האם חטאתי כשעשיתי מספר שתיים בתוך הים? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם חטאתי כשעשיתי מספר שתיים בתוך הים?

חוף תל אביבי ריק מאנשים ובורקסים ליליים קלוקלים שביקשו לצאת. הגלים ואטימות המים הגנו על צניעותי, והמאפים המנוחים נחטפו מיד על ידי הזרם

תגובות
איש נכנס לים בשעת בוקר מוקדמת
דודו בכר

לפני ימים אחדים סרתי לחוף התל אביבי החביב עלי בשש בבוקר. הרחק ממני בעומק המים שהו גולשים שניצלו את הרוח החורפית, אבל על החוף היינו רק אני והים. כבר כשהגעתי חשתי בצורך דוחק, שנבע ככל הנראה משניים-שלושה בורקסים ליליים קלוקלים. אבל לא רציתי לסגת לרכב ולנסוע הביתה כל כך מהר, כבשתי את הצורך כמיטב יכולתי, והמשכתי לטייל על החוף. לאחר דקות אחדות התברר שבמיטב יכולתי לא די, נכנסתי לים כמה עמוק שהעזתי, ועשיתי את שלי. הגלים ואטימות המים הגנו על צניעותי, והבורקסים המנוחים נחטפו מיד על ידי הזרם.

אילו הסיפור היה נגמר בזאת, הייתי טוען בפני עצמי שמדובר בצורך חד-פעמי שאינו בר כיבוש ולא טורח לפנות לייעוץ מוסרי. אבל למען האמת, ידעתי שגם עכשיו לא אחזיק מעמד עוד זמן רב, המשכתי לשהות שם, ולאחר כחצי שעה חזרתי על אותה פרוצדורה בדיוק. בשתי הפעמים חשתי כפרא אציל, אמיץ ובעל יוזמה, שלא מוותר על בילוייו בשל נוהג תרבותי שבתנאים אלה נראה לי נטול תוקף ואפילו מגוחך. ועם זאת פקדו אותי תהיות, שגברו משחזרתי הביתה: האם ביצעתי חטא נגד הים? הדגים? האנשים? האם יצרתי מפגע אקולוגי? האם אני פגום מוסרית?

לתשובתך אודה,

מספר שתיים

מספר שתיים יקר,

תודה לך על התיאור הפואטי הזה של חירבון בים התיכון, אקפיד לא להיכנס למים בשבועות הקרובים (וכנראה גם לא לאכול בימים הקרובים, העלית לי כמה ארוחות בבת אחת).

התשובה הקצרה לשאלתך היא שרק חרא של בן אדם מחרבן בים כשיש לו ברירה אחרת. ההפרשה שלך לא נעלמת בים, היא רק מתפרקת באופן כזה שאנשים ובעלי חיים לא יוכלו לראות אותה, ולכן יש סיכוי רב יותר שיפגעו מתוצריה. וב"יפגעו" אין כוונתי לאיזה סלאפסטיק הומוריסטי אלא לחולי רציני, כי מספר שתיים במים אינו דומה למספר אחת מבחינת סכנת הזיהום שבו.

ילדים ומבוגרים מבלים בחוף הים
דודו בכר

"קקי מסריח ועלול להעביר מחלות, בין במגע ישיר ובין באמצעות זיהום מאגרי המים", כותב סטיבן קאטונה, מנהל מדד בריאות האוקיינוסים. "בין המחלות שמועברות על ידי צואה ניתן למנות דלקות מעיים, טיפוס הבטן, סלמונלה, כולרה, דלקת קרום המוח, צהבת, אנצפליטיס, דיזנטריה וטפילים שונים". כאשר אתה מפריש במי הים, אתה מסכן במחלות הללו את כל האנשים והילדים ששוחים וגולשים בהם – לא יותר פשוט לחרבן להם ישירות על הפרצוף? כך לפחות תשאיר בידיהם את האפשרות לחמוק מהגושים.

הנזק שאתה גורם במעשה כזה גדול יותר בים התיכון, שהוא אגן כמעט סגור. תחלופת המים של הים התיכון מוגבלת (זמן ההתחדשות של מימיו מוערך בשמונים שנה), ולכן הוא רגיש יותר להצטברות של זיהומים. מי יודע להיכן באגן הים התיכון יגיעו חלקיקי החרצף המפורק שלך בשנים הקרובות. אתה פוגע לא רק בבני האדם באזור – ממצרים ועד ספרד – אלא גם בדגים ובשאר חיות הים החמודות שלא עשו לך כל רע (הנה סרטון חמוד של כלב ים נזירי ליד חופי יוון – המתוק הזה מצוי בסכנת הכחדה ואתה שלחת אליו את צואתך הבקטריאלית).

נכון שגם דגים מפרישים במים, אבל ככה זה בכדור הארץ היפה שלנו – כל חיה מותאמת למיקומה במערכת. בניגוד לגללים אנושיים, הפרשות של בעלי חיים ימיים מהוות חלק חשוב מהמארג האקולוגי של הים. ההפרשות הללו מפורקות ונזללות על ידי חיידקים, תולעים ואצות, וכך מעשירות את תזונתם בפחמן ובחנקן. היצורים הללו מזינים את החיות הגדולות מהם, וכך ההפרשות של יצורים ימיים תורמות לתזונה של כל שוכני הים. ההפרשות שלך, לעומת זאת, אינן חלק מן המערכת החכמה הזו. הן רק מרעילות אותה.

עכשיו תראה, יש בחיים מצבי חירום. נניח שאדם צף על שבר עץ אחרי שהתרסק בלב ים, אף אחד לא ישפוט אותו אם הוא ישחרר לתוך המים. במקרה שלך, לעומת זאת, היו אפשרויות אחרות. גם אם לא היית מסוגל להתאפק - יכולת למצוא שירותים, או לחלופין פינה נידחת (ואז לאסוף אחריך). וכפי שציינת, עשית זאת לא פעם אחת אלא פעמיים, כך שאי אפשר לראות בזה אילוץ ומצב של לית ברירה אלא סתם רשעות.

 גם אם לא היית מסוגל להתאפק - יכולת למצוא שירותים
גטי אימג'ס ישראל

ומעל הכל, ניסוח השאלה החוכמולוגי שלך מעיד על הדחף הילדותי להתגאות במעשה הזה (אולי קשה לצפות לבגרות נפשית מאדם שאינו מסוגל לשלוט על סוגריו, ובכל זאת). בקיצור, אולי הרגשת "כמו פרא אציל" – אבל בפועל אתה סתם בהמה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#