בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

התקיפה בסוריה - צעד נוסף בדרך ל"מלחמת שלום החשוד"

מותר למדינה דמוקרטית לפעול מעבר לגבולותיה, אבל יש בה מנגנון קבלת החלטות מסודר לשם כך. בישראל יש ממשלה ספק אם היא חוקית, קבינט ריק מתוכן וראש ממשלה שהגיע לסמטה ללא מוצא

112תגובות
נתניהו בביקור ברמת הגולן, מארס 2019
גיל אליהו

תקיפת חיל האוויר, על פי הדיווחים, בסוריה הלילה (שני) היא, כמו קודמותיה, הכרזת מלחמה. ישראל, כך נראה, הפרה ריבונות, תקפה במדינה זרה מטרות בסמוך לערים גדולות והרגה לפחות 16 איראנים וסורים, חלקם אזרחים. זהו קזוס בלי קלאסי. תקיפה איראנית או סורית דומה בפאתי תל אביב או חיפה היתה גורמת בוודאות למלחמה. מערכת הביטחון והממשלה המופקדת עליה משחקות ביודעין באש, מתוך הנחה שיוכלו לשלוט בגובה הלהבות או מתוך הנחה שתגובת הצד השני / הסיכוי להסלמה עד כדי מלחמה, הם סיכוי ששווה לקחת כדי "למנוע התבססות איראנית בסוריה".

למדינה ריבונית מותר כמובן לקחת סיכונים כאלה. לכל שלטון, בכל מדינה, עומדת הזכות והסמכות להחליט על כך. בדמוקרטיה הנחת העבודה היא שקיים מערך מורכב וסבוך של איזונים ובלמים המאפשר לקבל החלטות גורליות מסוג זה רק אחרי תהליך סדור ושקול, במנותק מצרכיו הפוליטיים, המשפטיים והמשפחתיים של השליט. בישראל המערך הזה קרס. למעשה לא נותר ממנו דבר וחצי דבר, רק קליפה ומראית עין.

הישראלים לא מבינים את חומרת המצב ולא את רמת הסיכון. הם יתעוררו רק כשיהיה מאוחר מדי. ייתכן שכבר עכשיו מאוחר מדי. התקיפה האחרונה בסוריה לא תפסה כותרות ראשיות, מכיוון שהיא נתפשת כשגרה שאם היא אינה מבורכת אז לבטח היא בלתי נמנעת. אך זהו טירוף מערכות. בישראל מכהנת ממשלת מעבר מוזרה שספק אם היא חוקית אך לבטח אינה חוקתית. זו ממשלה שלא קיבלה סמכות ונסמכת על אמונה של הכנסת הקודמת שאינה עוד בין החיים. הכנסת הנוכחית, כזכור, פיזרה את עצמה ביוזמת ראש הממשלה אחרי שלא הצליח להרכיב קואליציה חדשה.

תיעוד התקיפה בסוריה, הלילה
חשבון הטוויטר של המרכז הסורי למעקב אחר זכויות אדם

בממשלת המעבר הזו, בנימין נתניהו מפטר וממנה שרים. הוא גם ממנה ומדיח שרים מהקבינט המדיני-ביטחוני, שהוא הגוף המוסמך לקבל החלטה לצאת למלחמה. כרגע למשל מכהנים בו בצלאל סמוטריץ', אמיר אוחנה, רפי פרץ, יריב לוין, ישראל כץ ומירי רגב - אושיות מדיניות-ביטחוניות. בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה, נתניהו בנימין הוא שר הביטחון. העדכון הביטחוני השבועי שמחויב ראש הקואליציה למסור לראש האופוזיציה אינו מתקיים כבר כמה חודשים (כי אין קואליציה ואין אופוזיציה ואין באמת ממשלה ואין באמת כנסת וכו').

ראש המוסד, יוסי כהן, שמונה לתפקידו אחרי הצהרת נאמנות אישית לנתניהו, רתום בכל מאודו ליח"צנות של הממשלה והעומד בראשה. רק הבוקר נאם בכנס הרצליה בשבחי העת הנוכחית. ראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, מתפקד כנער שליחויות פוליטיות של נתניהו לרבני הציונות הדתית. ראש שב"כ, נדב ארגמן, ממלכתי ואחראי ככל שיהיה, אינו באמת פונקציה ביחס לפעולות התקפיות מעבר לגבולות המדינה. זה משאיר את צה"ל כבלם הממלכתי האחראי היחיד מפני יציאה להרפתקה צבאית או מלחמת ברירה, אך גם הוא בלם מוגבל ביותר. 

בראש צה"ל עומד רמטכ"ל חדש, אביב כוכבי, שהתחייב עם כניסתו לתפקיד לערך ה"קטלניות" ומחוייב שלא להיתפש כרודף שלום רכרוכי כקודמו. הצבא מושקע מאוד ובחלקו מאוהב במה שנקרא מב"ם - מערכה בין מלחמות. התחביר הפנימי של מב"ם חותר לפעולות, לביצוע וליוזמה (היערכות למלחמה, בניין כוח ואיפוק הן יותר סבילות וסיזיפיות ופחות הירואיות ומספקות). לכן, הצבא ומפקדיו אינם באמת בנויים לבלום בגופם תקיפה קטלנית והרת אסון. ייתכן מאוד שבצה"ל בכלל מרוצים מהתקיפות בסוריה ובכל מקרה ספק אם הן נעשות במסגרת סמכותם. זה אמור להיות תפקידם של הדרג המדיני והמערכת הדמוקרטית, אבל בישראל אין יותר דרג מדיני באמת וגם לא דמוקרטיה.

כהן בהרצליה, היום
מוטי מילרוד

אזור הדמדומים הזה מאפשר לנתניהו, כחלק משלטון היחיד שלו, לגרור את ישראל לסיכונים ולמלחמות ברירה, וגם זאת בשירות צרכיו הפוליטיים והמשפטיים. הרקורד של נתניהו אמנם מתאפיין עד כה בזהירות בשימוש בכוח וסיכון חיי אדם, אבל הוא גם מתאפיין באובדן רסן, השחתת מידות ורתימה מוחלטת של המדינה ומשאביה לשירות תועלתו האישית והמשפחתית. טרם חזינו בנתניהו כשהוא נקלע לסמטה ללא מוצא וכשהסלמה צבאית יכולה לשמשו כמוצא אחרון. במצב הנוכחי, היא יכולה להועיל לו משני טעמים: הן ביצירת "תקופת חירום" שתחייב את דחיית העיסוק בשטויות קטנוניות כמו בחירות ואולי אף הקמת "ממשלת חירום" ברוח ממשלת האחדות שהוקמה ערב מלחמת ששת הימים, והן בחיזוק מיתוגו כ"אבי האומה" ו"מר ביטחון" שנחלש מאוד בהשפעת תרגיליו הפוליטיים ועיסוקו האינטנסיבי בקיבוץ נדבות למימון הגנתו.

גורם נבון ומנוסה בעל עבר מבצעי עשיר בחיל האוויר הזהיר אותי בשבוע האחרון מפני "מלחמת שלום החשוד" הבאה עלינו. הוא נקב בפרק זמן של ימים בודדים, וצדק. גורם פיקודי אחר בתחום האוויר והמבצעים, עדיין בשירות פעיל, הצהיר באוזניי בביטחון שאין לו ספק כי התקיפות בסוריה מתוזמנות על פי צרכיו וחישוביו הפוליטיים של נתניהו. סוללה ארוכה מאוד של בכירים בצה"ל ובארגוני המודיעין מזהירה בשנים האחרונות בגלוי מפני שיקול דעתו של ראש הממשלה ומהאופן שבו מתקבלות בחצרו החלטות אסטרטגיות. מה עוד צריך לקרות כאן לפני שהנאשם בכפוף לשימוע יגרור את ישראל למלחמת בחירות או דחיית בחירות בכפוף לסקר האחרון?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו