את הפתרון למשבר בעזה צריך לחפש בשכונה הים תיכונית - מכון מיתווים - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

את הפתרון למשבר בעזה צריך לחפש בשכונה הים תיכונית

מהלך אזורי-בינלאומי נרחב, ביוזמה ובהשתתפות ישראלית, ייתן מענה להיעדר התשתיות ברצועה. יהיה מי שינסה לטרפדו, אולם אם ניתלה בכך כדי לבלום כל מהלך - הבעיה תישאר לפתחנו ולא תיעלם

תגובות
הפגנה על גדר המערכת בגבול רצועת עזה, ינואר
IBRAHEEM ABU MUSTAFA/רויט�

מיכאל הררי

המשבר ברצועת עזה - המדיני, הביטחוני, ההומניטרי והכלכלי - עומד על המדוכה הישראלית, האזורית והבינלאומית, זה שנים ארוכות. עם זאת, מאז ההתנתקות בקיץ 2005 והשתלטות חמאס על הרצועה בקיץ 2007, נוצר מצב שמסכן את האינטרס הישראלי ומחייב קבלת החלטות אמיצה.

מחד גיסא, המצב ברצועה אינו לכאורה מעניינה של ישראל, שהרי ישראל יצאה מעזה. מאידך גיסא, בתוכנית ההתנתקות נקבע כי ישראל תמשיך לספק לעזה מים, חשמל, גז ודלק וכן תשלוט במעבר סחורות אליה. זאת ועוד, מאז השתלטות חמאס, ישראל מטילה סגר יבשתי וימי, שאמנם משתנה בהתאם להתפתחויות ורמת העימות, אולם מותיר את ישראל כמי שמחזיקה, במידה רבה, ב"מפתח הכלכלי-הומניטרי" לנעשה ברצועה.

אין תמה אפוא שמבחינת הקהילה הבינלאומית לישראל יש אחריות משמעותית על המצב בעזה. העימותים האלימים בין ישראל לחמאס, בעוצמות עולות ויורדות ממבצע "צוק איתן" (קיץ 2014) ועד היום, מייצרים ניסיונות הסדרה מגוונים, לעתים יצירתיים (ראה ערך מזוודות הכסף הקטאריות), אך אין בהם תשובה מהותית למשבר בכללותו.

הפגנה בעזה נגד הרשות. לשלב את רמאללה בכל תוכנית
AFP

המאפיין העיקרי של המדיניות הישראלית כלפי עזה הוא הטלת האחריות על "הצד השני" - חמאס או הרשות הפלסטינית או הקהילה הבינלאומית, ומהותה: "אנחנו כאן והם שם". מדיניות זו איננה ראויה ומהווה טמינת ראש בחול. אין מנוס מקידום אסטרטגיה ישראלית ברורה ואמיצה ביחס לעזה, ואין זה משנה אם עמדת ישראל צודקת אם לאו, כי הבעיה מונחת לפתחנו בכל מקרה. כיבושה מחדש של הרצועה, עניין שעולה לעתים על הפרק כ"חלופה של עוצמה והרתעה ישראלית", הוא מהלך המנוגד לאינטרס הישראלי. לא בכדי נמנעו ממשלות ישראל, כולל הנוכחית, מלעשות כן. עדיף גורם כוח יעיל כחמאס, גם אם הוא שחקן לא-מדינתי עם משנה אידיאולוגית קיצונית, על פני כאוס או עליית גורמים קיצוניים עוד יותר. הרי בסופו של דבר, גם לאחר מהלך צבאי נרחב, ישראל תעמוד כנראה מול דילמות דומות, רק במחירים גבוהים יותר.

האינטרסים הישראליים העיקריים מול רצועת עזה הם מניעת הסלמה כוללת והשגת רגיעה לאורך זמן, כחלק מהסדרה כלכלית-הומניטרית ולצד שימור אופציה להגיע בהמשך להסכם ישראלי-פלסטיני כולל. הדרך להשגת יעדים אלו היא מהלך אזורי-בינלאומי נרחב, ביוזמה ובהשתתפות ישראלית, לשיקום הרצועה. מהלך שייתן מענה להיעדר התשתיות ברצועה - המחסור בחשמל, בעיית המים, מערכת הבריאות הקורסת, האבטלה הגבוהה והיעדר הגישה אל העולם הרחב.

בהקשר זה, מיד עולים הסייגים המוכרים: מהלך מעין זה יחזק את חמאס, הרשות הפלסטינית תתנגד ותטרפד, חמאס וארגונים אחרים ימשיכו לנסות ולהבריח אמצעי לחימה, ולא ברור מי יממן את מהלך השיקום הנרחב. מדובר אמנם בטיעונים ראויים, אולם אם ניתלה בהם כדי לבלום כל מהלך, הבעיה תישאר לפתחנו ולא תיעלם. הנסיבות הנוכחיות של היעדר תהליך מדיני וסקפטיות ישראלית ופלסטינית בקשר לסיכויים לשנות אינן צריכות לרפות את ידינו, ואולי אף להיפך. המשך שליטת חמאס בעזה מהווה עילה לחוסר היתכנות חזון שתי-המדינות.

אפיית לחם בתנור חימר בצפון רצועת עזה, החודש. עזה זקוקה למעין "תוכנית מרשל"
MOHAMMED SALEM/רויטרס

המתווה המוצע צריך לכלול כמה מרכיבים: (א) יוזמה ישראלית לגיבוש תוכנית בינלאומית - מעין "תוכנית מרשל" - לשיקום רצועת עזה. (ב) תכנית שיקום שתובל על ידי הקהילה הבינלאומית, תכלול מנגנון כלכלי-פיננסי ותספק מטריה מדינית. (ג) השתתפות של הרשות הפלסטינית במהלך (אך מבלי לקבוע זאת כתנאי מוקדם להשקתו). (ד) השתתפות של ישראל במהלך, כולל במתן תרומה כלכלית הולמת. (ה) גיבוש מנגנון בינלאומי שיפקח על ניסיונות להברחת אמצעי לחימה לרצועה.

הנסיבות האזוריות והבינלאומיות הנוכחיות נוחות לישראל (אך לא לעולם חוסן) ויכולות לסייע לקידומו של המהלך באופן שמשרת את האינטרסים הישראליים. לעומת זאת, מעמדה של הרשות הפלסטינית איננו משופר והיא איננה בוטחת בכוונותיה של ישראל. סביר שהרשות לא תתלהב לשתף פעולה עם מהלך ישראלי נרחב ויומרני, מבלי שיובטח ההקשר המדיני ויילקחו בחשבון האינטרסים שלה במאבק מול חמאס. מבחינת ישראל, חשוב ששיקום הרצועה ייעשה בשילוב עם ההנהגה ברמאללה ובאופן שיחזק את המוסדות הלגיטימיים הפלסטיניים ואת הגורמים הפרגמטיים בחברה הפלסטינית. מהלך ההתנתקות מהרצועה, חיוני ומתחייב ככל שהיה, נעשה באופן שהחליש את הרשות ולא שירת את האינטרס הישראלי. מטריה בינלאומית רחבה, והקשר מדיני שיחזיר את השיח סביב חזון שתי המדינות לקדמת הבמה, אף ללא חידוש משא ומתן מיידי וישיר בין ישראל והרשות הפלסטינית, הם הכרחיים ובני השגה.

הזווית הים תיכונית של החלופה המוצעת היא חשובה במיוחד. ישראל השכילה לפתח בשנים האחרונות מערכות יחסים קרובות עם שורת שחקנים אזוריים במזרח אגן הים התיכון, וזאת בעקבות הטלטלה האזורית (האביב הערבי), גילויי הגז הטבעי בים התיכון, והמשבר המדיני עם טורקיה. פורום הגז האזורי שהושק בינואר 2019 בקהיר, בהשתתפות ישראל, מצרים, יוון, קפריסין, איטליה, ירדן והרשות הפלסטינית, הוא עדות מרשימה לשינויים במערך הכוחות האזורי. מדובר אמנם במסגרת שהוקמה סביב נושא האנרגיה, אך היא עשויה לאפשר גם לקדם תהליך שיקום ברצועת עזה מפרספקטיבה אזורית ים תיכונית (ואכן, עזה נמצאת לחופו של הים התיכון). ניתן לעשות זאת על ידי:

חוף הדיג של דיר אל-בלאח. הועלתה יוזמה להקמת נמל בקפריסין
MUSTAFA HASSONA / Anadolu Agency

(א) פיתוח שדה הגז "מרין" מול חופי רצועת עזה. השדה אמנם מוגבל בגודלו, אולם הוא יכול לסייע לרווחת האוכלוסייה הפלסטינית. פיתוחו נבלם שנים ארוכות בגלל שליטת חמאס ברצועה, הפיצול הפנים-פלסטיני והחשש הישראלי מפני היעד אליו יופנו הכנסותיו. פורום הגז האזורי, בהובלת מצרים, יוכל לשמש מסגרת יצירתית שתאפשר שימוש במאגר לתועלת כל הצדדים. (ב) הקמת נמל ימי לרצועת עזה. בהקשר זה הועלו בשנים האחרונות מספר חלופות, כולל נמל בקפריסין, שממנו יועברו סחורות לרצועה. המסגרת הים תיכונית יכולה לספק חסות נוחה לקידום רעיונות שונים בכיוון זה. (ג) בניית אי מלאכותי מול רצועת עזה. מדובר ברעיון שאפתני, שהועלה על ידי השר ישראל כץ, ושתכליתו הקמת בסיס למתקני תשתית שישרתו את הרצועה. ההיבטים הטכנולוגיים, הפיננסיים והביטחוניים מאתגרים, אך בהחלט אפשריים. (ד) שילוב הזווית הטורקית. אמנם פורום הגז האזורי איננו ידידותי במיוחד לאנקרה, אולם אפשר כי בהמשך יהיה נוח לישראל, ואולי גם לטורקיה, להעביר תרומה טורקית לשיקום הרצועה דווקא תחת הכותרת של "השכונה האזורית הים תיכונית".

אין להתעלם גם מההיבט המוסרי של סוגיית עזה. ישראל צריכה להתמודד עם בעיה קשה, שיש לה אחריות לגביה, גם אם לא בלעדית. אין סתירה בין החובה להגן על אזרחי ישראל והאינטרסים הביטחוניים-אסטרטגיים של ישראל, ובין ההכרח להישיר מבט לעבר תנאי מחיה קשים, ממש מעבר לפינה. התעלמות מכך מסכנת באופן משמעותי את האינטרסים ארוכי-הטווח של ישראל. ההדגשה החוזרת ונשנית של ישראל כדמוקרטיה היחידה באזור וכאי של יציבות ופלורליזם, מחייבת אותנו לשקלל את האחריות המוסרית הנובעת מכך, וליזום מהלך מדיני-כלכלי-הומניטרי מתבקש. לא מדובר במהלך מושלם, אלא במהלך הכרחי, המשרת את מכלול האינטרסים הישראליים, ושעלותו, האנושית והכלכלית, פחותה מכל חלופה אחרת.

מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במכון מיתווים, לשעבר שגריר ישראל בקפריסין (2015-2010). כיהן בתפקידים בכירים במשרד החוץ וכיום מרצה למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

לקריאה נוספת על "הזדמנויות אזוריות לשיפור המצב ברצועת עזה" ניתן לקרוא את סיכום הכינוס שנערך בנושא במטה האו"ם בירושלים על ידי מכון מיתווים וארגון אייפקרי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#