בלוגים

מחלק מוסר / הבלוג של יוענה גונן

מי ראוי להיכלל בין כותבי מאמר אקדמי (והאם זה תופס גם על הבוס)?

אנחנו רופאים שעוסקים גם במחקר. מנהל המחלקה דורש ששמו יופיע לצדנו בפרסומים. הוא כנראה רוצה פרופסורה ואולי גם מרגיש שהוא טורח על "מינהלות". קווים לדמותו של "הפלגיאט הממסדי"

אנו רופאים בבית חולים ציבורי שעוסקים גם במחקר קליני ומפרסמים את ממצאינו בכתבי עת מדעיים. מנהל מחלקתנו דורש כי שמו יופיע בין הכותבים של כל המאמרים שיוצאים מהמחלקה. כמה מילות רקע: את התואר דוקטור לרפואה מעניקה ההסתדרות הרפואית לרופא שעמד בקריטריונים קבועים מראש. את התואר פרופסור מעניקה ועדה באוניברסיטה, ואחד הקריטריונים הוא מספר מאמריו בכתבי עת מדעיים. הציבור הרחב תופש את התואר פרופסור כגבוה יותר מדוקטור, בעיקר ברפואה הפרטית, שם מטופלים רבים יעדיפו לקבל חוות דעת שנייה ולהינתח על ידי פרופסור.

לפי הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, הוספת שם מחבר אינה מתנה או כיבוד. כדי להיחשב מחבר צריך לעשות את עבודת החקר ולקחת עליה אחריות. נראה שדרישתו של המנהל נובעת מרצונו לקבל פרופסורה, וגם מההרגשה שהוא טורח לטובת הרופאים – בפינוי זמן למחקר למתמחים, במלחמות מול ההנהלה על ציוד ומעבדות ועוד. חשוב לציין שלמנהל מחלקה בבית חולים ציבורי יש מעמד של "דיקטטור". התנאים ואופי העבודה נקבעים במידה רבה לפי החלטתו, כך שיש בדרישתו מעין איום, גם אם לא מפורש, וניצול של מעמדו וכוחו.

"בעוד שלגניבת רעיונות או ציטוטים מתייחסים בחומרה, הוספת שמות מחברים מתקבלת בשוויון נפש"
Getty Images/iStockphoto
להמשך הפוסט

האם השאיפה להעדפה מתקנת לנשים בכלל נכונה מיסודה?

החברה שבה אני עובדת מגוונת מאוד מבחינה אתנית אבל בתחום המגדרי, אם חותכים החוצה את המנהלה, יש לנו בממוצע רק 17% נשים. אני דוחפת לחפש יותר מועמדות ועדיין תוהה אם זה שיקול

אני עובדת בתפקיד בכיר בחברת טכנולוגיה צומחת. אנחנו מגייסים אנשים בקצב והתפקיד שלי מאפשר לי להשפיע רבות על מדיניות והחלטות הגיוס, במיוחד בקבוצה שלי אבל במידת מה גם בקבוצות האחרות.

החברה שלנו מגוונת מאוד מבחינה אתנית, אנחנו פחות מ-200 איש שמגיעים מיותר מ-60 מדינות. אין לחשוד בחברה בחוסר סובלנות או בחוסר פתיחות. עם זאת, בתחום המגדרי הגיוון שלנו נמוך משמעותית. אם חותכים החוצה את המנהלה, בצוותים הטכניים יש לנו בממוצע 17% נשים. אני דוחפת את המגייסת שלנו לחפש יותר מועמדות במטרה להביא לגיוון מגדרי גדול יותר.

משרדי סוכנות הידיעות אי-פי בסיאטל, 5 במארס 1942
ASSOCIATED PRESS
להמשך הפוסט

קיבלתי מאדם שהמתין איתי את המספר שלו בתור - לגיטימי שאתקדם?

זוגתי ואני הגענו לאסוף חבילה וגילינו תור של עשרות אנשים ומערכת פתקים עם מספרים. בשלב מסוים האדם שלצידנו פרש והעביר לנו את פתקו. האפשרות לעקוף יותר מ-30 איש עוררה בינינו ויכוח

זוגתי ואני נסענו לא מזמן לאילת לחופשה, והזמנתי מבעוד מועד שואב אבק רובוטי מאחת החנויות בעיר. כשהגענו לאסוף את החבילה גילינו תור של עשרות אנשים ומערכת פתקים עם מספרים כמו בקופת חולים. הפתק שלנו הראה 283, בעוד שעל המסך ריצדו הספרות 211. התיישבנו מתוסכלים, ולאחר כמה דקות אדם שישב לצידנו פנה אלינו ואמר "אין לי זמן לזה" (היה יום שישי בצהריים), ונתן לנו את הפתק שלו עם המספר 251. בן רגע התקדמנו יותר מ-30 מקומות בתור, תוך שאנו עוקפים המון אנשים שהגיעו לפנינו.

הדבר עורר דיון מוסרי בין זוגתי לביני. היא טענה שאין בעיה לקחת את הפתק כי מדובר בהחלפה "ראש בראש" ומבחינת האנשים האחרים אין שום הבדל. אני טענתי שכל פתק הוא אישי, וברגע שאדם החליט לוותר על התור שלו הפתק צריך להיזרק וכולם צריכים להתקדם תור אחד קדימה. מה היה עלינו לעשות?

"בתוך קיומנו העלוב, פה ושם צונח לחיקנו רגע של חסד מתוק"
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

חבר מתנחל עובר לבית שבנייתו נעצרה בבג"ץ. לסייע עם הארגזים?

בננו החייל קרוע בין תחושת מחויבות לחבר טוב שמתגורר בהתנחלות עלי לבין מחויבות לערכים שבהם הוא מאמין. קיימנו על כך דיון מוסרי נוקב במשפחה ונשמח לחוות דעת נוספת

שלומות למדור הכי חביב עלינו. את סוף השבוע האחרון בילינו בדיונים ממושכים בשאלה כבדת משקל שהעלה בננו. כחייל, הוא משרת במחיצת חבר'ה שנמצאים על כל מנעד הקשת הפוליטית. חבר טוב שלו מתגורר בהתנחלות עלי ובימים אלה, כפי שמקובל בחוגים מתנחליים, החבר עסוק בהעברת משפחתו למבנה שבנייתו נעצרה בהוראת בג"ץ.

בננו קרוע בין תחושת המחויבות החברית לבין המחויבות לערכים שבהם הוא מאמין. "חבר המושבעים" התנדנד הלוך ושוב בין האפשרויות, מאחר שבנוסף לכל הערכים החשובים האחרים גם החברות היא ערך עליון. סיכמנו שהכי פשוט להציע לחבר עזרה לעבור דירה בחזרה אל תוך הקו הירוק...

מבט מהאוויר על עלי. יותר מ-3,000 תושבים על אלפי דונמים
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

מה לעשות עם ההנאה והסלידה שלי מאריאל זילבר?

יצירותיו המוקדמות של זילבר קולעות לטעם שלי, אבל אינני יכול להתעלם מהדעות הפוליטיות הנוראיות בעיני שבהן הוא מחזיק כיום. אצל זילבר, מסתבר, קשה עוד יותר להפריד בין יוצר ליצירה

אני חובב מוזיקה, בדגש על מוזיקה קצבית ושמחה, לרוב שחורה (funk). בעברית המְצאי די מוגבל, אבל אי אפשר להתעלם מעבודתו (בעיקר המוקדמת) של אריאל זילבר, שלאחרונה בזכות ספוטיפיי אני צולל בהנאה רבה לתוך יצירותיו הנהדרות. אבל להנאה שאני שואב מהמוזיקה, מתלווה הרגשה לא נעימה שנובעת מהדעות הפוליטיות הנוראיות (בעיני) שהזמר מחזיק בהן.

האם זה מוסרי להאזין לשירים שיצר אדם עם דעות כאלה? אפשר לטעון שצריך להפריד בין היוצר ליצירה כל עוד מדובר בדעות ולא במעשים. אך כשהדעות הופכות לשירים (למשל השיר "כהנא צדק") שיוצרים אווירה ציבורית שבעיני היא בלתי מוסרית לחלוטין, האם עדיין מוסרי להאזין ליצירתו המוקדמת?

אריאל זילבר בביקור בביתו של אלאור אזריה, אשתקד
אילן אסייג
להמשך הפוסט

אבי מירר את חיי בילדותי, כיום לא בא לי לטפל בו. מוצדק?

אני יודעת שיש חובה מוסרית כלפי הורה חולה, אבל אבי הוא לא איש נעים במיוחד והטיפול בו מתיש וכולל המון התעסקויות. וגם: ספק אם הוא בכלל אבא שלי, האם זה משנה משהו?

סיימתי את התואר לא מזמן והתחלתי משרה חדשה בתחום מאוד תובעני. לקראת סיום התואר אבא שלי חלה ונדרש לטיפול רפואי, השגחה וחברה כי הוא די בודד. אני יודעת שיש חובה מוסרית כלפי הורה חולה, אם אני זוכרת נכון מאיזה קורס שלקחתי אז קוראים לזה ציווי דאונטולוגי. אבל הטיפול בו הוא מאוד מתיש וכולל המון התעסקויות קטנות ולבלות איתו הרבה זמן, והוא לא בן אדם נעים במיוחד. אני מרגישה שמאוד לא בא לי לעשות את הדברים האלה ומנסה להתחמק מהם כל הזמן.

חשוב לי לומר שני דברים: הוא היה הורה נורא כשגדלתי ומירר לי ולשאר המשפחה את החיים בריבים בלתי פוסקים ויחס מבזה. בשנים האחרונות התפייסנו אבל עדיין חשוב להדגיש שהוא לא היה הורה מתפקד במיוחד והשאיר לי נזקים שאני עדיין סוחבת. חוץ מזה, ממידע שקיבלתי יכול להיות שהוא בכלל לא האב הביולוגי שלי.

זקן בכסא גלגלים
Dreamstime.com
להמשך הפוסט

מה לעשות כשאחותי מעשנת ליד התינוקת הרכה שלה?

אני מרגישה שאני נוהגת בצביעות כשאני עוברת בשתיקה על התנהגות שאני טוענת שמפריעה לי. איך מאזנים בין יחסים נורמטיביים ובין קרב אבוד, מבלי לריב כל הזמן או להרגיש ותרנית וחלושה?

אני מתנגדת נחרצת לעישון, בעיקר בשל הנזק המשני הנגרם לסובבים, ומטבעי אני מהאנשים המכונים "דעתנים" או סתם עקשנים. אחותי המבוגרת ממני בכעשור ילדה לא מזמן, ואני מתקשה מאוד לראות אותה מעשנת ליד התינוקת, כפי שעישנה במהלך ההיריון. היא אמנם מגיבה בהתנצלות כל אימת שמישהו מאיתנו במשפחה נוזף בה, אולם נראה שהכל מהשפה ולחוץ. היא מדברת שנים רבות על רצונה להפסיק לעשן, אבל ניסיונות רבים שנעשו לדחוף אותה לכיוון פעולה מעשית לא צלחו. באופן כללי היא מתקשה ליזום שינויים בחייה, ולכן אין לי תקווה רבה שהיא תשנה את דרכיה בעצמה.

מובן לי ששמורה לי זכות מוגבלת להתערב בחייה או באופן גידול ילדיה, לא בעניין הזה אני מתלבטת. מטבע הדברים אני מעוניינת לשמור על יחסים תקינים איתה ועם המשפחה, ולכן אינני פותחת את הנושא מחדש בכל פעם, אבל אני מרגישה מידת מה של צביעות כאשר אני עוברת בשתיקה על התנהגות שאני טוענת שכה מפריעה לי (והיא אכן חורה לי מאוד, לא רק ברמה המתנשאת של "טובת הילד" אלא גם כי לא מתחשק לי לספוג ענני עשן שש פעמים ביום). שאלתי היא, כיצד לאזן בין יחסים נורמטיביים ובין קרב אבוד, מבלי לייצר ויכוח נצחי או לחוש עצמי כחסרת עמוד שדרה?

"להבחין בין מקרים שבהם דרושה התערבות ממשית ובין מקרים שבהם מישהו מזיק לעצמו או סתם עושה משהו שאינו לרוחנו"
Robert Dodge / Alamy Stock Photo
להמשך הפוסט

קיבלתי שירות רע מעסק קטן, לכתוב ביקורת רעה ולפגוע בפרנסה?

לאחרונה עברתי שתי חוויות צרכניות מפוקפקות: האחת ב-Airbnb והשנייה במשלוח ממסעדה. האם להשאיר ביקורת שלילית כדי להגן על לקוחות אחרים, או לוותר כדי לא לפגוע בעסק קטן?

שאלה בעקבות שני מקרים שקרו לי לאחרונה. בראשון, הייתי בחדר בדירת Airbnb באמסטרדם. הבעלים היה בחור מאוד נחמד מדרום איטליה שאמר לי שהמצב הכלכלי שם קשה מאוד (מאפיה, שחיתות, באמת זוועה) והדירה עוזרת לו ולאחיו להתפרנס. הדירה היתה די על הפנים: הזרם במקלחת חלש בקטע לא נורמלי, מזרן שלא הייתי נותן לכלב לישון עליו, השירותים היו בקומה נפרדת ואפילו מפתח משלי לא היה כי הדייר הקודם איבד. באמת חוויית Airbnb רעה, ששילמתי עליה 180 דולר ללילה. אם אני משאיר ביקורת רעה (לא השארתי) אני פוגע לו בפרנסה. אם לא, אני נותן לתיירים הבאים להמשיך להידפק. מה המדור המוסרי בעולם היה עושה?

מקרה שני דומה מאוד: הזמנתי אוכל מעסק קטן כלשהו, היה על הפנים ובנוסף שלחו מנה בשרית כשביקשתי צמחונית. להשאיר ביקורת? החיים של עסקים קטנים קשים מספיק, וכל אחד שנכנס לזה מסכן ברוב המקרים את כל מה שיש לו. על רשת לא הייתי מתלבט, אבל על עסק קטן מאוד כואב לי בלב. מצד שני, איפשהו עובר הגבול שגם עסקים קטנים לא צריכים לחצות.

""העולם ה'שיתופי' כביכול הוא גם אלים יותר בפלישה שלו לחיי הפרט"
להמשך הפוסט

אני שוקל להרדים את כלבי הזקן, האם אני אדם רע?

מצבו הקוגניטיבי של כלבי הידרדר בשנים האחרונות, אך מבחינה גופנית הוא בריא כמו שור. איני אוהב אותו כבעבר והדבר היחיד שעומד לנגד עיני כרגע הוא איכות החיים שלי והמסר שאעביר לילדי

יש לנו כלב בן 16. בשנים האחרונות הידרדר מצבו והוא בקושי שומע או רואה. הוא לא מסוגל לעלות או לרדת במדרגות או לצאת לטיול ועושה את הצרכים בבית. הוא כנראה סובל מדיכאון ומדמנציה (נתקע בדברים, עומד שעות מול הקיר, נכנס למקומות ולא מצליח לצאת מהם), אבל מבחינה גופנית הוא בריא כמו שור וכנראה יקבור את כולנו.

כמו הרבה זוגות צעירים אימצנו אותו כשהיינו נטולי ילדים, ובמהלך השנים ועם כל ילד חדש במשפחה הוא איבד ממעמדו ומחיבתנו עד לשלב שהיה בחזקת הדייר הרגזן והלא ממש רצוי. יותר מעשור חיינו עם נטל הטיפול בבעל חיים שאנחנו לא ממש אוהבים, אבל השנים האחרונות הפכו לסבל אמיתי עבורנו. אנשים שהתייעצנו איתם אמרו שהגיע הזמן להרדים אותו. יש כאלה שמתייחסים לסבל שלנו ומתעלמים לחלוטין מלקיחת החיים של מישהו אחר, ויש כאלה שדווקא מדברים על העובדה שלכלבים יש פריבילגיה של המתת חסד במקרים בהם איכות חייהם ירודה. 

ברק אובמה מלטף את כלבו בו בעת טיסה להוואי, דצמבר 2011
Pete Souza / The White House
להמשך הפוסט

האם מותר לקחת "הארץ" מדלת ביתו של שכן הנמצא באשפוז?

כבר יותר מחודש שנערמים עיתונים על מפתן דלתו של שכן הנמצא בבית חולים. איש לא בא לאסוף אותם למרות שהמשפחה מסרה שיבוא. אני, בינתיים, לא עמדתי בפיתוי פעמיים (כולל ביום שישי)

בבניין שלי גר שכן שנודע לי שנמצא באשפוז כבר יותר מחודש. אותו שכן מנוי לעיתון "הארץ" ומקבל את עיתונכם מדי יום ביומו כמו גם בסופי שבוע. ליד מפתן דלתו נוצרה ערימה גדולה ונכבדה של עיתונים שלא נקראו. בתחילה הרשיתי לעצמי לקחת עיתון יומי פעם אחת. אחר כך התפתיתי ולקחתי בהזדמנות את העיתון של שישי. לאחר שהמצפון הציק לי שאלתי את אחת השכנות אם היא מכירה את המשפחה של אותו שכן. היא אמרה שדיברה עם המשפחה לגבי העיתונים ותשובתם היתה שיגיעו לקחת אותם, אך בינתיים הערימה ממשיכה להצטבר.

שאלתי היא כמובן עד כמה לא מוסרי המעשה שאני עושה, בהנחה שאיש לא קורא את העיתונים ובעיתונים של אתמול עוטפים את הדגים של היום (אפילו אם זה "הארץ"). אוסיף ואומר שאני מנוי לעיתון בדיגיטל, אבל כבד לי בכיס להיות מנוי גם לפרינט ואין כמו הארד קופי של העיתון בסופי שבוע.

גיליון "הארץ" בבוקר הקמת מדינת ישראל
רפרדוקציה חיים טר
להמשך הפוסט

האם לתת נדבות לקבצנים שנראים מסוממים?

פעמים רבות ניגשים אלי אנשים ברחוב בשלל תואנות ומבקשים נדבה. לפעמים אני שולף מטבע ונותן ולפעמים נמנע, אבל תמיד אני נשאר עם הדילמה האם עשיתי נכון

פעמים רבות אני הולך ברחוב, בעיקר במרכז העיר, וקבצנים רבים ניגשים בשלל תואנות ומבקשים נדבה. "אני חייב להגיע לבאר שבע", "לא אכלתי כבר שבוע", "לא שילמתי שכר דירה והולכים לזרוק אותי ואת ילדיי לרחוב". האם עלי להיענות לקריאות אלו, לשלוף את הארנק ולתת כמה מטבעות? יש מחבריי שלעולם לא נותנים ולו שקל אחד. "הם יקנו עם זה סמים", "המדינה צריכה לדאוג להם" ועוד שלל תירוצים. לפעמים אני שולף מטבע ונותן ולפעמים נמנע, אבל תמיד אני נשאר עם הדילמה האם עשיתי נכון.

אשמח להתייחסות,

חסר בית ברחוב אלנבי בתל אביב. קיבוץ נדבות מגיע בשלב מתקדם יחסית של החיים ברחוב
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

חרדים שמפגינים נגד גיוס תקעו אותי בפקקים, מותר להחזיר להם?

אני חרדי ועד היום נהגתי לעשן ברחוב ולא במרפסת כדי להתחשב בשכניי. אלא ששכניי נמנים על הפלג של הרב אוירבך ובחודש האחרון איחרתי בגללם לעבודתי ונגרמו לי נזקים. אולי די עם ההתחשבות?

תחילה אציין כי אני חרדי המקפיד על קריאת המדור שלך ביראת כבוד, וזאת כי אמרו חכמינו "חוכמה בגויים? תאמין", ולפי רבותיי ב"גויים" נכלל גם עיתון "הארץ". הדילמה המוסרית שלי נוגעת למגזר החרדי וסביר להניח שהעורכים לא ימצאו בה עניין, אבל אשמח לתשובה.

כמו חרדים רבים אני נמנה על זרם המעשנים, בתקווה שיום אחד אפסיק, אבל עד אז אני ממשיך בכך. עד היום, במצבי לחץ נהגתי לצאת מביתי, לרדת שלוש קומות אל הרחוב ולעשן בשטח הפתוח ולא במרפסת ביתי, מאחר שסמוך אליה נמצאים חלונות שכניי החרדים (שמשתייכים במוצהר לפלג הירושלמי ונוטלים חלק בהפגנותיו). אלא שבחודש האחרון איחרתי לא פעם למקום העבודה שלי בעקבות הפגנות הפלג, כאשר בחלק מהמקרים אף נרשם לי נזק כספי של מאות שקלים ביום, וזאת מלבד התסכול והצער הרב מעמידה של שעות בפקקים. שאלתי היא כזאת: האם מבחינה מוסרית אני יכול להתחיל לעשן במרפסת ולא להתחשב בשכניי, כפי שהם אינם מתחשבים בי?

אנשי הפלג הירושלמי מפגינים וחוסמים כבישים במחאה על מעצר תלמיד ישיבה, מארס 2018
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

האם לאתרג אישיות ציבורית מחליאה רק בגלל שאני מחבבת את אשתו?

אי אפשר לעבור בשתיקה על אופן התנהלותו של הדמות הציבורית והפיד שלי כמרקחה סביב העניין. מה עלי לעשות? לגנות אותו ועל הדרך לגרום מבוכה לאשתו או "לזרום" ולא לפגוע?

דמות ציבורית התנהלה באופן מחליא, כזה שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה. הפיד כמרקחה, באינבוקס חברים מבקשים לחתום על עצומה להשעייתו וטוקבקיסטים מתלהמים סוגדים לו בתגובות. אלו בדיוק הנושאים שאני בדרך כלל כותבת עליהם בפייסבוק, ואם אדם אחר במעמדו היה אומר דברים דומים כנראה שהייתי מעלה עשרה פוסטים בתוך כמה שעות. רק שהאיש הזה נשוי למישהי שאני מאוד מחבבת, ואני לא רוצה לפגוע בה או לגרום לה מבוכה.

אבל הרי גם אלכס גלעדי היה בן זוג של נשים שאחרים בטח חיבבו, ותשעת ילדיו של אריה דרעי, להם אין רגשות? מה מוסרי פחות: לפגוע או לאתרג?

"התשובה תלויה במידת הקרבה שלך לבת זוגו של אותו איש ציבור"
Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם לגלות לחברה שבן זוגה ביסקסואל ושכבתי איתו?

ידידה שלי התחילה לצאת עם מישהו שאני (גבר) שכבתי איתו בעבר. כשהיא הראתה לי את התמונה שלו, מיד מצאתי את עצמי בדילמה: להוציא מהארון או לסכן את מערכת היחסים עם הידידה?

לאחרונה ידידה שלי התחילה לצאת עם מישהו שאני (גבר) שכבתי איתו באופן לא מחייב מספר פעמים לאורך השנים האחרונות, תוך ידיעה שהוא בארון ובלי שזה מפריע לי לאור אופי הקשר בינינו. מיד כשסיפרה לי על כך והראתה לי תמונה שלו מצאתי את עצמי בדילמה: מצד אחד הרצון לשמור על הפרטיות שלו בתור הומו/בי בארון, מצד שני הדאגה שגילוי עובדה זו על ידה יפגע בחברות הטובה בינינו, לאור העובדה שלא סיפרתי לה מידע משמעותי שידעתי על האדם שהיא יוצאת איתו. וכאן המחלק נכנס לתמונה - מה הדבר הנכון לעשות במצב זה: לסכן את מערכת היחסים או להוציא מישהו מהארון?

עמיחי

מצעד גאווה בניו יורק, ביוני. עצם קיומו של "ארון" נובע מההנחה שכל אדם הוא הטרוסקסואל אלא אם הוכח אחרת
Andres Kudacki/אי־פי
להמשך הפוסט

אחותי לא מחסנת את ילדיה, איך מונעים את הפיצוץ בתוך המשפחה?

התפרצות החצבת הובילה גם להתפרצות קושיות על אתיקת חיסונים בתיבת הדואר של המדור. במוקד: מבוכות שמתעוררות סביב העובדה שאחד מבני המשפחה נוהג ברשלנות ואגואיזם

בת זוגי ואני מצפים לילד בחודשים הקרובים, ובין כל ההתרגשויות והחששות עלה גם עניין החיסונים. למען הסר ספק - אנחנו רואים בחיסונים דבר חיוני ומובן מאליו, ונחסן את ילדינו במועד ולפי ההמלצות. לצערי אחותי האהובה פחות "מאמינה" ברפואה המודרנית, ובחרה שלא לחסן את ילדיה. אני דוד גאה ואוהב את ילדיה אהבה גדולה, אך אני בכנות חושש לבריאותו של בני ושוקל להציב בפניה אולטימטום: או שאת מחסנת את ילדייך בשבועות הקרובים או שהם לא מתקרבים לתינוק, לפחות בשנה הראשונה לחייו.

הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להרחיק בין האחיינים שלי לבין בני, או ביני לבין אחותי, אבל מדובר בבריאות של הבן הבכור שלי. מה לעשות? להציב אולטימטום ולעמוד בו? איך אומרים דבר כזה לאחותך? או שמא לסמוך על מערכת החיסון של זוגתי ולתת לטבע לעשות את שלו?

חיסון נגד חצבת בירושלים, השנה. חסינות העדר נפרצה
דניאל בר און / ג'ינ
להמשך הפוסט

בגלל השם שלי, נוטים לחשוב שאני אשה. האם כדאי לתקן?

מצד אחד, מה זה משנה, אז מישהו התבלבל. מצד שני, ברגע שקובּעת בתור מגדר אחד, קשה להסביר שאתה בעצם שייך לאחר. האם אני גבר שוביניסט מטונף?

יש לי שם שעשוי להתפרש כאילו הוא של שני המינים. מהז'אנר של נועם, טל... ואני זכר סטרייט סיסג'נדר מהזן הפריווילגי ביותר. השאלה שלי היא כזו: לפעמים כשאני מתכתב במסגרת עבודתי פונים אלי בלשון נקבה. אינטראקציה זו משאירה אותי תמיד תוהה: האם לתקן ולהעמיד את הכותב/ת על טעותו/ה?

מצד אחד, מה זה משנה. כולנו בני אדם ויהודים (ויש אפילו כאלה שאינם יהודים), אז התבלבל במגדר, נו אז. מצד שני, אני חושב שזה משפיע על כל אופי ההתכתבות ומעיד על ההקשר של השיחה. מצד שלישי, אז ישפיע! אז מה! יהיה הרבה יותר גס רוח לכתוב "אתה יודע, אני בעצם בחור".

טוטסי
להמשך הפוסט

שיחות הטלפון עם ההורים מלחיצות אותי - מותר לסנן?

מצבי הרוח שלי מושפעים מאוד משיחות הטלפון עם ההורים, ואלה הופכות משנה לשנה למתישות יותר ומעוררות בי חרדות. אני עונה פחות כדי לשמור על שפיות ומתמלא רגשות אשם

אני בחור בן 28, מסיים את הלימודים ומתחיל לעבוד במקצוע אותו למדתי. מזה כמעט עשור שאינני גר עם ההורים, ואני בקשר טוב איתם ומגיע לראותם אחת לשלושה שבועות. אמי ואני מדברים כמעט מדי יום. עם זאת, משנה לשנה השיחות איתה מעוררות בי תסכול וחרדות. לאחרונה היא מעירה לי כי אני לא עונה לה במתכוון, ואני מרגיש על כך רגשות אשם, אם כי רוב השיחות איתה מתסכלות, לחוצות ומתישות.

בעבר היינו מדברים כל יום, אך בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספים, והגעתי למצב שאני נלחץ משיחת טלפון או שיזעיקו אותי להגיע. אני מאוד מעורב פיזית ונפשית ועוזר, אבל מצבי הרוח שלי מושפעים מאוד משיחות הטלפון מההורים. כך נוצר מצב ששיחות טלפון מהמשפחה ובעיקר מאמא שלי (אבא קלאסי שלא מתקשר) יכולות להרוס לי את היום בגלל הכאב על קרובי משפחה שסובלים. אז אני עונה פחות, כדי לשמור על שפיות, ומתמלא רגשות אשם. מה עליי לעשות?

מתוך סיינפלד. בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספים
צילום מסך
להמשך הפוסט

אשתי הוטרדה על ידי קולגה לעבודה. האם לעדכן את אשתו?

בחתונה של העבודה סיפר האיש לאשתי כמה היא מושכת והמשיך להציק לה למרות התנגדותה. האם זה מוסרי לספר על כך לאשתו?

אשתי היתה בחתונה של העבודה בלעדיי. באירוע, אחד העובדים שהיא פחות מכירה החל להטריד אותה ולהגיד לה כמה שהיא מושכת וכמה לא טוב לו עם אשתו. היא אמרה לו שהיא נשואה, והוא המשיך להציק לה כל הערב...

אני ממש התעצבנתי כששמעתי זאת ורציתי להתקשר לאשתו ולספר לה על אותו אירוע. הרגשתי שהיא תטפל בו בדרך הטובה ביותר, וגם שזכותה לדעת איך מתנהג בעלה מאחורי גבה. אשתי הורידה אותי בטענה שיש להם שלושה ילדים ויכול להיות שאשתו מעדיפה לא לדעת. האם לדעתך מוסרי לספר לאשתו? האם זה הדבר הכי מוסרי לעשות?

מתוך "המשרד". "הוא ניסה לפגוע בזוגיות שלך דרך אשתך, וכעת אתה תנסה לפגוע בזוגיות שלו דרך אשתו"
צילום מסך
להמשך הפוסט

חברת נפש לא סיפרה לי שהתחתנה, הגיוני שהרחקתי אותה מחיי?

חברתי הטובה עוד מימי התיכון חיה בחו"ל והתחתנה שם באירוע קטן. אנפרנדתי אותה כי נפגעתי מאוד שלא הודיעה לי. מאז היא שולחת לי הודעות ומנסה להתקרב אבל אינני רוצה לשתף פעולה

יש לי חברה שהיא ממש חברת נפש. אחת החברות הטובות ביותר והקרובות ביותר שלי מאז ימי התיכון. למרות שאנו גרות בשתי מדינות שונות הקשר נשמר ואני רואה בה אדם מיוחד מאוד שחשוב לי. בין היתר, ציפיתי מאוד ליום בו היא תתחתן ואפילו חסכתי כסף למתנה גדולה במיוחד ולאפשרות שאטוס לחתונה.

לפני חודש היא העלתה תמונה לפייסבוק מהחתונה שלה. בלי לספר לי, לא לפני החתונה ולא אחריה, שהיא בכלל מתחתנת. אציין שהיה מדובר ככל הנראה בחתונה קטנה מאוד, ולפי התמונה היא אולי נערכה בבית העירייה או בכנסיה, עם קומץ מוזמנים. אבל עדיין, שמעתי עליה מפייסבוק יחד עם כל שאר חבריה שם. כשהתקשרתי לאחל לה מזל טוב (היו כמה רגעים שבהם שמחתי מאוד עבורה ועוד לא עיכלתי את מה שקרה) היא כתבה לי שהיא בעבודה ושנדבר בערב כבר. נפגעתי והייתי בשוק למשך כמה שעות, ואז החלטתי שאני לא מעוניינת להיות מעודכנת באופן כזה, מרוחק ודיגיטלי, ועשיתי לה אנפרנד. לא אמרתי לה דבר עד עכשיו כי לא רציתי לפגוע בשמחתה.

ג'וליה רוברטס וקמרון דיאז ב"החתונה של החבר שלי"
סוני
להמשך הפוסט

עד כמה מותר לשקר על מצבי הזוגי לחברים ובני משפחה?

בבית המסורתי שממנו אני באה יש לחץ ישיר ועקיף להיות בזוגיות או לפחות "בהתעסקות" בלתי פוסקת סביב העניין. אני מאוד אוהבת את החיים שלי בלי קשר אך מעמידה פנים מול קרוביי

הסוגייה שמטרידה אותי היא עד כמה מותר לי לשקר לחברים ובני משפחה. אני סטודנטית בת 26, ומגיל 22 לא הייתי במערכת יחסים ארוכה. היו לי דייטים ומפגשים פה ושם אבל לא מעבר. הבעיה שלי היא שאני באה ממשפחה מסורתית וחיה בחברה הישראלית, שכידוע לכולנו היא שמרנית מאוד. אני מרגישה שיש עליי לחץ ישיר ועקיף להיות בזוגיות או לפחות "בהתעסקות" בלתי פוסקת סביב זוגיות, מה שגורם לי לעתים פשוט לשקר, להגיד שאני יוצאת עם מישהו כשאני לא, שאני בקשר עם מישהו שהוא ידיד בלבד וכדומה. מספר פעמים השקר כמעט ונחשף אבל הצלחתי להיחלץ מזה בכל פעם, ואני חושבת שרוב בני משפחתי וחבריי חיים תחת הרושם שחיי הזוגיים מסעירים הרבה יותר ממה שהם.

אני מאוד אוהבת את החיים שלי בלי קשר. אני נהנית בלימודים, בעבודה, יש לי מעגל חברתי תומך (אולי גם הרצון שאהיה בזוגיות הוא מתוך דאגה כנה), אני מתאמנת ומבלה בקביעות ומצבי הכלכלי טוב. מותר לי להמשיך ולהעמיד פנים כדי להוריד את כל הלחוצים מהגב שלי, או שמא עליי להתמודד ישירות עם הריקושטים של האמת העלובה במערומיה?

פסטיבל המסיכות בוונציה. הרוב חושבים שאני חיה חיים יותר מסעירים ממה שהם
רויטרס
להמשך הפוסט

הקבלן מעסיק "רק פועלים יהודים" - לתת לו את העבודה?

מצד אחד, אני רוצה לשפץ את הבית עם קבלן אמין ולא יקרן. מצד שני, אני לא רוצה לתת יד לבן אדם שלא מעסיק "לא יהודים". האם בעצם העסקת קבלן כזה אני מעודדת גזענות והפרדה?

אנחנו עושים שיפוץ קטן בבית והבאנו קבלנים לקבל הצעת מחיר. שני קבלנים שונים אמרו לנו, כחלק ממידע על האמינות והאחריות המקצועית שלהם, את המשפט "אני מעסיק רק פועלים יהודים". זה כל כך זעזע אותי בפעם הראשונה וזעזע עוד יותר בפעם השנייה, כשהבנתי שזה סטנדרט.

מצד אחד, אנחנו רוצים לשפץ את הבית עם קבלן אמין ולא יקרן. מצד שני, אני לא רוצה לתת יד לבן אדם שלא מעסיק "לא יהודים". אבל הרי אי אפשר לחפש קבלן ולוודא שהוא אכן מעסיק רק לפי כישורים ולא לפי מוצא ההורים. האם בעצם העסקת קבלן כזה אני מעודדת גזענות והפרדה? מה אפשר לעשות בסיטואציה?

פועלי בניין מוסלמים באתר בנייה בישראל
אייל טואג
להמשך הפוסט

האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים?

קשה לי להבין כיצד עמיתיי הדתיים לעבודה, שהם אנשים חכמים ומשכילים, פועלים לפי היגיון בריא בכל החלטה חוץ מבנושא של אמונה. הצלחתי לשכנע אחד מהם שאין אלוהים ואני לא בטוח שחייו יותר טובים כעת

האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים? ואם זה לא מוסרי, אז מה בנוגע לאדם שמאמין שכדור הארץ הוא שטוח והירח הוא הולוגרמה? האם יש הבדל בין שתי האמונות, שהופך את השכנוע באי-קיומה של אחת ללא מוסרי ובמקרה השני לבסדר?

אני אתאיסט. ככזה, קשה לי להבין כיצד עמיתיי הדתיים לעבודה, שהם אנשים חכמים ומשכילים, פועלים לפי היגיון בריא בכל החלטה חוץ מבנושא של אמונה. בנושא האמונה באל הם החליטו לנעול את ההיגיון בארון ולא להשתמש בו. פעמים רבות יוצא לי לדבר איתם על זה, ורציתי לשאול את דעתך: האם יש בניסיון שכנוע כזה משהו לא מוסרי?

תפילה למען הגשם בכותל המערבי, אשתקד
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

האם להמשיך לספק לחברה ריטלין שלא במרשם?

לאחר תחנונים והצקות בלתי פוסקות, נתתי לה כמה מהכדורים שברשותי, ומאז היא משגעת אותי שאדאג לה לעוד כמה כדורים. אני מרגישה מנוצלת, אבל אולי אני צדקנית וקמצנית?

אני בת 30. בהיותי סובלת מהפרעת ADD קלה, ברשותי מרשם לריטלין. בגלל שבאופן אישי איני אוהבת שימוש בכדורים, ודי סולדת מריטלין באופן כללי, אני משתמשת בתרופה לעתים רחוקות. בעייתי נוגעת לחברה המבקשת ממני באופן קבוע לספק לה ריטלין, כי הכדור עוזר לה להתרכז בלימודי הדוקטורט האינטנסיביים. העדפתי להימנע מכך, בעיקר כי לא רציתי לקחת על עצמי את האחריות של מתן תרופות חזקות ללא מרשם, וגם כי לא התאים לי להפוך ל"דילרית" של אותה חברה. לאחר תחנונים והצקות בלתי פוסקות מצידה, נעתרתי לבקשתה ונתתי לה כמה כדורים, בתקווה שתעזוב אותי בשקט.

כצפוי, מאז היא משגעת אותי כל הזמן שאדאג לה לעוד כדורים. בתכלס, אין לי שום בעיה להוציא מרשמים ולהביא לה אספקה בלתי נגמרת של ריטלין (כפי שציינתי אני כמעט לא צורכת את הכדור). יחד עם זאת, איני מרגישה נוח עם הדרישה הבלתי פוסקת לדאוג לה לכדורים, מרגישה מנוצלת, ולא מעוניינת לקחת על עצמי את האחריות בסיפוק תרופה כה חזקה למישהי שלא עברה אבחון מתאים. למרות שבתכלס היא ילדה גדולה וזה לא מתפקידי לחנך אותה. ואם לדבר בכנות, עיקר הקושי שלי נוגע לתחושת הניצול ולא לנושא ההשלכות הרפואיות...

ריטלין בבית מרקחת?
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

נפרדתי מגבר מניאק, האם מחובתי להזהיר את "הבאה בתור"?

לבן זוגי לשעבר יש דפוסים קבועים והוא גם מתייחס די חרא לנשים שמתאהבות בו. אחת האקסיות שלו ניסתה להזהיר אותי בזמן אמת, האם אני צריכה להפגין כעת אחווה נשית?

נפרדתי מבן זוג שמאוד אהבתי אחרי כמה שנים של מערכת יחסים לא פשוטה (או בקיצור - די מחורבנת). במהלך אותן שנים הבנתי שהוא בן אדם של דפוס קבוע, ושהוא חוזר על תבניות התנהגות ואפילו נוסע לאותם מקומות עם בנות זוגו (ממש כיף לגלות שהבנאדם לקח אותך למקום רומנטי שבו הוא היה עם כל אחת מקודמותייך, עד רמת אותו החדר באותו המלון). מעבר לכך, הוא מתייחס די חרא לנשים שמתאהבות בו.

אחת האקסיות שלו ניסתה להזהיר אותי בזמן אמת, אבל כמובן שלא הקשבתי לה. לא כעסתי עליה, אבל לא יכולתי להאמין שיש קשר בין המניאק שהיא תיארה לי לבין האדם שאני אוהבת (היא צדקה). האם לגיטימי להזהיר את הבאה בתור, כדי לחסוך ממנה סבל וכאב? או שאין טעם באחווה נשית וכל אחת צריכה לאכול חרא לפי התור?

רוי ופאם מהסדרה "המשרד"
צילום מסך
להמשך הפוסט

התארחתי אצל חבר, מי משנינו אמור "להרגיש כמו בבית"?

חבר מחו"ל שאירח אותי בעת ביקור באנגליה הודיע כי לי שבכוונתו לקיים ארוחת ערב לרגל ידידה בערב שלפני טיסתי חזרה לישראל. עד כאן טוב ויפה. אלא שהארוחה הפכה למסיבה אל תוך הלילה

בעת טיול באנגליה לפני זמן מה התארחתי אצל מכר, בחור שפגשתי לפני מספר שנים בטיול בהודו, נקרא לו דילן. דיברנו שבוע לפני כן, דילן הציע לי חדר לישון ("איי האב א סְפֶּר רוּם") וחשבתי שניפגש ונפטפט. ביום בואי הודיע דילן שהוא מארח ארוחת ערב לרגל יום הולדת לידידה ואמר שאני מוזמנת ברצון.

זה היה היום האחרון של הטיול, סבלתי כבר מעייפות מצטברת והייתי בטוחה שנאכל, נפטפט ואוכל לפרוש לישון לקראת טיסתי בשעת בוקר מוקדמת. כאן טעיתי. הארוחה נמשכה למסיבה רועשת מאוד לתוך הלילה, ניגנו על פסנתר, שמו מוזיקה חזקה. ניסיתי ללכת לישון סביב חצות והתעוררתי כל שעה בערך כדי להעיר בנימוס על המוזיקה הרועשת.

לקום כל שעה להעיר? זו כבר גסות רוח
Shutterstock
להמשך הפוסט

חברתי הותקפה מינית על ידי חבר משותף - מה לעשות איתה ואיתו?

חרף הפצרותיי, חברתי לא מעוניינת להתלונן או להתעמת עם התוקף. בנוסף, קשה לי מאוד להמשיך להיות חברה שלו ולהתנהג כרגיל

לפני כחודש חברה טובה שלי שיתפה אותי בכך שחבר טוב של שתינו תקף אותה מינית, אבל לא היתה מעוניינת לפתוח את הנושא - לא להגיש תלונה ובטח שלא להתעמת איתו, לא משנה כמה הסברתי לה שזה לטובתה.

מאז היה לי מחד גיסא מאוד קשה להמשיך להיות חברה שלו ולהתנהג כרגיל, ומאידך גיסא רציתי לכבד את הבקשה שלה ולא לעשות שימוש במידע רגיש ואישי בניגוד לרצונה. מה עלי לעשות?

רק 13.7% מהפונים והפונות לקו הסיוע ב-2016 התלוננו במשטרה
ניר קידר
להמשך הפוסט

האם בסופרמרקט מותר להסתיר מהקופאית שטעתה בחשבון לטובתי?

כשאני בודק את בחשבונית (ואני נוהג להתעמק בה) לעתים הטעויות הן לרעתי ואני מעיר על כך, אך לעתים הן לטובתי ואז מתעורר סימן שאלה מוסרי גדול

אני מאותם אנשים טרחנים שנוהגים להתעמק בחשבונית הארוכה שמתקבלת בתום קנייה גדולה בסופרמרקט. אני עובר על הפריטים ובודק את המחירים. לעתים אני מוצא שהבטחה למחיר מבצע, שהיתה על המדף, לא התקיימה בקופה, ולעתים אני גם דורש (ומקבל) החזר.

אך תהיתי מה נכון לעשות במקרה ההפוך, בו אני מגלה ש"הרווחתי". למשל, השבוע גיליתי שחויבתי על תבנית ביצים אחת אף על פי שקניתי שתיים. למען הסר ספק - לא הסתרתי כלום, הכל היה על הסרט הנע והקופאית טעתה. האם עליי להודיע על כך לקופאית? הרי אין דרישה או חובה לבדוק את החשבון. זו טעות שלהם ואולי הם גם לוקחים אותה בחשבון. אני גם אומר לעצמי - הטעויות הולכות לשני הכיוונים, וגם אני לא תמיד דורש החזר על מה שמגיע לי. מה חובתי המוסרית?

אולי בסופר לוקחים בחשבון את הטעויות שלהם?
אייל טואג
להמשך הפוסט

כטבעונית, האם מוצדק לא לתת טיפ כשהוגש לי קפה עם חלב פרה?

אני תמיד מבקשת קפה עם חלב סויה, אבל לא פעם ולא פעמיים לוגמת ורק אז מגלה את הטעם של המוגלה. מה אם הייתי אלרגית לחלב ומה לגבי עוגמת הנפש שלי

כטבעונית, אני מקפידה להזמין את הקפה שלי עם חלב סויה, ואפילו טורחת להדגיש פעמיים "אבל חלב סויה, כן?", ליתר ביטחון. ועדיין, מדי פעם מגיעה אלי כוס קפה תמימה למראה עם טעם של מוגלה. לפעמים הקפה חזק מאוד ואני מספיקה לקחת כמה לגימות לפני שאני מגלה את הטעות.

מה נכון לעשות במצב הזה? כמובן שאני מסבה את תשומת הלב של המלצר או המלצרית ומקבלת קפה חדש, אבל האם טעות כזאת (ואחרי שימת הדגש על חלב הסויה והטבעונות) מצדיקה אי מתן טיפ? האם העסק צריך לפצות אותי בקפה חינם? ואם לא הייתי טבעונית, אלא סתם מישהי שאלרגית לחלב - האם אז אפשר היה לא לתת טיפ או לצפות שבית העסק יפצה את הלקוח על עוגמת הנפש?

"רישיון מוסרי" - מנגנון מוסרי נפוץ בקרב טבעונים
Richard Vogel/אי־פי
להמשך הפוסט

האם שווה להתנצל בפני האקסית גם אם זה יפגע בה?

שנתיים חלפו מאז שנפרדתי ואני עדיין מתקשה להשלים עם המציאות. שוחחתי עם זוגתי לשעבר והיא הבהירה ששום דבר טוב לא ייצא מאינטראקציה נוספת. גם אם היא מעדיפה לשכוח, אני רוצה להתנצל בפניה ולהרגיש טוב

אני כרגע במצב שמטריד את מנוחתי. נפרדתי מבת זוג לאחר חמש שנים, עברו כשנתיים מאז אבל עוד קשה לי להשלים עם הפרידה. לאחרונה הרגשתי שבכל השיח לאחר הפרידה לא התנצלתי על חלקי בה, רק ניסיתי לגשר כדי ששני הצדדים ירגישו טוב. רשמתי מכתב התנצלות שמכיר שפגעתי בה ושמתי אותו במגירה.

היא הבהירה לי שהיא מרגישה ששום טוב לא ייצא מאינטראקציה נוספת. אבל אני מרגיש צורך להגיד את המלים האלה, להתנצל בפניה כי בכל זאת אהבנו מאד. השאלה שלי היא אם הטוב שאני ארגיש מזה שווה את הסבל שאולי אגרום לה מהעלאה של דברים שהיא אולי מעדיפה לשכוח.

התנצלות
Getty Images IL
להמשך הפוסט

לאנפרנד או לא לאנפרנד, זו השאלה

לאחד מחבריי בפייסבוק דעות פוליטיות הנוגעות באופן עמוק את עמדותיי. האם מחיקתו לא תשמר את פייסבוק כבועה סטרילית ומנותקת מהמציאות? האם השקט הנפשי שלי חשוב יותר?

לאחרונה נתקלתי בפוסט הנוגד את דעותיי הפוליטיות והאנושיות בפייסבוק. מתוך סקרנות, נכנסתי לפרופיל המדובר, שם ראיתי פוסטים רבים הנוגעים לאותו נושא. לאחר רפרוף קל, החלטתי למחוק את אותו המשתמש המתריס מרשימת החברים שלי.

שאלתי היא: האם זה מוסרי למחוק חברי פייסבוק בגלל הבעת דעה פוליטית הנוגדת באופן עמוק את עמדותיי? האם זה לא משמר את פייסבוק כבועה סטרילית ומנותקת מהמציאות, וכך למעשה משמר את אותה מציאות? או שאולי השקט הנפשי שלי חשוב יותר, ויש לי זכות לבחור להימנע מצפייה בפוסטים גזעניים או פוגעניים?

הפגנה בירושלים נגד הגזענות של ארגון להב"ה
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

האם מותר לדתל"ש "להחליק פינות" בבישול כשר עבור בני משפחה?

כשבני משפחתי הדתיים באים להתארח אצלי, הם סומכים עלי שאבשל על פי הלכות הכשרות. אם אשתמש בסיר לא מוכשר למשל אין סיכוי שיידעו, אם למה לא בעצם?

אני דתל"ש ומטבע הדברים יש לי בני משפחה דתיים אותם אני נהנה לארח מפעם לפעם. מטבחי אינו כשר, אך בני המשפחה סומכים עלי שכאשר הם מגיעים אני מכין אוכל בכלים נפרדים או חד-פעמיים תוך שמירה על הלכות הכשרות.

שאלתי היא האם יש בעיה מוסרית "להחליק פינות" בשמירת הכשרות בעבורם (לדוגמה להשתמש בבישול בכלים לא כשרים). הרי בעיניי אין בכך שום משמעות וזה אף מרגיש מגוחך והזוי לטרוח להשתמש דווקא בסיר מסוים כשאף אחד לא רואה, ומבחינתם כל עוד הם לא יודעים אחרת מצפונם הדתי נקי, מבחינת אלוהים החטא ממילא עלי ו-no harm done (בהנחה שלא מחכה לי איזה גיהנום בסוף הדרך).

"מבחינת אלוהים, החטא ממילא על כתפי המבשל"
Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם לעקוף פקקים דרך השטחים הכבושים?

הנסיעה מהמרכז לאזור בית שאן התארכה עם השנים והפכה לחוויה מתישה וארוכה. ווייז מציע לנו לעבור בשטחים וכך לקצר זמנים וליהנות מכבישים די ריקים. אבל מה עם הנהיגה על אספלט שנוצק באדמה פלסטינית?

אני מתגורר באזור השרון הדרומי, קרוב לתל אביב, חילוני, שמאלני, מאמין שצריך לסיים את הכיבוש ויפה שעה אחת קודם. יש במשפחת אשתי קרובים שמתגוררים במושב באזור בית שאן (לא בשטחים). אנו נוסעים אליהם כמה פעמים בשנה ובדרך כלל הנסיעה הלוך נעשית בימי שישי או ערבי חג, בשעות הצהריים. ככל שנוקפות השנים, הנסיעה הולכת ונעשית קשה, הפקקים נעשים יותר ויותר ארוכים.

בסוף אוגוסט נאלצנו לנסוע לקרובים ביום חמישי אחר הצהריים. נסיעה של 120 קילומטר ארכה שעתיים וחצי, במהלכם שהינו בשלושה פקקים שונים ומתישים, ולא בגלל אירוע יוצא דופן (תאונה) אלא סתם כי ככה היה מצב התנועה. שבוע וחצי לאחר מכן, בערב ראש השנה, שוב נסענו והפעם החלטתי לשמוע לעצת ווייז ולנסוע בכבישי השטחים, דרך אריאל, צומת תפוח, ואחר כך בכבישים ליד שורה של התנחלויות עד לכביש הבקעה, וחזרה לשטח הריבוני של ישראל במחסום מחולה. הדרך ארכה פחות משעה וחצי ולא היו פקקים בכלל. נהפוך הוא, מרבית הדרך עברה בכבישים די ריקים והנהיגה לכשעצמה אפילו היתה די מהנה.

פקק תנועה סמוך למכון וינגייט. הנסיעה מתארכת לשעות
אבישג שאר-ישוב
להמשך הפוסט

אני מחלק מוסר

שאלת האנונימיות ליוותה מדור זה מרגע לידתו. מחד, התשובות צריכות לעמוד בפני עצמן. מאידך, האם מוסרי לייעץ בענייני מוסר בעילום שם? מוסר אינו עסק ברור וחד-משמעי אבל ודאי שאינו אובייקטיבי. אז החלטתי לצאת מהארון

מאת יוענה גונן

בספר "שנה של מחשבות מופלאות" מתארת ג'ואן דידיון את שנת האבל שלה בעקבות מותו הפתאומי של בן זוגה ב-2003. היא ניגשת ליגונה כמו שחבלן ניגש למטען: מפרקת את החומר הנפיץ הזה בעדינות, שכבה אחר שכבה, כדי לנטרלו. במסגרת ניסיונותיה ללמוד את האבל ולפענח את משמעותו, היא צוללת לביבליוגרפיה מקיפה בנושא: מחקרים של פסיכואנליטיקאים כמו זיגמונד פרויד ומלאני קליין, אזכורים של אבל בספרות מתומאס מאן ועד ו"ה אודן, ספרי רפואה וכמובן מדריכי עזרה עצמית.

מה הטעם בפילוסופיה בלי הקשר פוליטי וחברתי?
Getty Images IL
להמשך הפוסט

מסתבר שבמקום עבודתי חי הומלס, לדווח עליו?

מתחת לבניין בו אני עובד יש "זוּלה" ככל הנראה של נרקומן חסר בית. הוא אינו מפריע לאיש, אך מה עם חובותיי כלפי מקום העבודה?

אני עובד במוסד תרבות ציבורי גדול. השבוע גיליתי שישנו חלל נטוש מתחת לבניין, ושבחלל הזה ישנה "זוּלה" של (כנראה) חסר/ת בית נרקומנ/ית.

אשתי סבורה שעלי לדווח להנהלת המוסד, כחלק מחובת הנאמנות שלי למקום העבודה. לתפישתי, האדם אינו מהווה מטרד לאחרים, למעשה רק סקרנות כפייתית הובילה אותי לחלל הזה. נעילת החלל לא תפתור שום בעיה (כי אין בעיה), אבל מאידך תאמלל אדם שכנראה כבר בתחתית. את כל זה אני רואה על רקע ההזנחה הממשלתית את האוכלוסיות החלשות, לעומת ההשקעה הציבורית במוסד בו אני עובד.

איור של חסר בית הומלס
bowie15 / Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם קלאסיקה גזענית או מיזוגנית עוד ראויה להיקרא?

הרבה מן היצירות הספרותיות נכתבו בתקופות אחרות מימינו ושזורות בתפישות ארכאיות. אני קורא לאט ומעט ומתלבט מה האיזון הנכון שעלי לעשות? להימנע מקריאה או לקרוא ובכך לעבד מחדש את אותן תפישות

אינני אדם המרבה לקרוא ספרים וכל ספר שכבר התפניתי לקרוא בו, תמיד הקריאה היתה איטית ומתפרשת לאורך ימים רבים. על אף שכך, אני מפיק הנאה רבה מתחביב זה, גם תחת הידיעה שלא אקרא ספרים רבים בחיי. אך חידוד זה, שהבהיר לי כי עלי לשקול ברצינות אילו ספרים להתחיל בכלל לקרוא, עורר בי דילמה שלאו דווקא כרוכה באיכות הספרים ואולי היא לא שמורה רק לבעלי מוגבלות קריאתית. הרבה מן הקלאסיקות הספרותיות נכתבו בתקופות עם סדר חברתי אחר מימינו, שזורות לא פעם בתפישות ארכאיות ואפופות ביטויים של גזענות, הומופוביה ושוביניזם (קיים לעתים גם תיאור אכזרי ביחס לחיות, שלדאבוני מקובל בחלקו גם היום). לעתים נדמה שמדובר באמונותיו של הסופר עצמו, ולא רק ברקע התיאורי של העלילה.

הדילמה היא מה האיזון הנכון שיש לעשות? מחד מדובר לעתים ביצירות קאנוניות, שחשיבותן עולה על אי אלו ביטויים גזענים של רוח תקופה זו או אחרת. אולי בעצם ההימנעות מקריאה כזו יש משום התכחשות להיסטוריה עצמה? מאידך אני מאמין שהשיח, הציבורי או הפנימי, משפיע על האופן שבו אנחנו תופשים את המבנה החברתי בו אנו חיים, כשם שאני סבור שלשפה יש השפעה על אופן החשיבה שלנו. כל קריאה מחייבת התייחסות ביקורתית, אך עצם העיבוד החוזר של אותן תפישות, אולי יש בו מספיק כדי להשפיע לרעה. לא בטוח שאדם מן השורה, בטח הממעט לקרוא, מסוגל תמיד להשגיח בהשפעות האלה (כדוגמת הח"מ). השאלה היא: האם קלאסיקה גזענית או מיזוגנית עוד ראויה להיקרא?

אילוסטרציה צנזורה
Getty Images IL
להמשך הפוסט

מי ראוי להיכלל בין כותבי מאמר אקדמי (והאם זה תופס גם על הבוס)?

אנחנו רופאים שעוסקים גם במחקר. מנהל המחלקה דורש ששמו יופיע לצדנו בפרסומים. הוא כנראה רוצה פרופסורה ואולי גם מרגיש שהוא טורח על "מינהלות". קווים לדמותו של "הפלגיאט הממסדי"

אנו רופאים בבית חולים ציבורי שעוסקים גם במחקר קליני ומפרסמים את ממצאינו בכתבי עת מדעיים. מנהל מחלקתנו דורש כי שמו יופיע בין הכותבים של כל המאמרים שיוצאים מהמחלקה. כמה מילות רקע: את התואר דוקטור לרפואה מעניקה ההסתדרות הרפואית לרופא שעמד בקריטריונים קבועים מראש. את התואר פרופסור מעניקה ועדה באוניברסיטה, ואחד הקריטריונים הוא מספר מאמריו בכתבי עת מדעיים. הציבור הרחב תופש את התואר פרופסור כגבוה יותר מדוקטור, בעיקר ברפואה הפרטית, שם מטופלים רבים יעדיפו לקבל חוות דעת שנייה ולהינתח על ידי פרופסור.

לפי הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, הוספת שם מחבר אינה מתנה או כיבוד. כדי להיחשב מחבר צריך לעשות את עבודת החקר ולקחת עליה אחריות. נראה שדרישתו של המנהל נובעת מרצונו לקבל פרופסורה, וגם מההרגשה שהוא טורח לטובת הרופאים – בפינוי זמן למחקר למתמחים, במלחמות מול ההנהלה על ציוד ומעבדות ועוד. חשוב לציין שלמנהל מחלקה בבית חולים ציבורי יש מעמד של "דיקטטור". התנאים ואופי העבודה נקבעים במידה רבה לפי החלטתו, כך שיש בדרישתו מעין איום, גם אם לא מפורש, וניצול של מעמדו וכוחו.

"בעוד שלגניבת רעיונות או ציטוטים מתייחסים בחומרה, הוספת שמות מחברים מתקבלת בשוויון נפש"
Getty Images/iStockphoto
להמשך הפוסט

האם השאיפה להעדפה מתקנת לנשים בכלל נכונה מיסודה?

החברה שבה אני עובדת מגוונת מאוד מבחינה אתנית אבל בתחום המגדרי, אם חותכים החוצה את המנהלה, יש לנו בממוצע רק 17% נשים. אני דוחפת לחפש יותר מועמדות ועדיין תוהה אם זה שיקול

אני עובדת בתפקיד בכיר בחברת טכנולוגיה צומחת. אנחנו מגייסים אנשים בקצב והתפקיד שלי מאפשר לי להשפיע רבות על מדיניות והחלטות הגיוס, במיוחד בקבוצה שלי אבל במידת מה גם בקבוצות האחרות.

החברה שלנו מגוונת מאוד מבחינה אתנית, אנחנו פחות מ-200 איש שמגיעים מיותר מ-60 מדינות. אין לחשוד בחברה בחוסר סובלנות או בחוסר פתיחות. עם זאת, בתחום המגדרי הגיוון שלנו נמוך משמעותית. אם חותכים החוצה את המנהלה, בצוותים הטכניים יש לנו בממוצע 17% נשים. אני דוחפת את המגייסת שלנו לחפש יותר מועמדות במטרה להביא לגיוון מגדרי גדול יותר.

משרדי סוכנות הידיעות אי-פי בסיאטל, 5 במארס 1942
ASSOCIATED PRESS
להמשך הפוסט

קיבלתי מאדם שהמתין איתי את המספר שלו בתור - לגיטימי שאתקדם?

זוגתי ואני הגענו לאסוף חבילה וגילינו תור של עשרות אנשים ומערכת פתקים עם מספרים. בשלב מסוים האדם שלצידנו פרש והעביר לנו את פתקו. האפשרות לעקוף יותר מ-30 איש עוררה בינינו ויכוח

זוגתי ואני נסענו לא מזמן לאילת לחופשה, והזמנתי מבעוד מועד שואב אבק רובוטי מאחת החנויות בעיר. כשהגענו לאסוף את החבילה גילינו תור של עשרות אנשים ומערכת פתקים עם מספרים כמו בקופת חולים. הפתק שלנו הראה 283, בעוד שעל המסך ריצדו הספרות 211. התיישבנו מתוסכלים, ולאחר כמה דקות אדם שישב לצידנו פנה אלינו ואמר "אין לי זמן לזה" (היה יום שישי בצהריים), ונתן לנו את הפתק שלו עם המספר 251. בן רגע התקדמנו יותר מ-30 מקומות בתור, תוך שאנו עוקפים המון אנשים שהגיעו לפנינו.

הדבר עורר דיון מוסרי בין זוגתי לביני. היא טענה שאין בעיה לקחת את הפתק כי מדובר בהחלפה "ראש בראש" ומבחינת האנשים האחרים אין שום הבדל. אני טענתי שכל פתק הוא אישי, וברגע שאדם החליט לוותר על התור שלו הפתק צריך להיזרק וכולם צריכים להתקדם תור אחד קדימה. מה היה עלינו לעשות?

"בתוך קיומנו העלוב, פה ושם צונח לחיקנו רגע של חסד מתוק"
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

חבר מתנחל עובר לבית שבנייתו נעצרה בבג"ץ. לסייע עם הארגזים?

בננו החייל קרוע בין תחושת מחויבות לחבר טוב שמתגורר בהתנחלות עלי לבין מחויבות לערכים שבהם הוא מאמין. קיימנו על כך דיון מוסרי נוקב במשפחה ונשמח לחוות דעת נוספת

שלומות למדור הכי חביב עלינו. את סוף השבוע האחרון בילינו בדיונים ממושכים בשאלה כבדת משקל שהעלה בננו. כחייל, הוא משרת במחיצת חבר'ה שנמצאים על כל מנעד הקשת הפוליטית. חבר טוב שלו מתגורר בהתנחלות עלי ובימים אלה, כפי שמקובל בחוגים מתנחליים, החבר עסוק בהעברת משפחתו למבנה שבנייתו נעצרה בהוראת בג"ץ.

בננו קרוע בין תחושת המחויבות החברית לבין המחויבות לערכים שבהם הוא מאמין. "חבר המושבעים" התנדנד הלוך ושוב בין האפשרויות, מאחר שבנוסף לכל הערכים החשובים האחרים גם החברות היא ערך עליון. סיכמנו שהכי פשוט להציע לחבר עזרה לעבור דירה בחזרה אל תוך הקו הירוק...

מבט מהאוויר על עלי. יותר מ-3,000 תושבים על אלפי דונמים
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

מה לעשות עם ההנאה והסלידה שלי מאריאל זילבר?

יצירותיו המוקדמות של זילבר קולעות לטעם שלי, אבל אינני יכול להתעלם מהדעות הפוליטיות הנוראיות בעיני שבהן הוא מחזיק כיום. אצל זילבר, מסתבר, קשה עוד יותר להפריד בין יוצר ליצירה

אני חובב מוזיקה, בדגש על מוזיקה קצבית ושמחה, לרוב שחורה (funk). בעברית המְצאי די מוגבל, אבל אי אפשר להתעלם מעבודתו (בעיקר המוקדמת) של אריאל זילבר, שלאחרונה בזכות ספוטיפיי אני צולל בהנאה רבה לתוך יצירותיו הנהדרות. אבל להנאה שאני שואב מהמוזיקה, מתלווה הרגשה לא נעימה שנובעת מהדעות הפוליטיות הנוראיות (בעיני) שהזמר מחזיק בהן.

האם זה מוסרי להאזין לשירים שיצר אדם עם דעות כאלה? אפשר לטעון שצריך להפריד בין היוצר ליצירה כל עוד מדובר בדעות ולא במעשים. אך כשהדעות הופכות לשירים (למשל השיר "כהנא צדק") שיוצרים אווירה ציבורית שבעיני היא בלתי מוסרית לחלוטין, האם עדיין מוסרי להאזין ליצירתו המוקדמת?

אריאל זילבר בביקור בביתו של אלאור אזריה, אשתקד
אילן אסייג
להמשך הפוסט

אבי מירר את חיי בילדותי, כיום לא בא לי לטפל בו. מוצדק?

אני יודעת שיש חובה מוסרית כלפי הורה חולה, אבל אבי הוא לא איש נעים במיוחד והטיפול בו מתיש וכולל המון התעסקויות. וגם: ספק אם הוא בכלל אבא שלי, האם זה משנה משהו?

סיימתי את התואר לא מזמן והתחלתי משרה חדשה בתחום מאוד תובעני. לקראת סיום התואר אבא שלי חלה ונדרש לטיפול רפואי, השגחה וחברה כי הוא די בודד. אני יודעת שיש חובה מוסרית כלפי הורה חולה, אם אני זוכרת נכון מאיזה קורס שלקחתי אז קוראים לזה ציווי דאונטולוגי. אבל הטיפול בו הוא מאוד מתיש וכולל המון התעסקויות קטנות ולבלות איתו הרבה זמן, והוא לא בן אדם נעים במיוחד. אני מרגישה שמאוד לא בא לי לעשות את הדברים האלה ומנסה להתחמק מהם כל הזמן.

חשוב לי לומר שני דברים: הוא היה הורה נורא כשגדלתי ומירר לי ולשאר המשפחה את החיים בריבים בלתי פוסקים ויחס מבזה. בשנים האחרונות התפייסנו אבל עדיין חשוב להדגיש שהוא לא היה הורה מתפקד במיוחד והשאיר לי נזקים שאני עדיין סוחבת. חוץ מזה, ממידע שקיבלתי יכול להיות שהוא בכלל לא האב הביולוגי שלי.

זקן בכסא גלגלים
Dreamstime.com
להמשך הפוסט

מה לעשות כשאחותי מעשנת ליד התינוקת הרכה שלה?

אני מרגישה שאני נוהגת בצביעות כשאני עוברת בשתיקה על התנהגות שאני טוענת שמפריעה לי. איך מאזנים בין יחסים נורמטיביים ובין קרב אבוד, מבלי לריב כל הזמן או להרגיש ותרנית וחלושה?

אני מתנגדת נחרצת לעישון, בעיקר בשל הנזק המשני הנגרם לסובבים, ומטבעי אני מהאנשים המכונים "דעתנים" או סתם עקשנים. אחותי המבוגרת ממני בכעשור ילדה לא מזמן, ואני מתקשה מאוד לראות אותה מעשנת ליד התינוקת, כפי שעישנה במהלך ההיריון. היא אמנם מגיבה בהתנצלות כל אימת שמישהו מאיתנו במשפחה נוזף בה, אולם נראה שהכל מהשפה ולחוץ. היא מדברת שנים רבות על רצונה להפסיק לעשן, אבל ניסיונות רבים שנעשו לדחוף אותה לכיוון פעולה מעשית לא צלחו. באופן כללי היא מתקשה ליזום שינויים בחייה, ולכן אין לי תקווה רבה שהיא תשנה את דרכיה בעצמה.

מובן לי ששמורה לי זכות מוגבלת להתערב בחייה או באופן גידול ילדיה, לא בעניין הזה אני מתלבטת. מטבע הדברים אני מעוניינת לשמור על יחסים תקינים איתה ועם המשפחה, ולכן אינני פותחת את הנושא מחדש בכל פעם, אבל אני מרגישה מידת מה של צביעות כאשר אני עוברת בשתיקה על התנהגות שאני טוענת שכה מפריעה לי (והיא אכן חורה לי מאוד, לא רק ברמה המתנשאת של "טובת הילד" אלא גם כי לא מתחשק לי לספוג ענני עשן שש פעמים ביום). שאלתי היא, כיצד לאזן בין יחסים נורמטיביים ובין קרב אבוד, מבלי לייצר ויכוח נצחי או לחוש עצמי כחסרת עמוד שדרה?

"להבחין בין מקרים שבהם דרושה התערבות ממשית ובין מקרים שבהם מישהו מזיק לעצמו או סתם עושה משהו שאינו לרוחנו"
Robert Dodge / Alamy Stock Photo
להמשך הפוסט

קיבלתי שירות רע מעסק קטן, לכתוב ביקורת רעה ולפגוע בפרנסה?

לאחרונה עברתי שתי חוויות צרכניות מפוקפקות: האחת ב-Airbnb והשנייה במשלוח ממסעדה. האם להשאיר ביקורת שלילית כדי להגן על לקוחות אחרים, או לוותר כדי לא לפגוע בעסק קטן?

שאלה בעקבות שני מקרים שקרו לי לאחרונה. בראשון, הייתי בחדר בדירת Airbnb באמסטרדם. הבעלים היה בחור מאוד נחמד מדרום איטליה שאמר לי שהמצב הכלכלי שם קשה מאוד (מאפיה, שחיתות, באמת זוועה) והדירה עוזרת לו ולאחיו להתפרנס. הדירה היתה די על הפנים: הזרם במקלחת חלש בקטע לא נורמלי, מזרן שלא הייתי נותן לכלב לישון עליו, השירותים היו בקומה נפרדת ואפילו מפתח משלי לא היה כי הדייר הקודם איבד. באמת חוויית Airbnb רעה, ששילמתי עליה 180 דולר ללילה. אם אני משאיר ביקורת רעה (לא השארתי) אני פוגע לו בפרנסה. אם לא, אני נותן לתיירים הבאים להמשיך להידפק. מה המדור המוסרי בעולם היה עושה?

מקרה שני דומה מאוד: הזמנתי אוכל מעסק קטן כלשהו, היה על הפנים ובנוסף שלחו מנה בשרית כשביקשתי צמחונית. להשאיר ביקורת? החיים של עסקים קטנים קשים מספיק, וכל אחד שנכנס לזה מסכן ברוב המקרים את כל מה שיש לו. על רשת לא הייתי מתלבט, אבל על עסק קטן מאוד כואב לי בלב. מצד שני, איפשהו עובר הגבול שגם עסקים קטנים לא צריכים לחצות.

""העולם ה'שיתופי' כביכול הוא גם אלים יותר בפלישה שלו לחיי הפרט"
להמשך הפוסט

אני שוקל להרדים את כלבי הזקן, האם אני אדם רע?

מצבו הקוגניטיבי של כלבי הידרדר בשנים האחרונות, אך מבחינה גופנית הוא בריא כמו שור. איני אוהב אותו כבעבר והדבר היחיד שעומד לנגד עיני כרגע הוא איכות החיים שלי והמסר שאעביר לילדי

יש לנו כלב בן 16. בשנים האחרונות הידרדר מצבו והוא בקושי שומע או רואה. הוא לא מסוגל לעלות או לרדת במדרגות או לצאת לטיול ועושה את הצרכים בבית. הוא כנראה סובל מדיכאון ומדמנציה (נתקע בדברים, עומד שעות מול הקיר, נכנס למקומות ולא מצליח לצאת מהם), אבל מבחינה גופנית הוא בריא כמו שור וכנראה יקבור את כולנו.

כמו הרבה זוגות צעירים אימצנו אותו כשהיינו נטולי ילדים, ובמהלך השנים ועם כל ילד חדש במשפחה הוא איבד ממעמדו ומחיבתנו עד לשלב שהיה בחזקת הדייר הרגזן והלא ממש רצוי. יותר מעשור חיינו עם נטל הטיפול בבעל חיים שאנחנו לא ממש אוהבים, אבל השנים האחרונות הפכו לסבל אמיתי עבורנו. אנשים שהתייעצנו איתם אמרו שהגיע הזמן להרדים אותו. יש כאלה שמתייחסים לסבל שלנו ומתעלמים לחלוטין מלקיחת החיים של מישהו אחר, ויש כאלה שדווקא מדברים על העובדה שלכלבים יש פריבילגיה של המתת חסד במקרים בהם איכות חייהם ירודה. 

ברק אובמה מלטף את כלבו בו בעת טיסה להוואי, דצמבר 2011
Pete Souza / The White House
להמשך הפוסט

האם מותר לקחת "הארץ" מדלת ביתו של שכן הנמצא באשפוז?

כבר יותר מחודש שנערמים עיתונים על מפתן דלתו של שכן הנמצא בבית חולים. איש לא בא לאסוף אותם למרות שהמשפחה מסרה שיבוא. אני, בינתיים, לא עמדתי בפיתוי פעמיים (כולל ביום שישי)

בבניין שלי גר שכן שנודע לי שנמצא באשפוז כבר יותר מחודש. אותו שכן מנוי לעיתון "הארץ" ומקבל את עיתונכם מדי יום ביומו כמו גם בסופי שבוע. ליד מפתן דלתו נוצרה ערימה גדולה ונכבדה של עיתונים שלא נקראו. בתחילה הרשיתי לעצמי לקחת עיתון יומי פעם אחת. אחר כך התפתיתי ולקחתי בהזדמנות את העיתון של שישי. לאחר שהמצפון הציק לי שאלתי את אחת השכנות אם היא מכירה את המשפחה של אותו שכן. היא אמרה שדיברה עם המשפחה לגבי העיתונים ותשובתם היתה שיגיעו לקחת אותם, אך בינתיים הערימה ממשיכה להצטבר.

שאלתי היא כמובן עד כמה לא מוסרי המעשה שאני עושה, בהנחה שאיש לא קורא את העיתונים ובעיתונים של אתמול עוטפים את הדגים של היום (אפילו אם זה "הארץ"). אוסיף ואומר שאני מנוי לעיתון בדיגיטל, אבל כבד לי בכיס להיות מנוי גם לפרינט ואין כמו הארד קופי של העיתון בסופי שבוע.

גיליון "הארץ" בבוקר הקמת מדינת ישראל
רפרדוקציה חיים טר
להמשך הפוסט

האם לתת נדבות לקבצנים שנראים מסוממים?

פעמים רבות ניגשים אלי אנשים ברחוב בשלל תואנות ומבקשים נדבה. לפעמים אני שולף מטבע ונותן ולפעמים נמנע, אבל תמיד אני נשאר עם הדילמה האם עשיתי נכון

פעמים רבות אני הולך ברחוב, בעיקר במרכז העיר, וקבצנים רבים ניגשים בשלל תואנות ומבקשים נדבה. "אני חייב להגיע לבאר שבע", "לא אכלתי כבר שבוע", "לא שילמתי שכר דירה והולכים לזרוק אותי ואת ילדיי לרחוב". האם עלי להיענות לקריאות אלו, לשלוף את הארנק ולתת כמה מטבעות? יש מחבריי שלעולם לא נותנים ולו שקל אחד. "הם יקנו עם זה סמים", "המדינה צריכה לדאוג להם" ועוד שלל תירוצים. לפעמים אני שולף מטבע ונותן ולפעמים נמנע, אבל תמיד אני נשאר עם הדילמה האם עשיתי נכון.

אשמח להתייחסות,

חסר בית ברחוב אלנבי בתל אביב. קיבוץ נדבות מגיע בשלב מתקדם יחסית של החיים ברחוב
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

חרדים שמפגינים נגד גיוס תקעו אותי בפקקים, מותר להחזיר להם?

אני חרדי ועד היום נהגתי לעשן ברחוב ולא במרפסת כדי להתחשב בשכניי. אלא ששכניי נמנים על הפלג של הרב אוירבך ובחודש האחרון איחרתי בגללם לעבודתי ונגרמו לי נזקים. אולי די עם ההתחשבות?

תחילה אציין כי אני חרדי המקפיד על קריאת המדור שלך ביראת כבוד, וזאת כי אמרו חכמינו "חוכמה בגויים? תאמין", ולפי רבותיי ב"גויים" נכלל גם עיתון "הארץ". הדילמה המוסרית שלי נוגעת למגזר החרדי וסביר להניח שהעורכים לא ימצאו בה עניין, אבל אשמח לתשובה.

כמו חרדים רבים אני נמנה על זרם המעשנים, בתקווה שיום אחד אפסיק, אבל עד אז אני ממשיך בכך. עד היום, במצבי לחץ נהגתי לצאת מביתי, לרדת שלוש קומות אל הרחוב ולעשן בשטח הפתוח ולא במרפסת ביתי, מאחר שסמוך אליה נמצאים חלונות שכניי החרדים (שמשתייכים במוצהר לפלג הירושלמי ונוטלים חלק בהפגנותיו). אלא שבחודש האחרון איחרתי לא פעם למקום העבודה שלי בעקבות הפגנות הפלג, כאשר בחלק מהמקרים אף נרשם לי נזק כספי של מאות שקלים ביום, וזאת מלבד התסכול והצער הרב מעמידה של שעות בפקקים. שאלתי היא כזאת: האם מבחינה מוסרית אני יכול להתחיל לעשן במרפסת ולא להתחשב בשכניי, כפי שהם אינם מתחשבים בי?

אנשי הפלג הירושלמי מפגינים וחוסמים כבישים במחאה על מעצר תלמיד ישיבה, מארס 2018
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

האם לאתרג אישיות ציבורית מחליאה רק בגלל שאני מחבבת את אשתו?

אי אפשר לעבור בשתיקה על אופן התנהלותו של הדמות הציבורית והפיד שלי כמרקחה סביב העניין. מה עלי לעשות? לגנות אותו ועל הדרך לגרום מבוכה לאשתו או "לזרום" ולא לפגוע?

דמות ציבורית התנהלה באופן מחליא, כזה שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה. הפיד כמרקחה, באינבוקס חברים מבקשים לחתום על עצומה להשעייתו וטוקבקיסטים מתלהמים סוגדים לו בתגובות. אלו בדיוק הנושאים שאני בדרך כלל כותבת עליהם בפייסבוק, ואם אדם אחר במעמדו היה אומר דברים דומים כנראה שהייתי מעלה עשרה פוסטים בתוך כמה שעות. רק שהאיש הזה נשוי למישהי שאני מאוד מחבבת, ואני לא רוצה לפגוע בה או לגרום לה מבוכה.

אבל הרי גם אלכס גלעדי היה בן זוג של נשים שאחרים בטח חיבבו, ותשעת ילדיו של אריה דרעי, להם אין רגשות? מה מוסרי פחות: לפגוע או לאתרג?

"התשובה תלויה במידת הקרבה שלך לבת זוגו של אותו איש ציבור"
Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם לגלות לחברה שבן זוגה ביסקסואל ושכבתי איתו?

ידידה שלי התחילה לצאת עם מישהו שאני (גבר) שכבתי איתו בעבר. כשהיא הראתה לי את התמונה שלו, מיד מצאתי את עצמי בדילמה: להוציא מהארון או לסכן את מערכת היחסים עם הידידה?

לאחרונה ידידה שלי התחילה לצאת עם מישהו שאני (גבר) שכבתי איתו באופן לא מחייב מספר פעמים לאורך השנים האחרונות, תוך ידיעה שהוא בארון ובלי שזה מפריע לי לאור אופי הקשר בינינו. מיד כשסיפרה לי על כך והראתה לי תמונה שלו מצאתי את עצמי בדילמה: מצד אחד הרצון לשמור על הפרטיות שלו בתור הומו/בי בארון, מצד שני הדאגה שגילוי עובדה זו על ידה יפגע בחברות הטובה בינינו, לאור העובדה שלא סיפרתי לה מידע משמעותי שידעתי על האדם שהיא יוצאת איתו. וכאן המחלק נכנס לתמונה - מה הדבר הנכון לעשות במצב זה: לסכן את מערכת היחסים או להוציא מישהו מהארון?

עמיחי

מצעד גאווה בניו יורק, ביוני. עצם קיומו של "ארון" נובע מההנחה שכל אדם הוא הטרוסקסואל אלא אם הוכח אחרת
Andres Kudacki/אי־פי
להמשך הפוסט

אחותי לא מחסנת את ילדיה, איך מונעים את הפיצוץ בתוך המשפחה?

התפרצות החצבת הובילה גם להתפרצות קושיות על אתיקת חיסונים בתיבת הדואר של המדור. במוקד: מבוכות שמתעוררות סביב העובדה שאחד מבני המשפחה נוהג ברשלנות ואגואיזם

בת זוגי ואני מצפים לילד בחודשים הקרובים, ובין כל ההתרגשויות והחששות עלה גם עניין החיסונים. למען הסר ספק - אנחנו רואים בחיסונים דבר חיוני ומובן מאליו, ונחסן את ילדינו במועד ולפי ההמלצות. לצערי אחותי האהובה פחות "מאמינה" ברפואה המודרנית, ובחרה שלא לחסן את ילדיה. אני דוד גאה ואוהב את ילדיה אהבה גדולה, אך אני בכנות חושש לבריאותו של בני ושוקל להציב בפניה אולטימטום: או שאת מחסנת את ילדייך בשבועות הקרובים או שהם לא מתקרבים לתינוק, לפחות בשנה הראשונה לחייו.

הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להרחיק בין האחיינים שלי לבין בני, או ביני לבין אחותי, אבל מדובר בבריאות של הבן הבכור שלי. מה לעשות? להציב אולטימטום ולעמוד בו? איך אומרים דבר כזה לאחותך? או שמא לסמוך על מערכת החיסון של זוגתי ולתת לטבע לעשות את שלו?

חיסון נגד חצבת בירושלים, השנה. חסינות העדר נפרצה
דניאל בר און / ג'ינ
להמשך הפוסט

בגלל השם שלי, נוטים לחשוב שאני אשה. האם כדאי לתקן?

מצד אחד, מה זה משנה, אז מישהו התבלבל. מצד שני, ברגע שקובּעת בתור מגדר אחד, קשה להסביר שאתה בעצם שייך לאחר. האם אני גבר שוביניסט מטונף?

יש לי שם שעשוי להתפרש כאילו הוא של שני המינים. מהז'אנר של נועם, טל... ואני זכר סטרייט סיסג'נדר מהזן הפריווילגי ביותר. השאלה שלי היא כזו: לפעמים כשאני מתכתב במסגרת עבודתי פונים אלי בלשון נקבה. אינטראקציה זו משאירה אותי תמיד תוהה: האם לתקן ולהעמיד את הכותב/ת על טעותו/ה?

מצד אחד, מה זה משנה. כולנו בני אדם ויהודים (ויש אפילו כאלה שאינם יהודים), אז התבלבל במגדר, נו אז. מצד שני, אני חושב שזה משפיע על כל אופי ההתכתבות ומעיד על ההקשר של השיחה. מצד שלישי, אז ישפיע! אז מה! יהיה הרבה יותר גס רוח לכתוב "אתה יודע, אני בעצם בחור".

טוטסי
להמשך הפוסט

שיחות הטלפון עם ההורים מלחיצות אותי - מותר לסנן?

מצבי הרוח שלי מושפעים מאוד משיחות הטלפון עם ההורים, ואלה הופכות משנה לשנה למתישות יותר ומעוררות בי חרדות. אני עונה פחות כדי לשמור על שפיות ומתמלא רגשות אשם

אני בחור בן 28, מסיים את הלימודים ומתחיל לעבוד במקצוע אותו למדתי. מזה כמעט עשור שאינני גר עם ההורים, ואני בקשר טוב איתם ומגיע לראותם אחת לשלושה שבועות. אמי ואני מדברים כמעט מדי יום. עם זאת, משנה לשנה השיחות איתה מעוררות בי תסכול וחרדות. לאחרונה היא מעירה לי כי אני לא עונה לה במתכוון, ואני מרגיש על כך רגשות אשם, אם כי רוב השיחות איתה מתסכלות, לחוצות ומתישות.

בעבר היינו מדברים כל יום, אך בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספים, והגעתי למצב שאני נלחץ משיחת טלפון או שיזעיקו אותי להגיע. אני מאוד מעורב פיזית ונפשית ועוזר, אבל מצבי הרוח שלי מושפעים מאוד משיחות הטלפון מההורים. כך נוצר מצב ששיחות טלפון מהמשפחה ובעיקר מאמא שלי (אבא קלאסי שלא מתקשר) יכולות להרוס לי את היום בגלל הכאב על קרובי משפחה שסובלים. אז אני עונה פחות, כדי לשמור על שפיות, ומתמלא רגשות אשם. מה עליי לעשות?

מתוך סיינפלד. בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספים
צילום מסך
להמשך הפוסט

אשתי הוטרדה על ידי קולגה לעבודה. האם לעדכן את אשתו?

בחתונה של העבודה סיפר האיש לאשתי כמה היא מושכת והמשיך להציק לה למרות התנגדותה. האם זה מוסרי לספר על כך לאשתו?

אשתי היתה בחתונה של העבודה בלעדיי. באירוע, אחד העובדים שהיא פחות מכירה החל להטריד אותה ולהגיד לה כמה שהיא מושכת וכמה לא טוב לו עם אשתו. היא אמרה לו שהיא נשואה, והוא המשיך להציק לה כל הערב...

אני ממש התעצבנתי כששמעתי זאת ורציתי להתקשר לאשתו ולספר לה על אותו אירוע. הרגשתי שהיא תטפל בו בדרך הטובה ביותר, וגם שזכותה לדעת איך מתנהג בעלה מאחורי גבה. אשתי הורידה אותי בטענה שיש להם שלושה ילדים ויכול להיות שאשתו מעדיפה לא לדעת. האם לדעתך מוסרי לספר לאשתו? האם זה הדבר הכי מוסרי לעשות?

מתוך "המשרד". "הוא ניסה לפגוע בזוגיות שלך דרך אשתך, וכעת אתה תנסה לפגוע בזוגיות שלו דרך אשתו"
צילום מסך
להמשך הפוסט

חברת נפש לא סיפרה לי שהתחתנה, הגיוני שהרחקתי אותה מחיי?

חברתי הטובה עוד מימי התיכון חיה בחו"ל והתחתנה שם באירוע קטן. אנפרנדתי אותה כי נפגעתי מאוד שלא הודיעה לי. מאז היא שולחת לי הודעות ומנסה להתקרב אבל אינני רוצה לשתף פעולה

יש לי חברה שהיא ממש חברת נפש. אחת החברות הטובות ביותר והקרובות ביותר שלי מאז ימי התיכון. למרות שאנו גרות בשתי מדינות שונות הקשר נשמר ואני רואה בה אדם מיוחד מאוד שחשוב לי. בין היתר, ציפיתי מאוד ליום בו היא תתחתן ואפילו חסכתי כסף למתנה גדולה במיוחד ולאפשרות שאטוס לחתונה.

לפני חודש היא העלתה תמונה לפייסבוק מהחתונה שלה. בלי לספר לי, לא לפני החתונה ולא אחריה, שהיא בכלל מתחתנת. אציין שהיה מדובר ככל הנראה בחתונה קטנה מאוד, ולפי התמונה היא אולי נערכה בבית העירייה או בכנסיה, עם קומץ מוזמנים. אבל עדיין, שמעתי עליה מפייסבוק יחד עם כל שאר חבריה שם. כשהתקשרתי לאחל לה מזל טוב (היו כמה רגעים שבהם שמחתי מאוד עבורה ועוד לא עיכלתי את מה שקרה) היא כתבה לי שהיא בעבודה ושנדבר בערב כבר. נפגעתי והייתי בשוק למשך כמה שעות, ואז החלטתי שאני לא מעוניינת להיות מעודכנת באופן כזה, מרוחק ודיגיטלי, ועשיתי לה אנפרנד. לא אמרתי לה דבר עד עכשיו כי לא רציתי לפגוע בשמחתה.

ג'וליה רוברטס וקמרון דיאז ב"החתונה של החבר שלי"
סוני
להמשך הפוסט

עד כמה מותר לשקר על מצבי הזוגי לחברים ובני משפחה?

בבית המסורתי שממנו אני באה יש לחץ ישיר ועקיף להיות בזוגיות או לפחות "בהתעסקות" בלתי פוסקת סביב העניין. אני מאוד אוהבת את החיים שלי בלי קשר אך מעמידה פנים מול קרוביי

הסוגייה שמטרידה אותי היא עד כמה מותר לי לשקר לחברים ובני משפחה. אני סטודנטית בת 26, ומגיל 22 לא הייתי במערכת יחסים ארוכה. היו לי דייטים ומפגשים פה ושם אבל לא מעבר. הבעיה שלי היא שאני באה ממשפחה מסורתית וחיה בחברה הישראלית, שכידוע לכולנו היא שמרנית מאוד. אני מרגישה שיש עליי לחץ ישיר ועקיף להיות בזוגיות או לפחות "בהתעסקות" בלתי פוסקת סביב זוגיות, מה שגורם לי לעתים פשוט לשקר, להגיד שאני יוצאת עם מישהו כשאני לא, שאני בקשר עם מישהו שהוא ידיד בלבד וכדומה. מספר פעמים השקר כמעט ונחשף אבל הצלחתי להיחלץ מזה בכל פעם, ואני חושבת שרוב בני משפחתי וחבריי חיים תחת הרושם שחיי הזוגיים מסעירים הרבה יותר ממה שהם.

אני מאוד אוהבת את החיים שלי בלי קשר. אני נהנית בלימודים, בעבודה, יש לי מעגל חברתי תומך (אולי גם הרצון שאהיה בזוגיות הוא מתוך דאגה כנה), אני מתאמנת ומבלה בקביעות ומצבי הכלכלי טוב. מותר לי להמשיך ולהעמיד פנים כדי להוריד את כל הלחוצים מהגב שלי, או שמא עליי להתמודד ישירות עם הריקושטים של האמת העלובה במערומיה?

פסטיבל המסיכות בוונציה. הרוב חושבים שאני חיה חיים יותר מסעירים ממה שהם
רויטרס
להמשך הפוסט

הקבלן מעסיק "רק פועלים יהודים" - לתת לו את העבודה?

מצד אחד, אני רוצה לשפץ את הבית עם קבלן אמין ולא יקרן. מצד שני, אני לא רוצה לתת יד לבן אדם שלא מעסיק "לא יהודים". האם בעצם העסקת קבלן כזה אני מעודדת גזענות והפרדה?

אנחנו עושים שיפוץ קטן בבית והבאנו קבלנים לקבל הצעת מחיר. שני קבלנים שונים אמרו לנו, כחלק ממידע על האמינות והאחריות המקצועית שלהם, את המשפט "אני מעסיק רק פועלים יהודים". זה כל כך זעזע אותי בפעם הראשונה וזעזע עוד יותר בפעם השנייה, כשהבנתי שזה סטנדרט.

מצד אחד, אנחנו רוצים לשפץ את הבית עם קבלן אמין ולא יקרן. מצד שני, אני לא רוצה לתת יד לבן אדם שלא מעסיק "לא יהודים". אבל הרי אי אפשר לחפש קבלן ולוודא שהוא אכן מעסיק רק לפי כישורים ולא לפי מוצא ההורים. האם בעצם העסקת קבלן כזה אני מעודדת גזענות והפרדה? מה אפשר לעשות בסיטואציה?

פועלי בניין מוסלמים באתר בנייה בישראל
אייל טואג
להמשך הפוסט

האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים?

קשה לי להבין כיצד עמיתיי הדתיים לעבודה, שהם אנשים חכמים ומשכילים, פועלים לפי היגיון בריא בכל החלטה חוץ מבנושא של אמונה. הצלחתי לשכנע אחד מהם שאין אלוהים ואני לא בטוח שחייו יותר טובים כעת

האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים? ואם זה לא מוסרי, אז מה בנוגע לאדם שמאמין שכדור הארץ הוא שטוח והירח הוא הולוגרמה? האם יש הבדל בין שתי האמונות, שהופך את השכנוע באי-קיומה של אחת ללא מוסרי ובמקרה השני לבסדר?

אני אתאיסט. ככזה, קשה לי להבין כיצד עמיתיי הדתיים לעבודה, שהם אנשים חכמים ומשכילים, פועלים לפי היגיון בריא בכל החלטה חוץ מבנושא של אמונה. בנושא האמונה באל הם החליטו לנעול את ההיגיון בארון ולא להשתמש בו. פעמים רבות יוצא לי לדבר איתם על זה, ורציתי לשאול את דעתך: האם יש בניסיון שכנוע כזה משהו לא מוסרי?

תפילה למען הגשם בכותל המערבי, אשתקד
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

האם להמשיך לספק לחברה ריטלין שלא במרשם?

לאחר תחנונים והצקות בלתי פוסקות, נתתי לה כמה מהכדורים שברשותי, ומאז היא משגעת אותי שאדאג לה לעוד כמה כדורים. אני מרגישה מנוצלת, אבל אולי אני צדקנית וקמצנית?

אני בת 30. בהיותי סובלת מהפרעת ADD קלה, ברשותי מרשם לריטלין. בגלל שבאופן אישי איני אוהבת שימוש בכדורים, ודי סולדת מריטלין באופן כללי, אני משתמשת בתרופה לעתים רחוקות. בעייתי נוגעת לחברה המבקשת ממני באופן קבוע לספק לה ריטלין, כי הכדור עוזר לה להתרכז בלימודי הדוקטורט האינטנסיביים. העדפתי להימנע מכך, בעיקר כי לא רציתי לקחת על עצמי את האחריות של מתן תרופות חזקות ללא מרשם, וגם כי לא התאים לי להפוך ל"דילרית" של אותה חברה. לאחר תחנונים והצקות בלתי פוסקות מצידה, נעתרתי לבקשתה ונתתי לה כמה כדורים, בתקווה שתעזוב אותי בשקט.

כצפוי, מאז היא משגעת אותי כל הזמן שאדאג לה לעוד כדורים. בתכלס, אין לי שום בעיה להוציא מרשמים ולהביא לה אספקה בלתי נגמרת של ריטלין (כפי שציינתי אני כמעט לא צורכת את הכדור). יחד עם זאת, איני מרגישה נוח עם הדרישה הבלתי פוסקת לדאוג לה לכדורים, מרגישה מנוצלת, ולא מעוניינת לקחת על עצמי את האחריות בסיפוק תרופה כה חזקה למישהי שלא עברה אבחון מתאים. למרות שבתכלס היא ילדה גדולה וזה לא מתפקידי לחנך אותה. ואם לדבר בכנות, עיקר הקושי שלי נוגע לתחושת הניצול ולא לנושא ההשלכות הרפואיות...

ריטלין בבית מרקחת?
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

נפרדתי מגבר מניאק, האם מחובתי להזהיר את "הבאה בתור"?

לבן זוגי לשעבר יש דפוסים קבועים והוא גם מתייחס די חרא לנשים שמתאהבות בו. אחת האקסיות שלו ניסתה להזהיר אותי בזמן אמת, האם אני צריכה להפגין כעת אחווה נשית?

נפרדתי מבן זוג שמאוד אהבתי אחרי כמה שנים של מערכת יחסים לא פשוטה (או בקיצור - די מחורבנת). במהלך אותן שנים הבנתי שהוא בן אדם של דפוס קבוע, ושהוא חוזר על תבניות התנהגות ואפילו נוסע לאותם מקומות עם בנות זוגו (ממש כיף לגלות שהבנאדם לקח אותך למקום רומנטי שבו הוא היה עם כל אחת מקודמותייך, עד רמת אותו החדר באותו המלון). מעבר לכך, הוא מתייחס די חרא לנשים שמתאהבות בו.

אחת האקסיות שלו ניסתה להזהיר אותי בזמן אמת, אבל כמובן שלא הקשבתי לה. לא כעסתי עליה, אבל לא יכולתי להאמין שיש קשר בין המניאק שהיא תיארה לי לבין האדם שאני אוהבת (היא צדקה). האם לגיטימי להזהיר את הבאה בתור, כדי לחסוך ממנה סבל וכאב? או שאין טעם באחווה נשית וכל אחת צריכה לאכול חרא לפי התור?

רוי ופאם מהסדרה "המשרד"
צילום מסך
להמשך הפוסט

התארחתי אצל חבר, מי משנינו אמור "להרגיש כמו בבית"?

חבר מחו"ל שאירח אותי בעת ביקור באנגליה הודיע כי לי שבכוונתו לקיים ארוחת ערב לרגל ידידה בערב שלפני טיסתי חזרה לישראל. עד כאן טוב ויפה. אלא שהארוחה הפכה למסיבה אל תוך הלילה

בעת טיול באנגליה לפני זמן מה התארחתי אצל מכר, בחור שפגשתי לפני מספר שנים בטיול בהודו, נקרא לו דילן. דיברנו שבוע לפני כן, דילן הציע לי חדר לישון ("איי האב א סְפֶּר רוּם") וחשבתי שניפגש ונפטפט. ביום בואי הודיע דילן שהוא מארח ארוחת ערב לרגל יום הולדת לידידה ואמר שאני מוזמנת ברצון.

זה היה היום האחרון של הטיול, סבלתי כבר מעייפות מצטברת והייתי בטוחה שנאכל, נפטפט ואוכל לפרוש לישון לקראת טיסתי בשעת בוקר מוקדמת. כאן טעיתי. הארוחה נמשכה למסיבה רועשת מאוד לתוך הלילה, ניגנו על פסנתר, שמו מוזיקה חזקה. ניסיתי ללכת לישון סביב חצות והתעוררתי כל שעה בערך כדי להעיר בנימוס על המוזיקה הרועשת.

לקום כל שעה להעיר? זו כבר גסות רוח
Shutterstock
להמשך הפוסט

חברתי הותקפה מינית על ידי חבר משותף - מה לעשות איתה ואיתו?

חרף הפצרותיי, חברתי לא מעוניינת להתלונן או להתעמת עם התוקף. בנוסף, קשה לי מאוד להמשיך להיות חברה שלו ולהתנהג כרגיל

לפני כחודש חברה טובה שלי שיתפה אותי בכך שחבר טוב של שתינו תקף אותה מינית, אבל לא היתה מעוניינת לפתוח את הנושא - לא להגיש תלונה ובטח שלא להתעמת איתו, לא משנה כמה הסברתי לה שזה לטובתה.

מאז היה לי מחד גיסא מאוד קשה להמשיך להיות חברה שלו ולהתנהג כרגיל, ומאידך גיסא רציתי לכבד את הבקשה שלה ולא לעשות שימוש במידע רגיש ואישי בניגוד לרצונה. מה עלי לעשות?

רק 13.7% מהפונים והפונות לקו הסיוע ב-2016 התלוננו במשטרה
ניר קידר
להמשך הפוסט

האם בסופרמרקט מותר להסתיר מהקופאית שטעתה בחשבון לטובתי?

כשאני בודק את בחשבונית (ואני נוהג להתעמק בה) לעתים הטעויות הן לרעתי ואני מעיר על כך, אך לעתים הן לטובתי ואז מתעורר סימן שאלה מוסרי גדול

אני מאותם אנשים טרחנים שנוהגים להתעמק בחשבונית הארוכה שמתקבלת בתום קנייה גדולה בסופרמרקט. אני עובר על הפריטים ובודק את המחירים. לעתים אני מוצא שהבטחה למחיר מבצע, שהיתה על המדף, לא התקיימה בקופה, ולעתים אני גם דורש (ומקבל) החזר.

אך תהיתי מה נכון לעשות במקרה ההפוך, בו אני מגלה ש"הרווחתי". למשל, השבוע גיליתי שחויבתי על תבנית ביצים אחת אף על פי שקניתי שתיים. למען הסר ספק - לא הסתרתי כלום, הכל היה על הסרט הנע והקופאית טעתה. האם עליי להודיע על כך לקופאית? הרי אין דרישה או חובה לבדוק את החשבון. זו טעות שלהם ואולי הם גם לוקחים אותה בחשבון. אני גם אומר לעצמי - הטעויות הולכות לשני הכיוונים, וגם אני לא תמיד דורש החזר על מה שמגיע לי. מה חובתי המוסרית?

אולי בסופר לוקחים בחשבון את הטעויות שלהם?
אייל טואג
להמשך הפוסט

כטבעונית, האם מוצדק לא לתת טיפ כשהוגש לי קפה עם חלב פרה?

אני תמיד מבקשת קפה עם חלב סויה, אבל לא פעם ולא פעמיים לוגמת ורק אז מגלה את הטעם של המוגלה. מה אם הייתי אלרגית לחלב ומה לגבי עוגמת הנפש שלי

כטבעונית, אני מקפידה להזמין את הקפה שלי עם חלב סויה, ואפילו טורחת להדגיש פעמיים "אבל חלב סויה, כן?", ליתר ביטחון. ועדיין, מדי פעם מגיעה אלי כוס קפה תמימה למראה עם טעם של מוגלה. לפעמים הקפה חזק מאוד ואני מספיקה לקחת כמה לגימות לפני שאני מגלה את הטעות.

מה נכון לעשות במצב הזה? כמובן שאני מסבה את תשומת הלב של המלצר או המלצרית ומקבלת קפה חדש, אבל האם טעות כזאת (ואחרי שימת הדגש על חלב הסויה והטבעונות) מצדיקה אי מתן טיפ? האם העסק צריך לפצות אותי בקפה חינם? ואם לא הייתי טבעונית, אלא סתם מישהי שאלרגית לחלב - האם אז אפשר היה לא לתת טיפ או לצפות שבית העסק יפצה את הלקוח על עוגמת הנפש?

"רישיון מוסרי" - מנגנון מוסרי נפוץ בקרב טבעונים
Richard Vogel/אי־פי
להמשך הפוסט

האם שווה להתנצל בפני האקסית גם אם זה יפגע בה?

שנתיים חלפו מאז שנפרדתי ואני עדיין מתקשה להשלים עם המציאות. שוחחתי עם זוגתי לשעבר והיא הבהירה ששום דבר טוב לא ייצא מאינטראקציה נוספת. גם אם היא מעדיפה לשכוח, אני רוצה להתנצל בפניה ולהרגיש טוב

אני כרגע במצב שמטריד את מנוחתי. נפרדתי מבת זוג לאחר חמש שנים, עברו כשנתיים מאז אבל עוד קשה לי להשלים עם הפרידה. לאחרונה הרגשתי שבכל השיח לאחר הפרידה לא התנצלתי על חלקי בה, רק ניסיתי לגשר כדי ששני הצדדים ירגישו טוב. רשמתי מכתב התנצלות שמכיר שפגעתי בה ושמתי אותו במגירה.

היא הבהירה לי שהיא מרגישה ששום טוב לא ייצא מאינטראקציה נוספת. אבל אני מרגיש צורך להגיד את המלים האלה, להתנצל בפניה כי בכל זאת אהבנו מאד. השאלה שלי היא אם הטוב שאני ארגיש מזה שווה את הסבל שאולי אגרום לה מהעלאה של דברים שהיא אולי מעדיפה לשכוח.

התנצלות
Getty Images IL
להמשך הפוסט

לאנפרנד או לא לאנפרנד, זו השאלה

לאחד מחבריי בפייסבוק דעות פוליטיות הנוגעות באופן עמוק את עמדותיי. האם מחיקתו לא תשמר את פייסבוק כבועה סטרילית ומנותקת מהמציאות? האם השקט הנפשי שלי חשוב יותר?

לאחרונה נתקלתי בפוסט הנוגד את דעותיי הפוליטיות והאנושיות בפייסבוק. מתוך סקרנות, נכנסתי לפרופיל המדובר, שם ראיתי פוסטים רבים הנוגעים לאותו נושא. לאחר רפרוף קל, החלטתי למחוק את אותו המשתמש המתריס מרשימת החברים שלי.

שאלתי היא: האם זה מוסרי למחוק חברי פייסבוק בגלל הבעת דעה פוליטית הנוגדת באופן עמוק את עמדותיי? האם זה לא משמר את פייסבוק כבועה סטרילית ומנותקת מהמציאות, וכך למעשה משמר את אותה מציאות? או שאולי השקט הנפשי שלי חשוב יותר, ויש לי זכות לבחור להימנע מצפייה בפוסטים גזעניים או פוגעניים?

הפגנה בירושלים נגד הגזענות של ארגון להב"ה
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט