא הבעיה של ישראל. הם ישראל.

מעבר קלנדיה, במארס. "כיבוש זו לא הגדרה מדויקת. זה נשמע כמו ישיבה או החזקה איתנה באדמה"
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

רק שכול ושכול

בביקורת על סתיו שפיר, סיפקה איילת רשימה המייצגת לדבריה את "האנשים הטובים" של הציונות הדתית. היו שם עמנואל מורנו, רועי קליין, תמר אריאל, ישראל אומן ומרים פרץ, ויש ביניהם חוט מקשר

אז מנהיגת ימינה איילת שקד נפגעה והתעצבנה, במסגרת מערכת הבחירות כמובן, על סתיו שפיר מהמחנה הדמוקרטי, וכך כתבה לה בשבוע שעבר: "הסירי את ידייך מהציונות הדתית. הפסיקי להסית נגד האנשים הטובים האלה, נגד המגזר שממנו באו עמנואל מורנו, רועי קליין, תמר אריאל, פרופסור ישראל אומן, מרים פרץ ועוד. קחי אוויר, סתיו שפיר. ותירגעי".

הבה נבחן, אפוא, את הדמויות המופיעות ברשימתה של שקד: עמנואל מורנו, רועי קליין, תמר אריאל, פרופסור ישראל אומן ומרים פרץ. במה תרמו לחברה? כבר במבט חטוף זועק לשמיים המכנה המשותף לכל דמויות המופת לכאורה שהגברת שקד בחרה - שכול. ולא סתם שכול, אלא השכול הקדוש מכל, שכול על מזבח אהבת והגנת המולדת.

איילת שקד בוועידת המשפיעים של "קשת", בשבוע שעבר
ללא קרדיט
להמשך הפוסט

הציונות הדתית היא כת נוצרית

כשמצביעי ימינה וימינה מדברים על מות בניהם או בנותיהם בפיגועים או מלחמות, הם מדברים בשפה קורבנית במובן דתי - "תודה לאל", "קורבן עולה" ועכשיו גם "הרוגת מלכות". על איזה מלכות מדובר?

שני הישגיה הגדולים של היהדות, לימדו אותנו בבית הספר, הם המעבר מעבודת אלילים לאמונה באל אחד, וביטול הקרבת קורבנות האדם, כפי שבאה לידי ביטוי בסיפור עקדת יצחק. בסופו של מעשה מונע האל היחיד החדש מאברהם לשחוט בנו היחיד אשר אהב כקורבן עולה על מזבח אמונתו היוקדת עד מוות באלוהים הזה עצמו, ותחת זה מורה לו להקריב, כלומר לשחוט, כבש ובכלל לעשות מנגל כל יום עצמאות.

אלא שהדת הנוצרית, שצמחה מן היהדות ובמידה רבה גם ירשה אותה, ביטלה את ביטול קורבן האדם בסיפור עקדת יצחק ושבה לפאר ולהלל, ובעצם החזירה את קורבן האדם למרכז אמונתה ופולחנה בסיפור צליבתו של ישוע, שאנחנו קוראים לו ישו. על פי התפישה הנוצרית, מאורעות או סיפורי "הברית הישנה", התנ"ך של  היהודים, הם בסך הכול הטרמה (פרה-פיגורציה בלשונם) לסיפורי "הברית החדשה" שלהם, וסיפור עקדת יצחק הוא לתפישתם מעין רמז מטרים למאורע "האמיתי" של צליבת ישו.

10 דצמבר 2018 - ארגוני המקדש חונכים מזבח להקרבת קורבנות בבית המקדש
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

אנחנו על הַקַּשְׂקַש

"אנחנו על המפית" מספרת את כישלונה של החברה הישראלית שהתהוותה כאן. זו שדוחפת את מיטב בניה ובנותיה לבנות חיים במקום אחר. הסיפור של "מהגרי המסעדות" הללו חוזר כמעט לפי אותו מתכון

הסדרה המשובחת "אנחנו על המפית", המשודרת ב"כאן 11", יוצא בכל שבוע השף ברק יחזקאלי לסיור תיירותי קולינרי ואנושי במסעדות מצליחות של ישראלים ברחבי העולם, מסין דרך בריסל ופילדלפיה ועד סידני. על פניה, זו עוד יצירה הבאה לפאר ולהתפאר בישראליות המופלאה שלנו, שהנה מייצאת שוב את תנובתה, הפעם אלו הם פירות מטבחה, וכובשת את העולם. והללויה, ישירו כולם, או די כבר, יאמרו אחרים.

אלא שהסדרה בכלל לא מספרת את סיפור ה"עוד הצלחה ישראלית" הלעוס והאהוב או השנוא הזה, אלא דווקא סיפור אחר לחלוטין, הפוך לגמרי - סיפור כישלונה הצורב, השוחר, של החברה הישראלית שהתהוותה כאן, הדוחפת, ממש מאלצת, את מיטב בניה ובנותיה, המוכשרים והמוצלחים ביותר, להיפלט ממנה, לברוח מפה, למצוא ולבנות לעצמם בית, משפחה וחיים במדינות אחרות.

סימונה אלחרר במסעדה שלה בבריסל ב"אנחנו על המפית"
צילום מסך מתוך אתר כאן 11
להמשך הפוסט

מה ההבדל בין מאיר הר-ציון לברוך גולדשטיין?

ירון לונדון, "השמאלני הקיצוני", יודע היטב שמפקד סיירת צנחנים הראשון היה רוצח מתועב. זה לא הפריע לו ולגאולה אבן לפסוח כמעט לגמרי על העניין ולהתפעל מהר-ציון ב"תוכנית התרבות" שלהם

באחד מערבי השבוע שעבר אירחו ירון לונדון וגאולה אבן-סער בתוכניתם ב"כאן 11" את ההיסטוריון משה גבעתי, מחבר הביוגרפיה החדשה על מאיר הר-ציון, ואת בנו של המפקד הראשון של סיירת צנחנים. כולם הפליגו בשבחי המנוח ("גיבור לאומי"), בעיקר בשבחי "הרגישות שלו", ולונדון אף התפעל מיכולת הכתיבה הפואטית שלו. "הוא כותב יוצא מן הכלל, העברית שלו יוצאת מן הכלל", אמר.

אבל מאיר הר-ציון, עם כל הכבוד ליכולותיו הצבאיות והפואטיות, היה גם רוצח מתועב. לונדון, שכביכול התנצל בסוף הראיון על כך ש"לא נספיק לדבר על הפרשה", יודע זאת היטב. הר-ציון רצח, ביחד עם שלושה מחבריו, בדקירות סכין וביריות רובים חמישה בדואים חפים מפשע כנקמה על רצח אחותו בידי בדואים אחרים, לאחר שחצתה את הגבול לירדן.

מאיר הר-ציון ב-2012. הטבח בוצע במדינה אחרת
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

נס לא היה שם, אונס קבוצתי כן

נכון, המעשה של חבורת הצעירים בתיירת הבריטית אינו אונס מבחינה משפטית. אבל האם לכפות על אשה לככב בסרט פורנו אינו מעשה אונס? האם הייתם מסכימים שכך ייעשה בקרובה שלכם?

ונפתח הפעם בסיור דימיון מודרך - נניח שאתן נשים, או גברים בקשר קרוב עם נשים, ויש לכם אמא, אחות, בת או בת זוג. ונניח שמישהו, גבר, או הוא וחבריו, צילמו מי מכן או מהן, בלי שאתן או הן ידעו או הסכימו לכך, מקיימות יחסי מין איתו או עם אחרים. ולאחר מכן, הוא או הם גם משתפים את הסרטון הזה בוואטסאפ או אינסטגרם, ואף מוסיפים כתבלין אמירה בנוסח: "חבר'ה, תיראו איך אנחנו קורעים לשרמוטה את הצורה, חה-חה-חה".

מה הייתם חושבים על המעשים הללו? איך הייתם מרגישים למראה סרטון שכזה המופץ לצפייתו של כל העולם? התשובה ברורה וחדה - הייתם חשים שאנסו אתכם או את האשה בחייכם, הייתם רוצים להרוג את מי שעשה את זה, לחתוך לו את הביצים, או לפחות, לפחות, להכניס אותו לכלא לכמה שנים.

החשודים הישראלים מגיעים לבית המשפט באיה נאפה, שלשום
Petros Karadjias/אי־פי
להמשך הפוסט

חירות זה רק ליהודים

לערוץ 7 הקנאי-מתנחלי יש בעיה עם הקייטנה שמפעילה הרשות הפלסטינית במזרח ירושלים. למה מה קרה, יהודים, רק לכם מותר לשיר כאלו שירים? להניף את דגלכם ולשיר את ההמנון?

באחד מימי השבוע שעבר התנוססה בראש דף החדשות של ''ערוץ 7", אחד מאתרי הבית של הציונות הדתית-קנאית-מתנחלית-משיחית, כותרת שאמורה היתה כנראה לעורר בהלה גדולה בקהלו: "קייטנה של הרש"פ (הרשות הפלסטינית) במזרח ירושלים: "נשארים על האדמה עוד מיליוני שנים".

נו, וכי מה? שואל הקורא שאינו מבין עניין. היכן כאן החדשה? איפה פה הבעיה? זה בגלל שאסור לרשות הפלסטינית לעשות קייטנות לילדים פלסטינים במזרח ירושלים? אז מי יעשה להם קייטנות? משרד החינוך של הרב רפי? עיריית ירושלים שמשיתה את תושביה הפלסטינים בביוב? אולי משטרת ישראל שממטירה עליהם גז מדמיע צונן בחום הקיץ?

מרכז ילדים ונוער בשכונת סילוואן
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

מי אתם באמת, ה"מתנגדים לכיבוש"?

למה מאות אלפי בני אדם המגדירים עצמם כ"שמאלנים" עדיין הולכים לצבא, ומתגאים בשירות המילואים שלהם? הגיע הזמן להוריד את המדים

התמונות העצובות ביותר המתפרסמות ברשתות החברתיות הם לא של חתולים אומללים שהלכו לעולמם, אלא צילומים שמעלים גברים ונשים המזהים עצמם לכאורה כשמאלנים המתנגדים לכיבוש, כשהם עומדים שמחים וגאים במדי המילואים שלהם, או לצד בניהם ובנותיהם המתגייסים לצה"ל, או מסיימים קורס מ"כים או מט"קים או קצינות.

מספרם של "השמאלנים המתנגדים לכיבוש", כלומר כאלו המצביעים למפלגות השמאל הציוני, שכביכול מתנגדות לכיבוש, העבודה ומרץ לגלגוליהם וגנרליהם, נע בין 350 אלף איש ואישה בוגרים, לפי הבחירות האחרונות, לכ-600 אלף לפי הסקרים האחרונים.

מילואים
אילן אסייג
להמשך הפוסט

מתי אנחנו חשים סכנת חיים

הבו לי ולו מקרה אחד, רק אחד, מעשרים השנים האחרונות, שבו שוטר או חייל ישראלי ירה למוות באדם שלא היה ערבי או שחור. מצאתם? לא. עכשיו בואו נסביר למה זה ככה

הבה נשים זאת מיד על השולחן - סלומון טקה נורה ונהרג כי הוא היה שחור. לו היה טקה לבן, בכל גוון שהוא, ואפילו אם היה עושה את כל הדברים שהמשטרה מספרת עליו - עישן חשיש, היה שיכור, קילל, חטף טלפון מילד וזרק אבנים על שוטר - אף שוטר לא היה יורה בו ובטח שלא למוות.

כדי להבין זאת לא צריך לחכות לתוצאות של שום חקירה. כל מה שצריך זו טיפת יושרה, קמצוץ שכל ישר, קורטוב הבנת מציאות, ובעיקר עובדות, מוצקות ובוהקות. בבקשה, קוראים יקרים, הנה לכם אתגר: הבו לי ולו מקרה אחד, רק אחד, מעשרים השנים האחרונות, שבו שוטר או חייל ישראלי ירה למוות באדם שלא היה ערבי או שחור.

הוריו של סולומון טקה עולים לקברו, החודש
אמיר לוי
להמשך הפוסט

המפעל הציוני בסכנה

ארבעה מאמרים במחיר של אחד. בחרו את המתאים לכם. הטור הינו סאטירי

1

המפעל הציוני בסכנה. עשרות אלפי מסתננים אפריקאים, אריתריאים, סודאנים, זבלים, שנכנסו לארץ בניגוד לחוק, חיים בקרבנו, משתלטים על ערינו, מפיצים זוהמה ומחלות - דבר, שחין, צרעת, חולירע ואיידס. מטילים אימה ופחד בשכונות, חוטפים ארנקים, אונסים נשים, משתינים בשיחים. ומדינת ישראל, תחת שלטון הימין, תחת לגרש אותם מכאן כמו זבובים, מאפשרת להם לחיות כאן ואף להתרבות, בשעה שהם מהרסים ומרקיבים כל חלקה טובה שבנינו כאן, בארצנו שלנו, בעמל של שנים.

ואין מדובר פה ב"פליטים" תמימים. מדובר פה בתוכנית סדורה של המיליארדר היהודי שונא עצמו ועמו, ג'ורג סורוס, שבעזרת עמותות הקרן החדשה שלו, מבקש לכרסם את גזע קיומנו הלבן והאיתן כאן באמצעות אותן נמלים מסתננות שחורות זוללות יהודים.

ינואר 1896 - המושל מקסוול מחייב את המלך פרמפה והמלכה האם להשתחוות לפניו כמנהג אומת האשאנטי
Hulton Archive / Getty Images
להמשך הפוסט

קדימה, במלוא העוצמה אחורה!

לא מן העתיד באו אלינו ברק, פרץ והורוביץ ולא אל העתיד פניהם. מן העבר הגיעו, הורדו מן הבוידעם, וריח נפטלין נגד עש מעופש נודף מהם. אין מה לומר, עבר מזהיר צופן לנו עתיד השמאל הציוני

השמאל הציוני, אומרים הבזים לו ולכל דבר טוב, בכלל לא רוצה את טובת המדינה כמו שהוא אומר ומתיימר. כל מה שמצביעיו רוצים זה להחזיר לעצמם את מוקדי הכוח ואת הפריבילגיות שירשו מבית סבא וסבתא, שהקימו את המדינה הזאת קיבינימט. לא עתיד המדינה לנגד עיניהם אלא עתידו של "הגבעטרון" הגווע מחוסר תמיכה ממשלתית.

לא נכון! מה פתאום! מזדעקים השמאל-ציונים לשמע ההשמצות הנוראות והמדויקות. אנחנו?! רק טובת המדינה ועתיד העם לנגד עינינו. אנחנו אפילו שומעים שירים של אמיר, סליחה, קובי פרץ, ודודה שלנו פעם רקדה על שולחן וכשהוא נשבר נתנו אותו לתיקון אצל נגר תימני. כל מטרתנו, חפצנו ומשוש-לבנו זה להצעיד את ישראל אל העתיד. עתיד של מה? מה כתבת לי פה בפתק, נועה'לה? אה, כן, עתיד של קידמה, שוויון ושלום?! מה קרה לך, נועה? אה... שלום במובן של להתראות, הבנתי, הבנתי. להצעיד את ישראל אל עתיד וקידמה ושלום ולהתראות. תודה.

נובמבר 2008 - אהוד ברק ועמיר פרץ בכנס של מפלגת העבודה
אלון רון
להמשך הפוסט

רק מלחמה נוראה תביא לנו ישועה

מוטי קרפל, הדוגל ב"מהפכה אמונית", פרסם בסוף השבוע מאמר המעניק לנו הצצה אל העתיד הזוהר מרדיואקטיביות שמצפה לנו אחרי שקיעת "הציונות הקלאסית". אין מה להכין מקלטים, רק קברים

לפעמים חוברים להם יד האלוהים ויד המקרה ומזמנים לנו, בטעות, בצחוק, בלי כוונה, הצצה חטופה מבהילה אל העתיד הזוהר (מרדיואקטיביות) המצפה לנו. ביום שישי נגלה לנו העתיד הזה במאמר של מוטי קרפל ב''מקור ראשון". ויקיפדיה מגדירה את קרפל "אידאולוג בזרם האמוני של הציונות הדתית שבספרו 'המהפכה האמונית' מתאר את שקיעת הציונות הקלאסית והתנוונותה לתרבות הדוניסטית חסרת שורשים... ועליית הכוחות האמוניים... שלטענתו, יחליפו את הציונות הקלאסית המתפוררת".

ואלו הדברים שכתב קרפל במאמרו:

מוטי קרפל בסרט התיעודי "המתנחלים". דעת הקהל תיישר קו עם סמוטריץ' אם לא ימינה ממנו
פיליפ בלאיש
להמשך הפוסט

בזכות הגזענות נחשפה מערכת הצדק יעני

איך זה שהוגש כתב אישום כה רשלני ופגום בפרשת אונס הילדה? כי בשטחים הכבושים אין צורך בממצאים, הוכחות או עדויות מסייעות. כל מה שצריך זה יהודי שיצביע על פלסטיני ויאמר "זהו הוא"

לפני שבוע נרעשה וזעקה הארץ כולה - פלסטיני (ששמו, תמונתו ומקום מגוריו נמסרו, כמובן, ללא שום היסוס) אנס ילדה יהודיה בת שבע בהתנחלות חרדית שבה עבד. שלושת ערוצי הטלוויזיה פתחו כולם, כאחד, את מהדורות החדשות שלהן עם הסיפור זה, כאילו החדשות מוכתבות כאן מלמעלה כמו בצפון קוריאה ולא כאמור להיות ביעני-דמוקרטיה.

שהרי לפני פחות מחודשיים הגישה פרקליטות מחוז ירושלים כתב אישום נגד המתגורר בהתנחלות אפרת בגין אונס ילדה בת ארבע. שמעתם בכלל על המקרה זה? זה פתח מהדורת חדשות כלשהי? זה בכלל דווח בחדשות כלשהן? ראש הממשלה גינה? רבנים צייצו? מישהו קרא לתלות את הבחור? לא כלום. שקט ושלווה ושלום באוהלינו.

הפגנת פעילי להב"ה מול דיר קדיס, כפרו של מחמוד קטוסה
אורן בן חקון
להמשך הפוסט

הצילו, השקרן שיקר לי!

הבעיה היא לא שפוליטיקאים משקרים. הבעיה היא שאתם, אנחנו, מאמינים להם. הם משקרים כי זה מה שאנחנו רוצים, זה מה שאנחנו מבקשים, זה מה שאנחנו אוהבים. אז מספיק עם היללות

פעם בשעתיים בממוצע עולה באיזשהו מאמר, פוסט או ציוץ קול בכי ונהי שהנה שוב עוד פוליטיקאי שיקר לנו. אמר ככה ועשה ההפך. הבטיח זה וזה ולא קיים כהוא זה. נשבע בסבתא שלו שלעולם לא יעשה כדבר ההוא ולמחרת עשה בדיוק כדבר ההוא, ושכאלה.

אבל הלו, בכיינים, אתם הרי כבר לא ילדים. אתם כבר חיים פה, בארץ הזאת ועל כדור הארץ בכלל, לפחות 20-30 שנה, אז על מה בדיוק אתם מתבכיינים ומייבבים? פוליטיקאים משקרים. זאת העבודה שלהם. זה מה שהם עושים. זה לא הייעוד שלהם וזו לא המטרה שלהם, אבל השקר והרמייה הם כלי העבודה שלהם. כמו שלאיכר יש סוס ומחרשה, לחייל רובה וקסדה, לזמר מיקרופון וגיטרה, כך לפוליטיקאי יש שקר ורמייה ובאמצעותם הם מגשימים את מטרותיהם.

"כמו שלאיכר יש סוס ומחרשה, לחייל רובה וקסדה, לזמר מיקרופון וגיטרה, כך לפוליטיקאי יש שקר ורמייה"
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

גזעני כל העולם - התאחדו!

בכל הגזענויות כולן, ללא יוצאות מן הכלל, הגזענים אומרים על המגוזענים פחות או יותר אותם דברים. אבל יש לה, לגזענות, גם מרכיב אחד חיוני: המיניות העודפת של המגוזענים. שתי דוגמאות עדכניות

מה שיפה בגזענות, במירכאות כמובן, זה שכל הגזענויות בעולם הן אותו דבר. אין זה משנה אם זו גזענות של לבנים כלפי שחורים, של נוצרים כלפי יהודים, של יהודים אשכנזים כלפי יהודים מזרחים, של יהודים ישראלים כלפי ערבים פלסטינים, של סינים כלפי יפנים או של יפנים כלפי סינים וכן הלאה והלאה - בכל הגזענויות כולן, ללא יוצאות מן הכלל, הגזענים אומרים על המגוזענים פחות או יותר אותם דברים.

המגוזענים (השחורים, היהודים, המזרחים, הערבים הסינים וכן הלאה), אומרים הגזענים (הלבנים, הנוצרים, האשכנזים, היהודים, הסינים וכן הלאה), הם מלוכלכים, בטלנים, עצלנים, מסריחים, שקרנים, רמאים, מטומטמים, בורים, חסרי מוח, חמומי מוח, גנבים, אלימים, רוצחים. אתם כמובן יכולים בקלות להשלים כרצונכם את הרשימה כמיטב הגזענות שירשתם מהבית או ספגתם בבית הספר. וכמובן שכל גזען - לא חשוב מאיזה גזע, דת, עם או עדה - גם אומר תמיד את המשפט האלמותי המאפיין כל גזען: "אני לא גזען, אבל הם באמת כאלה - מסריחים, עצלנים, טיפשים, אלימים" וכל הקומפלט.

הפגנת פעילי להב"ה במצעד הגאווה בירושלים 2018
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

זה לא ביבי שמנצח, זה "השמאל" שמביס את עצמו

מארבע מערכות הבחירות שהתקיימו בעשור האחרון עולה מסקנה אחת: התיעוב הגזעני, המרושע והמטופש של חלקים נרחבים בשמאל כלפי החרדים והערבים הוא שמוביל אותו פעם אחר פעם לאבדון

בארבע מערכות הבחירות שהתקיימו בעשור האחרון השיג מה שקרוי בארץ "השמאל", שהוא למעשה ימין חצי-ליברלי, בהרכבים שונים ומשתנים (קדימה, יש עתיד, המחנה הציוני, כחול-לבן ו/או העבודה ומרצ) את אותו מספר מנדטים פחות או יותר - בין 40 ביום גרוע לגג 46 ביום מצוין.

הימין המובהק, לעומת זאת, בשלל הרכביו (הליכוד פלוס או מינוס ליברמן ו/או כחלון ובתוספת הבית היהודי לדורותיו) משיג בין 43 ביום הכי גרוע שלו ועד 54 ביום הכי טוב. החרדים משתי העדות (יהדות התורה + ש"ס) משיגים בין 13 ל-18 ואילו הערבים, בהרכבים שונים ומשונים, נעים בין 10 ל-13 חברי כנסת. ביחד, מפלגות המיעוטים, החרדים והערבים, משיגות בין 26 ל-29 מנדטים.

נתניהו. כל עוד הוא בשלטון - השמאל אינו יכול להרכיב ממשלה
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

שלום תמורת שחיתות, הולך?

בעוד הכול עסוקים במשחק "ממשלה או בחירות?", נשחק לנו אנחנו, בשקט, בצד, בפינה, במשחק אחר. על הלוח דמויות בדויות של ראש ממשלה וראש אופוזיציה, קלפים וקוביות

בעוד הכול עסוקים במשחק "ממשלה או בחירות?", נשחק לנו אנחנו, בשקט, בצד, בפינה, במשחק אחר - "שלום תמורת שחיתות, הולך?". הולך? יאללה, התחלנו.

על לוח המשחק נמצאת דמותו הבדויה של ראש הממשלה יצחק (צחי) אלחנן. על פי הקלפים (1) הוא רכש חווה עצומה מהלוואה שמעולם לא החזיר אותה, מ"חבר" מיליארדר, בעלים של מפעלים כימיים בארץ. (2) "חבר" אחר שלו, קבלן בניין גדול, העסיק את בנו בן השש של אלחנן כשחקן פורטנייט תמונת שכר חודשי של מאה אלף שקל. (3) במשך שנים העביר איש עסקים אמריקאי מעטפות ובהן עשרות אלפי דולרים לאלחנן דרך מזכירתו. (4) שני מיליארדרים אחרים, אוסטרי ואוסטרלי, קנו במשך שנים "מתנות" במאות אלפי שקלים לאשת ראש הממשלה, הגברת שמרית אלחנן.

"לפעמים, במשחק הזה, גם יוצאים קלפים הפוכים"
איור : יעל בוגן
להמשך הפוסט

טעיתי. נפלתי בפח. כתבתי שטויות

טענתי שדור המייסדים לא יכול היה לחטוף ילדים תימנים בשל גזענותו, אך הייתי בור ויהיר. סליחה

כחלק ממאמרי שפורסם כאן אתמול ניסיתי להפריך לכאורה את ההיגיון שב"חטיפת ילדי תימן" בטיעון שלא ייתכן שהאשכנזים הגזענים באופן נורא כלפי מזרחים, כפי שחוויתי אז בביתי ובסביבתי, יאמצו ילדים שהם כה גזענים כלפיהם ומתייחסים אליהם כאל קופים. אלא שבמהלך היממה האחרונה, מתוך מה שאנשים הגיבו לי ולמאמר, הבנתי ש"התובנה" הזאת שלי היא פשוט שטות, שאין ולא הייתה לה שום אחיזה במציאות, ונכתבה, למרבית צערי והתנצלותי, מתוך בורות ויהירות.

וכדי להבהיר את הדברים, אני מביא כאן דברים שכתב על הטיעון הזה שלי במאמרי ד"ר עמוס נוי, שהתמחה בנושא, בעמוד הפייסבוק שלו:
 · 
למרות שהוא לא ראוי לזה, אני רוצה לענות לטיעון של קובי ניב ברצינות פעם אחת ולתמיד, כי אנחנו נתקלים בשטות המגוחכת הזאת נאמרת שוב ושוב ברצינות תהומית: ש״לא יעלה על הדעת״ שאשכנזים יאמצו ילד מזרחי/תימני כי ״הם היו גזענים״.

הפגנה לפתיחת מסמכי ילדי תימן
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

הנכבה וילדי תימן החטופים

לעומת חטיפת ילדי תימן, שחסרה עובדות משמעותיות אך נתפשת כאמיתית לגמרי, הנכבה הפלסטינית מגובה עובדות אך זוכה ללעג. האם לא הגיע הזמן להכיר בכל אסון כאסון?

קיומו של אלוהים הוא הפייק-ניוז העתיק והמצליח ביותר בכל הזמנים. ומה שעובד כל כך טוב בפייק-ניוז הזה, זה שההוכחה לקיומו של אלוהים היא דווקא זה שאין אלוהים. שהרי אי אפשר להוכיח את קיומו של מה שאין. וזאת כמובן ההוכחה שיש. אלוהים ובכלל. 

כך למשל "חטיפת ילדי תימן" בשנות החמישים. למרות שלל הוועדות שהוקמו והמסמכים שנחשפו, והראיונות עם 17 האחיות שהן או אחיותיהן עבדו אז במעברות, וכל המחקרים והמשאבים שהושקעו, לא נמצאה עדיין בדל הוכחה ממשית שהייתה חטיפה ממסדית מאורגנת של השמאל האשכנזי השליט של ילדים תימניים או אחרים לאימוץ בארץ, או לחילופין באמריקה, או לניסויים רפואיים על ידי שמעון פרס ואימא שלו הערבייה. 

הפגנה לפתיחת מסמכי ילדי תימן
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

שלא נחשוב חלילה שגם הם בני-אדם

טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני הוציא את עם ישראל מדעתו, ייתכן שלא בגלל המשתתפים בו אלא בגלל עצם קיומם

מה יש ב"טקס הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני" שמוציא את עם ישראל - למן ראש הממשלה בנימין נתניהו ("אין מקום לטקס המשווה בין דם בנינו לדם מחבלים") ועד לשרוך נעלו, יאיר נתניהו ("המשפחות השכולות המשתתפות בטקס הן חולות-רוח") – לגמרי מדעתו וגורם לנו להתחרפן כדי כך?

והלא, ימניים מאמינים יקרים, מה קרה? הרי אלוהים איתכם מימים ימימה, והעם איתכם  כל הזמן ושוב ושוב, והעולם איתכם, וטראמפ איתכם, ויש לכם צבא אדיר, וכלכלה משגשגת ועם נפלא והכול סבבה לאללה לכאורה, לא? אז מה אכפת לכם אם קומץ עלוב של תשעת אלפים תמהונים הזויים, בקושי רבע מנדט, שכולם ביחד שווים לתחת של מירי רגב, עושים איזה טקס שחוץ מהם אף אחד לא יודע על קיומו? מה אתם כל כך נסערים מזה? למה אתה משתוללים ככה? מה קרה?

המפגינים מחוץ לטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני, הערב
דודו בכר
להמשך הפוסט

שובם של קורבנות האדם

סיפור עקדת יצחק הניח לכמה אלפי שנים את העולה האנושית בבוידעם הגלותי של העם היהודי. והנה, בחסות בנט ורגב, מחזירים עטרה ליושנה בטקס פרס ישראל ובטקס הדלקת המשואות

את סיפור עקדת יצחק מלמדים בבתי הספר שלנו, בוודאי מאז שמשרד החינוך נשלט בידי חובשי הכיפות הסרוגות, כ"מופת של מסירות נפש ואמונה באלוהים", ככתוב בוויקיפדיה.

נכונותו הנוראה כדי זוועה של אב, מתוך אמונה קנאית ואווילית במשהו, להעלות את בנו יחידו קורבן, כלומר לרצוח במו ידיו את בנו, בדקירה או בשריפה, בלי שום סיבה וללא כל מטרה, רק מפני שכך נאמר לו לעשות, ולא הוסבר לו אפילו על מה ולמה, מוצגת לילדי ישראל כמופת, שכמובן ראויה לחיקוי, של מסירות נפש ואמונה נכונה ואהבת ישראל. ככה.

עקדת יצחק, ציור
Uffizi Gallery
להמשך הפוסט

לקחי השואה: אם לא נשמיד - נושמד

מה מלמדים אותם שם, במסעות הקודש והצליינות על אדמת פולין? להיות חזק. כי רק החזק שורד. והחלש מוכחד. מושמד. רק כוח. רק טנקים ומטוסים והתגייסו לצנחנים. וכך זה מחלחל

בכל יום שואה אנחנו פוצחים בנאומים ודקלומים, בשירות ופזמונים, על "לקחי השואה", שהם בעצם לקח אחד המתעצם עם השנים - רק כוח, אזרחים ותלמידים יקרים, רק כוח. רק כוח, רק מדינה יהודית ריבונית, עם צבא חזק, עם טנקים ומטוסים וצוללות וטילים, ימנעו כל פגע, אסון וקטסטרופה. אלו "לקחי השואה" שלנו, לקח אחד ויחיד, שכל החולק עליו "חבל שהנאצים לא הרגו גם אותו". 

תחת דגלה זה של הציונות - אנחנו מאוחדים, על כל פלגינו ומפלגותינו, מקצה יצהר ואיתמר בואכה שדרות רוטשילד - רק כוח, רק כוח. אנחנו חוזרים על המנטרה הזאת בלי סוף, מנגנים אותה ללא הרף על כל מיתר, תוקעים בה בכל חצוצרה ושופר, הולמים אותה על כל פח ותוף, מזמרים לה שירי הלל בימי אבל ובערבי שמחה - העולם הוא אכזר, ואין ברירה, בעולם כזה, אלא להיות חזקים ולהתגייס לגולני ולגבעתי, ולרכוש כמה שיותר תותחים וטנקים ומטוסים ופצצות וצוללות. להתחזק, להתעצם, רק כוח. כוח ועוצמה. עוצמה אדירה.

8 באפריל 2013 - בני גנץ כרמטכ"ל במצעד החיים באושוויץ-בירקנאו
AP
להמשך הפוסט

עאלק "שותפות יהודית-ערבית"

דקה אחרי הבחירות נזכר השמאל הציוני לקרוא להקמת גוש פוליטי עם ערבי ישראל. עכשיו, כשאין לו כבר כלום להציע. בעצם, מה זה משנה? הרי השמאל כבר עשה את הבחירה שלו ב"מדינה יהודית"

דקה אחרי, ולא דקה לפני, הבחירות האחרונות, בהן כמעט שנכחד השמאל הציוני מהמפה הפוליטית, נזכרו לפתע מנהיגיו וחסידיו בקיומם של ערבי ישראל. מאז, מכה כמעט מדי יום מי מהם יעני על חטא וקורא בקול גדול להקמת "שותפות יהודית-ערבית", שכן בלעדיה, הם כאילו מבינים פתאום, אין לשמאל הציוני, שהוא מבחינתם המדינה, תקומה.

אבל הלו, שמאל-ציוניסטים, איפה הייתם עד התבוסה שלכם? למה לא הצעתם, ובעיקר למה לא ביצעתם, את השותפות הזאת כשהיה בידיכם ממש לממש אותה, הא? מה אתם חושבים, ואתם עדיין חושבים, שהערבים אזרחי ישראל הם איזה עדר נבער ומטומטם של עבדים נרצעים, שעובדים אצלכם בחריש ובבניין ורק מחכים לאדונים היהודים שעבר זמנם וחרב שלטונם, שיקראו להם לבוא להיות שותפים שלהם בניהול מפעל שאין להם כבר שום סיכוי לחזור אי פעם ולנהל אותו?

נציגי העבודה לכנסת בבית הנשיא לקראת הקמת ממשלת הליכוד הבאה
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

לא משנה מה, תהיה מלחמה

בין אם תקום ממשלת ימין צרה או ממשלת אחדות רחבה - עזה תתלקח. זה יקרה בקיץ הזה או לכל היאוחר בקיץ הבא. נתניהו לא יועמד לדין מכיוון ששותפיו, יהיו אשר יהיו, יוותרו על כך

שתי מסקנות ברורות מבשרות תוצאות הבחירות, ולא משנה אם תקום ממשלת ימין צרה או ממשלת אחדות רחבה: האחת - בנימין נתניהו לא יועמד לשום דין. השנייה - תהיה מלחמה ברצועת עזה ואולי גם בבנותיה (הגדה המערבית, סוריה ולבנון) בקיץ הזה או לכל היאוחר בקיץ הבא.

זה יילך ככה: כדי להיכנס לממשלה, אביגדור ליברמן ידרוש לא רק את תיק הביטחון אלא גם "קארט בלאנש" לכניסה קרקעית לעזה, דבר שנתניהו כזכור מתנגד לה. אבל עכשיו לא תהיה לו ברירה כי בלי ליברמן ובלי איחוד הימין, שגם היא דורשת מלחמת שמד ברצועה, נתניהו לא יכול לכונן ממשלה. הן ישראל ביתנו והן איחוד הימין לא ייכנסו לממשלה בלי פלישה לעזה. אז תהיה מלחמה. אין ברירה.

נתניהו וגנץ ב-2013. זה יהיה סגנו ושר ביטחונו של זה
עמוס בן גרשום / לע"
להמשך הפוסט

דואגים לערבים? תצביעו למפלגות שלהם

קצפם של מתנגדי נתניהו יוצא על הערבים כאילו בהימנעותם מלהצביע - יימנע מהפך שלטוני. אבל הערבים למודי כזבים. אתם רוצים שותפות אמיתית איתם? תתחילו ממקום אחר לגמרי

ייאמר מיד - מדינת ישראל היא לא דמוקרטיה והבחירות מחר (שלישי) אינן בחירות דמוקרטיות. זו רק הצגה של בחירות דמוקרטיות. אין דמוקרטיה אם ל-40% מתושבי המדינה, החיים בשטחה ונתונים בריבונותה ותחת שלטונה, אין זכות הצבעה.

האם דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד היתה דמוקרטיה? הרי כל כמה שנים היו שם בחירות והלבנים היו בוחרים פרלמנט וממשלה. אז למה זו לא דמוקרטיה? זה בגלל שהלבנים היו רק 10% ולא 60% כמונו, היהודים, מכלל אוכלוסיית המדינה. נגיד שבצרפת היתה נשללת זכות ההצבעה מהיהודים, שהם פחות מ-1% מאוכלוסיית המדינה, האם עדיין הייתם מחשיבים את צרפת כדמוקרטיה? אז קל וחומר ישראל.

השקת קמפיין הבחירות של חד"ש-תע"ל
מגד גוזני
להמשך הפוסט

יהודה אטלס, המפלצת הזאת היא אתה

משום מה, היהודה אטלסים למיניהם אף פעם לא מתביישים במה שהם עושים או עשו, ולו בשגגה או בתום לב. לעולם הם מתביישים ב"אחרים" שגדלו בחיקם ואז מקוננים על מעללי מפעל ההתנחלויות

הריטואל המסורתי של השמאל המפא"ניקי הנכחד לקראת ההפסד הקבוע בבחירות כולל שני מיני תפילות, בכי ונהי על זה ש"הם עדר מטומטם שהולך אחר אדונו" ודברי הספד וקינה על "איכה היתה לזונה קריית הממשלה וקרית ארבע וקרית שמונה וקרית אתא".

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 התנדב הפעם משורר הילדים הנודע יהודה אטלס, שפרסם כאן בשבוע שעבר את קינתו "אני מתבייש", וזכה לתהילה גדולה בקהילת בתי האבות של ותיקי "פועלי ציון שמאל" וזקני "השומר הצעיר" וממשיכי דרכם. וכך, למשל, מקונן אטלס: "אני מתבייש בשל כל עץ זית שנכרת על ידי מתנחלים ונוער הגבעות, בשל כל מעיין שנגזל ובאר שהורעלה בפגרי כבשים. אני מתבייש בשל כל מתנחל, בן עמי, היושב או מתיישב על אדמה פרטית השייכת לערבים"

נערי גבעות במהלך צעדה משכם ליריחו
דניאל בר און
להמשך הפוסט

אתם אותו דבר כמוהם

כשההפסד ממשמש ובא, חברי שבט ה"מרכז-שמאל" נוהגים להטיח בחברי שבט ה"ימין" שהם עדר מטומטם. אבל האמת היא שהם בדיוק כמוהם, ההבדל הוא רק ששבט הימין גדול יותר

מערכת בחירות היא לא על מי יותר צודק או מי יותר מוסרי. מערכת בחירות היא על מי ינהיג את המדינה. זה הכול. ולא חשוב באיזו דרך. לשני הצדדים כאן, לכל הציונים, יש בדיוק אותה דרך מחשבה ופעולה. ככה הם אומרים וככה הם גם עושים. לפעמים הם גם עושים ההיפך ממה שהם אומרים. כמו מנחם בגין או יצחק רבין שפעלו בשלטונם בניגוד גמור להבטחותיהם ולמרות זאת נחשבים בעיני הבוחרים למנהיגים דגולים.

כך שלדרך אין שום משמעות אלא רק לשאלה מי ינצח. ומי שמנצח הוא זה שלמפלגתו ושותפיה יש מספיק מנדטים כדי להרכיב ממשלה. ולכן שני הנצים במערכת הבחירות הזו, נתניהו וגנץ-לפיד, עושים הכל כדי להגיע לכך שהם, ורק הם, יוכלו להרכיב ממשלה.

בני גנץ ויאיר לפיד, החודש בגני התערוכה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

זה אתם הרוצחים, לא המשטרה

מי אשם בכך שגברים ערבים רוצחים את בנות משפחתם על שהתאהבו בגבר "אסור", כמו במקרה האחרון של דיאנה אבו-קטיפאן בת ה-18? למנהיגי הציבור הערבי יש תשובה ברורה

בינתיים, תוך כדי מערכת הבחירות חסרת החשיבות הזאת (הכל בסדר, תהיה ממשלת אחדות לאומית), קורים גם דברים קשים. כך למשל נרצחה לפני שבוע בלוד דיאנה אבו-קטיפאן, צעירה בת 18, ככל הנראה על ידי גברים בני משפחתה (אחים? דודים?) שהתנגדו לחתונתה עם בחור שבחרה, בגלל שהוא מדת או עדה אחרת, או שהוא מרכיב משקפיים עם מסגרת שאינה הולמת. וכך, ומאותן סיבות, נרצחה גם לפני כשנה וחצי הנרייט קרא בת ה-17 מרמלה הסמוכה, כנראה על ידי אביה שלה, דמה ובשרה.

גם בין היהודים יש כמובן רבים מאוד, רבים מדי, שמאמינים שהתאהבות, שלא לדבר על נישואים, של יהודי/ה לערבי/ה הם בגדר אסון, זוועה ואפילו שואה. אבל הנטייה לרצוח בשל כך את הבחורה שהתאהבה (ואף פעם, כמובן, לא את הבחור שהתאהב) במי שאינו מדתם או עדתם, גבוהה פי מיליון בערך אצל הערבים מאשר אצל היהודים.

זירת הרצח של דיאנה אבו-קטיפאן, בשבוע שעבר
אילן אסייג
להמשך הפוסט

משגב, הכחול-לבנים לא מפחדים מנתניהו, הם מסכימים איתו

שלושת הרמטכ"לים ומצחצח הנעליים שלהם אינם מסתערים על הרפש שהטיל נתניהו בערבי ישראל במהלך הוויכוח עם רותם סלע בגלל שאין להם שום רצון להחליפו. הם רוצים להיות שרים בממשלתו

יצא כאן, ובדין, קצפו של עמיתי אורי משגב על שלושת הרמטכ"לים ומצחצח הנעליים שלהם, מנהיגי מפלגת כחול-לבן, ושתיקתם הבזויה בקרב המכוער להפליא שמנהל ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד האזרחית רותם סלע. "מדינת ישראל היא לא מדינת כל אזרחיה, אלא היא מדינתו של העם היהודי", התייצב נתניהו מול סלע בזעקה מרה כשקראה לשוויון מלא לאזרחי ישראל הערבים. בכך, הוציא את הערבים מכלל האזרחים והכריז עליהם ככלבים.

ואנשי כחול-לבן, לא רק הרמטכ"לים ועוזרם, אלא גם אחרון הזוטי-זוטרים שבהם, שותקים כמו דגים מתים. זה אכן נורא מרגיז, באמת זוועה. בזה הוא צודק לגמרי, משגב. אבל בדבר הוא טועה בגדול - בכך שהוא חושב שארבעת המופלאים לא תומכים בדבריה של סלע ומסתייגים מדברי נתניהו נגדה ונגד ערבי ישראל, בגלל שהם פוחדים ממנו. נו באמת, משגב, אתה עושה צחוק עלינו? שלושה גיבורי ישראל ונושא כליהם פוחדים מפוליטיקאי מזדקן?!

ראשי מפלגת כחול-לבן במהלך ביקור ברמת הגולן, החודש
גיל אליהו
להמשך הפוסט

אדון גנץ, כדי לנצח צריך להכניס גולים!

מנהיג כחול-לבן עלה לליגת העל אך חושב שגובהו ויופיו יספיקו לו כדי לנצח. אך נתניהו הוא נמר, נמר פצוע, שחקן כסאח שלא בוחל באמצעים, בועט ומסכן ללא הרף את השער. מולו צריך לכבוש

כשעלתה בית"ר ירושלים לראשונה לליגת העל (אז הליגה הלאומית) והגיעה לבלומפילד לשחק נגד הפועל תל-אביב, התיישב מנהלה באותם ימים ונשיא המדינה היום, רובי ריבלין, ביציע המכובדים, נרגש מן המעמד. ניגש אליו כבוד הרב אורי זוהר היום ואוהד הפועל שרוף אז, ולחש על אוזנו כממתיק סוד: "אתם רוצים לנצח, רובי?". רובי הנרגש הנהן בראשו וענה "כן, כן, בטח". ואז גילה לו זוהר את סוד הניצחון - "תכניסו גולים!".

וזה נכון עד היום. כדי לנצח צריך להכניס גולים. בלי להכניס גולים אי אפשר לנצח. זה עד כדי כך פשוט ועד כדי כך נכון. ולא רק בכדורגל. כדורגל פה זה רק המשל. הנמשל הפעם הן הבחירות הקרבות לכנסת ולראשות הממשלה.

נתניהו באימון הפועל באר שבע בבודפשט, 2017
חיים צח / לע"מ
להמשך הפוסט

כן, כהניסטים בכנסת, למה לא

אם אתם חברים של כהניסטים בפייסבוק, למה שהם לא יהיו חברים גם בכנסת? ממי אתם מנסים להסתיר את האמת? אם כבר, אז ישראל היא הרבה יותר מדינה של תומכי כהנא מאשר של תומכי מרצ

אבישי עברי, קריין תשדיר הליכוד נגד השמאל, המביא לדעתו ולדעת נתניהו אדונו לאסונות והרוגים, זה שצולם בבית קברות צבאי רחמנא ליצלן, הוא לא כוכב חדש בשמי הביביזם הכהניסטי. אבל עד עכשיו זה לא הפריע לכם. כשכתב לפני שנה "כשאתה משלם מנוי ל'הארץ' - אתה תומך בהצדקת טרור ורצח המונים", זה לא הפריע לכם.

כשעברי כתב לפני חצי שנה, וזה פורסם גם כאן, ש"אנחנו מיעוט. אנחנו שישה-שבעה מיליון עם הגב לים בתוך ים של מיליארד ערבים. לתת שוויון מלא בתוך הרצועה הצרה הזאת שרק בה מותר ליהודים לחיות זה אפילו לא כבשת הרש, זה טמטום מצחיק ברמה שרק שמאלן ישראלי יכול לחשוב עליו. זה אומר בעצם לתמוך באפרטהייד ובגזענות, להסכים עם המצב בו לערבים מותר לשמור על אדמה נקייה מטומאה יהודית כשליהודים מותר לגור רק ברצועה צרה שבה חובה עליהם להעניק שוויון מלא לערבים שדחקו אותם לגטו הזה. טוק אבאוט משת"פים. תתביישו לכם איך אתם מסוגלים לתמוך בנאציזם הזה. רשעים ארורים", זה לא הפריע לכם. 

הפגנה של עוצמה יהודית בהובלת מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר, ב-2017
ערן גילווארג
להמשך הפוסט

מי מעולל את ההתעללות?

ההתעללות בפלסטינים ובקשישים היא לא נחלתם של חיילים חרדים או סניטרים ממולדובה. זו המדיניות של ישראל, של כל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, לדורותיהן

כל רבעון, כמו שעון, משודרת באחת ממהדורות החדשות בטלוויזיה כתבה "מצמררת" או "מסמרת" על התעללות של חיילים בעצירים פלסטינים או של עובדים בקשישים סיעודיים, ובסוף הכתבה הקריינית תמיד נסערת ובוכייה. ואז, בטקס קבוע, כל הארץ סופקת כפיה, במקרה של ''ההתעללות הנוראה בקשישים חסרי הישע", ומקללת את האמא של הקריינית, במקרה של "העלילה הזדונית על בנינו האמיצים המגנים עלינו", וחוזר חלילה.

ואף פעם, בשום רבעון, לא נשאלת שאלה אחת פשוטה - "מי אלו בעצם האנשים הללו, שכך מתעללים בקשישים המרותקים למיטותיהם או בפלסטינים האזוקים בידיהם?" הרי תמיד זה לא "אנחנו". אף פעם זה לא מי מבנינו המחונכים והמנומסים או בנותינו הטובות והחסודות שמפליאים קתותיהם ומכותיהם בפלסטינים אזוקים ומכוסי עיניים או בקשישים שבורי אגן בכסאות גלגלים. זה תמיד כל מיני "אחרים" שעושים את הדברים הנוראים הללו - חיילים חרדים, סוהרים צ'רקסים, סניטארים פלסטינים, עובדים מולדבים, כל הבררות האלו. זה הם שמתעללים, לא אנחנו. מה פתאום אנחנו, זועקים הצופים הנעלבים, אנחנו בחיים לא עושים כאלו דברים נוראים.

אחד הלוחמים מובא להארכת מעצרו, בחודש שעבר
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

כל הביבי או טיפ טיפה טיבי?

ביחנו את עצמכם, קוראים נאורים יקרים, ותראו שלא משנה לאיזו מפלגה תצביעו, בכל מקרה תבחרו בראש הממשלה הנוכחי, זה שאתם צווחים כי עומד להחריב את המדינה

אם אתם קוראים את המאמר הזה, קרוב לוודאי שאתם חושבים שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא האסון הכי גדול שנפל על עם ישראל מאז חורבן הבית, ושלא חשוב מה או מי או מו - יהיה זה גנץ, קרנץ, או אפילו שוונץ - הדבר הכי חשוב עכשיו למדינת ישראל הוא להחליף ולסלק מהשלטון את הביבי הנוראי הזה. כך אתם מאמינים בכל לבכם ומאודכם. כי אם הוא ימשיך, אתם צווחים, אנחנו הולכים להתנגש בקרחון או באבדון, כל אחד מכם והדימוי האהוב עליו, נכון?

אז יופי. הנה בפניכם תסריט (תיאורטי לגמרי, שלא יהיה ולא יקרה, וכל כולו נטווה לצרכי שעשוע) שמגשים את כל חפצכם ותשוקתכם, ומעיף את ביבי מהשלטון, הולך?

אחמד טיבי בוועדה לביקורת המדינה. דורש רוטציה
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

מתנגדי ביבי, אתם לא יודעים חשבון?

איחוד או לא איחוד, זה לא משנה, לגוש המרכז-שמאל בכל הרכב שהוא לא יהיו מספיק מנדטים כדי להפיל את בנימין נתניהו. אז מה עושים? שום דבר, הבחירות לראשות הממשלה כבר הוכרעו

ערב כל מערכת בחירות בשנים האחרונות פוצחים מתנגדי-ביבי, וכאלו יש די הרבה, בטח בתקשורת, במחול אמנותי מרהיב של רמאות עצמית בחישוקי אשליות, שהנה הפעם, סוף סוף נמצאה הנוסחה המוחצת והגואלת להפיל אותו ולהחליפו במישהו "משלנו".

פעם תקוות הגאולה הנואלת מופיעה בצורת ירידתו השגיבה מהאולימפוס אל המציאות של המשיח המשוח בברילנטין יאיר לפיד. פעם אחרת פנטזיית הישועה מופיעה בצורת השילוב הפסטיגלי המנצח בין הנסיכה הקסומה ציפיטפוט ליפהפה הנרדם בוז'י. והפעם אנו חוזים בתקוות השווא של הבלונים הפורחים רבי-האלופים יעלון המחודש וגנץ מהניילונים. אבל ילדים, בחייאת רבאק, אשליות וקוסמים ובועות-סבון זה בהחלט כיף וסבבה והכול, אבל זו לא באמת. אי אפשר לאכול את זה ואי אפשר לקנות עם זה אפילו לא לחמניה שחוקה במכולת דפוקה. 

מפוצלת גנץ לפיד
רויטרס ואליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

ביבי הוא לא הבעיה וגנץ הוא לא הפתרון

המשך דיכוי הפלסטינים, בדרכים אכזריות יותר או פחות, הוא מצען האחיד של כל המפלגות הציוניות. ביבי לא הביא עמו את הכיבוש ולכן גם אם גנץ יחליף אותו - שום דבר מהותי לא ישתנה

מערכת הבחירות מתנהלת בעצם בשאלה אחת - ביבי או לא ביבי? אבל הבעיה המרכזית של ישראל היא לא ביבי או לא ביבי. הבעיה המרכזית, החיונית, הקריטית לקיומה של ישראל היא המשך דיכוי העם הפלסטיני על ידי מדינת ישראל, ואי הרצון או היכולת שלנו לפתור את הבעיה הזאת, גם לא להציע פתרון, ואפילו לא לחשוב על פתרון, כלום. רק שימשיך ככה.

המשך דיכוי העם הפלסטיני, בדרכים אכזריות יותר או פחות, הוא בעצם מצען האחיד של כל המפלגות הציוניות, וזאת תחת כל מיני סיסמאות - "הפרדה", "היפרדות", "ירושלים מאוחדת", "שתי מדינות", "גושי ההתנחלות", "המשך המהלומות". כל הבלה-הבלה הזה פירושו אחד - המשך דיכוי העם הפלסטיני "לפחות במאה שנים הקרובות".

נתניהו וגנץ בתרגיל התרגיל הלאומי השנתי מטעם פיקוד העורף ב-2013
עמוס בן גרשום / לע"
להמשך הפוסט

נסתרות דרכי הגורל, אבל איכשהו הן תמיד מובילות לעוד גנרל

תארו לעצמכם איך ההיסטוריה של העם היהודי היתה נראית אם קלמן ליבסינקד לא היה עולה על עבירות הבנייה של גלנט, והוא זה שהיה הופך לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל ואילו גנץ היה נשאר באזרחות

לעתים מזמנת יד הגורל רגעים נדירים בחיי עמים וארצות שבהם האקראיות והמקריות משנות לפתע את מהלך ההיסטוריה.

כך קרה בשנת 1686 כשישב אייזיק ניוטון לנוח תחת עץ, כשלפתע נשר תפוח על ראשו, עובדה שהוליכה אותו להבנה וגילוי של כוח הכבידה. תארו לכם שבאותו יום לא היה ניוטון יושב לנוח, או שהתפוח היה נופל רחוק מהעץ, או שחלילה היה זה עץ קוקוס ואגוז כבד היה נופל על ראש המדען ומועך את מוחו. פני העולם המדעי היום היו שונים לגמרי.

גלנט בכנסת, בשנה שעברה.
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

הלכה השנאה, הלכה מפלגת העבודה

בבחירתה באבי גבאי, מנהיג שאין בו שמץ של מפא"ניקיות ישנה, איבדה מפלגת העבודה את הנכס האחרון והיחיד שעוד נותר לה - השנאה היוקדת אליה. עכשיו היא סתם עוד מפלגה

כשהלכו חברי מפלגת העבודה בפעם האחרונה לבחור לעצמם מלך חדש, אחרי כישלונה של המפלגה להגיע לשלטון בבחירות שעברו (אז הם עוד לא הבינו, ויש מביניהם שלוקים בזה עד היום, שהם כבר לא יחזרו יותר לשלטון לעולם), הם בחרו לעצמם באמת מלך לגמרי חדש, אבי גבאי. אחד שלא דבק בו לכאורה שום רבב, מאלו שכאילו מנעו מהם לחזור לשלטון.

קודם כל, הם בחרו מזרחי ש"בא מן המעברה", כאילו ההיפך הגמור מבוז'י וציפי, שני נסיכים אשכנזים מצהלה ואפקה שעמדו בראשם קודם לכן. אבל היו כבר מזרחים ש"באו מן המעברה" בראשות העבודה, כמו פואד בן אליעזר ועמיר פרץ, ובכל זאת המפלגה כשלה. לכן, הם בחרו עכשיו מישהו שהוא לא רק מזרחי, אלא שגם לא היה מעודו עסקן או חבר מפלגה, ואפילו לא הצביע בחיים שלו למפלגת העבודה. ולא רק שלא דבק בו שמץ של אשכנזיות ומפלגתיות, הוא גם רחוק משלוש המלים הנושנות והמכשילות - סוציאליזם, שוויון ואחווה - כמרחק אפי נוה מאמת, יושר וענווה.

אבי גבאי עם נציגים דרוזים המוחים נגד חוק הלאום, בשבוע שעבר
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

גלית דיסטל אטבריאן מציגה: מנטליות של עבדים

הסופרת ובעלת הטור כתבה בפייסבוק שהגבר האשכנזי "יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסייה האנושית". אולי יש בכך כדי להסביר את סוד כוחו של נתניהו בקרב מזרחים. בלוג חדש

הסופרת כלת פרס ספיר מטעם עצמה, גלית דיסטל אטבריאן, יהודיה ממוצא פרסי, בעלת טור דעה שבועי ב''ישראל היום", שבו היא בעיקר מהללת, משבחת ומלקקת לראש הממשלה בנימין נתניהו, פרצה לפתע בשבוע שעבר בהצהרה דרמטית בעמוד הפייסבוק שלה - "הגבר האשכנזי יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסייה האנושית".

על מה נסמכת קביעתה המיזוגנית והגזענית הכה נחרצת? בפוסט לא נאמר על כך דבר. לא הובאה שום מובאה, ולו עלומה, אפילו לא מעבודה סמינריונית במכללה מזויפת. כלום. הקביעה נכתבה כעובדה שאין עליה שום עוררין, וזהו.

גלית דיסטל אטבריאן
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט