האם ללמד את הגותו של פילוסוף שרצח את אשתו? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם ללמד את הגותו של פילוסוף שרצח את אשתו?

בחוגים לספרות ולקולנוע מלמדים את הגותו של אלתוסר שרצח את אשתו ואז יצא מזה בלי להישלח למאסר על סעיף נפשי. האם זה מוסרי?

תגובות
מרצה מעביר שיעור באולם הרצאות
גטי אימג'ס ישראל

אני סטודנט באוניברסיטת תל אביב. בחוגים לספרות ולקולנוע מלמדים את ההגות של "פילוסוף" שרצח את אשתו וביתר אותה לחתיכות ואז יצא מזה בלי להישלח למאסר על סעיף נפשי (אלתוסר). האם מוסרי ללמוד את הרעיונות של איש כזה? האם צריך לשלול אותו אד הומינם? באופן אישי אני חושב שהטיעונים שלו גם מעגליים ושהוא לא הבין את מרקס, אבל לא זו הנקודה.

תודה מראש,

אברהם

פוסט סטרוקטורליסט יקר,

תחילה כדאי להעמיד דברים על דיוקם: הפילוסוף לואי אלתוסר לא ביתר את אשתו לחתיכות. הוא חנק אותה למוות בוקר אחד בנובמבר 1980, לטענתו כשניסה לעסות את צווארה באמצע התקף פסיכוטי שממנו אינו זוכר הרבה, ואז רץ לחצר בצעקות "אשתי מתה, קראו למשטרה, אני חנקתי אותה". הרופא והמנהל של האוניברסיטה העבירו אותו מיד לבית חולים פסיכיאטרי, עוד לפני חקירה משטרתית. אלתוסר אובחן כסובל מ"פסיכוזה מאנית-דפרסיבית" 30 שנה קודם לכן, שבגללה טופל בהלם חשמלי וגם בתרופות, והפסיכיאטרים שבדקו אותו קבעו שהוא אכן אינו כשיר לעמוד לדין. הוא שהה באשפוז במשך שלוש השנים הבאות, ולאחר מכן פרש לביתו ומת כעבור כמה שנים, ב-1990.

לואי אלתוסר
אי-אף-פי

נדמה לי שאין זה מקרי שהוספת מדמיונך את התיאור הגרפי הקיצוני של ביתור הגופה: הוא מעיד על אכזריות מחרידה ואולי על ניסיון מודע ורציונלי להתחמק מעונש, וכך הופך את המקרה לדרמטי הרבה יותר. זו תמונת מראה של התגובה של חלק מהאינטלקטואלים הצרפתים בני אותו הזמן, שניסו לצייר את אלתוסר כמעט בתור הקורבן של הרצח.

המציאות כנראה לא כאן ולא שם: סביר להניח שמעמדו של אלתוסר סייע לתהליך המהיר שבו הוכרז שאינו יכול לעמוד למשפט, ועם זאת הוא אכן סבל ממחלה פסיכיאטרית חמורה והחוק בצדק מכיר בכך שיש אנשים שאינם אחראים למעשיהם (מההיבט הפלילי בלבד). הוא לא ביתר גופה, אבל כן חנק למוות את אשתו, הסוציולוגית הקומוניסטית הלן ריטמן, בשנתה. אמנם בשנים שלאחר מכן היה מוקצה מחמת מיאוס בחוגים רבים והגותו נזנחה, אבל בעשורים האחרונים הוא זוכה להתעניינות גוברת בעולם וגם בישראל.

עתה משהבהרנו את העובדות, השאלה שלך עדיין עומדת: האם מוסרי ללמד את הפילוסופיה של אדם שחנק למוות את אשתו? התשובה שלי היא שאין זה נכון למחוק את יצירתו או את הגותו של אדם מת בגלל דעותיו הדוחות או מעשיו המבחילים. הכוונה כמובן למחיקה ציבורית – ברמה הפרטית ודאי יש אנשים שיעדיפו להימנע מיצירות כאלה, וזה לגיטימי, אבל זה עניין אחר מאשר לדרוש להפסיק ללמד את ספריו של מישהו באוניברסיטה או להסיר את יצירותיו מקירות המוזיאון.

היות שמדובר באדם שכבר מת מזמן, במקום להחרים אותו נראה לי נכון יותר ללמד את הגותו בתוך ההקשר הרחב, כלומר לעסוק גם ברצח ולא להסתירו ולבחון את הרעיונות ואת הביוגרפיה אלה מול אלה. העולם גזעני ומיזוגיני וההגות והאמנות האנושית נגועות באלימות ובניצול – בייחוד מצד גברים לבנים. מחיקה וטיהור של ההיסטוריה לא יעלימו את זה. במקום זאת מוטב להתייחס לתכנים הללו בצורה כנה וביקורתית, ולמעט בקריאות לחרם ממסדי על יחידים כי זו חרב פיפיות.

הניסיון לטהר את עולם היצירה מסוכן במיוחד לכל מי שחריג ומוקצה ושנוא על ידי המיינסטרים. גם אם הכוונה טובה, בפועל ההחרמה של יצירות בגלל שהיוצר היה אדם נורא היא מדרון חלקלק, שלרוב יוביל להחרמתן ולהשתקתן של קבוצות מוחלשות. כפי שציינתי בעבר, אין זה פלא שאחת הדוגמאות המובהקות לכך בישראל היא המשורר מחמוד דרוויש, שלגביו הבהירה שרת התרבות מירי רגב כי התנגדותה היא "לגופו של אדם, לא לגופה של יצירתו".

יש חלקים בהגותו של אלתוסר שנראים לי רלוונטיים במיוחד היום בישראל. בייחוד השאלה המרכזית שלו בחיבור "על האידיאולוגיה": איך זה שהסדר הקיים משגשג למרות שהוא מייצר מצוקה כה רבה? כדי לענות על זה, הוא חיבר בין המרקסיזם לפסיכואנליזה והתייחס לרובד הלא-מודע של החיים החברתיים. לדבריו, לצד המנגנונים הדכאניים, כמו הממשלה והמשטרה והמפעל, המדינה מפעילה גם מנגנונים אידיאולוגיים, כלומר כאלה שגורמים לסובייקט לציית מרצונו החופשי, מבלי להבין שזה מה שהוא עושה (למשל מערכת החינוך, התא המשפחתי, התקשורת וכן הלאה).

במציאות הישראלית הנוכחית, שבה האזרחים מתייחסים בשלווה לירי על מפגינים לא חמושים ומוצאים לו צידוקים, יש חשיבות לבחינת האופן שבו מנגנונים אידיאולוגיים גורמים לבני אדם לציית באהבה לזוועות המשטר. אפשר לזכור את העובדה שאלתוסר חנק את אשתו, ועדיין להשתמש ברעיונות שלו כדי להבין את הנכונות שלנו להפעיל אלימות פוליטית וממשית כלפי אחרים.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#