מה לעשות עם עובד שלא מתפקד, אבל לא באשמתו? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

מה לעשות עם עובד שלא מתפקד, אבל לא באשמתו?

עובדת בעלת רקע מקצועי משובח לא יידעה בעת הגיוס שהיא אם יחידנית לילד בעל בעיות רפואיות וכעת מתברר שאינה מסוגלת להשקיע את תשומת הלב הנדרשת. וגם: עובד שסובל מכאבים כרוניים גורם לאווירת עבודה לא מזמינה

תגובות
ג'וליה רוברטס ב"ארין ברוקוביץ'" מ-2000
Universal Pictures / Columbia Pi / yes

אני עובד בחברת הזנק טכנולוגית. אנו מפתחים טכנולוגיה מדהימה שעשויה להיטיב עם האנושות, אולם כדי שכך יקרה, עלינו להגיע לפריצת דרך לפני שיאזל הכסף בקופה שהעמידו לרשותנו המשקיעים.

לעמדה מרכזית בחברה גויסה עובדת בעלת רקע מקצועי משובח. מה שלא היה ידוע בעת הגיוס, הוא שהיא אם יחידנית לילד בעל בעיות רפואיות משמעותיות. לאחר תקופה קצרה הסתבר כי היא אינה מסוגלת להשקיע בעבודה את הזמן ואת תשומת הלב הנדרשים. מבחינה משפטית היא זכאית להיעדר ימים רבים, והמעביד חייב לנשוך שפתיים ולשלם את שכרה, כך שהשאלה שלי מוסרית: הסיטואציה הזו מסכנת את קיומה של החברה ואת מטה לחמם של כל העובדים. החברה הקצתה סכום נכבד מהתקציב על מנת לשלם לעובדת בכירה בתפקיד שדורש השקעה אדירה, אבל בפועל אנחנו משלמים על עובדת טרודה שנמצאת בעבודה רק לפרקים. האם מוסרי לפעול לפיטוריה על מנת להחליפה בעובד/ת שיוכלו לשאת בנטל? האם מבחינת העובדת מוסרי לקבל על עצמה משרה מלאה, כשהיא יודעת שבגיבוי החוק היא תעבוד רק במשרה חלקית?

ד"ר ג'קיל

במקום העבודה שלי ישנו עובד שסובל מבעיה פיזית שגורמת לכאבים כרוניים. בעבר הוא היה בחופשות מחלה ממושכות כיוון שהכאבים הכריעו אותו. מלבד הקושי הנורא "להכריח" אדם שסובל מכאבים לעמוד בלוחות זמנים צפופים ולשמוע אותו מתלונן על הכאב שנגרם לו, זוהי לא אווירת עבודה מזמינה ולעתים קשה לי לעבוד איתו.

כמובן שמקום העבודה שלי מתחשב בעובד ומקבל זאת בהשלמה. הבעיה היא שהרבה מהעובדים תלויים בתוצרים שלו, ואם הוא פתאום לא מגיע במשך שבוע, העבודה נפגעת והלחץ נופל על אחרים. הבאנו כפתרון אנשים נוספים ממקצועו במשרה חלקית, אך כיוון שהמשרה חלקית, גם עליהם לא תמיד ניתן לסמוך. לצערי, מקום העבודה לא יוכל להביא מישהו כמוהו במשרה מלאה משיקולים תקציביים. המקום לא מעוניין לפטר אותו כי הוא עובד טוב, ובנוסף לא הגיוני לפטר אדם חולה שוודאי זקוק לעבודה. מה ניתן לעשות?

תודה,

המתוסכל

ד"ר ג'קיל ומר מתוסכל יקרים,

בואו נתחיל מתרגיל מחשבתי שהציע הפילוסוף ג'ון רולס – תרגיל שמכונה "מסך הבערות". רולס דמיין מצב שבו האנשים שקובעים את המדיניות הכלכלית והחברתית מצויים במצב של חוסר ידיעה: "איש אינו יודע מה מקומו בחברה, מה מיקומו המעמדי או הסטטוס החברתי שלו... מה העלה בגורלו בחלוקת הנכסים הטבעיים והיכולות הטבעיות, מה שכלו, מה כוחו וכדומה" (תרגום: גל גרזון). רק במצב כזה, טען רולס, יכולים בני אדם לבנות חברה הוגנת וצודקת, משום שהם ייאלצו לשקול את האפשרות שהם עצמם יהיו החלשים, העניים, החולים – ולכן ינסחו כללים שמיטיבים עם החברה כולה ולא עם הקבוצה שלהם.

מובן שזה רק תרגיל, אבל המטרה של רולס היא לעזור לנו למצוא מקום נטול פניות ואינטרסים בתוכנו, הקול המנקר הזה שאומר: ומה אם אתה, ד"ר ג'קיל, היית אם יחידנית עם ילד חולה? ומה אם אתה, מר מתוסכל, היית סובל מכאבים כרוניים? מה היו חוקי העבודה וכללי המוסר שהייתם קובעים אז?

לא בכדי מגינים חוקי עבודה על החלשים ביותר מפני אפליה - הם אלה שזקוקים להגנה הזאת. החלשים האלה הם בין היתר אנשים שסובלים ממחלות שונות ומשונות, שמגבילות חלקית את יכולתם לעבוד, אבל למרבה הצער אינן מצמצמות את הצורך שלהם להתפרנס כדי לשרוד, לממן טיפולים רפואיים ולכלכל את ילדיהם. נכון שזה אומר שהמעביד והעובדים האחרים נאלצים לעתים לשאת בנטל, לעבוד קשה יותר ואולי אף לספוג הפסדים כלכליים מסוימים; זה העניין עם צדק והגינות אנושית, הם לא תמיד כיפיים. אבל הרי לא באנו ליהנות, ודאי שלא ב"מחלק מוסר" – המדור לאנשים שאינם נהנים מבחירה.

ג'וליה רוברטס ב"ארין ברוקוביץ'" מ-2000. זה העניין עם צדק והגינות אנושית, הם לא תמיד כיפיים

המקרה של מר מתוסכל פשוט יותר – לא ניתן ולא ראוי לעשות דבר. אתה מתאר אדם שהוא עובד מוצלח, שמצליח לעבוד לשביעות רצונם של מעסיקיו למרות בעיה פיזית לא קלה, ורק מדי פעם נעדר כשהכאבים קשים מדי והעובדים האחרים נדרשים להטות שכם. זו המשמעות המזוקקת של סולידריות חברתית: עשרה אנשים בריאים שעובדים לפעמים קצת יותר, כדי שאדם חולה אחד יצליח לשרוד כלכלית. מותר להתמרמר ולהתרגז קצת בלב, אבל בשורה התחתונה אתם תעמדו בזה, ואילו הוא לא יסתדר בלי זה.

בנוסף, מבין השורות עולה תחושה שהשיקולים שלך לא קשורים רק לעבודה אלא לרתיעה מאדם חולה – בדיוק הדבר שמפניו החוק בא להגן. אתה מספר שקשה לך לשמוע אותו "מתלונן על הכאב" ושזו "לא אווירת עבודה מזמינה", וזה מוציא אותך לא כל כך טוב מה אני אגיד לך. נדמה שיותר משהעובד הסובל הזה מהווה נטל על מקום עבודתו, אתה מיזנתרופ שנגעל ממנו. יש לי סימפתיה למיזנתרופיה, אבל היא לא סיבה מספיק טובה לזרוק אדם חולה לרחוב. בקיצור, אל תעשה שום דבר לגביו, ולגבי עצמך אולי מדיטציה תעזור.

קריימר מפוטר ב"סיינפלד". בניגוד אליו, העובדים שלכם הם דווקא עובדים טובים

השאלה של ד"ר ג'קיל מעט יותר מורכבת, אם כי בסופו של דבר גם התשובה עליה דומה. היא יותר מורכבת משום שמדובר על עובדת שאולי ידעה שהמצב הזה יגביל אותה והסתירה זאת בראיון העבודה, ומשום שייתכן שהיא לא רק גורמת לעובדים אחרים לעבוד קצת יותר, אלא מסכנת את פרנסתם. מפרספקטיבה של מוסר תוצאתני, בקונפליקט בין פרנסת אחת לפרנסת עשרים, מובן שעשרים אנשים עדיפים.

אבל גם את הביטחון הזה אפשר לערער. האם בטוח שאותה עובדת הסתירה מידע במכוון בראיון העבודה? יתכן שמצבו של בנה החמיר, יתכן שהיא עצמה לא חשבה שזה יגרום לה להיעדרויות כה רבות, יתכן שהיא לא היתה מסוגלת להאמין שמחלתו תימשך זמן כה רב.

סצנת פיטורי עובדים מתוך "תלוי באוויר" מ-2001. גם מפרספקטיבה תוצאתנית, המציאות אף פעם איננה שחור-ולבן

כמו כן, גם מפרספקטיבה תוצאתנית, המציאות אף פעם איננה שחור-ולבן כמו דילמות פילוסופיות תיאורטיות. כמעט בטוח שהעובדת לא היתה מוצאת עבודה לו היתה מספרת שבנה חולה מאוד ושזמנה מוגבל, מה שהיה גורם לכך שהיתה מתקשה לכלכל את עצמה ואותו. לעומת זאת, אין כל ודאות שהסטארט-אפ שלכם ייכשל, וגם אם כן אין כל ודאות שזה יהיה בגללה (נשמע שמצאת שעיר לעזאזל נוח, יותר מהכל), וגם אז יש סיכוי גבוה שרובכם אם לא כולכם תצליחו למצוא עבודות חדשות וטובות, בעוד שהיא תמשיך להיאבק והילד שלה יוסיף להיות במצב בריאותי קשה. איך בדיוק שוקלים את כפות המאזניים במקרה כזה?

זו אחת הסיבות לכך שמומלץ להרחיב את העמדה התוצאתנית בעמדה מוסרית דאונטולוגית, כלומר כזו שעוסקת במעשים ראויים בלי קשר לתוצאה המספרית שלהם; באתיקה של דאגה, כלומר כזו שמתמקדת באמפתיה לאחר ובתלות ההדדית בין בני אדם; וגם בראייה פוליטית שמעמידה אותנו לצדם של החלשים והפגיעים. מנקודת המבט הרחבה והמעמיקה הזו, האם באמת אפשר לשפוט אם יחידנית לילד חולה שהסתירה את מחלתו בראיון עבודה לחברה נוצצת? במקום לשפוט ולהאשים אותה, מוטב שתתמקד ביצירת תנאים שיאפשרו לה לתרום כמה שיותר מיכולותיה במגבלות הקיימות, ותפעיל בקרבך את את הרגש המוסרי החשוב ביותר שיש לאדם: חמלה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#