אין נגמ"שים ואין מטושים - פרצוף חמוץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

אין נגמ"שים ואין מטושים

בכל פעם שיש משבר ולא משנה איזה אנחנו מגיבים כמו כלב פאבלובי מקולקל. יושבים באולפנים כל הלשעברים הללו, המומחים הגדולים בתחומם שהביאו אותנו עד הלום ואותם שואלים מה צריך לעשות

תגובות
פרופ' גבי ברבש. "מי שפנוי, שיבוא כמה שמהר לאולפן"
צילום מסך

בכל פעם שיש משבר ולא משנה איזה - ביטחוני, כלכלי, סביבתי, בריאותי וכולי - אנחנו מגיבים כמו כלב פאבלובי מקולקל. הטלוויזיה נכנסת מיד ל"מתכונת חירום" ולאולפנים מוזעקים בדחיפות "מומחים" בתחום המדובר, המופיעים סדורים בפנקסה של סיגל עוזרת ההפקה או מיכל התחקירנית. "רגע, אתה אומר בריאות? זה בבי"ת, נכון? אז הנה, יש לי כאן בורסה, ביטחון, ביסקוויטים, בלגיה, בנייה, בננות, בקאלווה, אה... הנה, כן, בריאות, יש לי פה מלא פרופסורים - אלבז, ברבש, הרפז, חרפ"ק, קיימק, תרפ"ט". "די, די, לא חשוב, תשיגי אחד מהם, מי שפנוי, שיבוא כמה שמהר לאולפן. יאללה, אין זמן".

ואם זה משבר ביטחוני אז אלופים לשעבר, ואם זה משבר כלכלי אז בכירים באוצר לשעבר. הרוטינה מוכרת לכם. וגם כל המומחים. הם יושבים באולפנים, כל הלשעברים הללו, המפקדים והמנהלים הבכירים עד לא מכבר, המומחים הגדולים בתחומם, והמגישה יונית התורנית, שואלת אותם שוב ושוב "אז מה צריך עכשיו לעשות, פרוספסור הר-ספור? האלוף הר-דוף? השר לשעבר הר-גז-כלים?"

אבל הלו, יונית, לחמית, קורונית, מגישות יקרות, כל המומחים הללו בתוקף לשעברותם, הם שהביאו אותנו עד הלום, הם אלו שהובילו והפילו אותנו לתהום. הם - אלופי הצבא לשעבר, מנהלי בתי החולים, מנכ"לי המשרדים והאגפים עד לא מכבר, הם הרי אלו שניהלו פה עד לפני שבועיים או חודשיים או שנתיים את התחום שבו נהיה עכשיו פתאום, כאילו פתאום, המשבר, ונתגלו בו טמטומים איומים וליקויים נוראיים. הם אלו שבגללם אין נגמ"שים ואין מטושים. אז אותם אתן שואלות עכשיו מה צריך לעשות?! את אלו שלא עשו את מה שצריך כשזה היה תפקידם? אם היו יודעים מה צריך לעשות, אז הם היו עושים את זה כשהם היו צריכים ויכולים, כשהם היו במקום ובתפקיד של מי שצריך לעשות את הדברים שצריך לעשות, ולא היו יושבים עכשיו באולפנים ומבלבלים לנו את המוח על מה צריך לעשות, כשבעצם כל מה שהם אומרים שצריך עכשיו לעשות, זה מה שהם, הם ולא אף אחד אחר, היו צריכים לעשות בעצמם. ולא עכשיו, אלא מזמן, בזמנם.

הדוגמה הכי טובה לטמטום הזה היא כמובן עזה. בכל פעם, כל כמה חודשים, כשמתלקחת שוב האש ברצועה הנצורה, מתייצבים באולפנים כל המומחים - אלופים לשעבר, שרי ביטחון לשעבר או בעתיד, ראשי מועצות, ראשי ישיבות, מנהלי משחטות, קבלני עפר, גננות מוסמכות, זמרים ים תיכוניים, תרנגולי הודו - וכולם אומרים תמיד אותו דבר, וקורה או לא קורה אותו דבר, ולא משתנה, כמובן, שום דבר. וכמה חודשים אחרי זה חוזר אותו דבר, בחילופי תפקידים. שר הביטחון הוא תרנגול ההודו וראש המשחטה הוא ראש הישיבה ואלוף השחמט הוא אלוף הפיקוד. אבל כל זה לא משנה שום דבר. כי גם הם כולם אומרים אותו דבר ועושים או לא עושים אותו דבר, והכל נשאר אותו דבר.

אה, כן, ובסוף, כשנמאסים הדיונים הדחוסים והלעוסים, וכלים כל הקיצין האולפניים, אז מביאים את דויד גרוסמן שיגיד הוא מה צריך לעשות. למה? כי עמוס עוז כבר מת. זה למה.

דויד גרוסמן בעצרת ארגוני שמאל, ב-2014
מוטי מילרוד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#