סטודנטית אמרה שהדיון היה טריגרי בשבילה. מה עליי לעשות? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

סטודנטית אמרה שהדיון היה טריגרי בשבילה. מה עליי לעשות?

בסוף שיעור באוניברסיטה שעסק בפסיכואנליזה ותרפיה תלמידה פרצה בבכי משום שדיברנו על פתולוגיזציה, והיא הרגישה שלא דנו בזה ברגישות גבוהה מספיק וגם שלא הדגשנו מספיק את הסבל וחוסר האשמה של המטופלים. האם זו רגישות שעליי לפתח?

תגובות
מתוך "בנות"
HBO / yes

אני לא מצליחה להבין אם אני בהמה חסרת רגישות, או שהציפייה גבוהה מדי ולא סבירה, או שניהם. מעשה שהיה כך היה, באוניברסיטה אני משתתפת בקורס על תופעת ה-burnout לאורך ההיסטוריה. היום הגענו לפסיכואנליזה ותרפיה, והטון בכיתה השתנה מאוד לקראת סוף השיעור. תלמידה פרצה בבכי משום שדיברנו על פתולוגיזציה, והיא הרגישה שלא דנו בזה ברגישות גבוהה מספיק וגם שלא הדגשנו מספיק את הסבל וחוסר האשמה של המטופלים. היא אמרה שהיא triggered ורצתה ללכת הביתה, אך חשבה שלפני שהיא הולכת תגיד לנו למה עזבה. הייתי די בשוק. למען הסר ספק, דיברנו על הוגים ועל תופעות סוציולוגיות בלבד ולא ירדנו לחיים פרטיים.

עכשיו אני באמת מבולבלת. השיח משתנה, זה ברור לי. אם פעם שיח בשיעור היה לא רגשי, הוא מקבל היום מימד הרבה יותר פתוח ומקבל ואולי זה חיובי. אבל אולי גם לא? התנצלתי מולה בכנות, כי הרעיון בדיון הוא כמובן לא לפגוע, אבל זה הרגיש לי גם מוזר. האם זו רגישות שעליי לפתח? האם עלינו לצפות ששיח אקדמי יהיה בהכרח רגשי ופרטני?

הרגשתי שהיה מימד מעט כופה מצידה על השיח כולו, שכן זה סמינר קטן וכולם התדיינו בכבוד אבל גם בביקורת על תופעת הטיפול. אם זה זעזע אותה ככה, שזה לגיטימי, אולי היה עדיף שתלך, במקום לנהל שיח חשוף על זה שפגענו בה בעצם השיחה, ובכך לעורר אשמה או חשש משיח פתוח (לפחות אצלי, כי עכשיו אני דואגת לפגוע בה או במישהו אחר בהמשך).

תודה על העזרה,

תלמידה

פוסט טראומה יקרה,

השאלה שלך מאוד טריגרית בשבילי, כי היא הזכירה לי איך כוונות טובות עוותו ונהפכו לפארודיה עצובה על פעולה פוליטית, וזה הציף אותי בצער ובמצוקה.

תחילה ראוי להסביר לקוראים המבוגרים או המנותקים יותר במה מדובר. בקצרה, פוסט-טראומה (PTSD) היא הפרעה שבה, בין היתר, התרחשויות או גירויים מסוימים מהווים טריגר שמעורר באדם שעבר אירוע טראומטי את התחושות והזיכרונות הכאובים שנותרו קבורים בתודעתו. זה מצב אמיתי וחריף, וחשוב גם לציין שרק חלק קטן מהאנשים שחוו אירוע טראומטי יסבלו מהפרעה כזו בהמשך.

מכאן הגיעו אזהרות הטריגר, איתות מילולי לפני תוכן שנדמה כעלול לעורר זיכרונות טראומטיים מודחקים (תצורה אופיינית "אזהרת טריגר: תקיפה מינית"). תחילה שימשו האזהרות הללו בעיקר בבלוגים אקטיביסטיים ובעיקר לפני תכנים קשים ואלימים, אך בעשור האחרון התפשטו באקדמיה האמריקאית כמו פטריות הזיה מעוררות חרדה אחרי הגשם. לא ציינת היכן את לומדת, אבל השימוש באנגלית מרמז שמדובר בארצות הברית. בישראל, לשמחתי, התופעה פחות רווחת.

מרצים באוניברסיטאות אמריקאיות רבות נדרשים כיום להוסיף אזהרות טריגר לסילבוס: מחשבות אובדניות ב"מרת דולוויי" מאת וירג'יניה וולף, אנטישמיות ב"הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר, או העיסוק בגזענות ובקולוניאליזם ב"הכל קורס" מאת צ'ינואה אצ'בה. במקביל, כמו בדוגמה שלך, שיח הטריגרים החל לשמש אנשים כדי לנזוף במי שלדעתם נגע בנושאים טעונים מדי, בשיעור או מחוצה לו, ותחומי הטריגור התרחבו לכל נושא שהוא, מהריון, דם וחרקים ועד חורים קטנים ופיאות.

זה נשמע מגוחך, אבל טריגרים יכולים להיות בדיוק כאלה: שיר פתיחה של סדרה מצוירת, ריח בושם מסוים, האור שמטילה המנורה על החלון. ודווקא משום כך, אזהרות הטריגר הן מאמץ כושל לשלוט בטריגרים, שמטבעם הם פרטיקולריים, פתאומיים, מסרבים להיגיון. זו הבעיה הראשונה בהתפשטותן של אזהרות הטריגר: הן מבוססות על הבנה שטחית של פוסט-טראומה, ולמעשה גורמות יותר נזק מאשר תועלת אפילו לאנשים שעליהם הן נועדו להגן.

חובבי אזהרות הטריגר המופרזות מתייחסים לסובלים מפוסט-טראומה כעלים נידפים אשר יש לכלוא בחדר מרופד מטאפורי. בפועל, מחקרים בנושא מעלים כי ההימנעות אינה מועילה לנפגעי טראומה אלא להיפך, רק מחמירה את מצבם. הימנעות נחשבת לסימפטום של התסמונת, ומה שדרוש לנפגעים הוא טיפול והתמודדות בסביבה מוגנת. עצוב לציין שדווקא האוניברסיטאות שנוזפות במרצים שלא סיפקו אזהרות טריגר ראויות, הן אלה שלא מעניקות טיפול לסובלים מפוסט-טראומה ואף לא מטפלות כראוי בתלונות על אירועים (טראומטיים) של תקיפה מינית.

אל פאצ'ינו בסרט "הסוחר מוונציה"
סטיב בראון / רקס

לא פחות חשוב הוא הנזק העצום ששיח הטריגרים גורם לחינוך האקדמי, לחופש הביטוי ולחשיבה הביקורתית. האפשרות להתווכח ולדון בנושאים נפיצים חיונית לפיתוח כלים ביקורתיים וגם ליציאה מגבולות העצמי, שהם בין ההיבטים החשובים של חינוך אקדמי. כפי שציין האיגוד האמריקאי של מרצים באוניברסיטאות בהצהרה בנושא: "מעט אי-נוחות בלתי נמנעת בשיעורים, אם המטרה היא לחשוף סטודנטים לרעיונות חדשים ולגרום להם לפקפק במה שראו כמובן מאליו".

יתרה מכך, ברגע שאנחנו מוכנים להשתיק כל דיון מחשש למצוקה שעלולה להתעורר, אנחנו פוגעים דווקא בקבוצות המוחלשות ביותר ובנושאים שממילא מושתקים חברתית – מיניות חריגה, הפרעות נפשיות, גזענות וכן הלאה. במקום פעולה ממשית וסיוע לסובלים מפוסט-טראומה, שיח הטריגרים משמש עתה בעיקר כפרפורמנס של פוליטיקה ליברלית, שמציג את הדובר כמודע וטוב יותר מאשר הנפשות החשוכות שאינן רגישות מספיק.

ההתפתחות הזו היא חלק מהשיח העכשווי הכללי, שבו הפסיכולוגי החליף את הפוליטי והעיסוק במנגנונים של דיכוי חברתי נזנח לטובת העיסוק ברגשות הפרט. חוקר התיאוריה הקווירית ג'ק הלברסטאם הגדיר זאת כ"רטוריקה של נזק וטראומה שמציגה כל הבדל חברתי במונחים של רגשות פגועים ומחלקת בעלי ברית פוליטיים לכדי היררכיות של פציעה" וציין שהיא מרדדת הן את המהות האמיתית של טראומה והן את השיח הפוליטי.

קטע מתוך הפרק "Triggering" בעונה הרביעית של "בנות". האפשרות לדון בנושאים נפיצים חיונית לפיתוח ביקורת

הרחבתי בנושא כדי להסביר מדוע אזהרות טריגר בשיעור הן לרוב פרקטיקה מיותרת ומזיקה. אשר לשאלתך, הפעם אין לי אלא לחזק את ידייך כי את עצמך שרטטת פה קווים להתמודדות נכונה. ראשית, אהבתי את הטון המורכב של דברייך. יש נטייה רווחת לזלזל ברגישות של אחרים, ודאי כאשר מדובר בפוליטיקה של צעירים ליברליים, ואין לי כל עניין להצטרף לחינגת השמרנות והבריונות הזו. המאמץ לרגישות כלפי הזולת הוא מאמץ ראוי, רק חשוב להיזהר מהפיכתו להצגה שטחית ומשתיקה.

אותה סטודנטית אכן היתה צריכה לצאת מהשיעור, במקום לייצר אווירה מאשימה על לא כלום (יש מצבים שבהם חיוני להשמיע קול מחאה, אין זה אחד מהם). מצד שני, אין ספק שמשהו מאוד כואב לה ואין סיבה לדרוך עליה, ולכן טוב שהתנצלת והתייחסת בכבוד למצוקתה. עם זאת, חשוב שתמשיכי להתעקש על שיח פתוח ומעמיק, וגם על הזכות להגיד דברים לא נעימים, להתווכח וגם להיפגע. אם אפשר לצפות מסטודנטים שיידעו להתמודד עם תכנים מאתגרים בלי שלטי אזהרה, אפשר גם לצפות שיידעו להתמודד עם מישהי שעושה דרמה קטנה באמצע השיעור.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#