הבחירה כבר נעשתה - פרצוף חמוץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

הבחירה כבר נעשתה

בלי שותפות עם הערבים לא יהיו לנו חיים. לכולנו, כגוש אחד. למרות זאת בבחירות מחר לא תמצאו אף ערבי במקום ריאלי במפלגות הציונית. ישראל יהודית ולא-דמוקרטית היא הקונצנזוס הציוני

תגובות
כנס הרשימה המשותפת סכנין, החודש
ברק בראון

משבר הבחירות החוזרות ונשנות בישראל הוא לא איזה משבר אריתמטי של פלוס או מינוס שניים-שלושה מנדטים לאיזה גוש והופ הכל מסתדר, כפי שהתקשורת מקשקשת וכפי שנוח לנו לחשוב. זה גם לא איזה משבר מוסרי של שלטון יחיד מושחת שבו כל מה שצריך זה לאשפז את רוח הקודש, אשתו המטורללת ובנו הדפוק בשכל, והוקוס-פוקוס הכל מתבהר.

למה מה, לחטוף גופות משטח פלסטיני כשהן תלויות על כף דחפור נראה לכם יותר מוסרי מלקבל במתנה ארגזי סיגרים ושמפניות? לשלוט ולדכא בכוח עם שלם, מיליוני בני אדם, במשך חמישים ומעלה שנים, דיכוי שכולנו, ללא הבדל גוש ועדה, נוטלים בו חלק, נראה לכם יותר מוסרי מלסדר קצת דילים או דולרים למקורבים?

זה גם לא משבר "הפיכה שלטונית" של אליטות ישנות (540 טייסים, 170 מדענים ו-34 שפני-סלע נדירים) כדי לשמר את שלטונם הלא קיים על חשבון "רצון העם" הלא קיים. המשבר הרבה יותר עמוק מזה והוא מתבטא באי היכולת להכריע בהוויה הישראלית. הציונות הגיעה למבוי סתום, לסוף דרכה. אחרי מאה שנות ציונות, 70 שנות עצמאות ו-50 שנות כיבוש ודיכוי של העם הפלסטיני, הגענו למצב שאין לנו, לשום גוש או תת-גוש או מפלגה או פלג משום צד, שום פתרון, אפילו לא קצה קצהו או בדל זנבו של פתרון לבעיה העיקרית, הענקית, המרכזית, הרוטטת ולוהטת תחת כפות רגלינו, הנעולות היטב, תרתי משמע, במגפיים עמידים - הבטחת עצם קיומנו, כעם, כבני-אדם, כאן ובכלל.

צריך להיות אוויל גמור (או נפתלי בנט, אבל זה היינו הך) כדי לא להבין שללא שלום או השלמה עם אויבינו, שכנינו, אחינו, הערבים הפלסטינים - כולנו, כגוש אחד, לא נזכה כאן לחיים נורמליים אפילו לרגע. בלי שותפות עם הערבים לא יהיו לנו חיים. נקודה. ומה אנחנו עושים כדי לצעוד קצת בכיוון הזה? לא רק שאנחנו לא עושים שום דבר כדי לשלב את הערבים באופן מלא בחיינו, בגורלנו, בקביעת עתידנו; לא רק שאנחנו עושים הכל כדי לדחות את ידם המושטת לשילוב ולשיתוף, אלא שאנחנו מכים אותה כדי שלא יעזו, המנוולים, אפילו להעלות בדעתם מחשבה נואלת שכזו.

בבחירות מחר (שני) לא תמצאו אפילו ערבי אחד במקום ריאלי באף מפלגה ציונית. מפלגת העבודה הקיאה מקרבה זה מכבר את זוהיר בהלול, ומרצ, שהיא תמצית השמאל הציוני האשכנזי, זרקה לפח האשפה את עיסוואי פריג' שהציל אותה בבחירות אפריל 2019 מכליה. בני גנץ, האלטרנטיבה הידועה, שהרשימה המשותפת המליצה עליו אחרי בחירות ספטמבר לראשות הממשלה, יורק עכשיו בפניה ומכריז שלא ישתף אותה בשום אופן בממשלתו.

אז הבחירה כבר נעשתה. בישראל קמה, קיימת ותתקיים ומדינה יהודית לא-דמוקרטית, מדינה ליהודים בלבד. על זה יש קונצנזוס ציוני מלא. השאלות היחידות שנותרו פתוחות מחר הן: מי ינהל את המדינה הזאת וכיצד? הנחזיר את עזה לימי הביניים או לתקופת האבן? הנייסר את הפלסטינים בשוטים או בעקרבים או גם וגם?

צאו מחר להצביע, כל קול קובע!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#