כמה ביבי שמתם בחציל? - פרצוף חמוץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

כמה ביבי שמתם בחציל?

יש משפחה אחת בארץ שמציגה עצמה כחמה ומלוכדת, אבל כשהיא מתכנסת מדברים רק על האוכל. אין כאבים ואין מדאובים, יש רק מטוגנים ומאפים. יש גם מדינה כזו, והכל בה סבבה

תגובות
קריקטורה משפחת נתניהו
עמוס בידרמן

יש משפחה אחת בארץ, אולי אתם מכירים, שלכאורה, ככה לפחות היא מציגה את עצמה, היא משפחה חמה, אוהבת, מלוכדת, תומכת, מחבקת. כזו שכל סופרלטיב עלי אדמות יושב עליה בול. וכמובן שהם נפגשים, מתכנסים, כולם, כל פעם אצל מישהו אחר, כמה שיותר. אם לא כל שבת, אז לפחות פעם בשבועיים, לסעודה או ארוחה או "על האש" או משהו. בקיצור, אמנם יש משפחות רבות כמוה בארץ, אבל אין כמו המשפחה הזאת בעולם.

ובכינוסי המשפחה הזאת, האוכל, שתמיד מגיע בכמויות מטורפות, הוא לא רק צירו ועיקרו של המפגש, אלא הוא כל כולו ותו לא. שכן, למן כניסת האורח הראשון ועד צאת האחרון, כל השיחות נסובות גם הן רק על אוכל. כאילו כתוב בתורה שאסור, חלילה, שמשפחות מאוחדות וחמות ידברו על משהו אחר, חוץ מעל האוכל ואולי גם קצת על צ'יפס וסלט.

הכתום של האורז זה מהכמון? כי דודה שושי היתה טובלת לפני הטיגון את העוף בשמן פפריקה, וזה היה יוצא לה משהו אש. זה היה שמן רוזמרין, לא פפריקה, נכון? רגע, והבשר של הגולאש, זה מהאטליז של יעקב הגנב או של מאיר הרמאי? כמה טחינה שמת בחציל? החריימה זה מוסר או בורי? דניס. וואלה? את העוגה קניתי בקונדיטוריה של גיסתה. זה משקדים רגילים או משקדי מרק? גם וגם. וואי, איזה טעים יצא. וכן הלאה עד קץ כל הדורות. 

במשפחה המסוימת הזאת לא מדברים על שום דבר חוץ מעל האוכל והתוספות. לשאלה למה זה ככה יש כמובן תשובה רשמית ושקרית שאומרת שאוכל זה מאחד, מנחם, מחמם, מלכד, מחבק וכל הרוטב הדביק הזה. אבל התשובה הנכונה היא שבמשפחה הזאת מדברים רק על אוכל, כי ככה לא מדברים על שום דבר אחר, כמו למשל על בעיות, מחלות, מצוקות וצרות אחרות. שהרי אין משפחה בעולם, גם לא במשפחה המושלמת הזאת, שאין בה, פה ושם, כאבים ומדאובים. אבל כשמדברים רק על מטוגנים ומאפים, אז לא מדברים על צרות ומשברים, וככה המשפחה הזאת נשארת - בעיני עצמה, השכנים ואלוהים - חמה ומלוכדת ותומכת וכל השקר הזה לנצח נצחים.

וככה לא מדברים על הבן המכור להימורים, ועל הבת שבעלה בוגד בה עם המזכירה, ועל הדמנציה שהתחילה אצל אמא, ועל הילד שמציקים לו בבית ספר, ועל הגיסה שפוטרה וכבר שנה לא מוצאת עבודה. שום כלום. שהרי אם לא מדברים על כלום, זאת אומרת אם מדברים רק על אוכל, אז אין שום בעיות והכל סבבה, נכון?

וכמו שיש משפחה כזאת שמדברים בה רק על אוכל, ככה יש גם מדינה אחת כזאת בעולם, שכבר כמה שנים כל הזמן מדברים רק על דבר אחד - ביבי, ביבי, ביבי, ביבי, ביבי וביבי. על מה אנחנו לא מדברים כשאנחנו מדברים כל הזמן רק על ביבי? על כל מה שחשוב וצריך לדבר. וזה כמובן הכל בגלל ביבי ביבי, ביבי, ביבי וביבי. ועוד לא דיברנו על ביבי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#