לאנפרנד או לא לאנפרנד, זו השאלה

לאחד מחבריי בפייסבוק דעות פוליטיות הנוגעות באופן עמוק את עמדותיי. האם מחיקתו לא תשמר את פייסבוק כבועה סטרילית ומנותקת מהמציאות? האם השקט הנפשי שלי חשוב יותר?

מאזני משקל
יוענה גונן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפגנה בירושלים נגד הגזענות של ארגון להב"ה
הפגנה בירושלים נגד הגזענות של ארגון להב"הקרדיט: אוליבייה פיטוסי
מאזני משקל
יוענה גונן

לאחרונה נתקלתי בפוסט הנוגד את דעותיי הפוליטיות והאנושיות בפייסבוק. מתוך סקרנות, נכנסתי לפרופיל המדובר, שם ראיתי פוסטים רבים הנוגעים לאותו נושא. לאחר רפרוף קל, החלטתי למחוק את אותו המשתמש המתריס מרשימת החברים שלי.

שאלתי היא: האם זה מוסרי למחוק חברי פייסבוק בגלל הבעת דעה פוליטית הנוגדת באופן עמוק את עמדותיי? האם זה לא משמר את פייסבוק כבועה סטרילית ומנותקת מהמציאות, וכך למעשה משמר את אותה מציאות? או שאולי השקט הנפשי שלי חשוב יותר, ויש לי זכות לבחור להימנע מצפייה בפוסטים גזעניים או פוגעניים?

שלך בתודה,

מארק וצוקרברג

תא תהודה יקר,

לאנפרנד או לא לאנפרנד, זו השאלה: כלום נעלה יותר להתענות מהגיגיו ומטחי-חציו של הזולת המפגר, או להניף את חרבך על החברות האקראית עם האחיין של השכן, וכך לשים קץ גם לייסוריך!

כמו שאלתו המפורסמת של המלט, גם שאלתך אינה דילמה מוסרית אלא החלטה אישית מורכבת (במובן שיש לה היבטים שונים ואין לה תשובה חד-משמעית, לא במובן שזה עניין קרדינלי אם תעיף מכר רחוק מרשימת חברי הפייסבוק שלך). וברוב המקרים אני בעד שהיא תישאר החלטה אישית, ונגד פוסטים שדורשים מאנשים לטהר את עצמם מחברות מקוונת עם מישהו שנלכד בעדשת צילום המסך בעודו כותב משהו מגעיל או עושה לייק מגונה ("איך זה שיש לי 86 חברים משותפים עם החלאה הזה???"). דרישות ציבוריות לאינפרונד הן לא רק ילדותיות וכוחניות, הן גם מגוחכות - רוב החברים המשותפים בקושי מכירים את האדם המדובר, וזו סתם דרך מעיקה של הכותב לבצע virtue signalling, כלומר להפגין את עליונותו המוסרית לעומתם.

בניגוד לפוסטים שתובעים מאחרים להוכיח את ערכם באמצעות אינפרונד, ההחלטה האישית להיפרד לשלום מחבר פייסבוק שמפרסם פוסטים גזעניים ופוגעניים היא לא רק בחירה לגיטימית אלא לפעמים גם הבחירה הנכונה. כדי להסביר מדוע, כדאי תחילה לבחון את תהייתך אם פעולה כזאת מייצרת "בועה סטרילית ומנותקת מהמציאות".

השחקן דייוויד טננט מגלם את המלט בהפקה של הלהקה השייקספירית המלכותיתצילום: ASSOCIATED PRESS

בשנים האחרונות גברו הטענות שהרשתות החברתיות מייצרות תיבת תהודה, כלומר חלל שבתוכו שומעים המשתמשים דעות דומות לדעותיהם, שחוזרות אליהם כמו הד. בייחוד התעוררה הפאניקה בעניין זה בעקבות ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות, ניצחון שמרבית העיתונאים לא חזו. כה רבה היתה תדהמתם מכך שלא ראו את זה בא, שהנושא המרכזי שבו הם עסקו במשך חודשים היה איך הם לא ראו את זה בא. מכאן קצרה היתה הדרך להפיכת טענת תיבת התהודה לטְרוּאיזם, אמת מובנת מאליה שאין צורך להסבירה.

אולם לאחרונה מתחילים להישמע יותר ויותר קולות שמפקפקים באמת המוחלטת הזאת. למשל, בינואר השנה פרסמו אליזבת דובואה וגרנט בלנק מחקר שמראה כי "הפחדים לפיהם אנשים נחשפים רק למידע שמחזק את עמדותיהם הפוליטיות הוצאו מפרופורציות". בקרב נבדקי המחקר הבריטיים, רק כ-8% נחשפו למקורות מידע חד-צדדיים ברמה שניתן להגדיר כתיבת תהודה. מחקרים עדכניים נוספים מחזקים את הטענה הזאת.

מכיוון אחר, מחקר שפורסם במארס האחרון על ידי חוקרים מאוניברסיטת דיוק, גילה כי כאשר משתמשי טוויטר דמוקרטים ורפובליקאים קיבלו תשלום לעקוב אחר בוט ששיתף דעות הפוכות לשלהם – זה רק ביצר והקצין את דעותיהם (במידה משמעותית אצל הימנים ובמידה נמוכה אצל השמאלנים). אחד מההסברים שהוצעו לכך הוא שעמדה פוליטית היא מרכיב מהותי בזהות, ואנשים מוכנים להשקיע משאבים נפשיים רבים כדי לבטל ראיות שמערערות על נכונותה.

לצד המחקרים, מספיק להיות אדם סביר כדי לדעת שבהלת תיבות התהודה מופרזת למדי. לרוב האנשים יש אחוז מסוים של חברי פייסבוק בעלי דעות שונות משלהם, ואפילו באותו צד של המפה אנשים שונים בדעותיהם. כבר ראיתי ויכוחים עקובים מדם בשמאל הישראלי בנוגע למאבק המזרחי, לכפייה דתית ולתנועת #MeToo. מעבר לכך, אנשים לא חיים רק בפייסבוק, והם נחשפים לדעות רבות בערוצים נוספים. ארוחה משפחתית ביום שישי ואחריה יומן חדשות יחשפו אותך ליותר דעות ממה שתהיה מסוגל לשאת. וגם בלי מחקר אפשר לנחש שהחשיפה לדעות מנוגדות בדרך כלל לא מרחיבה את אופקיהם של אנשים, אלא רק גורמת להם לנהל ויכוחים מתישים שבהם כל צד מצהיר "זה הדבר האחרון שאני כותב ואז אני עוזב את הדיון" ובכל זאת ממשיך.

לפיכך, יותר ויותר חוקרים מסכימים שהגורם המשמעותי הוא לא גיוון רשימת החברים, אלא חינוך לחשיבה ביקורתית ולאוריינות תקשורתית. אילו עיתונאים היו מקבלים מעט יותר חינוך כזה, אולי הם עצמם היו מפקפקים בבהלת תיבות התהודה העכשווית.

כרזת הרב מאיר כהנא בירושלים. הח"כים הימנים שיצאו מהמליאה היו מואשמים היום בתקינות פוליטית
כרזת הרב מאיר כהנא בירושלים. הח"כים הימנים שיצאו מהמליאה היו מואשמים היום בתקינות פוליטית צילום: אמיל סלמן

מעבר לכך, יש הבדל בין אינפרונד אדם שעמדותיו שונות משלך ובין אינפרונד אדם שמפרסם תכנים גזעניים. "פוסטים גזעניים או פוגעניים" אינם דעות פוליטיות מנוגדות, אלא אלימות מילולית וצחנה כללית. שיח תיבות התהודה, הליברלי במהותו, מתעלם מכך לטובת אמירות כלליות ומעורפלות על חשיבות הפתיחות לאחר. זה בדיוק אותו השקר שמוכרים פוליטיקאים כמו יאיר לפיד, שמדברים על "הקיצונים משני הצדדים", או פאנלים שבהם מציבים הומופוב מול הומו כדי "לשמוע את כל הדעות". אילו ח"כ מאיר כהנא היה חי כיום, כל חברי הכנסת הימנים שנהגו לצאת מהמליאה במהלך נאומיו ודאי היו מואשמים על ידי ימנים עכשוויים ב"תקינות פוליטית" וב"ליברליות פרוגרסיבית מטורפת".

אם אתה רוצה לשנות את המציאות, כדבריך, רשימת המפלגות שלהן הצביעו חברי הפייסבוק שלך חשובה פחות מאשר סימון גזענות בתור עמדה לא לגיטימית. וממילא אם אתה נשאר חבר של מישהו מתוך תקווה שהפוסט הנוקב שפרסמת או העצומה החשובה ששיתפת ישנו את דעתו, נכונה לך הפתעה מצערת. הם רק ישכנעו אותו שהוא צודק ואילו אתה אידיוט גמור. אפילו אם התאמצת והוספת האשטג.

אחרי כל זה, השאלה אם לאנפרנד או לא לאנפרנד נותרת פתוחה ותלויית נסיבות, למשל אם מדובר באדם זר שאישרת כי אין לך סטנדרטים או בחבר ממשי. נראה לי נכון לעשות זאת רק במקרים קיצוניים, למשל אנשים שכותבים "איך זה שיש לי 86 חברים משותפים עם החלאה הזה???". בשאר המקרים כדאי לשמור על פרופורציות – ולעשות אנפולואו כמו אדם מן היישוב. המלצתי היא לשאוף לצמצם את עוצמות הזעזוע והזעם מפוסטים ברשתות החברתיות, אבל כאשר אלה כבר צפים אין בעיה לאנפרנד מכרים דוחים ומעיקים. כאמור לא תצליח לשנות את דעותיהם, אבל אתה כן יכול להביא לעצמך מעט סיפוק ושלוות נפש. וכפי שלימדה אותנו שרי אריסון, השלום מתחיל בתוכך.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו

מאזני משקל

יוענה גונן | |מחלק מוסר

כתבות מומלצות

מליאת הכנסת

ביטול העמלה ברכישת כרטיסי קולנוע מתעכב - ועוד הצעות חוק שנדחו היום בכנסת

ג'וליה רוברסט וריצ'רד גיר בסרט "אשה יפה"

ג'וליה רוברטס: הסרט "אשה יפה" לא היה מופק כיום בהוליווד

איילת שקד בסרטון.

"שחור זה יפה" זה כל כך סיקסטיז. עכשיו, מתברר, פאשיזם זה סקסי

חתול עצל. את קורות החיים אפשר להגיש החל מ-2025

המשרה: בטלה מוחלטת לשארית חייך. המשכורת: 2,200 דולר לחודש

משה פייגלין, ב-2008

"תם השלב הציוני, הדלק אזל ממנו" | משה פייגלין, גרסת 1995

תגובות