אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

"עסקת המאה" אינה בהכרח עסקה סופית

הגישה העסקית שמניעה את מדיניות החוץ של טראמפ בכלל ובנושא הישראלי-פלסטיני בפרט, שולחת מסר ברור לרמאללה: "רוצים שזה לא יקרה? בואו לשולחן ותגלו איך אני מאתגר את נתניהו"

תגובות
טראמפ ונתניהו בהצגת תוכנית השלום בבית הלבן
AFP

שבוחנים את התגובות בישראל ל"עסקת המאה" של דונלד טראמפ להסדר שלום ישראלי-פלסטיני, מגלים מדוע עקרון האי ודאות של הפיזיקאי ורנר הייזנברג, ולא הניתוחים המקובלים במדע המדינה, מסבירים את המודוס אופרנדי של נשיא ארה"ב. טראמפ, אם תרצו, הוא הנשיא הקוואנטי הראשון. אי אפשר לדעת באופן מדויק בכל נקודת זמן נבחרת מה עמדותיו ובוודאי שאי אפשר לחזות את מדיניותו. וכך, ברגע שמנסים להגדיר במדויק מהי "עסקת המאה" - האי ודאות לגביה גדל.

אין זה מפתיע שהשמאל הישראלי רואה בתוכנית טראמפ "אור ירוק" לסיפוח חלקים מהגדה המערבית, ובאותה מידה - אין זה מפתיע שחסידי ארץ ישראל השלמה מזהירים ממהדורה שנייה של הסכמי אוסלו ומתכון להקמת מדינה פלסטינית. כחול-לבן, מפלגת המרכז-שמאל הגדולה והאלטרנטיבה הראשית לשלטון הליכוד, מאמצת את התוכנית. בנוסף, האהדה המסויגת לה זכתה התוכנית בכמה מבירות ערב מקשה על הטיעון כי היא "אנטי ערבית". 

התגובות הסותרות בישראל משקפות את הכאוס האינטלקטואלי שטראמפ יוצר. יש שטוענים כי הוא מנסה לספק את דרישות האוונגליסטים ואת דרישותיו של שלדון אדלסון (הם נמצאים עמוק בכיסו עם או בלי התוכנית); שהיא מבקשת לחזק את מעמדו האלקטורלי של בנימין נתניהו (למרות שבני גנץ נפגש עם טראמפ והביע בה תמיכה); ושלא ייצא ממנה כלום מהתוכנית (כאילו קודמי טראמפ בבית הלבן הצליחו להשיג הסדר). הטענה המצחיקה ביותר היא שטראמפ ונתניהו הם מנהיגים גזעניים שמנצלים את "מעמדם הפריבילגי" כדי לקבע את דיכוי הפלסטינים.

עיקרי התוכנית

האמת היא, שכמו רבים מצעדיו המדיניים של טראמפ, "עסקת המאה" מציגה יותר שאלות מתשובות ובעיקר משתדלת לקרוא תיגר על ההיגיון והשכל הישר (Mind Bending). כך למשל, טראמפ מדגיש את מחויבותו לירושלים מאוחדת תחת שליטה ישראלית, ובו בזמן תומך בכך שמזרח ירושלים תהיה בירת פלסטין ומציין כי ארה"ב אף תקים בה שגרירות. מסבירים לנו שהכוונה לאבו-דיס, אבל האם מישהו מאמין שהפלסטינים יאמרו לכך "כן"? הם אכן רוצים להקים בירה במזרח ירושלים אבל מעוניינים להוסיף עוד כמה שכונות אל לבירתם. טראמפ אינו מוכן לזה. האם יהיה מוכן לדון עמם בנושא?

בניגוד לזלזול שמביעים רבים בעסקת המאה, טראמפ לוקח אותה ברצינות גמורה. מחבר הספר The Art of the Deal ואשף המשאים והמתנים משוכנע שהוא יוכיח לעולם שביכולתו לפתור בעיה שכולם כבר הסכימו שהיא בלתי פתירה. "הגישה העסקית" שמניעה את טראמפ בנושא הישראלי-פלסטיני מסבירה גם את מדיניותו כלפי צפון קוריאה ואיראן. מקסימום לחץ כלכלי ומדיני על היריב, תוך הצגת תמריצים שיביאו אותו בסופו של דבר אל שולחן הדיונים כדי לעשות דיל. מבחינה זאת, עסקת המאה, כפי שהוצגה בוושינגטון, אינה בהכרח העסקה הסופית. מטרתה לשלוח מסר ברור לפלסטינים: "אם אתם רוצים שזה לא יקרה - בואו לשולחן ותגלו כיצד אני מוכן לאתגר את נתניהו. יש לכם עוד ארבע שנים".

בהחלט לגיטימי לבקר את הגישה העסקית של טראמפ. היא לא הניבה בינתיים פירות מול פיונגיאנג וטהראן וכך עשוי לקרות גם כאן. אבל, את מבקרי העסקה יש לשאול - מה אתם מציעים במקום? הרעיון לפיו נשיא אמריקאי יקדיש את יומו למאמצים בלתי נלאים ללחוץ על ישראל והפלסטינים להגיע להסדר ולמצוא עבורם פתרונות לבעיית הפליטים ולמעמד העיר העתיקה - אינו ריאלי ואינו מתחשב בשינויים הגיאו-פוליטיים מאז פעלתנותו של ביל קלינטון. חשוב לזכור שקלינטון ניסה להגיע להסדר בתקופה שהאיום באינתיפאדה סיכן בבירור את האינטרס האמריקאי. התקוממות פלסטינית ודיכוי אלים שלה מצד ישראל היו גוררים תגובה חריפה מבעלות בריתה של ארה"ב בעולם הערבי, בעיקר סעודיה ומדינות המפרץ, עליהן נסמכה אז הכלכלה האמריקאית.

כיום, ארה"ב היא מפיקת האנרגיה הגדולה ביותר בעולם ואינה תלויה בנפט המזרח תיכוני. זאת ועוד, כשהסעודים רואים באיראן, ולא בישראל, את האיום הגדול ביותר לביטחונם, לא צריך להיות גאון אסטרטגי כדי להבין שמאזן הכוחות האזורי והגלובלי השתנה באופן דרמטי בשני העשורים האחרונים. הפלסטינים נמצאים בצד המפסיד גם בכל הקשור לשחיקתם של הערכים הליברליים בהתפתחויות המדיניות. לכן, יהיה להם גם קשה מאוד להשתמש במוסדות הקהילה הבינלאומית לקידום מטרותיהם. במקום זאת, הם מפנטזים על תרחיש מדינה אחת לכל יושביה ועל כך שברני סנדרס ייבחר לנשיאות וימנה את ראשידה טליב לשרת החוץ.

ב-1939 פרסמה בריטניה את "הספר הלבן" ב-1939 וסגרה את שערי ארץ ישראל לעליה יהודית. חרף העובדה שהיתה זו אחת המכות הקשות ביותר שניחתו על התנועה הציונית, נמנע דוד בן-גוריון מלנתק את היחסים עם לונדון ואף חיזק את שיתוף הפעולה עמה בזמן מלחמת העולם השנייה. זהו פרק בהיסטוריה שהפלסטינים צריכים אולי ללמוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#