האם הייתי צריך להסתיר בראיון עבודה שידעתי את השאלות מראש? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם הייתי צריך להסתיר בראיון עבודה שידעתי את השאלות מראש?

כשהמראיין הציג את השאלה הראשונה, זיהיתי את השאלה ממאגר אינטרנטי מוכר והודעתי לו על כך. כשהוא ראה שאני מכיר את השאלות פעם אחר פעם הוא אילתר שאלה שבעיניי היא קשה יותר, ומשם הראיון הידרדר ולא עברתי אותו

תגובות
מועמד בראיון עבודה (אילוסטרציה)
גטי אימג'ס ישראל

אני סטודנט בתחום ההייטק ולפני מספר חודשים הוזמנתי לראיון העבודה הראשון שלי. עיקרו של הראיון הוא שאלות חידתיות, שבדרך כלל נדרשת איזו הברקה על מנת לפתרן. ישנם אתרי אינטרנט בהם מרואיינים מעלים שאלות שהם נשאלו (בדרך כלל תמורת הטבה כלשהי), וכך מתאפשר למועמדים עתידיים להתכונן ספציפית לסגנון השאלות לחברה או למשרה שאליה הם מתראיינים.

לפני הראיון הראשון שלי עברתי לתומי על כל השאלות שנהוגות בחברה שאליה באתי להתראיין. את הרוב הגדול של השאלות פתרתי בכוחות עצמי (חלקן אחרי מאמץ מסוים, אבל זה טבעי). והנה, כשהמראיין הציג את השאלה הראשונה, זיהיתי את השאלה מהאתר והודעתי לו על כך. הוא שאל עוד שאלה, כך קרה שוב פעם. ושוב פעם. כשהוא ראה שאני מכיר את השאלות הוא אילתר שאלה שבעיניי היא קשה יותר, ומשם הראיון הידרדר ולא עברתי אותו.

הופתעתי מכך שהמראיין נראה מופתע מכך שהכרתי את השאלות - לקח לי שעתיים לעבור על כל השאלות באתר שמפורסם ומוכר בקרב מי שבתחום. למחרת, תוך שיחה עם אנשים, התאמת מה שהתחלתי לחשוד בו - מתברר שכמעט אף אחד לא היה נוהג כמוני, וכולם היו מעמידים פנים שהם לא הכירו את השאלות מראש. כיצד הייתי צריך לנהוג? ברור לי שלא לגלות היה ביסודו של דבר מעשה של מרמה וגניבת דעת. מאידך, לנוכח הסטנדרט הנמוך לכאורה של היושרה בחברה, האם נגזר על מי שכן הגון להימצא בעמדת נחיתות מול כמעט כל מי שמתמודד מולו על משרה?

שמואל

שקר לבן יקר,

מעטים מכירים את בדידותו של כותב מדור הייעוץ האתי האנונימי: מצד אחד הוא נדרש לכתוב בפסקנות מה ראוי ומה אינו ראוי, מה חמוד ומה פחות; מצד שני הוא אדם ככל בני האדם, שעושה טעויות ושטויות עלובות. בתגובות למדור חוזרת שוב ושוב הטענה הקנטרנית (כביכול) על כך שהמדור אינו טוב יותר מאף אחד אחר. ועל כך אני שוב ושוב עונה: אדרבה, צודקים! העצות הניתנות במדור מתייחסות לשאיפה האנושית לטוב, אבל אין אף אדם שמסוגל תמיד לעשות את הטוב והראוי, ואף אחד גם לא היה רוצה להתרועע עם אדם כזה.

שקרים הם בין הנושאים שחוזרים ועולים בשאלות שנשלחות למדור זה, בין היתר משום שהם לבטים עקרוניים מהסוג הפעוט והיומיומי. רובנו לא נאלצים להחליט אם להסיט קרונית דוהרת ממסלול שבו חמישה אנשים למסלול שבו אדם אחד, כמו בדילמה המוסרית המפורסמת, אבל כולנו נאלצים להחליט אם לשקר שקרים קטנים כמה פעמים ביום.

העמדה הפורמלית של מדור זה בעניין שקרים היא נגד, גם אם לא נגד נחרץ כמו הפונדמנטליסט עמנואל קאנט, שבמאמר "על הזכות כביכול לשקר ממניעים נאצלים" טען כי גם שקר לרוצח שרודף אחרי מישהו גורר עמו השלכות מוסריות ושאלות של אחריות. אבל לשקר זה לרוב לא יפה, זה ברור, בין היתר כי השקר מערער יסודות של אמון בין אנשים, מרקיב את נפש השקרן וגם מעניק לו יתרון בלתי הוגן על פני אלה שהוא משקר להם.

מדורים קודמים במחלק מוסר: סטודנטית אמרה שהדיון היה טריגרי בשבילה. מה עליי לעשות? || האם להתפטר מעבודתי האהובה כי הבוס מעיר לי הערות מגעילות? || השכנה שלי צועקת ומאיימת על הילדים שלה. להתערב או לא? || זה בסדר להעיר לנוסע אחר באוטובוס שיפנה את כסאו עבור קשיש או נכה שעומדים לידי?

מתוך "זמר החתונות" (1998). כך נראה מצב שבו אמירת האמת מקנה למועמד חיסרון בלתי הוגן

על רקע זה, אין לי מושג אם חומו של אוגוסט ריכך את לבי או רופף את שכלי, אבל הפעם עצתי לך היא שעדיף לשקר. זו אמירה נועזת, אבל בינינו מדובר בשקר שמבוסס על אמת, במצב שבו אמירת האמת מקנה לך חיסרון בלתי הוגן, ושבו הנזק העיקרי הוא הנזק התיאורטי לרוח האדם – מסד רעוע מדי להישען עליו בקיץ הישראלי. ובעיקר, קשה לי להמליץ לך לעשות משהו שנראה שאני עצמי לא הייתי עושה. כידוע, אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם רוב הציבור יכול לעמוד בה.

נבחן רגע את "רוב הציבור". חוקר הכלכלה ההתנהגותית דן אריאלי, שעסק בשקרים כנורמה חברתית, טען כי הכלכלה הרציונלית טעתה לחשוב שרמאות היא חישוב פשוט של עלות ותועלת (מה ארוויח לעומת הסיכוי שאתפס והעונש שאקבל). אריאלי גילה שלא משנה מה הנסיבות, אנשים מרמים קצת כי זה מועיל להם, אבל לא מרמים הרבה כי הם רוצים להרגיש שהם טובים. לכן, בסיטואציות לא מזיקות הרוב יבחרו ברמאות קטנה, שלא תגרום להם להרגיש רע מדי (אריאלי מכנה את זה fudge factor, ובעברית גורם האלתור, אם כי תרגום הולם יותר הוא מריחה או שיפוץ). מאותה הסיבה רוב האנשים ירגישו נוח לקחת הביתה עט מהמשרד שלהם, אבל לא יקחו חצי שקל מהקופה הקטנה גם אם העט עולה יותר.

לכן רוב האנשים משקרים כשהם מתבקשים לפתור שאלות כאלה בראיון עבודה: זה לא שקר נורא, הם יודעים לפתור את השאלות ואינם משקרים לגבי כישוריהם, ומערך יחסי הכוחות של מחפש עבודה מול חברת היי-טק הוא כזה שבו כל הכוח מצוי בצד של החברה. במקרה כזה, עובד בעל כישורים, שהיה אחראי והתכונן וגם דובר אמת נמצא בעמדת נחיתות. האם זה הגיוני לנפנף פה בעיקרון היפה והחשוב של אמירת אמת ולצפות מהעובד לעמוד בו? לדעתי לא.

אם אכן פתרת את השאלות בכוחות עצמך, מוטב שלא תגלה זאת למראיין. עוד אפשרות מוצלחת היא פשוט להימנע מחיפוש השאלות מראש. כך תוכלו המראיין ואתה להבין מהן יכולות החשיבה והניתוח שלך בזמן אמת (ואפשר אפילו להצהיר על כך בפניו, אם זו אכן פרקטיקה נהוגה). ואם במקרה מראיינים בחברות היי-טק קוראים פה: מה דעתכם למצוא אתגרים אחרים, כאלה שיאתרו כישורים ממשיים ולא יכולת חיפוש וגם יתגמלו את המרואיינים ההגונים יותר? אי אפשר למנוע לגמרי שקרים קטנים, אבל אפשר למצוא דרכים חברתיות לעודד אמירת אמת. אה, וכולם גם ישמחו אם תפסיקו לשאול מרואיינים "מה החיסרון הכי גדול שלך", זה מביך לענות "אני משקיע יותר מדי שעות בעבודה" או "אני פרפקציוניסט".

דרך אגב, אריאלי גילה שנבדקים בניסוי לא רימו כאשר בתחילת הניסוי הזכירו להם ערכים מוסריים. למשל אם ביקשו מהם להיזכר בעשרת הדיברות (אפילו אם לא זכרו אותם במדויק) או להצהיר שהם יפעלו בניסוי לפי הקוד האתי של האוניברסיטה (אפילו שאינו קיים). זה אירוני לאור העובדה שתפקידו של המדור הזה, כפי שציינתי בפתיחה, הוא להזכיר לכולנו שיש לנו כוח לשאוף אל הטוב. ובכל זאת, פה ושם צריך גם להודות: לפעמים זה קשה מדי ולא מוצדק, ולא תמיד אנחנו מסוגלים.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#