סבתא שלי מנסה לדבר איתי על המוות - איך עושים את זה? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

סבתא שלי מנסה לדבר איתי על המוות - איך עושים את זה?

האינסטינקט הראשוני שלי הוא להחליק את הנושא ולחזור לדבר על עניינים קלילים יותר, אבל ברור לי שזה לא הפתרון. אם כך, כיצד נכון לדבר על העניין?

תגובות
סבתא ונכד במטבח
גטי אימג'ס ישראל

לאחרונה במהלך המפגשים שלנו, סבתא שלי החלה לדבר באופן עקיף על המוות שלה. אני מרגיש שהנושא קשה לה, ואני עצמי נמלא תסכול. האינסטינקט הראשוני שלי הוא להחליק את הנושא ולחזור לדבר על עניינים קלילים יותר, אבל ברור לי שזה לא הפתרון. אם כך, כיצד נכון לדבר על העניין? אני רוצה להקל עליה ולהעניק לה אוזן קשבת לעניינים שכנראה מעסיקים אותה מדי יום ביומו, אבל מצד שני מפחד לגרום לה כאב רב עקב שאלות כמו "האם את מפחדת למות?" או "האם יש בך חרטות על דברים שלא עשית?"

ממנטו מורי

ממנטו מורי יקר,

שאלתך נותנת לי הזדמנות להזכיר פילוסוף שטרם זכה לככב במדור הזה: אפיקורוס, מי ששמו הפך בעברית לכינוי לכופר ובאנגלית לרודף תענוגות גופניים. בשני המקרים זה מבוסס על פרשנות שגויה של גישתו הפילוסופית, שהתמקדה במוות (אבל בקטע טוב, כמו שאומרים). אפיקורוס טען שהשורש של כל החרדה האנושית הוא הפחד מהמוות; לכן, לשיטתו, מטרתה העליונה של הפילוסופיה היא לסייע לאנשים להבין שאין להם סיבה לחשוש מפני המוות, ובכך לשחרר אותם לחוות חיים רגועים ומאושרים. דרך אגב, בניגוד חריף למקובל בתקופתו הוא קיבל לשיעורים שלו גם נשים ועבדים, מה שכמובן תרם לשם הרע שיצא לו.

לפי אפיקורוס, "המוות אינו ולא-כלום בעבורנו. כי מה שכבר התפרק אינו חש, ומה שאינו חש אינו ולא-כלום בעבורנו" (בתרגום יוסף ליברזון). עם זאת, מצאתי שמעטים האנשים שמשתכנעים מהטענה הזו באופן מוחלט ונרגעים מכך שבבוא המוות לא יחושו דבר. למעשה, הדבר היחיד שגורם לכמעט מאה אחוז מבני האדם בכל זאת ללכת אל מותם הוא פשוט העובדה שאין להם שום ברירה.

ככל שחולפות השנים הגעתו של הרגע הזה, הצפוי תמיד, הולכת ומתבהרת. יש אנשים שזה מגביר בהם את הרצון לדבר על המוות, אבל לפעמים כשהאדם מבקש לעסוק בכך דווקא סביבתו חרדה מפני השיחה. במחקר בריטי שנערך בשנת 2013, 18% מבין בני ה-75 ומעלה שלא שוחחו עם יקיריהם על ענייני סוף הדרך - לא עשו זאת כי הם חשים לא בנוח לדבר על זה; 23% מרגישים שהמוות עדיין רחוק ו-28% ענו שאחרים אינם מוכנים לדבר איתם על מותם.

סבתא מגישה אוכל לנכדיה
Carl Fleischhauer / Library of Congress

ברור אפוא עד כמה חשוב להיות פתוח לשיחות כאלה ולנסות לזהות סימנים מצד קרובי משפחה קשישים שהם מעוניינים לעסוק בזה. עם זאת, אין לי מושג אם זה חל על המקרה של סבתך. ראשית, ברוב המקרים אין הכוונה לדיונים פילוסופיים על הפחד מהמוות ועל החרטות של מה שלא נעשה, אלא להסדרה של עניינים אחרונים כמו מה הם ירצו שייעשה עם גופם ועם רכושם במקרה של איבוד צלילות או מוות. שנית, ברוב המקרים השיחות מהסוג הזה נערכות עם בני זוג ועם ילדים בוגרים, ולא עם נכדים, שעליהם הסבים חוששים יותר להכביד. ושלישית, קשה לי לדעת אם סבתך אכן מנסה לאותת לך שהיא רוצה לדבר על זה, או שמא אתה משליך עליה את החרדות שלך. אם כן זה בהחלט חשוב שתהיה שם בשבילה במידה שאתה מסוגל, אבל אם לא זה יכול לגרום לה צער מיותר אם תכפה עליה את הנושא הזה.

לכן, ההצעה הזהירה שלי היא שתיתן לסבתך להוביל את השיחה ותהיה רגיש ככל האפשר כדי לזהות אם היא אכן מנסה להעלות את הנושא. גם אם כן, מוטב שתיתן לה לדבר על מה שמעסיק אותה בהקשר הזה ולא תיפול עליה בשאלות על חרטה ומשמעות, שיכולות להיות מזככות למעוניינים אבל טראומטיות לאדם שלא חפץ בהן. כמו כן, עשה מאמץ לא להיות שיפוטי – כל אחד רואה את החיים והמוות בצורות שונות, ויכול להיות שהעמדה של סבתך שונה מאוד משלך, אולי אפילו הצורה שבה היא מעדיפה למות תיראה לך לא נכונה, אבל זה לא המקום שלך לקבוע. תן לשיחה פשוט להיות ותן לסבתא להוביל אותה.

"מבצע סבתא" מ-1999. נסה לערב בני משפחה נוספים ותקבל מהם את התמיכה הדרושה לשיחה הזו

לא ציינת מה גילך ומה מקומם של ההורים שלך בחייך ובקשר שלך עם סבתך, אבל אם הם בקשר טוב עם שניכם כדאי שתערב אותם ותקבל מהם את התמיכה הדרושה לשיחה הזו. עד כמה שהשיחה הזו קשה לאדם בערוב ימיו, היא עלולה להיות קשה בהרבה ליקיריו. כפי שהבטיח אפיקורוס שהוזכר לעיל, במוות אדם מתפוגג ואינו סובל עוד; לעומת זאת, דווקא האבל של אוהביו עלול להיות קשה מנשוא ומצריך הכנה ועזרה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#