זה לא ביבי שמנצח, זה "השמאל" שמביס את עצמו - פרצוף חמוץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

זה לא ביבי שמנצח, זה "השמאל" שמביס את עצמו

מארבע מערכות הבחירות שהתקיימו בעשור האחרון עולה מסקנה אחת: התיעוב הגזעני, המרושע והמטופש של חלקים נרחבים בשמאל כלפי החרדים והערבים הוא שמוביל אותו פעם אחר פעם לאבדון

תגובות
נתניהו. כל עוד הוא בשלטון - השמאל אינו יכול להרכיב ממשלה
אמיל סלמן

בארבע מערכות הבחירות שהתקיימו בעשור האחרון השיג מה שקרוי בארץ "השמאל", שהוא למעשה ימין חצי-ליברלי, בהרכבים שונים ומשתנים (קדימה, יש עתיד, המחנה הציוני, כחול-לבן ו/או העבודה ומרצ) את אותו מספר מנדטים פחות או יותר - בין 40 ביום גרוע לגג 46 ביום מצוין.

הימין המובהק, לעומת זאת, בשלל הרכביו (הליכוד פלוס או מינוס ליברמן ו/או כחלון ובתוספת הבית היהודי לדורותיו) משיג בין 43 ביום הכי גרוע שלו ועד 54 ביום הכי טוב. החרדים משתי העדות (יהדות התורה + ש"ס) משיגים בין 13 ל-18 ואילו הערבים, בהרכבים שונים ומשונים, נעים בין 10 ל-13 חברי כנסת. ביחד, מפלגות המיעוטים, החרדים והערבים, משיגות בין 26 ל-29 מנדטים.

האם והכיצד, אם כך, יכול בכלל "השמאל" הזה לקוות להחליף את השלטון ולהרכיב ממשלה חלופית, אלא אם נתניהו יקרוס או יפרוש? החשבון פשוט. "השמאל", בטח כל עוד נתניהו עומד בראש הימין, לא יכול ולא יוכל להרכיב ממשלה בלי להקים קואליציה או סוג של שותפות עם לפחות חלק (15 עד 21 חברי כנסת) מהחרדים ו/או הערבים.

אז מה עושה "השמאל" בעניין הזה? בדיוק ההיפך מכל היגיון וממה שהוא צריך לעשות. במקום לנסות לקרב אליהם בכל דרך אפשרית את הסיעות החרדיות ואת המפלגות הערביות, הם פוסלים ודוחים אותם, דוחפים בכל כוחם את החרדים לזרועות נתניהו ודוחקים את הערבים שלא להשתתף בבחירות ולהמעיט כך את כוחם.

דרעי בסיור באופקים, השנה. ש"ס והערבים הם היחידים שתמכו בהסכמי אוסלו
אילן אסייג

יתרה מכך, בהזדמנות היחידה שהיתה לו, בבחירות לכנסת ה-19, כשהימין המובהק כשל והשיג רק 43 מנדטים, והשמאל-כביכול הגיע לשיא של 46 מנדטים, במקום להקים קואליציה עם החרדים (18 חברי כנסת) ולהעיף את נתניהו קיבינימט, אצו רצו יש עתיד של לפיד (19 מנדטים) והתנועה של ציפי לבני (6) להקים קואליציה בראשות נתניהו עם ''הבית היהודי'' של בנט, והעיפו קיבינימט דווקא את החרדים. בכך השיגו אנשי "השמאל" הזה, המתחזה לאלטרנטיבה "שפויה" לנתניהו, שני דברים: הנציחו לשנים ארוכות את שלטון נתניהו ופגעו באופן אנוש ביכולת שיתוף הפעולה שלהם עם בעלי-הברית שהם הכי צריכים, הלא הם החרדים.

נשאלת השאלה - למה מעדיפים, באופן גורף ומתמשך, כל מרכיבי הכאילו-שמאל הללו שיתוף פעולה עם כת הדתיים המתנחלים הציונים הלאומנים-משיחיים, המוליכים בבירור את ישראל, הם ולא נתניהו, לאסון, על פני שיתוף פעולה עם החרדים שהקו המדיני-בטחוני של הממשלה לא מעניין להם את קצה המגבעת. למה? וכי מי תמך ב"שמאל" בהצבעה על הסכמי אוסלו? הבית היהודי?! ליברמן?! כחלון?! לא. ש"ס. ש"ס והמפלגות הערביות. אז מניין השנאה והפסילה הזאת של החרדים המתונים והערבים המשוועים לשלום והעדפת המשיחים המטורללים מחרחרי המלחמה על פניהם? השנאות והפסילות הללו הם בעצם מטחי יריות בלתי פוסקים של "השמאל" ברגליו שלו במרוץ לשלטון. 

המסקנה העגומה יכולה להיות רק אחת - התיעוב הגזעני, המרושע והמטופש, עם הגוונים האנטישמיים, של חלקים נרחבים בשמאל המתחזה הזה, כלפי היהודים החרדים והערבים, הוא ולא שום מאבק על שמירת הדמוקרטיה או רצון בשלום או טובתה של המדינה, זה שמוליך את "השמאל" הזה שוב ושוב לתבוסה ולאבדון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#