השכנה שלי צועקת ומאיימת על הילדים שלה. להתערב או לא? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

השכנה שלי צועקת ומאיימת על הילדים שלה. להתערב או לא?

עד עכשיו פטרתי את זה כגישה אחרת להורות ובזה שאי אפשר לשפוט מישהו שאתה לא באמת מבין את הקשיים שלו, אבל חבל לי על הילדים, לדעתי הם עוברים התעללות רגשית

תגובות
פמלה אדלון ב"Better Things"
FX Networks

אני גר בסוג של שכונת חיים וסך הכל זה די נחמד, אבל ההתנהגות של אחת מהשכנות שלי מטרידה אותי. היא גרושה ואם לשני ילדים, כשהקטן בן עשר בערך. לא נראה שיש לה חיים קלים, אני שומע אותה צועקת על הילדים שלה כמה פעמים בשבוע וזה די מטריד אבל עד עכשיו פטרתי את זה כגישה אחרת להורות ובזה שאי אפשר לשפוט מישהו שאתה לא באמת מבין את הקשיים שלו.

הערב, כשהיא צעקה על הבן שלה שנמאס לה ממנו ושהיא תשחט אותו, זה פתאום זעזע אותי וגרם לי לחשוב שאולי זה מצב לא נורמלי. לא נראה לי שהיא באמת תשחט אותו, להערכתי היא בדיכאון ופשוט חסרת סבלנות לילדים אבל חבל לי עליהם, לדעתי הם עוברים התעללות רגשית. ממש לא בא לי להתערב למישהו אחר בחיים וגם אין לי מושג איך אפשר לעזור פה. מה עמדתך?

תודה,

שכן שנעצב

אישוני הכבאי יקר,

לגדל ילדים זה חרא עצום. אצל החלק הדלוזיונלי של האנושות, כלומר ליהיא לפיד, משום שעוד בעודם ברחם היא "מדמיינת את העובר שלה חייל במדים, עם אבק דרכים בשערו... ומתחילה לדאוג"; ואילו אצל בני האדם הסבירים, פשוט כי מאוד קשה ומתיש גם לשמור על הילדים וגם לשמור על צלם אנוש.

אין לי מושג אם יש לך ילדים או לא, אבל לפחות לפי לואי סי-קיי כנראה שלא (הערה: לואי סי-קיי פגע מינית בנשים, אין סיבה להקל בזה ראש אבל מבחינתי גם אין סיבה להתעלם מיצירתו במקומות רלוונטיים). בקטע מפורסם הוא מסביר: "אני אף פעם אף פעם לא שופט הורים אחרים... כשאתה רואה אמא במקדונלדס או בחנות צעצועים והיא מתחרפנת על הילד שלה, 'אני שונאת אותך, אתה מכוער!' ואנשים מסביב חושבים 'אללי, היא אמא איומה'. נחשו מה, האנשים האלה הם לא הורים. כי כל הורה בחנות חושב 'מה עשה הילד המחורבן הזה לאשה האומללה הזאת?'".

זו כמובן הקצנה, אבל הבסיס הרעיוני שלה מדויק: ברוב המקרים צרחות של הורים על ילדים, מרתיעות ומעוררות פלצות ככל שיהיו, הן בסך הכל ונטילציה נורמלית ולגיטימית של הורה סביר (מה שהפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט כינה "אמא טובה דיה"). למעשה, צרחות כאלה הן אפילו לא אחד מהסימנים המקובלים לזיהוי אלימות והזנחה במשפחה. הורים מתעללים יודעים היטב כיצד להסתיר זאת ויכולים להיראות כמו אנשים חביבים ואוהבים, ולכן העוסקים בתחום נאלצים פעמים רבות לזהות את סימני המצוקה אצל הילדים. למשל הסתגרות וחרדה, רתיעה ממגע ושינויי התנהגות קיצוניים במקרה של התעללות פיזית.

לפי מכון חרוב, שחוקר התעללות בילדים, התעללות רגשית קשה הרבה יותר לזיהוי, אבל היא לא מוגדרת לפי צעקות אלא "באה לידי ביטוי בין היתר בדחיה, התעלמות, הפחתת ערך, הפחדה, חשיפה לאלימות במשפחה, בידוד, ניצול רגשי, מניעת גריה מספקת ועוד". אין זה אומר שהשכנה שלך שצועקת על הילדים שלה היא בהכרח לא מתעללת רגשית, זה פשוט שצעקות ונטילציה כאלה הן לא מדד מספיק להגדרתה כמתעללת רגשית שמצריכה התערבות ופעולה חיצונית. קל וחומר כאשר מדובר במשפחה שבה הילד הקטן הוא בן 10, כלומר הגדול כבר בחטיבה או בתיכון, והם אינם בגיל רך שבו הם לא מסוגלים לספוג זעקת "אני אחסל אותך" כשהם ממררים לאמא את החיים, כדרכם של טינאייג'רים.

רוזאן בר מתוך "רוזאן". התעללות רגשית קשה הרבה יותר לזיהוי, אבל היא לא מוגדרת לפי צעקות

לצד זאת, כדאי לשים לב מתי אנחנו שיפוטיים יותר לגבי השתוללות וצרחות ומתי אנחנו שיפוטיים פחות – כי גם זו סוגייה פוליטית חשובה. זה לא מקרה שסרטוני הצרחות ו"הישראלי המכוער" שזוכים לוויראליות הם אלה שבהם נראים מזרחים, רצוי ממעמד נמוך יחסית. כפי שהסביר הסוציולוג סמי סמוחה לאתר וואלה, "זה מתלבש יפה בשביל התקשורת על הסטריאוטיפ של המזרחי... עם התרבות הנחותה, אמוציונלי, לא רציונלי".

הפרשנות שלנו להתנהגות של הזולת מושפעת מאוד מגזע, מגדר, מעמד ועוד – כך שיש מי שמותר להם לצעוק וזה נתפס כרגע אקראי וסביר של תסכול, ויש מי שאותה צעקה שלהם תיחשב כסימן להתעללות ולהזנחה. אין לי מושג מה מוצאה ומעמדה של האשה שתיארת (אם כי האזכור של "הילדים משכונת חיים", הסדרה הראשונה שהתייחסה לסטריאוטיפים על מזרחים, הוא רמז מסוים). ציינתי זאת כדי להזכיר שזה מסוג הדברים שכדאי לזכור ולבחון כאשר אנחנו ביקורתיים ביחס לצעקות או להתנהגות "מזניחה" של אחרים.

"הילדים משכונת חיים" בפרק על עיקר וטפל משנות ה-70

בשורה התחתונה אמא גרושה שצועקת על ילדיה בני העשרה, אפילו צעקות לא נעימות בחלקן, היא לא ההגדרה של אמא מתעללת רגשית. ודאי שלא בחופש הגדול. ההורים החשודים ביותר הם אלה שלא צורחים פה ושם ביולי-אוגוסט – כי או שהם אפאתים או שהם פסיכופתים. לכן, כדאי להיות ערני אבל אם אין סימנים אחרים להתעללות אתה כנראה חורג מתחום האכפתיות הראויה לעבר הטריטוריה הנפיצה והפוגענית של דחיפת אף, שכבר עסקתי בה בעבר. ואם זה המצב, מוטב שתשמור את הביקורת שלך לעצמך. נשמע שהחיים של אותה אמא קשים מספיק גם בלי להתמודד עם שכן בעל כוונות טובות שירצף למענה את הדרך לגיהנום.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#