נסתרות דרכי הגורל, אבל איכשהו הן תמיד מובילות לעוד גנרל - פרצוף חמוץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

נסתרות דרכי הגורל, אבל איכשהו הן תמיד מובילות לעוד גנרל

תארו לעצמכם איך ההיסטוריה של העם היהודי היתה נראית אם קלמן ליבסינקד לא היה עולה על עבירות הבנייה של גלנט, והוא זה שהיה הופך לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל ואילו גנץ היה נשאר באזרחות

תגובות
גלנט בכנסת, בשנה שעברה.
אוליבייה פיטוסי

לעתים מזמנת יד הגורל רגעים נדירים בחיי עמים וארצות שבהם האקראיות והמקריות משנות לפתע את מהלך ההיסטוריה.

כך קרה בשנת 1686 כשישב אייזיק ניוטון לנוח תחת עץ, כשלפתע נשר תפוח על ראשו, עובדה שהוליכה אותו להבנה וגילוי של כוח הכבידה. תארו לכם שבאותו יום לא היה ניוטון יושב לנוח, או שהתפוח היה נופל רחוק מהעץ, או שחלילה היה זה עץ קוקוס ואגוז כבד היה נופל על ראש המדען ומועך את מוחו. פני העולם המדעי היום היו שונים לגמרי.

כך גם אירע בשנת 1844 כשביקר אברהם לינקולן, אז עורך-דין צעיר באילינוי, במטע בננות והחליק על קליפת בננה ונחבט בראשו. אלא שלמזלו נזדרזו העבדים הכושים במטע לטפל בו והצילו את חייו, עובדה שגרמה לו לדגול בביטול העבדות. תארו לכם שלינקולן לא היה מחליק על קליפת הבננה, והרי מהלך ההיסטוריה היה משתנה לגמרי, העבדות לא הייתה מתבטלת, וברק אובמה היה משרת כמצחצח-נעליים של הנשיא טראמפ.

והנה גם בארצנו הקטנה אירע לא מזמן צירוף מקרים היסטורי נדיר ומהפכני שכזה.  היה זה בראשית 2011 כשנתבטל מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל ותחתיו מונה בני גנץ.

תארו לכם כיצד היו משתנים החברה הישראלית בפרט וההיסטוריה היהודית בכלל אם לא היה קלמן ליבסינקד עולה על עבירות הבנייה של גלנט, והוא זה שהיה הופך לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל ואילו בני גנץ היה נשאר באזרחות, אלוף במיל, לשעבר סגן הרמטכ"ל.

גנץ במפגש עם מובילי המחאה נגד חוק הלאום
מגד גוזני

הכול היה אז לגמרי, אבל לגמרי, אחרת.

רב-אלוף גלנט היה מוליך אז את צה"ל לניצחון אדיר במבצע בעזה, שנגיד שהיו קוראים לו "צוק איתן", שבו הוא מפקד על חיסולם של אבו-חרטא ועוד 1688.33 מחבלים, גודע 105 ידיים זדוניות, נקמה משולשת על הטבח בשיירת הל"ה בתש"ח או במט"ח, ומחזיר את רצועת עזה לתקופת הקרש עם המסמר.

באותו זמן ממש, בעוד רב-אלוף גלנט בונה את תהילתו, היה האלוף הפורש גנץ מתמנה לדירקטור בכמה חברות חיפושי נפט ו/או הייטק כושלות, ולבסוף היה מצטרף למפלגה חדשה, "כולנו ביחד" נגיד, בראשות השר שפרש מהליכוד, משה פדלון או פודי כחלון.

"1364 מחבלים הרוגים". מתוך הקמפיין של בני גנץ
צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של בני גנץ

לאחר הבחירות הייתה "כולנו ביחד" מצטרפת לממשלה וגנץ היה מתמנה לשר השיכון בממשלה, תפקיד שגם בו היה כושל, כרגיל. לפיכך היה גנץ מצטרף לליכוד, הופך משר השיכון לשר לשארית הקליטה או הפליטה, ואז היה עושה מעצמו עוד צחוק ומתחרה גם בפריימריס של הליכוד.

במקביל, לאחר סיום תפקידו כרמטכ"ל היה רב-אלוף גלנט עטור התהילה שוקל את דרכו הפוליטית, ובעיקר שומר על זכות השתיקה, כדי לתחזק במשך כמה שיותר זמן את חזקת המשיח המושיע שהנה כבר מופיע, ולבסוף מתייצב לבחירות בראש מפלגה עם שם כמו "אומץ לישראל" נניח.

וביום שלישי כלשהו היה מתייצב גלנט סוף סוף בפני המצלמות ונושא, כלומר מדקלם כמו רובוט מכני, את דברו לאומה, לאמור "גה-גה הזמן בלה-בלה הכוח ברה-ברה אפשר צ'ה צ'ה צריך גלו-גלו תקווה", ותקווה חדשה לישראל טובה יותר אכן הייתה נעורה לה מאפס.

בקיצור, תנו לי גנרל בגימל ונעיף את ישראל קדימה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#