האם לתת הקלות והגשות חוזרות לסטודנטים מקבוצות מוחלשות? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם לתת הקלות והגשות חוזרות לסטודנטים מקבוצות מוחלשות?

הסטודנטים/יות עושים מאמץ כביר לעמוד בתנאי הקורסים בשפה שאינה שפת אימם ובמציאות חיים שאינה מיטיבה. עם ציון 60 בקורס ממכללה הם לא יהפכו לרופאי מוח, אבל אולי ישפרו מעט את תנאי חייהם

תגובות
סטודנטיות בשביל גישה לאוניברסיטה בישראל
אוליבייה פיטוסי

אני מרצה באחת המכללות הציבוריות בארץ. ביני לבין עמיתיי עולה ויכוח אינסופי, שבמרכזו עומדת שאלת מידת הרחמים והראייה הסוציולוגית לעומת המצוינות האקדמית והביורוקרטיה המגינה שלה. בבסיס הוויכוח שלוש הנחות בסיס מוסכמות: הנחה ראשונה, שבמכללה הציבורית בה אנו מלמדים לומדות אוכלוסיות שונות, בהן אוכלוסיות מוחלשות. טוב שכך, היות שזו הייתה אחת מהסיבות להקמת המכללות הציבוריות מלכתחילה. הנחה שנייה היא שהמכללה שלנו, בדומה למכללות אחרות, מבקשת לשמור על מצוינות אקדמית ועל עמידה בסטנדרטים מקצועיים. הנחה שלישית היא בדבר ההוגנות, השקיפות והשוויון, שבהם נמדדים הסטודנטים על ידי מערכת ביורוקרטית.

הוויכוח נסוב סביב כישלונם של סטודנטים מקבוצות מוחלשות, בעיקר פלסטינים אזרחי ישראל, וסביב שימוש בתחום הפעולה האפור והחמקמק בו אנו כמרצים יכולים לבחור: למשל לאפשר הגשה חוזרת של עבודה, מועד מיוחד, עבודת בונוס ו/או בדיקה מקילה. האמור לעיל הינו בכל הנוגע לאופציה של "לעבור את הקורס", ציון 60 לכל היותר. יש הטוענים כי הכללים ידועים לכל, הביורוקרטיה מגינה על כולם ודין אחד לכל סטודנט וסטודנטית. לפי טענה זו, אם סטודנט מקבוצה מוחלשת נכשל הרי זו אשמתו, והרקע הסוציולוגי שלו אינו מזכה אותו במידת הרחמים. יתרה מכך, אם נעביר סטודנט שלא ראוי לעבור, נוריד את הרמה האקדמית וכולם יינזקו מכך.

מהצד השני, אני בדעה שהסטודנטים/יות מהקבוצות המוחלשות עושים מאמץ כביר לעמוד בתנאי הקורסים בשפה שאינה שפת אימם ובמציאות חיים שאינה מיטיבה. עם ציון 60 בקורס ממכללה הם לא יהפכו לרופאי מוח, אבל אולי ישפרו מעט את תנאי חייהם במציאות ניאו-ליברלית, שנגד כולנו ונגדם עוד יותר. אני לא מאמינה שהרמה האקדמית יורדת מכך שלסטודנטים מאוכלוסיות מחולשות ניתנות עוד כמה הזדמנויות, אלא בגלל סיבות אחרות (משובים! פיטורים! קורסים מקוונים! ועוד). להכרעתך אודה – מהו המעשה המוסרי יותר?

רוזאבת קאנטר

רוזאבת קאנטר יקרה,

מדי כמה זמן טוענים קוראים חדי עין בתגובות למדור הזה שעצותיי המוסריות אינן אובייקטיביות אלא נגועות בתפישות פוליטיות. זה תמיד קצת מצחיק אותי, כי זה משהו שלא רק שלא הכחשתי אלא אף קידמתי בתור עמדה חיונית. מבחינתי, לא ניתן לנתק את השיח האתי מהשיח הפוליטי, וכל תפישה מוסרית "אובייקטיבית", שמנותקת מהקשרים היסטוריים, יחסי כוחות וחשיבה פוליטית ממילא נטולת תוקף ותוכן. בלי המסד הזה, הרי ניתן להצדיק מבחינה "מוסרית" כמעט כל זוועה. אחד המומחים הגדולים בתחום הוא אסא כשר, הפילוסוף ומומחה האתיקה שמצליח להכשיר כמעט כל פעולה אלימה – מהשתקה פוליטית של מרצים ועד הריסת בתים והריגת אזרחים – באמצעות ניסוח "קודים אתיים" מעורפלים שמטרתם בדיוק לטשטש את ההקשר הפוליטי. וברגע שהמוסרי אינו מוכפף לפוליטי, הרי הוא סתם עוד מנגנון שנועד להכפיף את החלשים ולהשית עליהם את הכללים השקופים של החזקים.

מרצה וסטודנטיות בכיתת לימוד
ירון קמינסקי

אמירות מהסוג שהזכרת - על הוגנות ושוויון בפני מערכות ביורוקרטיות, ועל העובדה שדין אחד לכולם – הן בדיוק אמירות מהסוג שמטשטש את ההקשר הפוליטי ומייצר כלל התנהגות כביכול אובייקטיבי אך בעצם מוטה ו"פוליטי" בפני עצמו. לעומת זאת, העמדה שלך מכירה בכך שביורוקרטיה היא לא מנגנון טהור ונקי אלא מלכתחילה מוטה לטובת החזקים, שחינוך אקדמי אינו נגיש לכולם בצורה שוויונית ושיש עולם שלם של הקשרים סמויים שניצבים ברקע של כל ציון וכל תעודה. זו למשל אחת מהסיבות לכך שליברטריאנים הם שנואי נפשו של מדור זה – בגלל התעלמותם מפערים מבניים וממדיניות שיטתית ומכוונת, שמובילה אותם לעמדות אכזריות ואטומות.

הטענה של הקולגות שלך כאילו כולם שווים בפני מערכת הכללים והציונים היא עוד גרסה של העיוורון הזה. זה כמו באילוסטרציה הידועה שיצר הסטארטאפיסט והמרצה למנהל עסקים קרייג פריילי, כדי להבהיר את ההבדל בין שוויון לבין צדק: שלושה ילדים בגבהים שונים ניצבים בפני גדר; שוויון הוא כשלכל אחד מהם ארגז אחד, והנמוך מביניהם אינו רואה כלום מאחורי בגדר, צדק הוא כשהארגזים מחולקים לפי הגובה, כלומר הצורך, של הילדים. בהמשך לאילוסטרציה הזו היו שטענו כי יש להתמקד בפירוק הגדר ולא בחלוקת הארגזים, כלומר בטיפול בבעיות המבניות והשיטתיות שמייצרות את חוסר הצדק. אבל בתפקידך כמרצה במכללה, לא תמיד את יכולה לפרק את הגדר כולה – רוב הזמן את יכולה בעיקר לראות אותה ולהשתמש במעט שיקול הדעת שניתן לך כדי לסייע לאלה שהמכשולים הניצבים בפניהם משמעותיים יותר. זה הדבר הנכון לעשות.

האילוסטרציה שיצר קרייג פריילי. ההבדל בין שוויון לצדק
קרייג פריילי

אין פירוש הדבר שעלייך להעביר סטודנטים מקבוצות מוחלשות ללא כל הבחנה, אבל בהחלט יש מקום להקלות מיוחדות במקרים כאלה. האפשרויות שהעלית, כמו הגשה חוזרת של עבודה, בדיקה מקילה של מי שכותב בשפה שאינה שפת אמו או תוספת עבודת בונוס, נראות לי לחלוטין בגבולות הסביר. בניגוד למשל לקניית עבודות אקדמיות שהזכרתי בעבר, מעשה שמקדם את החזקים ממילא (כלומר מי שיש לו כסף) ומהווה תרמית פסולה, הענקת אפשרות חוזרת לכתיבת עבודה דווקא מאפשרת לסטודנט מסוים להפגין את יכולותיו האמיתיות, אלה שלעתים נקברות תחת הררי המכשולים שאיתם הוא נאלץ להתמודד.

את צודקת בטענתך שלא רק אותם יחידים, אלא גם החברה כולה יוצאת נשכרת מהנגשת ההשכלה למעגלים רחבים יותר ומהאפשרות של אנשים להתקדם מעט, חברתית וכלכלית, מול מערכות שלמות שמוטות נגדם. וכפי שציינת, לא רק שזה לא פוגע ברמה האקדמית, אלא שמה שמזיק לה הוא דווקא ההפרטה המואצת והכפפת האקדמיה לכללי שוק תועלתניים - כלומר דווקא הצעדים שפועלים לטובת קבוצות חזקות ומבוססות יותר.

נראה לי שזה מסוג הדיונים שבהם אפשר לשכנע בעיקר את המשוכנעים, בדיוק משום שהם מבוססים על תפישת עולם פוליטית מוצקה. לכן, תשובתי אולי לא תגרום לקולגות שלך להשתכנע, אבל אני מקוה שהיא לפחות תחזק אותך בבחירתך לנצל פה ושם את שיקול הדעת שניתן לך כדי לייצר מציאות צודקת יותר. איך אומרים, היי את הטריז-בגלגלי-המערכת-הדורסנית שאת רוצה לראות בעולם.

 מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#