האם לנסות להנחיל את אהבת הארץ לבת החמש שלי, למרות שזו התנדפה ממני זה מכבר? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם לנסות להנחיל את אהבת הארץ לבת החמש שלי, למרות שזו התנדפה ממני זה מכבר?

מצד אחד אין בי שום רצון להשתתף בחגיגות. מצד שני אני אמא לבת חמש, וזה בדיוק הגיל להנחיל אהבה לארץ ולאנשיה, גאווה מקומית, תחושת שייכות והשתתפות באירועי הקהילה. מה הדבר המוסרי לעשות במצבי? מה היו אומרים הפילוסופים השונים על ההתלבטות?

תגובות
יום עצמאות 69
Ariel Schalit/אי־פי

מצד אחד אין בי שום רצון להשתתף בחגיגות ה-70 של השרה רגב. לא לתלות דגל, לא לבקר בבמה באיזור מגוריי, כלום. הגועל כל כך גדול מן הממשלה, מאנשיה, ממעשיה בכל תחום, ובפרט אלו סביב אירועי יום העצמאות.

מצד שני אני אמא לבת חמש, וזה בדיוק הגיל להנחיל אהבה לארץ ולאנשיה, גאווה מקומית, תחושת שייכות והשתתפות באירועי הקהילה. מה הדבר המוסרי לעשות במצבי? מה היו אומרים הפילוסופים השונים על ההתלבטות?

אמא אנונימית

פטריוטית בארון יקרה,

היות שביקשת במפורש לשמוע מה פילוסופים שונים היו אומרים, אפתח בסקירה קצרה ויבשושית של סוגיית האתיקה והפטריוטיות. הדיון במתח בין מחויבותו של האדם לצדק לבין מחויבותו כלפי מדינתו עולה כבר בראשית ימי הפילוסופיה המערבית. למשל, ב"פוליטיאה" של אפלטון מבקש סוקרטס מפולימרכוס להגדיר צדק, והאחרון עונה כי הצדק הוא להיטיב עם ידידיך ולהזיק לאויביך – מעין תמצית של הרגש הפטריוטי הבסיסי. סוקרטס מבטל את הגישה הזו בטענה שאין זה צודק לגרום לאי-צדק, כלומר לפגוע בשונאים.

עצמאות 2016
עופר וקנין

מנגד, בדיאלוג "קריטון", שמתנהל בכלא ערב הוצאתו להורג של סוקרטס באשמת השחתת מידות הנוער, הוא מסרב לברוח מהכלא בטענה שיהיה זה בלתי ראוי להפר את חוקי המדינה שהחליטה להמיתו, גם אם ההחלטה בלתי צודקת. סוקרטס מציג את המדינה כאבי הבית ואת האזרח כילד או עבד שאותו המדינה גידלה וחינכה. אהבה וציות למדינה הם מחויבות שנובעת מכך: "ואיככה תשכח, כי יקרה מן האם והאב ומיתר האבות הראשונים כולם היא המולדת... וכי יש לשים כבוד למולדת ולשמוע בקולה... ולשאת בנפש שוקטה אם תכך ואם תאסרך ואם תוציאך למלחמה למען היפצע או למות" (תרגום: צבי דיזנדרוק).

השיחה הזו, אם התקיימה, נערכה אי שם בראשית המאה הרביעית לפני הספירה. מאז זרמו הרבה מים ודם בנהר הסטיקס, והפילוסופים ואנשי הרוח במדינת הלאום המודרנית נוטים להסתייג מעט יותר מהציות העיוור למדינה ומהדרישה לקבל כל סבל שזו גורמת לאזרחיה. ובעצם גם ילדים ועבדים כבר לא נדרשים לקבל בשתיקה כל צורה של אלימות מצד ההנהלה.

במסה "על הפטריוטיות" (1894) טוען הסופר לב טולסטוי כי אהבת המולדת היא תכנות רגשי שמבוסס על הונאה, ומטרתו לגרום לאנשים לוותר על המצפן המוסרי שלהם, כביכול בשם איזה דגל קדוש, אך בפועל למען מטרותיהם של הגורמים החזקים בחברה. לטענתו הפטריוטיות היא שגיאה, כי כל פטריוט סבור שמדינתו הטובה מכולן וזה לא הגיוני, וגם בלתי מוסרית, כי היא נוגדת את החוק הבסיסי ביותר של המוסר (מחז"ל ועד קאנט) – אל תעשה לאחרים את מה שלא היית רוצה שיעשו לך.

מתוך הרתיעה הזו צמחה בפילוסופיה של המוסר אסכולה קוסמופוליטית, שרואה במוסר ערך אוניברסלי ואובייקטיבי ולכן מתייחסת לפטריוטיות כצורה של אגואיזם קבוצתי בלתי מוסרי. לעומתם, פילוסוף המוסר אלסדייר מקינטאייר יצא נגד הגישה הזו במסה "האם הפטריוטיות היא מידה טובה?" (1984) וטען כי המוסר אינו אוניברסלי אלא נטוע בקהילה מסוימת, וחייו של היחיד קשורים להיסטוריה של המדינה שלו – כולל היתרונות שבגללם עליו לחוש הכרת תודה והפשעים של המדינה שהוא חייב לקחת על עצמו לתקן. לכן, לפי מקינטאייר, לא רק שפטריוטיות אינה נוגדת את המוסר, אלא היא מידה טובה שעליה נשענת תפישת המוסר שלנו.

מקינטאייר הוא כמובן סקוטי, מולדת שקל הרבה יותר לאהוב מאשר את ישראל (אם כי הוא עצמו נטש אותה לטובת ארצות הברית). כך או אחרת, קל לסתור את דבריו בהבנה הפשוטה שהקהילה שהצמיחה את המוסר של היחיד אינה בהכרח המדינה – למעשה היא כמעט אף פעם לא המדינה – אלא המשפחה, הדת, הקהילה הפוליטית וכן הלאה. בנוסף, מקינטאייר מדלג בקלילות מעל העובדה שהרגש הפטריוטי מנוצל להצדקת זוועות ואלימות, ולא למען עשיית תיקון מול קבוצות שהמדינה גרמה להן עוול.

לעומתו, הפילוסוף סיימון קלר טוען שפטריוטיות מעצם מהותה אינה יכולה להיות מידה טובה משום שהיא מבוססת על רמייה – היא מעודדת אנשים להכחיש אמיתות בלתי נעימות לגבי מדינתם. ההצעה שלו, במקום זאת, היא אזרחות טובה, שלפי הגדרתו היא אכפתיות מאחרים, ציות לחוק ותרומה לקהילה.

הבעיה היא ש"אזרחות טובה" פתוחה מאוד לפרשנות. ילד שגדל במערכת החינוך הישראלית לומד כבר מגיל הגן שהוא בצד של הטובים ושכל העולם רוצה להשמידו, שלהיות חייל זה ערך עליון (עד כדי ההצעה לתגמל מורים לפי אחוזי גיוס), ושלאלימות בשם המדינה תמיד יש הצדקה. התוצר של מערכת החינוך הזו הוא, באופן לא מפתיע, חיילים שצוהלים כשהם צולפים באזרחים. בפתיחת דברייך הסתייגת מהשרה מירי רגב ומהממשלה הנוכחית, כמו קבוצה גדולה של שמאלנים חילונים שמרגישים ש"גנבו להם את המדינה", אבל האמת היא שהבעיה הזו מלווה את ישראל כבר שנים רבות.

הפתרון ההורי, לטעמי, הוא לא "להנחיל אהבה לארץ ולאנשיה וגאווה מקומית" – את זה מערכת החינוך עושה מספיק. במקום זאת, עדיף להתמקד בחינוך לחשיבה ביקורתית, שמעודד שאילת שאלות וערעור על מוסכמות. אחרת, האהבה לארץ נוטה בקלות רבה להפוך לשנאה לאויבים והגאווה המקומית עלולה להידרדר במהירות לרדיפת מתנגדי המשטר.

הזכרתי בעבר במדור זה מחקר של בני הזוג סמואל אולינר, סוציולוג וניצול שואה, ופרל אולינר, חוקרת חינוך, שבדקו מה השוני בין אנשים שהצילו יהודים בשואה לאלה שלא. לטענתם, ההבדל המשמעותי ביותר היה החינוך בבית – בייחוד ההבדל בין בתים שבהם הדגש החינוכי היה על "ציות", לעומת בתים שבהם הדגש החינוכי היה על "הסברים". מעניין לציין בהקשר של השאלה שלך שכמעט אותו שיעור (65%-68%) של אנשים משתי הקבוצות אמרו שהיו פטריוטים בצעירותם – הם פשוט הגדירו "פטריוטיות" בצורות שונות. ללמדך שמה שחשוב הוא לא חינוך לאהבת המדינה, אלא ראייה ביקורתית של הקשר הזה.

גיל חמש הוא גיל מוקדם מדי להסביר את המורכבות של היחס בין האזרח למדינה, אבל בהחלט לא גיל מוקדם מדי להתחיל ללמד חשיבה ביקורתית. בין היתר, כדאי לעודד את הילדה להשמיע את הדעות שלה, גם כשהן מנוגדות לשלך, ולהציע נקודות מבט שונות על דברים שיעלו במהלך חגיגות יום העצמאות הקרובות. אפשרות אחרת היא כמובן להחביא אותם בבית במהלך היומיים הקרובים – זו האפשרות המועדפת עליי.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#