האם להמשיך להטיף לנשים סביבי על אהבה עצמית כשאני בעצמי לא שם? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם להמשיך להטיף לנשים סביבי על אהבה עצמית כשאני בעצמי לא שם?

אחרי תקופה מסוימת של תסבוך עם עצמי, הבנתי שלא נוח לי להגיד את הדברים האלה כי אני לא מצליחה ליישם אותם על עצמי. אם היו אומרים לי דברים דומים, הם היו נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה

תגובות
איימי שומר ב"מרגישה פצצה" (2018)
Mark Schfer / Courtesy of STXfilms

אני אשה צעירה שנאבקת מרבית חיי בבעיות עם המראה החיצוני שלי. יש כאלה שקוראים לזה בעיות בדימוי גוף, אני קוראת לזה בעיות בגוף עצמו. בלי להכנס לסוגייה עצמה, רציתי להתייעץ בנוגע לדיבור עליה עם אנשים אחרים. נתקלתי הרבה בנשים צעירות ממני או בגילי, שמדברות על כמה שהן לא אוהבות דברים בגוף שלהן. בעבר, הייתי מנסה לגרום להן להבין שיש בהן יותר מהמראה החיצוני שלהן. שתמיד יהיה טוב יותר אם הן ילמדו לאהוב את עצמן ולחיות בשלום עם הגוף שלהן, אבל גם אם לא - זה רק חלק מסך המרכיבים שבונים את האדם שהן. בקיצור, שיסתכלו מעבר למראה החיצוני. ואיכשהו זה תמיד זה נגרר למשפטי קלישאות כמו: בעיניי את מהממת, יש בך יותר מהמראה שלך, יאהבו אותך גם אם לא תהיי מלכת היופי, האשה הממוצעת בכלל לא נראית כמו הדוגמנית שאת משווה את עצמך אליה.

אחרי תקופה מסוימת של תסבוך עם עצמי, הבנתי שלא נוח לי להגיד את הדברים האלה כי אני לא מצליחה ליישם אותם על עצמי. אם היו אומרים לי דברים דומים, הם היו נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה, ואם כבר רק מותירים תחושה שהצד השני לא מבין.

איך אני יכולה להטיף לאהבה עצמית כשאני עצמי לא שם? בקיצור, הפסקתי עם זה ועברתי לומר דברים סימפטיים כמו "מבינה אותך", ודברים שאולי אפילו מחמירים את הבעיה כמו "אם את מרגישה שמנה אולי תתחילי לעשות ספורט?". כי זה מה שאני אומרת לעצמי, וכי זה פשוט פתרון פרקטי, גם אם מרגיש אכזרי ולא מכיל לומר אותו לאדם אחר.

מה יותר מוסרי לעשות? להגיד דברים שאני מקווה שיהיה להם ערך לאחרים, אפילו שבשבילי הם חסרי ערך, או להגיד את הדברים שהייתי אומרת לעצמי, בידיעה שיכול להיות שאגרום נזק נפשי מסוים לבת זוגי לשיחה?

תודה מראש,

מבולבלת שרוצה לעזור

מכה בבטן הרכה יקרה,

כל אדם זקוק לתמיכה רגשית שונה, ואין כללי אצבע שיתאימו לכל אחד. לעומת זאת, יש כלל אחד שכן ניתן לנסח בתקשורת רגשית, והוא שבבואך לתמוך באדם אחר, השאלה איננה מה מתאים לך ומה מחזק אותך אלא מה יתאים לו ויחזק אותו. היות שאין באפשרותי ובאפשרותך לתחקר כל אשה עם בעיות דימוי גוף שאיתה דיברת אי פעם, הצעתי היא לבחור במה שנכון ברוב המוחלט של המקרים. וזה: אף אחת לא צריכה את עצות ההרזיה שלך, תני להן חיבה וחיזוקים וקחי את הבלבול שלך למקום אחר, הוא לא מועיל להן.

הפרויקט של שיאה גלובר מבית הספר לאמנויות בשיקגו. בבואך לתמוך באדם אחר, השאלה היחידה היא מה יתאים לו

נתחיל בעובדה שאין אדם בעולם, ודאי לא אשה עם בעיות דימוי גוף, שלא מודע לכך שההמלצות לירידה במשקל הן התעמלות ודיאטת הרזיה. לכן, תגובה כזו אינה תורמת כל מידע חדש במקרה הטוב, ומעצימה את תחושת השנאה העצמית של בת-שיחך במקרה הרע (ואולי גם של עצמך, באופן לא מודע).

ולא רק שעצה כזו לא מחדשת, היא אפילו לא מאוד "פרקטית" כפי שקראת לה, משום שאינה מדויקת. התעמלות ודיאטות הרזיה לא תמיד מביאות לירידה במשקל. כפי שכתבה אשה אנונימית בגרסה הישראלית של הספר "נשים לגופן", שהיתה בת 14 כשקרוב משפחה חש צורך להבהיר לה שהיא שמנה: "בכיתי. מי לא היתה בוכה? אבל המסר הועבר. אני לא מספיק טובה. הגוף שלי שמן מדי. אז עשיתי דיאטות. כבר יותר מ-20 שנה שאני עושה דיאטות... אני עדיין לא יודעת איך זה לרדת במשקל, אבל יודעת היטב מה זה להיות אשה שמנה". באותו האופן, מחקרים רבים הוכיחו שהתעמלות אינה מובילה לירידה במשקל. פעילות גופנית מומלצת לכל אדם וחשובה לבריאות, אבל משפט כמו "אם את מרגישה שמנה אולי תתחילי לעשות ספורט" הוא לא רק גועלי – הוא גם שגוי.

ומילא אם תגובה כזו היתה רק בלתי מחדשת ובלתי מדויקת, היא גם מזיקה. למעשה, זאת כנראה הדרך הבטוחה ביותר לגרום נזק נפשי לנערה או לאשה שמתמודדת עם בעיות בדימוי הגוף. "בשביל רבים מהמטופלים שלי, הנזיפה המביישת ביותר היא אי-שביעות הרצון חדורת הכוונה הטובה מצד חבר – זה שמניח זרוע דקה על ידך וממלמל, 'אני מקוה שזה לא פוגע בך, אבל אני אוהב אותך והמשקל שלך מדאיג אותי'", הסבירה הפסיכולוגית הארייט לרנר. הסיבה לכך, לדבריה, היא שאנחנו מצליחים לסנן זר שמעליב אותנו ברחוב, אבל מול חברים וקרובים אנחנו מרגישים בטוחים ונינוחים, ולכן תחושת הבגידה והכאב חריפה יותר, ואנחנו גם נאלצים להמשיך לפגוש אותם שוב ושוב ולהיזכר איך הם רואים אותנו.

וחשוב להזכיר שלפגיעה כזו יכולות להיות תוצאות הרסניות של ממש. את ודאי מודעת לקשר בין בעיות בדימוי הגוף לבין הפרעות אכילה, שלפי הערכות נמוכות יחסית של משרד הבריאות סובלות מהן 8-6% מבנות 24-15 בישראל וכ-1% מהנערים והגברים בגילים אלה (זה לא שבגיל 24 נרפאים בדרך נס, זה פשוט שאין נתונים והערכות לגבי גילים מאוחרים יותר). וכפי שמבהירים במרכז המחקר של הכנסת, "הפרעות אכילה עלולות להיתפס בציבור כהפרעות קלות יחסית שבהן החולה שולטת במידה רבה במצבה, אך דימוי זה מוטעה ביסודו. הפרעות אכילה הן מהמחלות הקטלניות ביותר בין מחלות הנפש, ועל-פי מחקר משנת 2014 קודמות להן רק התמכרויות".

אקט המחאה של סורל אמור ב-2016 להעלאת מודעות לדימוי גוף

גם בלי להיכנס לעולם הקודר של הפרעות אכילה, הערות פוגעניות ועצות מלאות כוונות טובות גורמות נזק נפשי עצום מסוגים שונים. למשל, יש קשר הדוק בין דימוי גוף שלילי ובין דיכאון ואף ניסיונות אובדניים. והאירוניה? אחרי כל הנזק האפשרי, לא רק שמשפטים פוגעניים וחוסר קבלה לא מעודדים ירידה במשקל – הם למעשה פוגעים בה. ב-2014 פירסמה החוקרת ג'יין וורדל, מהחלוצות העולמיות בתחום הפסיכולוגיה הבריאותית, מחקר ארוך-טווח בקרב כ-3,000 בני 50 פלוס, שהעלה כי אנשים שחוו אפליה או הערות מעליבות על רקע משקלם דווקא התקשו יותר לרדת במשקל.

אם כן, לפנינו סיטואציה שבה אמירה חסרת רגישות, אפילו כזו שכוונותיה טובות (נניח), לא מחדשת, לא נכונה, עלולה לגרום נזק ממשי והדובדבן שבקצפת – אפילו לא מועילה לנושא הספציפי שעל הפרק. בכוונה התעלמתי הפעם מהשאלה הכללית של היחס המיטיב כלפי הזולת, כי חשוב לי שתראי שאפילו מבחינה רציונלית ובלי ערכים היפיים, תגובות קשות הן לא מה שמועיל לרוב הגדול של האנשים, גם אם את עצמך מעדיפה אותן.

פרויקט מצולם של הבי-בי-סי מינואר. מה קורה כשזרים מבקרים אחרים כפי שהם מבקרים את עצמם?

ברור לי מדוע את נרתעת מאמירת קלישאות כמו "בעיניי את מהממת ויש בך הרבה יותר מהמשקל שלך", גם אם זו כנראה התגובה המועילה ביותר, שלא לומר גם החמודה והרגישה ביותר. אבל יש גם עוד כמה תחנות בדרך לפני "לכי תעשי ספורט". את בהחלט יכולה להמשיך להגיד "אני מבינה אותך", ולצד זה מומלץ למצוא את המילים שלך שיגרמו לה לדעת שהיא אהובה ומוצלחת כפי שהיא. בכל אופן אם המטרה שלך היא להיטיב איתה, ולא להרים לעצמך על חשבונה – וזה הרי הבסיס של יחס מוסרי לזולת.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#