בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

פרץ ולוי-אבקסיס יבנו לנתניהו ממשלה, חבל שהאותיות "מחל" תפוסות

החומות היחידות שמתכוונים השניים להפיל הן אלה שסוגרות על נתניהו. אם מפלגת העבודה, בכוחותיה המדולדלים, לא תצליח למנוע את מכירת החיסול שלה, על מצביעי השמאל לפעול לחיסולה

292תגובות
פרץ ולוי-אבקסיס במסיבת העיתונאים.
ניר קידר

אין צורך לסבך סיפור פשוט. עמיר פרץ חבר לאורלי לוי-אבקסיס כדי לסדר לשניהם מקום של כבוד בקואליציה האפשרית הבאה של בנימין נתניהו. שניהם נושאים עיניים ל"תפקידים ביצועיים", בחסות מסך עשן "חברתי". הוא, בניגוד לתדמיתו, אף פעם לא באמת מצא את עצמו בעשייה אופוזיציונית. נוח לו יותר עם טייטל, לשכה, פמלייה וג'ובים שאפשר לחלק. היא לא מצאה את עצמה מאז נשמטה מהעגלה של אביגדור ליברמן. משקלה הסגולי הפוליטי התברר כמצומק. אצל שניהם האגו משחק תפקיד עיקרי, קודם בהרבה לדאגתם לחלשים ולקשישים. פרץ כנראה נושא עיניו לכס הנשיאות, לוי-אבקסיס תשמח לחזור מתהום הנשייה. כל שאר הניתוחים למהלך, מלומדים ומרחיבי דעת ככל שיהיו, פשוט חוטאים לסיפור העיקרי.

במסיבת העיתונאים המשותפת שלהם שבו וחזרו פרץ ולוי-אבקסיס על הצורך ב"הפלת החומות". החומות היחידות שהם מתכוונים להפיל הן החומות שסוגרות על נתניהו ולא מאפשרות לו יותר להקים קואליציית ימין לאומני-דתי. בחצר בלפור חיפשו וחיפשו תחליף למנדטים שאבדו בסערת ליברמן. כמעט הצליחו שם ברגע האחרון עם אבי גבאי, ניסו לצוד עריקים מכחול-לבן, גיששו אפילו אצל הערבים, ולבסוף נחתו במגרש "החברתי". הרי שם, כפי שמיהרה לוי אבקסיס לדקלם, "אין ימין ושמאל".

שימו לב לשתיקה הרועמת מכיוון בלפור. הרי כשמזהים שם איום מכל סוג שהוא (גנץ, ברק, ליברמן, סער, בנט, גיא פלג, אמנון אברמוביץ') מסתערים עליו בכל הכוח. כל כלבלב יורה. והרי פרץ ולוי-אבקסיס מתיימרים לפרוץ ל"קהלים חדשים" ו"להעביר מצביעים מהימין". לכאורה זו סכנת נפשות אלקטורלית. נתניהו וסריסיו שותקים כי הם יודעים שהמציאות הפוכה: איחוד העבודה-גשר אמור להעביר מצביעים מהשמאל לקואליציית הימין, לשדוד בעורמה כמה מנדטים ולתחזק לנתניהו ממשלה דחוקה ("חברתית"!) עד שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, יואיל בטובו לחכוך בדעתו המלומדת ולקבל החלטות. כולנו יודעים שטחנות הצדק שלו טוחנות לאט, מאוד לאט. חיזוק להנחת העבודה הזו התקבלה בדיווחים הגונים של כתבים פוליטיים שדווקא אינם מזוהים עם השמאל, וגם באמצעות שופר יח"צני במסווה של עיתונאי כמו יואב יצחק - שמנה את המנדטים הפוטנציאלים של העבודה-גשר בקואליציית נתניהו העתידית.

בנימין נתניהו. חצר בלפור שותקת
אמיל סלמן

הטעות היחידה של פרץ ולוי-אבקסיס היא שהשקר נחשף מוקדם מדי. הם כנראה חשבו שכולם מספיק מטומטמים כדי לקנות אותו עד אחרי הבחירות. בסוף השבוע פורסם שהשניים מתכוונים לוותר על האותיות "אמת" בפתק ההצבעה, וזה אכן מהלך ראוי ברמה המטאפורית. הייתי ממליץ להם על האותיות "מחל", אבל הן כבר תפוסות. מכיוון שכך, מן הראוי היה שפרץ ולוי-אבקסיס יחברו לליכוד לפני הבחירות, כמו משה כחלון, ולא אחריהן.

בתקשורת הבינו את התרגיל מהר לשם שינוי ושאלו את השאלות הנכונות מבלי לאפשר לפרץ ולוי-אבקסיס לפזר את הרעש הלבן "החברתי" שלהם. וכך, נאלצו השניים להודות שהם "לא פוסלים" ישיבה עם נתניהו. "לא מן הנמנע" שזה יקרה. לוי-אבקסיס אף הצהירה שאין הבדל מבחינתה בין נתניהו לבני גנץ. זו כמובן אינה הפתעה גדולה. מדובר באשת ימין מובהקת שתמכה פעם אחר פעם בגל החקיקה הלאומני-פופוליסטי של ממשלות נתניהו. היא עזבה את ליברמן רק אחרי שלא מונתה לשרה וסופה לנדבר הועדפה על פניה.

בינתיים הם נתלים בענף מתנדנד: הם לא יישבו עם נתניהו "תחת חשדות", או תחת "כתבי אישום", או עד ש"מנדלבליט יזכה אותו". נניח לרגע לעובדה שיועץ משפטי לממשלה לא מזכה, הוא לכל היותר יכול לחלץ. האם זו הבעיה היחידה שיש לפרץ ולשותפתו עם נתניהו? כתבי האישום? זה התנאי היחיד שחוצץ בינם לבין ממשלתו? מה לגבי הנזק האדיר שגרם כאן בעשור האחרון, השחתת המידות והמערכות, הפקרת האזרחים בכל תחום על מזבח האינטרסים האישיים והמשפחתיים והמשפטיים שלו, החרבת כל סיכוי להסדר מדיני, הנצחת הכיבוש, הסיפוח והאפרטהייד?

היתרון היחיד שיש לפרץ ולוי-אבקסיס הוא הטיעון הפבלובי של חסידיהם השוטים, ויש כמה כאלה, ולפיה כל ביקורת עליהם או על המהלך הציני שלהם - מקורה ב"גזענות של השבט הלבן". זו "כיפת הברזל" האמיתית של פרץ. לא "כיפת ברזל חברתית" כדבריו, אלא כיפת ברזל גזענית. גזענות הפוכה כמובן. יש גם לא מעט עסקנים במפלגת העבודה ובמוסדות וארגונים הקשורים אליה שעוד מקווים להיבנות מהפירורים בצלחת של פרץ, או סתם מפחדים למתוח עליו ביקורת. אבל האמת שהם במיעוט. בעבודה ולבטח בציבור הרחב של מצביעי השמאל מסתמנת מאז סוף השבוע התנגדות אדירה למהלך הזה, שכמובן החריב ביודעין כל סיכוי לאיחוד מפלגות במחנה המתנגד לנתניהו.

פרץ ולוי-אבקסיס. רעש לבן "חברתי"
ניר קידר

השאלה היחידה כעת היא אם במה שנותר ממפלגת העבודה, על כוחותיה המדולדלים, יימצא די כוח לבלום את המהלך הזה. ספק גדול. האיחוד מחויב באישור של ועידת המפלגה, שפרץ כמובן משתהה מלקבוע מועד לכינוסה ויעשה הכל כדי לדחות אותה עד לרגע האחרון. ניסיון לכפות עליו כינוס מוקדם דורש איסוף חתימות המוני ובכל מקרה כוחו בוועידה גדול.

לעבודה יש מלבד פרץ רק עוד חמישה ח"כים. שלושה מתוכם איבדו עניין והודיעו בכלל על פרישה מהפוליטיקה (גבאי, רוסו, יחימוביץ'). השניים הנותרים התמודדו מולו על הבכורה בנפרד במקום להתאחד ולנצח אותו. הם קיבלו יחד 53%. שניהם דיברו רבות על הצורך החיוני באיחוד כוחות עם מפלגות השמאל, אבל כרגע רק סתיו שפיר מטילה את כובד משקלה על העניין. איציק שמולי בחר לנפוש בימים אלו בפורטוגל ועמדתו טרם נשמעה. ייתכן שגם לו אין בעיה לשבת בממשלה "חברתית". אם הוא וח"כים אחרים שנותרו הפעם בחוץ (למשל מרב מיכאלי, עמר ברלב, רויטל סוויד) לא יאחדו כוחות ומאמצים כדי למנוע מפרץ את מכירת החיסול הזו של מפלגת העבודה מיד אחרי הבחירות, לא יהיה מנוס מלחתור לחסל אותה עוד לפני הבחירות.

זה מאוד פשוט: כל עוד פרץ ולוי-אבקסיס לא חוזרים בהם ומתחייבים בלשון ברורה ובלי סייגים שלא ישבו עם נתניהו בשום ממשלה ובשום תנאי, ואז פונים לאחד את העבודה עם ישראל דמוקרטית ומרצ - יהיה צורך חיוני להבריח ממנה מצביעים ולהוריד אותה אל מתחת לאחוז החסימה. רצוי כמובן עם כמה שפחות קולות שיירדו לטמיון. עדיף לבזבז את הקולות האלו, עם כל כאב הלב והטמטום הכרוך בכך, מאשר לבזבז אחר כך מנדטים שלמים שייבנו לנתניהו קואליציית דחק נגד רצון הבוחר.

חשוב לזכור שפרץ ולוי-אבקסיס, אם יעברו את אחוז החסימה, לא יזדקקו אפילו להסכמת כלל הסיעה כדי לערוק. על פי החוק יספיק להם שליש כדי להתפלג. לא נראה שתהיה להם בעיה לעשות גם את זה. פרץ כיהן בעבר בניחותא בממשלת נתניהו. הוא גם דילג בעברו בין מפלגות על פי צרכיו האישיים, שתמיד קודמים לכל (העבודה, עם אחד, התנועה). לוי-אבקסיס ישבה כאמור בקואליציות של נתניהו וערקה עם המנדט "החברתי" שלה מישראל ביתנו כששאיפותיה הפרסונליות לא מולאו. מצביע שמאל שיעז לתת את קולו לצמד-חמד הזה בנסיבות הללו צריך להיות תמים מאוד, טיפש מאוד או פשוט מישהו שאין לו בעיה אמיתית עם נתניהו והמשך שלטונו. עמיר פרץ הבהיר בסוף השבוע שהוא כזה. קשה להניח שיש עוד רבים כמוהו במחנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו