מחלק בָּזָק: איך מברכים ערבים בפסח? מה לומר לגיסה שלא מביאה דבר לארוחת החג? ומה באשר לבשלנית איומה? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

מחלק בָּזָק: איך מברכים ערבים בפסח? מה לומר לגיסה שלא מביאה דבר לארוחת החג? ומה באשר לבשלנית איומה?

כמו בכל סוף חודש, המדור מנקה את תיבת המייל באמצעות תשובות קצרות לשאלות פשוטות. חכמינו קראו לזה "ביעור חמץ", אנחנו קוראים לזה "מחלק בָּזָק". חג שמח!

תגובות
בני הזוג ברק ומישל אובמה מארחים סדר פסח בבית הלבן, 2014
פיט סוזה / הבית הלבן

לרגל החג הבא עלינו זכיתי לקבל מחבריי הערבים ללימודים ברכות "חג שמח". רפלקס הנימוס הרגיל שלי גרם לי לענות "גם לך", אך אז קלטתי שאני כופה עליהם את החגים הלאומיים שלי. מצד שני, אם אשיב ב"תודה" אדיר אותם מהמרחב המשותף.

מה עושים?

סטודנט מבולבל

רציתי לשאול בנוגע לגינוני נימוסין סביב מועדים יהודיים שונים במפגש עם מכרים שאינם יהודים. פעמים רבות יוצא לי לפגוש מכר כלשהו שאינו יהודי סביב חג יהודי או בערב שבת. במצבים האלה אני זוכה לברכת חג שמח או שבת שלום, ותמיד נתקעת במחשבה כיצד להשיב. אם רק אשיב "תודה", למעשה לא איחלתי דבר בחזרה כמקובל, מה שעלול להתפרש כלא מנומס. לעומת זאת, אם אשיב "חג שמח" זה עשוי להתפרש כלא רגיש מצדי, כאילו איני מכירה בשונות בינינו, שכן זהו לא חג עבור האדם מולי. אני תוהה מהי הדרך הנכונה לנהוג במצבים אלה, כיצד עלי להשיב למברכים בדרך שתהיה רגישה ככל הניתן ולא תעורר בי או בצד השני אי נוחות.

מנומסת

אחים שמאלנים יקרים,

לרגל חג החירות, הגיע הזמן להשתחרר מרגשות האשם הפריבילגיים המופרזים שבאים לידי ביטוי בשאלותיכם. הרצון שלכם להתחשב בבני דתות אחרות, ובייחוד באזרחים ערבים שמדינת היהודים רומסת בכל הזדמנות, נובע מכוונות טובות. עם זאת, החרדה מהניסוח מלמדת שמרוב נאורות אינכם רואים מולכם אדם אלא אובייקט.

ברכות "חג שמח" הן כמו ברכת שלום חולפת – זו מוסכמה חברתית שמטרתה להפגין אדיבות כלפי האחר ולסמן הכרה בקיומו ובערכו. מן הראוי לברך לשלום את המאבטח בכניסה למשרד, אבל אין צורך להפוך בשאלה אם לומר לו שלום, בוקר טוב או דווקא מה שלומך. באותו האופן, כל עוד אתם מגיבים במאור פנים ובחביבות לברכה, זה לא באמת משנה אם תגידו "חג שמח" או "תודה, ובוקר טוב" (לשאלתכם, הנה דרך לברך את אותו אדם בלי להגיד חג שמח).

היות שהוא איננו אובייקט שכל תכליתו להוכיח את רגישותכם, אלא אדם עם שכל ונפש, מעטים הסיכויים שהוא יתחיל לפענח בדקדקנות את ברכתכם ולבוא אתכם חשבון על ניסוחה המסוים. ממש כפי שאילו היה זה חג המולד או עיד אל-פיטר והייתם מברכים אותו, לא הייתם נכנסים לאובסס בשאלה אם השיב בחביבות "תודה, כל טוב" או שמא "חג שמח".

ההתמקדות במראית עין של נאורות במקום התייחסות לאחר בתור ישות אנושית מורכבת, על כל הכרוך בכך, היא בדיוק מה שמוליד מקרים כמו כפר ורדים. הנה יישוב שמצוי בפסגת המדרג החברתי-כלכלי, ושרוב תושביו הצביעו בבחירות האחרונות למחנה הציוני (48%) ליש עתיד (13%) ולמרצ (12%), אבל כשהתברר שמחצית מזוכי המכרז לרכישת קרקעות ביישוב הם ערבים, המועצה הקפיאה את המכרז מרוב פאניקה. במקום נאורות שטחית ומבוהלת, שעוסקת ב"הדרה מן המרחב המשותף" בברכות סמליות, עדיף להתמקד בלא להדיר אזרחים ערבים מן המרחב המשותף הממשי.

כפר ורדים
ירון קמינסקי

גיסתי, מזה עשרות שנים, מעולם לא הזמינה אותנו לביתה לארוחת חג ומתארחת על שולחני בשמחה כשאני מתגברת על רגשותיי הקטנוניים ומזמינה אותה (מדי שנה...). כאן המקום לציין כי היא אינה מציעה להביא דבר, או לחלופין לסייע בפינוי ההריסות שהיא, בעלה וילדיה הבוגרים מותירים אחריהם. מצבה הכלכלי ורמת הדיור שלה בהחלט מאפשרים הזמנה כזו, אולם כנראה שעצלותה וקמצנותה לא.

אני מזמינה אותה משתי סיבות: אמה, שהיא אמו של בעלי, עדיין חיה, ואני רוצה שתשב לשולחן החג גם עם בתה השניה. אני מזמינה את אחי, כך שאני דואגת לסימטריה בעיני בעלי האהוב עלי מאוד והמסרב לשחק במשחק ההתחשבנות. אינני מדברת עם גיסתי על כך, כי הזמנה שתגיע לאחר העלאת הנושא כמוה בעיני כאי-הזמנה. אשמח להסתייע בהדחקת רגשות הזעם והתסכול ללא פיתוח מחלה אוטואימונית, או להצטייד במספר משפטים פולניים ארסיים במיוחד לקראת חג הפסח המתקרב.

אילנית

אנוח בקבר יקרה,

מה אני אגיד לך, את צודקת שגיסתך היא נבלה לא קטנה, אבל מצד שני את בוחרת להזמין אותה מדי שנה בלי להגיד כלום. אולי כתבת אליי רק כדי להתמרמר ולקבל חיזוקים, ואם כך אני בצד שלך – את נהדרת וחמודה והיא קרפדה צפודה. לעומת זאת, אם כתבת כדי לקבל את עצתי, דעתי היא שהגיעה השעה להפסיק להיות סמרטוט הרצפה שלה. ולא רק משום שאת צודקת, אלא גם כי – כפי שמכתבך מוכיח – ההכלה השתוקה מתגלגלת לרגשות שטנה עזים, שבהדרגה משתחררים בצורות פאסיביות-אגרסיביות עד לפיצוץ בלתי נמנע ומוגזם.

העובדה שגיסתך מעדיפה לא להזמין אליה מרגיזה אך קבילה – יש אנשים שפחות יודעים לארח. העניין הוא שאנשים כאלה חייבים, במקום זאת, לדעת להתארח. כלומר תמיד להציע להביא מנות לפי בחירת המארח, או לפחות יין או קינוח קנוי, תמיד להציע לפנות ולנקות ומנגד לא לכפות את העזרה אם המארחים מעדיפים לעשות זאת בעצמם, והכי חשוב: לדעת מתי ללכת.

במקום להפוך מהצד הצודק והנאצל לצד התוקפני והמטורלל, מוטב להציב גבולות בצורה אדיבה, תקיפה וברורה. רצוי להודיע לה מראש מה עליה להביא, ואם אפשר עדיף שבן זוגך יעשה זאת במקומך. חשוב לא להתנצל ולהכניס רמיזות בסאבטקסט: "החלטנו מעכשיו [כי נמאס] לחלק את המטלות ולהודיע מראש לכל אחד מה להביא, אנחנו נכין בלה בלה בלה מיליון דברים [כי אנחנו אנשים מדהימים], אתם אחראים על שני בקבוקי יין וסלט ירקות [שזה עולב העולבים לעומתנו, בואו]". לפחות כך הטינה המרומזת משמשת ככלי פרגמטי להפעלת לחץ, לא רק אשמה טהורה.

אם בכל זאת תתעקשי לא לקבל את עצתי המצוינת, ותעדיפי לשמור בבטן ולהתיז מיצי מרה במהלך הערב, כדאי לתקוף בבטן הרכה: הדור הבא. למשל, כשילדייך יפנו את השולחן בסוף הארוחה, הביטי בהם באהבה ואמרי לה: "אני כל כך גאה בזה שהילדים שלי עוזרים, שתדעי לך שהחינוך מתחיל בבית – מי שבעצמה לא יודעת לעזור, גם הילדים שלה יוצאים ככה". כעת נותר רק לפנש במבט רב-משמעי לעבר ילדיה של הגיסה, וזהו, שרפת את נשמתה לנצח.

אשה מגישה לשולחן ארוחת חג
גטי אימג'ס ישראל

נהוג אצלנו שכל משתתף/ים בארוחת החג תורמים מזמנם ומכישוריהם ומביאים מנה או מרכיב מתפריט ארוחת החג שנקבע מראש. אחת המוזמנות יודעת להכין היטב שניים או שלושה סלטים וזהו. כל דבר אחר... כמו הסופגניות של יוספה בקומיקס של זבנג (בלתי אכילות בעליל). הסלטים הנידונים, איך לומר, לא בדיוק פופולריים בקרב קהל המוזמנים. עכשיו... מה עושים? האם זה מוסרי לבקש ממנה סלט כזה או אחר בידיעה שלא משנה מה תעשה זה יהיה קטסטרופלי ואיש לא ייאכל ממנו? האם זה מוסרי כלפי שאר המשתתפים לפטור אותה מהכנת מנה בידיעה שאף הם לא ייהנו ממנה? האם זה יהיה מוסרי יותר לעשות עליה מניפולציה לקנות משהו מוכן?

מקדיח הקדרות

מקדיח קדרות יקר,

בכל מדור אני עושה מאמץ ניכר לענות באריכות, להביא מחקרים והוגים שיתמכו בעמדתי ולפרט נסיבות אפשריות, ותמיד בתגובות יש לפחות אדם אחד שכותב "במקום החפירה של המדור פה, התשובה היא שאסור בחיים לעשות דבר כזה".

אז הנה, למען כל אותם מגיבים הפעם אתמצת: אין שום בעיה לבקש מאותה מוזמנת להכין את הסלטים המסוימים, ולחלופין אין שום בעיה לפטור אותה מהכנת מנה ובמקום זאת להורות לה להביא יין או כל דבר קנוי אחר שאיננו אוכל (פן תציע להכין בעצמה). אם הסלטים אכן נזרקים לפח, האפשרות השנייה עדיפה כי חבל על הבזבוז.

כפי שעניתי לנחה בקבר מהשאלה הקודמת, למארח שמורה זכות אבסולוטית לדרוש מהאורחים להביא דברים לפי ראות עיניו. במובן הזה, המארח דומה לריבון שתיאר הפילוסוף המדיני תומאס הובס בחיבורו המונומנטלי "לוויתן" (1651). לדבריו, המצב האנושי הוא מצב של מלחמה בין אנשים ורק שליט אבסולוטי ותקיף מסוגל להשכין שלום. הובס טוען כי המדינה המודרנית היא אמנה בין בני אדם, שמסרו את חירויותיהם לשליט יחיד וכל-יכול כדי שיפעל כראות עיניו למען שלומם הקולקטיבי. אה, רגע, הבטחתי שלא אטרחן בציטוטים של פילוסופים? צא ולמד שגם מעמדם של כותבי טורים הוא שלטון אבסולוטי בזעיר אנפין, והשליט האבסולוטי אוהב ללמד לקח.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#