הציונות הדתית היא כת נוצרית - פרצוף חמוץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

הציונות הדתית היא כת נוצרית

כשמצביעי ימינה וימינה מדברים על מות בניהם או בנותיהם בפיגועים או מלחמות, הם מדברים בשפה קורבנית במובן דתי - "תודה לאל", "קורבן עולה" ועכשיו גם "הרוגת מלכות". על איזה מלכות מדובר?

תגובות
10 דצמבר 2018 - ארגוני המקדש חונכים מזבח להקרבת קורבנות בבית המקדש
אוליבייה פיטוסי

שני הישגיה הגדולים של היהדות, לימדו אותנו בבית הספר, הם המעבר מעבודת אלילים לאמונה באל אחד, וביטול הקרבת קורבנות האדם, כפי שבאה לידי ביטוי בסיפור עקדת יצחק. בסופו של מעשה מונע האל היחיד החדש מאברהם לשחוט בנו היחיד אשר אהב כקורבן עולה על מזבח אמונתו היוקדת עד מוות באלוהים הזה עצמו, ותחת זה מורה לו להקריב, כלומר לשחוט, כבש ובכלל לעשות מנגל כל יום עצמאות.

אלא שהדת הנוצרית, שצמחה מן היהדות ובמידה רבה גם ירשה אותה, ביטלה את ביטול קורבן האדם בסיפור עקדת יצחק ושבה לפאר ולהלל, ובעצם החזירה את קורבן האדם למרכז אמונתה ופולחנה בסיפור צליבתו של ישוע, שאנחנו קוראים לו ישו. על פי התפישה הנוצרית, מאורעות או סיפורי "הברית הישנה", התנ"ך של  היהודים, הם בסך הכול הטרמה (פרה-פיגורציה בלשונם) לסיפורי "הברית החדשה" שלהם, וסיפור עקדת יצחק הוא לתפישתם מעין רמז מטרים למאורע "האמיתי" של צליבת ישו.

"עקדת יצחק". רמברנדט, 1635
Web Gallery of Art / ויקיפדיה

יש אכן הקבלות רבות בין שני הסיפורים. בשני המקרים מדובר בהקרבת הבן על ידי אביו. בסיפור עקדת יצחק עושה זאת אברהם במצוות האל כדי להוכיח מה גדולה אמונתו. בסיפור הצליבה מוקרב בן האלוהים ישו על ידי אביו האלוהים ככפרה על עוונות האדם מאז היוולדו ועד עולם. בשני הסיפורים נושא הבן העומד לעלות כקורבן את מכשיר-ההריגה שלו על גבו - העצים לעולה על גב יצחק, הצלב על גב ישו. וגם "צמחי הקוצים בסבך שבו מתגלה האיל הם פרה-פיגורציה לכתר הקוצים של ישו", כפי שכותב ד"ר אפי זיו בספרו "הצופן הנוצרי באמנות".

והנה עכשיו, אלפיים שנה לאחר מכן, היהודים הציונים-דתיים, מצביעי ימינה וימינה, אלו שנושאים על גבם, כמו הנוצרים הקדמונים לפניהם, את משא צלב "היהדות האמיתית" לכאורה, חוזרים אמנם לא להקרבת קורבנות האדם בפועל (כי הם לא ממש מוליכים את בניהם ובנותיהם אל העקדה, אלא בעקיפין), אבל בהחלט אל השיח, הנוצרי במהותו, המעלה על נס את קורבנות האדם, של בניהם ובנותיהם, על מזבח "אהבת ארץ-ישראל". וכשנרצחים או נהרגים בניהם או בנותיהם, בפיגועים או במלחמות, הם מקפידים לדבר על מותם בשפה קורבנית במובן הדתי שלה - "תודה לאל", "קורבן עולה", "מתנה שקיבלנו ועכשיו אנחנו מחזירים לאלוהים", ועכשיו גם "הרוגת מלכות".

הלוויתה של רינה שנרב, בחודש שעבר
מגד גוזני

ועל איזה מלכות מדובר? מלכות השמיים? או כמו במקור, על מלכות הרומאים? אז בעצם גם ישו, בשני המובנים, הוא "הרוג מלכות", לא? או שמא מדובר בחידוש, במלכות ביבי? המרכיב הנוצרי בציונות הדתית בא לידי ביטוי חזק לא רק בהאלהה המחודשת של העלאת בניהם ובנותיהם לעולה, אלא גם בכמיהה הקונקרטית, הנוצרית, למשיח ממשי שיבוא על חמור לבן (אשכנזי?! אולי באמת זה ביבי?), וכמובן גם בשאיפה האוונגליסטית למלחמת גוג ומגוג עם כל העולם, שבחסותה יגורשו הפלסטינים ושבסופה תבוא הגאולה, הללויה!

אז נכון, הגאולה עוד רחוקה, אבל מרחץ הדמים, ברוך השם, קרב ובא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#