האם שווה להתנצל בפני האקסית גם אם זה יפגע בה? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם שווה להתנצל בפני האקסית גם אם זה יפגע בה?

שנתיים חלפו מאז שנפרדתי ואני עדיין מתקשה להשלים עם המציאות. שוחחתי עם זוגתי לשעבר והיא הבהירה ששום דבר טוב לא ייצא מאינטראקציה נוספת. גם אם היא מעדיפה לשכוח, אני רוצה להתנצל בפניה ולהרגיש טוב

תגובות
התנצלות
Getty Images IL

אני כרגע במצב שמטריד את מנוחתי. נפרדתי מבת זוג לאחר חמש שנים, עברו כשנתיים מאז אבל עוד קשה לי להשלים עם הפרידה. לאחרונה הרגשתי שבכל השיח לאחר הפרידה לא התנצלתי על חלקי בה, רק ניסיתי לגשר כדי ששני הצדדים ירגישו טוב. רשמתי מכתב התנצלות שמכיר שפגעתי בה ושמתי אותו במגירה.

היא הבהירה לי שהיא מרגישה ששום טוב לא ייצא מאינטראקציה נוספת. אבל אני מרגיש צורך להגיד את המלים האלה, להתנצל בפניה כי בכל זאת אהבנו מאד. השאלה שלי היא אם הטוב שאני ארגיש מזה שווה את הסבל שאולי אגרום לה מהעלאה של דברים שהיא אולי מעדיפה לשכוח.

אשמח לעצה, תודה,

גרי

 

מֵאָה קוּלְפָּה יקר,

בהיסטוריה הקצרה של המדור הזה עלו עד כה רוב היבטי החיים המוסריים, מבורקס חינם ועד חירבון בים, אבל רק כשקראתי את שאלתך הבנתי שדווקא סוגיית ההתנצלות – נושא כה בסיסי ביחסי אנוש ובתיקון עוולות – לא עלתה מעולם. זה מפתיע עוד יותר במציאות שבה בקשת סליחה פומבית נהפכה לריטואל חברתי נפוץ, מג'סטין טרודו ועד ארי שביט. היות שלא פירטת מה התרחש בינך לבין האקסית, אנצל את ההזדמנות כדי לעסוק באופן כללי בהתנצלות בפני אדם שאינו מעוניין לקבל אותה.

השאלה מהי התנצלות אינה שאלה פשוטה כפי שנדמה, בעיקר משום שיש בלבול מסוים בין תירוצים לבין התנצלויות. בהיסטוריה של החשיבה המערבית אפולוגטיקה היתה דווקא כתב הגנה של אדם על עמדתו ועל צדקתו. כזה הוא אחד מהטקסטים הפילוסופיים המוקדמים, ה"אפולוגיה" של אפלטון, שמביא את נאום ההגנה של סוקראטס במשפט שבסופו נגזר עליו עונש מוות. כיום, לעומת זאת, המלה אפולוגטי מתארת אדם שסבור שהוא טעה או לפחות מעמיד פנים שהוא סבור כך. מתוך טשטוש הגבולות הזה קורה לא פעם שבעת התנצלותו האדם משוכנע שהוא אפולוגטי, כשבעצם הוא משמיע אפולוגיה – הסברים לצדקתו ותירוצים למעשיו.

אפלטון. אפולוגטי או משמיע אפולוגיה
CLODAGH KILCOYNE/רויטרס

באופן כללי אפשר להגדיר התנצלות בתור פעולת דיבור שבה הדובר מכיר בפגיעה או בעוול שגרם, פונה ישירות לאדם או לאנשים שבהם פגע, ומבטיח שיתקן את הנזק שגרם ושלא יפעל באופן דומה בעתיד. המטרה העיקרית היא כביכול לסייע לתחושת התיקון של הקורבן באמצעות הכרה בעוול והבטחה לשינוי, אבל בפועל מובלעת בהתנצלות ציפייה מובהקת לרחמים ולסליחה מצד הנמען. בניגוד להיגדים רבים אחרים, זו אינה סתם אמירה שמעבירה מידע אלא גם דרישה לתגובה אקטיבית מסוימת.

וכאן טמון פרדוקס, שעליו הצביע הפילוסוף הגרמני אוליבר האליך. לדבריו, "התנצלויות מבוצעות מתוך תחושת ענווה: אם הפוגע מכיר באשמתו הוא יצדיק את התחושות השליליות של הקורבן כלפיו. למרות זאת, כשהוא מתחנן לסליחה הוא מנסה לשנות את התחושות השליליות של הקורבן כלפיו. לפיכך, בהתנצלותו מנסה הפוגע לקדם מצב עניינים שאם הוא באמת מלא חרטה אין כל סיבה שירצה לקדם". האליך בוחן סיבות אחרות להתנצלות שיכולות להסביר את הפרדוקס הזה, למשל רצונו של הפוגע לאותת לקורבן שאכפת לו ממנו, ניסיון לשיקום תחושת הערך העצמי של הפוגע, או הפרדה בינו ובין המעשה שעשה. אבל אחרי ביטול כמה הסברים אפשריים ליישוב הפרדוקס, האליך מגיע למסקנה שאין דרך ליישבו. לשיטתו, ההתנצלות היחידה שאינה פרדוקסלית היא זאת שהקורבן דורש מהפוגע, ובשאר המקרים עלינו להכיר בסתירה. לכן יש מקרים שבהם המעשה הנכון ומלא החרטה הוא דווקא לא לבקש סליחה, לא לכפות על הקורבן את הדרישה לסלוח.

זוהי גישה נוקשה מהסוג הגרמני ביותר, אבל יש בה גם היגיון שרלוונטי לשאלתך לגבי האקסית. כי מה שהאליך בעצם מזכיר לנו הוא שלהתנצלות יש היבט כוחני מסוים. כמו בפתגם על הפרה והעגל, לפעמים הפוגע זקוק לכך יותר מאשר הקורבן, ולכן הוא עלול לכפות זאת. במקרה כזה, זאת לא באמת בקשת סליחה אלא עוד מעשה כוחני, הוספת חטא על פשע.

חוקר נוסף מתחום האתיקה שהירבה לעסוק בבקשת הסליחה הוא ניק סמית, מחבר הספר "טעיתי: על משמעויותיהן של התנצלויות" (2008). סמית בוחן בספר את מעשה ההתנצלות מזוויות שונות, ובייחוד מפתח את רעיון ההתנצלות הקטגורית, המודל שלו להתנצלות בעלת משמעות. להתנצלות קטגורית לפי סמית יש תנאים רבים (רבים מדי, אם תשאל אותי), ביניהם למשל קבלת אחריות ואשמה, התייחסות לכל עוולה בנפרד בלי לחבר ביניהן ובלי להתנצל באופן כללי ומופשט, זיהוי העקרונות המוסריים שניצבים בבסיס כל עוולה, מחויבות לעקרונות המוסריים הללו, חרטה קטגורית ועוד. אבל הזכרתי אותו בגלל עניין משמעותי שנכלל בין תנאי ההתנצלות הקטגורית, ושלא מצאתי בניתוחים אחרים של בקשת הסליחה: "הכרה בקורבן בתור בת-שיח מוסרית". כוונתו להתייחסות לנפגעת כסוכנת בתוך הדיון הזה (לא רק אובייקט), ו"ויתור על האמונה שאפשר להתעלם מן הכבוד, האנושיות או הערך של הקורבן" כדי להשיג את מטרותיו של הפוגע.

עטיפת הספר של ניק סמית

סמית מתייחס לעוולות שנעשו לקורבן, אלה שהתעלמו מכבודה ומאנושיותה, אבל אפשר לאמץ את דבריו גם לבקשת הסליחה. אם האליך הזכיר לנו את ההיבט הכוחני שקיים בהתנצלות, סמית מזכיר לנו שחשוב לתת מקום לאדם הנפגע בפני עצמו, לא רק כנמען של ההתנצלות. התנצלות משמעותית אינה עיוורת לצרכיו ולרצונותיו של הקורבן, אלא פועלת גם מתוכם ולמענם.

חזרה אליך, מאה קולפה. כאמור, לא נכנסת לפרטים ולכן אין לי מושג מה אופי הפגיעה שפגעת בבת זוגך לשעבר ועד כמה כואבים "הדברים שהיא אולי מעדיפה לשכוח". מה שכן ניכר ממכתבך הוא שכוונותיך אמנם טובות והחרטה שאתה חש כנה, אבל הדמות המרכזית שעומדת לנגד עיניך בבקשת ההתנצלות הנוספת והמאוחרת היא לא האקסית אלא אתה. היא הבהירה שאינה מעוניינת בתקשורת איתך, ובאמתלה של התנצלות וחרטה אתה בעצם רוצה לכפות עליה תקשורת. ההתייחסות שלך כה חד-צדדית, שאתה אפילו לא מחפש דיאלוג אלא רוצה לשפוך עליה מונולוג, מכתב שכתבת. היא אינה "בת-שיח מוסרית" כפי שסמית הגדיר זאת, אלא נמענת דוממת למילותיך החשובות ולפריקה הרגשית שאתה צריך.

איך להתנצל ועוד כמה תובנות

הסכנה העיקרית היא שתכאיב לה בהעלאת הזיכרונות הקשים, אבל יש סיכוי גבוה שגם אתה תצא נפסד מפעולה כזאת. יתכן למשל שלא תקבל ממנה כל תגובה ומצוקתך רק תגבר, או שהיא תענה לך ותגיד דברים מכאיבים שהיית מעדיף לא לשמוע. ובייחוד אם מה שעשית לה היה קשור לחוסר כבוד לגבולות או התנהגות כוחנית ואטומה, פנייה חד-צדדית ואנוכית כזאת לא תהיה מבחינתה התנצלות אלא עוד מאותו הדבר.

בקיצור, בשום פנים ואופן אל תשלח לה את המכתב וגם אל תפרסם אותו ברשתות החברתיות וכל הדברים האלה שאנשים נוטים לעשות. אם אתה לא מסוגל אחרת, היות שחלפו שנתיים ובהנחה שלא עשית לה משהו נוראי ואכזרי במיוחד, לגיטימי לשלוח לה סמס קצר וענייני או לפנות דרך אדם שלישי, לציין שאתה מעוניין לבקש סליחה ולברר אם היא מסכימה לקבל מכתב התנצלות שכתבת. אחרת, פשוט עזוב אותה בשקט והמשך בחייך. תצטרך פשוט לסלוח לעצמך, לטובתה ולטובתך.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#