מחר אתם בוחרים: כיבוש מגעיל, יעיל או רגיל - פרצוף חמוץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

מחר אתם בוחרים: כיבוש מגעיל, יעיל או רגיל

גם אם תחליפו את בנימין נתניהו, מה שדי מוטל בספק, עדיין העם יישאר רובו ככולו ביבי. ואת זה אתם לא יכולים לשנות. כי הגוף, העם, המדינה, לא יירפאו, אלא יישארו לגמרי חולים בדיכוי כשהיו

תגובות
מעבר קלנדיה, במארס. "כיבוש זו לא הגדרה מדויקת. זה נשמע כמו ישיבה או החזקה איתנה באדמה"
אמיל סלמן

בנימין נתניהו הוא לא הבעיה של ישראל. הוא ישראל. נכון, הוא שקרן, קמצן, מושחת, נוכל וכל דבר תועבה שאתם רוצים. וגם כל המשפחה שלו (חוץ מאבנר) דפוקה ודוחה. אבל הם לא הבעיה של ישראל. הם ישראל.

וחוץ מזה, ביבי ושרה ויאיר הבלתי נסבלים לא לבד. הם באים קומפלט עם כל הביצה הסרוחה - ארדן ולוין וביטן וכ"ץ (שניהם) ואלקין ורגב וכחלון וליצמן ודרעי ובנט והרב רפי וסמוטריץ' ופייגלין ושקד ובן-גביר ועוד. אבל גם חבורת עלובי הנפש הזו לא לבד. 2.25 מיליון אנשים, רוב מוחלט של הבוחרים, גם בכלל ובטח בין היהודים, הצביעו בבחירות האחרונות לנתניהו ולאנשים הללו. אז הם לא הבעיה של ישראל. הם ישראל.

לכאורה הבחירות מחר (שלישי) הן בחירות מכריעות בשאלה כאילו גורלית "ביבי או לא ביבי". אבל לא רק ראש ממשלה הוא ביבי. כל העם הוא ביבי. אז גם אם תחליפו מחר את נתניהו, מה שדי מוטל בספק, עדיין העם יישאר רובו ככולו ביבי. ואת זה אתם לא יכולים לשנות. כי גם אם יקרה נס ונסיר מחר מעל גבנו את כל האנשים הללו שמנהיגים אותנו כרגע, עדיין הגוף, העם, המדינה, לא יירפאו, אלא יישארו לגמרי חולים כשהיו.

משפחת נתניהו בחרמון, באפריל. הבלתי נסבלים, בניכוי אבנר, ממש לא לבד
חיים צח / לע"מ

כי בניגוד למה שנוח לנו לחשוב, ביבי ודרעי וסמוטריץ' וליצמן וכולי הם לא המחלה, אלא רק הסימפטום של המחלה שמוליכה את ישראל לאבדון. לא "מנהיגי" ישראל הם החולים, אלא עם ישראל ומדינת ישראל הם החולים. והמחלה שלנו היא, וזה לא ישנה כמה נמאס לכם כבר לשמוע את זה, היא מה שנקרא "הכיבוש". וגם זו לא ההגדרה המדויקת. כי "הכיבוש" נשמע כמו ישיבה או החזקה איתנה באדמה, בסלעים, בקוצים, בטרשים, בזיתים ואפילו בפרחים. אבל לא אדמה וטרשים אנחנו כובשים, אלא בני אדם, אנשים. לכן נכון יותר לומר שהבעיה, המחלה, של ישראל היא הדיכוי, דיכוי בן 50 שנה ויותר של עם שלם, מיליוני אנשים, שחיים פה רמוסים תחתינו ללא זכויות, גרוע מכלבים.

ולמחלה הממארת הזאת, שסופה שתביא לסופנו, אין לאף מפלגה אפילו קצה של הצעה לרפואה. כל המפלגות דוגלות בעצם באותו דבר, ולא חשוב איך הן קוראות לזה - המשך הכיבוש והדיכוי, עד שיום אחד איכשהו, יש מאין, אין לנו שום מחשבה איך, זה יסתדר.

אבל עזבו את המפלגות. שאלו אתם את עצמכם. האם מישהו מכם מוכן להכיר באחריותנו לנכבה, לאסונם של הפלסטינים? האם מישהו מכם מוכן לתת לפלסטינים זכויות מלאות, שלא תחת שליטתנו הצבאית? האם מישהו מכם מוכן לחיות בשוויון מלא עם הפלסטינים? מן הסתם רובכם חושבים שחס ושלום, אוי ואבוי, בטח שלא. רק זה חסר לנו.

אז הנה, עשיתם כבר את הבחירה שלכם למחר. אתם נשאלים האם אתם תומכים בכיבוש מגעיל, יעיל או רגיל, והתשובה שלכם ברורה: כל התשובות נכונות. מצד שני, אם הממשלה החדשה שתיבחר, תהא אשר תהא, תצליח לגרום לכך שהנהגים פה בכבישים יאותתו לפני שהם פונים, אין ספק שיהיה זה הישג כביר. אז בהצלחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#