בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

"גוש איתן" או "חסינות יצוקה"? נתניהו הרוויח ביושר כל פקפוק בכוונותיו

השאלה המטרידה סביב ההתנקשות בחיי בכיר הג'יהאד האיסלאמי בעזה, היא במה באמת מבקש רה"מ לבצע סיכול ממוקד. כשהתותחים רועמים המקהלה מיד מזמרת "זה לא הזמן לפוליטיקה"

277תגובות
הריסות מתקיפת צה"ל באזור ביתו של אבו אל-עטא בעזה, הבוקר
MOHAMMED SALEM/רויטרס

שבוע לפני פקיעת המנדט שניתן לבני גנץ להרכיב ממשלה ורגע לפני שהאולטימטום של אביגדור ליברמן סוגר עליו סופית, הוביל לפנות בוקר (שלישי) בנימין נתניהו פעולת סיכול ממוקד ברצועת עזה, ולפי הדיווחים בסוריה גם ניסיון חיסול כושל בדמשק שבו נהרג בנו של היעד. השאלה המטרידה היא מה באמת רוצה נתניהו לסכל באופן ממוקד. או אם תרצו: האם לסבב הלחימה הזה צריך לקרוא "חסינות יצוקה" או שמא "גוש איתן" כפי שהציע עמיתי חיים לוינסון.

ייתכן שבכירי הג'יהאד האיסלאמי בעזה ובדמשק שבתיהם הותקפו היו "פצצות מתקתקות". אבל עובדה היא שעד כה הוחלט להימנע מנטרולן. ייתכן בהחלט שרק חיכו להזדמנות מודיעינית, מקורות ביטחוניים מיהרו לדווח הבוקר שההתנקשות בחיי היעד בעזה, בהא אבו אל-עטא, אושרה כבר לפני זמן מה. בעוד עשרות רקטות נופלות על ישראל והמערכת כבר מתכוננת ל"כמה ימי קרב", מנקרת התהייה אם אבו אל-עטה הוא הפצצה המתקתקת, או שמא חיוני לנטרל פצצה מתקתקת אחרת בדמות גורלו הפוליטי והמשפטי של ראש הממשלה.

ההשבתה הזריזה והגורפת של חצי מדינת ישראל, ביטול הלימודים ויום העבודה של מיליוני ישראלים בוגרים וצעירים, מצטיירת כתגובה קיצונית שהוכנה מראש. משהו נראה הבוקר יעיל מדי מצד אחד והיסטרי מאוד מצד שני. העיתוי חשוד להחריד. הציניות שנודפת ממנו מזכירה סאטירות פוליטיות כמו "לכשכש בכלב" או דרמות נכלוליות בנוסח "בית הקלפים".

זירת נפילת רקטה ליד גן יבנה, היום
אילן אסייג

ישראלים מפוכחים שראו כבר הכל, או חשבו שראו כבר הכל, התעוררו הבוקר, שפשפו עיניים ולא יכלו להימנע מלתהות: הדבר הזה באמת עובר בשקט? הרי רק אמש הכריז נתניהו שממשלה בתמיכת הערבים היא "סטירת לחי בפרצופם של חיילי צה"ל" וכי זו "האופציה הגרועה ביותר". ממשלת המעבר הספק-חוקית שלו מינתה לעצמה שר ביטחון חדש, שלפני פחות משנה עוד כיכב באופן הבא בתגובה רשמית מטעם הליכוד: "ביטחון ישראל הוא מעל לפוליטיקה ותיק הביטחון הוא לא סידור עבודה או ג'וב לנפתלי בנט".

ההתנקשות באבו אל-עטא באה בשעה שבקבינט המדיני-ביטחוני יושבים "מאורות אסטרטגיים" כמו רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ' ומירי רגב; אין ממשלה שנהנית מאמון העם; אין כנסת מתפקדת; אין ועדות; אין תקציב מדינה; אין מפכ"ל משטרה. ראש הממשלה היוצא ממתין להחלטות בתיקיו הפליליים. הוא הרוויח ביושר כל פקפוק בטוהר שיקוליו וניקיון כפיו. רק לא מזמן ניסה למנוע את נפילת ממשלתו הקודמת על ידי הפיכת ראש המועצה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, לנער שליחויות פוליטיות. למרבה האירוניה, אז שיגר נתניהו את בן שבת לרבני יש"ע כדי שיורידו את בנט מעץ האולטימטום שהציב - משרד הביטחון או פרישה מהממשלה. בן שבת הסביר אז לרבנים של בנט שישראל נמצאת ערב מלחמה וזה לא הזמן לפוליטיקה קטנה. אתמול כבר קיבל בנט את התיק הנחשק במחיר סוף עונה.

בהא אבו אל-עטא (מימין)

הצבא כרגיל רק ממלא פקודות. הוא ניצל "הזדמנות מבצעית נדירה" ואז מיהר להשבית את המדינה באמצעות פיקוד העורף. ברור שחיי אדם קודמים לכל, אבל זה מחיר גבוה מאוד שמעניק הישג תודעתי אדיר לארגון פונדמנטליסטי קטן, אופוזיציוני אפילו לחמאס, כמו הג'יהאד. הכל מצטייר כמו מערך לאומי מתוכנן לזריעת פאניקה ותחושת קטסטרופה שיכשירו את הקרקע ל"ממשלת חירום לאומית" או ל"ממשלת אחדות רחבה". אלו שמות הכיסוי לממשלה היחידה שבה חפץ נתניהו - ממשלה בראשותו ובשיתוף כל גוש הימין הלאומני-דתי, שממנו הוא אינו יכול ואינו רוצה להתנתק.

באולפני הטלוויזיה כבר הכריזו המגישים הבוקר "זה לא הזמן לפוליטיקה". הנשיא ריבלין הוביל את הקו. עכשיו מדברים רק על "הרתעה", "חוסן", "יכולת עמידה", "משמעת של האזרחים". אבל אזרחים ממושמעים מדי הם לא באמת אזרחים, הם נתינים. אם עכשיו זה לא הזמן לדבר על פוליטיקה, בקרוב זה גם לא יהיה הזמן המתאים לדבר על העמדה לדין ועל נבצרות. אופוזיציה? זו בכלל מלה גסה. בישראל, כשהתותחים רועמים האופוזיציות שותקות, למעט קולות נדירים שמעזים לשבור את שורת המקהלה. צל"ש מיוחד מגיע לח"כ עמר בר לב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר וחבר בולט בוועדת חוץ וביטחון, שקשר בלי למצמץ בין עיתוי החיסול בעזה לשעון העצר הפוליטי של נתניהו. אפילו יו"ר מפלגתו של בר לב, עמיר פרץ, הסתייג. מעיתוי הדברים, לא מעיתוי התקיפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו