עד כמה סביר, נבון ומוסרי לספר לעמיתות לעבודה על הופעתן בחלומותיי? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

עד כמה סביר, נבון ומוסרי לספר לעמיתות לעבודה על הופעתן בחלומותיי?

חלמתי עליהן חלומות אירוטיים ואחרים. האם זה סביר לשתף אותן בהם?

תגובות
רוג'ר סטרלינג (ג'ון סלאטרי) מ"מד מן"
AMC

כמעט ואיני חולם, או לפחות איני זוכר חלומותיי. כאשר אני זוכר - חלומותיי שונים ומשונים, עם אנשים ומקומות וסיטואציות בלתי אפשריים. מקובל שחלום הוא אינטימי וחושף את מה שהיינו רוצים לבטא ולהביע במודע. לא מזמן חלמתי על נשים שעובדות איתי. על חלום אחד סיפרתי את מה שזכרתי ממנו לעמיתתי שהופיעה בחלום, ולא לאשתי למרות שלרוב אני מספר לה אם אני זוכר את החלום. חלום אחר היה על גבול הארוטי והופיעו בו עמיתות אחרות. לא סיפרתי להן, גם לא לאשתי. אפילו לא עובדתית על העובדה שחלמתי חלום עליהן.

בעידן זה של metoo וכו' - עד כמה סביר, נבון ומוסרי לספר לעמיתות לעבודה על הופעתן בחלומותיי? בוודאי לא לספר על הפרטים, אבל האם גם סביר, נבון ומוסרי להימנע מלספר על החלום עובדתית? בפני עמיתותיי? בפני אשתי?

תודה,

יהושע

יוסף וכותונת הפסים יקר,

התשובה הקצרה לשאלתך היא לא, אל תספר. זה לא קשור בהכרח ל"עידן זה של metoo" (או בניסוח פחות מכובס: הטרדות מיניות במקום העבודה), אלא בראש ובראשונה לבעיה אחרת שטורדת את האנושות מראשיתה - טרחנות. במילים אחרות: החלומות שלך לא אמורים לעניין אף אחד מלבדך ומלבד הפסיכולוג שלך, והוא פשוט מקבל על זה כסף. חברים קרובים ובני זוג מחויבים בכל זאת להאזין, וכל השאר פטורים.

יש לכך אפילו הסבר מדעי. "היתה לי חברה שהתאמצה לזכור את חלומותיה", כתב חוקר המוח הקנדי ג'ים דייוויס לפני כשנה. "היא נהגה לכתוב אותם ואז לספר אותם לאנשים. אבל היא הפסיקה, כי זה התחיל לפגוע בחיי החברה שלה. היא היתה מתחילה לדבר על החלומות שלה, ואנשים היו עוזבים את החדר". לדברי דייוויס, החלומות של כל אדם נראים לו עצמו חשובים, בין היתר משום שהם רגשיים מאוד: בזמן החלימה המערכת הלימבית, שהיא מרכז הרגש, פעילה מאוד ואילו קליפת המוח הקדם-מצחית, שאחראית על היגיון וחשיבה ביקורתית, יוצאת להפסקה. לעומת זאת, כשאתה מספר את החלום לאדם אחר ואותה פעילות קוגניטיבית מעוררת רגש אינה מעורבת – החלום נראה סתמי בהרבה, והקושי לנסח את עלילתו במילים משעמם גם את המאזין המנומס ביותר.

גם בלי הסבר מדעי, רגישות חברתית בסיסית מספיקה כדי להבין מדוע מוטב לחוס על הקולגות. לפי סקר בלתי מייצג שערכתי, במשך כ-73% מהזמן כ-86% מהעובדים במשרד מצויים כפסע מקריעת בגדיהם וריצת אמוק עירומה החוצה תוך כדי צווחות. אחד מהגורמים העיקריים לכך הוא כל התכנים שהעובדים הסובבים מתעקשים להעמיס עלינו: סיפורים על ילדיהם המחוננים שלמדו להתהפך, תמונות מטיול השורשים לוורשה בפסח, דעותיהם המעמיקות בעניין סכנות החיסונים ובמקרים קשים כשלך – חלומותיהם (ארוטיים ואחרים). איש במשרד לא מעוניין בחלומות שלך, יוסף, תן לעמיתותיך לשרוד עוד יום עבודה עם מעט הכבוד שעוד נותר להן.

עניין זה נכון שבעתיים כאשר מדובר בחלומות מיניים, בין אם הם נוגעים לאותו האדם ובין אם לאו. אם הקולגה היא חברה קרובה, מהסוג שמשתפים בתכנים מיניים בשוטף, אפשר לשתף גם בחלומות מיניים. אחרת, אין זה ראוי לשתף אותה בחלומות מיניים עליה או על אחרים, וגם לא בחלום שבו אלומות השעורים שלה ושל שאר העובדים משתחוות לאלומה שלך. אחרת, אל תתפלא אם בסוף ימכרו אותך לישמעאלים - אף אחד לא אוהב נודניק נרקיסיסט שכופה על סובביו את נבכי התת-מודע שלו.

ממילא לא ברור מה המטרה בשיתוף חלומותיך (בין אם בפירוט ובין אם רק את העובדה שחלמת עליהן). לו היתה זו דרך להבהיר למישהי שאתה מעוניין בה יש בכך היגיון, אבל במקרה הזה נראה שאתה סתם רוצה להעיק ומתעלם מהאופן שבו הן – עמיתותיך או אשתך – עשויות לחוות את הסיפור. מבחינת הקולגות, אם אתם לא בקשר חברי קרוב סביר להניח שסתם תעורר בהן אי-נוחות ואולי אף טינה; מבחינת אשתך, סביר להניח שסיפור על חלומותיך המיניים על הנשים במשרד יעורר בה חוסר ביטחון וקנאה ואולי אף טינה.

בשני המקרים נראה שאתה ממוקד בצרכים שלך ומתעלם מהצרכים ומהרגשות שלהן כסובייקטים, מה שהופך את שיתוף החלום לבחירה הפחות מוסרית; ואתה עלול ליצור מתח ושבר בקשר, מה שהופך את שיתוף החלום לבחירה הפחות נבונה וסבירה. לעומת זאת, היות שאין כל תכלית לשיתוף הזה מלבד סיפוק רגש נרקיסיסטי שלך, אין שום דבר בלתי מוסרי או בלתי סביר בהימנעות מהשיתוף הזה.

דרך אגב, בניגוד לטענתך, אין זה נכון שמקובל ש"מקובל שחלום... חושף את מה שהיינו רוצים לבטא ולהביע במודע". טרם הבנו מדוע אנו חולמים, אבל הגישות הרווחות כיום בחקר המוח סותרות את טענתך. וגם מרבית הפסיכולוגים יסכימו כי אנשים שעליהם אתה חולם אינם הם-עצמם בחלום, אלא בעיקר ייצוגים של היבטים באישיותך וקונפליקטים בחייך. למשל, חלום על סקס עם הבוס יכול להעיד על ספקות בנוגע לכושר המנהיגות שלך ולא על משיכתך החייתית אליו.

קווין ספייסי ב"אמריקן ביוטי" מ-1999.

החלומות והפנטזיות שלנו הם מרחבים שבהם אנחנו יכולים להיות חופשיים מכל הכללים והאיסורים שמגבילים אותנו בחשיבה הרציונלית או במציאות היומיום – וטוב שכך. זה המקום להתפרע ולעשות ככל העולה על רוחך, בלי להתחשב באף יצור אחר או אפילו בחוקים פיזיקליים. ברגע שאתה מעביר את החלום או את הפנטזיה לעולם המציאות, כלומר משתף אותם עם אחרים, אתה כבר לא בחלקת האלוהים הקטנה שבה רק אתה חשוב והשמיים מטפטפים שוקולדה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#