האם אני יכול להשתמש בשם האקסית ובעברנו המשותף לצורך ספר שאפרסם? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם אני יכול להשתמש בשם האקסית ובעברנו המשותף לצורך ספר שאפרסם?

האם יהיה מוסרי לדייק בפרטי הסיפור, כך שתישמר האמת האמנותית בפני קהל הקוראים הפוטנציאלי? או שמא עדיף לשנות את הפרטים כדי לשמור על פרטיותה?

תגובות
השחקנית סקרלט ג'והנסון (משמאל) והסופר הצרפתי גרגואר דלקור שהשתמש בדמותה לספרו
ג'ורדן שטראוס/ אי-פי, גרגואר דלקור

לאחר פרידה טראומטית במיוחד מבת הזוג הראשונה שלי, החלטתי להתמודד עם הרגשות בעזרת כתיבה על כל מה שאירע בינינו. התחלתי לכתוב בכל יום כמה עמודים והוצאתי את הכל למגירה. שילבתי אירועים שקרו באמת עם אירועים פרי דמיוני, עובדות משמימות למדי, לצד פרטים אינטימיים. זה עבד כמו אוברדוז של ציפרלקס - כתיבה טיפולית אובססיבית למגירה. לאחר כמה חודשים וכמה מאות עמודים, הצלחתי לחזור לעצמי.

עברו מאז כמה שנים, קראתי שוב ושוב את הטקסטים והחלטתי לערוך אותם ולנסות להוציא לאור ספר ביכורים שמבוסס עליהם - וכאן מגיעה ההתלבטות. האם יהיה מוסרי להשתמש בשמה הפרטי של האקסית ולדייק בשאר הפרטים בסיפור, כך שתישמר האמת האמנותית בפני קהל הקוראים הפוטנציאלי? או שמא עדיף לשנות את הפרטים כדי לשמור על פרטיותה?

מאז הפרידה אין בינינו כל קשר (מעבר לסקרנות מזדמנת בפייסבוק), ואין לי כל רצון לחדש אותו. ראוי לציין שהיא חיה כיום רחוק מאוד מהביצה הישראלית, היא אינה דוברת עברית, והיא האדם המוסרי ביותר שהכרתי מעודי (רק לאחרונה גילחה מחלפותיה ותרמה את כולן לחולות סרטן).

בתודה ובהערכה,

מרוקן המגירות

מרוקן מגירות יקר,

המשורר הפולני צ'סלב מילוש אמר פעם: "כשסופר נולד למשפחה, המשפחה מחוסלת", ואילו העיתונאית קלואי שאמה כתבה מאמר שכותרתו "אף פעם אל תצאו עם כותבים, אתם תהפכו לחומרים שלהם". שניהם כמובן מגזימים מעט לשם אפקט דרמטי והומוריסטי, אבל הם נוגעים באמת ידועה: יצירות ספרותיות רבות התבססו על חוויות החיים של כותביהן, ולצד השיאים האמנותיים שהיצירות הללו הביאו לעולם הן גם הותירו אחריהן שובל של אנשים אמיתיים המומים ופגועים.

אחת מהדוגמאות המפורסמות מהשנים האחרונות היא הסדרה "המאבק שלי" של הסופר הנורווגי קרל אובה קנאוסגורד, שחשף פרטים מביכים על כל קרובי משפחתו. הם ניסו למנוע את פרסום הספר וכשלו, אך ברמה האישית התוצאה היתה שאחיו ואביו ניתקו איתו כל קשר, ואשתו הראשונה יצרה סדרת רדיו על הטראומה שהספרים גרמו לה. "אני הרווחתי את התגמולים, בעוד האנשים שכתבתי עליהם נפגעו", אמר קנאוסגורד. לצד זאת, רבים מהקוראים של קנאוסגורד מוכנים לחיות בשלום עם פגיעה באנשים שאינם הם תמורת הפסגה הספרותית שהיא יצירתו.

כשפיבי מ"חברים" החליטה לכתוב ספר על "צ'סטר" ו"מרשה"

אם כן, יש פה מתח סבוך ומעורפל בין הזכות לחופש ביטוי אמנותי (והזכות הלא מוכרת אך חשובה לא פחות ליהנות מספרים מעולים) לבין הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב. המתח הזה קיים הן במישור המשפטי והן במישור הרגשי והאתי, שעליו בעצם שאלת. כפי שאני רואה את זה, אין סיבה להגביל את חופש הביטוי של כותבים שמשתמשים בחוויות חייהם בסיפוריהם. אחרי הכל, מעבר לבשר ודם ומעיים, מה אנחנו אם לא אוסף נרטיבים שאצור בתודעתנו?

אבל האם שינוי שמות וטשטוש פרטים יבטל את החופש היצירתי הזה ואת הזכות של העולם להיחשף ליצירה דגולה (או בינונית מינוס, כי לא כל אחד הוא קנאוסגורד)? מובן שלא, ונראה לי שזה מקום שבו קל להגיע לאיזון בין הזכות לפרטיות ולשם טוב לבין חופש הביטוי והיצירה.

לעניין זה, העובדה שהאשה המדוברת אינה דוברת עברית לא משנה דבר, וגם לא השאלה אם היא אשה רעה שמפחידה ילדים או צדקת גמורה שתורמת את מחלפותיה לנזקקים. בלי קשר לטוב לבה, היא אדם שחי בעולם ואין סיבה לכפות עליה חשיפה ומצוקה רגשית; ובעניין השפה, תתפלא באיזו קלות רכילות מהסוג הזה חוצה יבשות וימים.

הסופרת מריון ויניק, שנתנה לאחותה לקרוא טיוטה לספר שכלל אותה בתור דמות, כתבה מתוך הניסיון הזה: "כך התחלתי להבין את העיקרון המוסרי הרציני ביותר של הממואר: מעשה הכתיבה על אדם אחר מתרחש לא רק בעולם הספרות אלא בחיים האמיתיים. לא ניתן להימנע מכך שהוא ישנה את היחסים שלך, וזה הדבר הראשון שאתה חייב לחשוב עליו" (במקרה הזה, אחותה הסכימה לפרסום והשיתוף מראש דווקא קירב ביניהן).

מה שקראת לו "אמת אמנותית" אינו קשור לפרטים קונקרטיים אלא לחוויות רגשיות ולנרטיבים אנושיים. הספר שלך לא יינזק כהוא זה אם תקרא לגיבורה בשם אחר ותשנה פרטים כמו עיר הולדתה (אולי לא מדינה, שהיא הקשר תרבותי) ותעוות מעט פרטים עובדתיים בלי לשנות את הנרטיב הרגשי. למעשה, אפשר לראות בזה תרגיל יצירתי שיכפה עליך לצקת מעט מדמיונך לתוך הספר.

"תיאטרון רוסי" של אביתר בנאי. מחיקת הפרטים הביוגרפיים גם יצמצם את סיכויי הפגיעה באקסית שלך, לעת עתה

מעבר לשאלה המוסרית, ישנה גם שאלה חוקית. אמנם לא שאלת על זה ואין זה תחום ההתמחות שלי, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה הזו. השימוש בדמויות ממשיות בספר אמנם אינו אסור במישור הפלילי, אך עשוי להיחשב ללשון הרע במישור האזרחי. השאלה ששואל בית המשפט, במקרה הזה, היא אם האדם הסביר היה נפגע מהפרסום. היות שאתה חושף פרטים אינטימיים יש סיכוי גבוה שהתשובה היא כן, בייחוד אם לא הפגנת אפילו מאמץ מינימלי לטשטוש שמה האמיתי ופרטיה הביוגרפיים.

תביעות דומות כבר הגיעו למשפט בעולם ובישראל ובמקרים רבים הפסיקה נטתה לצד התובעים. למשל, לפני כעשור הוצאת כתר גנזה את עותקי ספרו של רם פרוסט, "עקבות בחול", בעקבות פנייה של אשה שניהלה איתו רומן וטענה שהוא לא טשטש את הפרטים הביוגרפיים שמאפשרים את זיהויה. במקרה ידוע אחר נחתם הסכם גישור בין הסופר אלון חילו לבין משפחתו של חיים מרגליות קלווריסקי, שטענה כי "אחוזת דג'אני" של חילו עושה שימוש לרעה בשמו של קלווירסקי, שהופיע בספר בשמו האמיתי אך סביב אירועים בדיוניים.

לפנינו אפוא מקרה שבו מה שנכון חוקית ומה שנכון רגשית חיים יחד בהרמוניה. שינוי הפרטים הביוגרפיים גם יצמצם את סיכויי הפגיעה באקסית שלך וגם יקטין את הסיכויים שתמצא את עצמך בהליך משפטי מיותר. בהצלחה בעולם הספרות, ואל תשכח לשלוח לי עותק חתום - כדי שאדע אם נתתי לך עצה טובה, או שמא הספר נוראי והיה נכון יותר להמליץ לך לגנוז אותו באמתלה מוסרית.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#