האם בסופרמרקט מותר להסתיר מהקופאית שטעתה בחשבון לטובתי? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם בסופרמרקט מותר להסתיר מהקופאית שטעתה בחשבון לטובתי?

כשאני בודק את בחשבונית (ואני נוהג להתעמק בה) לעתים הטעויות הן לרעתי ואני מעיר על כך, אך לעתים הן לטובתי ואז מתעורר סימן שאלה מוסרי גדול

תגובות
אולי בסופר לוקחים בחשבון את הטעויות שלהם?
אייל טואג

אני מאותם אנשים טרחנים שנוהגים להתעמק בחשבונית הארוכה שמתקבלת בתום קנייה גדולה בסופרמרקט. אני עובר על הפריטים ובודק את המחירים. לעתים אני מוצא שהבטחה למחיר מבצע, שהיתה על המדף, לא התקיימה בקופה, ולעתים אני גם דורש (ומקבל) החזר.

אך תהיתי מה נכון לעשות במקרה ההפוך, בו אני מגלה ש"הרווחתי". למשל, השבוע גיליתי שחויבתי על תבנית ביצים אחת אף על פי שקניתי שתיים. למען הסר ספק - לא הסתרתי כלום, הכל היה על הסרט הנע והקופאית טעתה. האם עליי להודיע על כך לקופאית? הרי אין דרישה או חובה לבדוק את החשבון. זו טעות שלהם ואולי הם גם לוקחים אותה בחשבון. אני גם אומר לעצמי - הטעויות הולכות לשני הכיוונים, וגם אני לא תמיד דורש החזר על מה שמגיע לי. מה חובתי המוסרית?

תודה,

אליעזר

 

עודף ממאה יקר,

יתכן שהתשובה לשאלתך במדור ייעוץ מוסרי אמורה להיות: עליך להסב את תשומת לבה של הקופאית לטעותה ולשלם על מה שלקחת, אחרת אתה משקר וגונב וזה לא בסדר (ובנסיבות מסוימות אף לא חוקי). אבל זאת לא התשובה שתקבל ממני – כי לדעתי היא קצת שטחית ומאוד לא סבירה.

הזכרתי בעבר את טענתו של חוקר הכלכלה ההתנהגותית דן אריאלי לפיה רוב האנשים מרמים קצת כי זה מועיל להם, אבל לא יותר מדי כי הם רוצים להרגיש שהם טובים. הכלכלה הרציונלית התייחסה רק לשיקולי עלות ותועלת ברמאויות, כלומר הסיכוי להיתפס לעומת הרווח האפשרי, אבל לפי אריאלי ישנם גם כוחות לא רציונליים שמשפיעים על נכונותם של אנשים לרמות. הוא כינה זאת "גורם האלתור" (fudge factor) והתייחס לכך כהיבט פגום בקוד המוסרי האנושי, משהו שצריך להבין איך לרסן ולמגר. מבחינתו יש קשר מובהק בין לקיחת עט מהמשרד ובין ההונאה הפיננסית האדירה שהביאה לקריסתו של תאגיד האנרגיה אנרון.

סופרמרקט בישראל. רווחי רשתות השיווק גבוהים בצורה מופרזת
דן קינן

אריאלי מכניס אפוא למשוואה גורמים לא רציונליים מסוימים, אבל כמו הכלכלנים הרציונליים שנגדם הוא יוצא גם חישוביו עיוורים לגורמים נפשיים משמעותיים כמו חוויות חיים, חוסר צדק, פערים, זעם ותסכול. גם הכלכלנים הרציונליים וגם הכלכלנים ההתנהגותיים מסתכלים על החשיבה האנושית בצורה כמעט מעליבה, במנעד הצר שבין "שיקולי עלות ותועלת" ובין "להרגיש טוב". הם מתעלמים מהחישובים המורכבים ומרובי הגורמים שהמוח מסוגל לבצע במהירות, לעתים אפילו באופן לא מודע.

זה כבר משהו שלומדים מספרות, לא מכלכלה. למשל מהספר "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" מאת דאגלס אדמס: "כדור שעף באוויר נענה לכוח ולכיוון שבהם נזרק. הוא מגיב גם על פעולת כוח המשיכה, על חיכוך האוויר, התובע ממנו אנרגיה כדי להתגבר עליו, על מערבולות האוויר סביב המשטח שלו, על קצב הסחרור שלו וכיוונו של סחרור זה. ובכל זאת, אדם העשוי להתקשות בחישוב מודע של 3*4*5 יצליח לפתור בקלות בעיות בחשבון דיפרנציאלי ולבצע כמות עצומה של חישובים נלווים במהירות מדהימה כזו, עד שיוכל ממש לתפוס כדור שעף באוויר" (תרגום: דפנה ארנולד-עמית). באותו האופן גניבות קטנות ובלתי מכוונות מהסוג שציינת מושפעות משקלול של גורמים מוסרים וחברתיים רבים, ולכן במקרים מסוימים אפשר להפסיק לפחד מהן ולראות בהן לא רק חלק מהטבע האנושי, אלא גם משהו שנובע מתפיסת הצדק שלנו.

אצא מנקודת הנחה שאתה בעל הכנסה ממוצעת ולא עשיר, כי נראה לי שעשירים ממילא מחזיקים עבדים שיתחככו בשבילם בזיעה של אחרים בסופרמרקט. לרשתות השיווק הגדולות יש היסטוריה ארוכה ומטונפת של ניסיונות לעשוק אותך. מבחינתם אתה צרכן, לא חבר, והן ינסו להוציא ממך כמה שיותר. אותו החלק בתוך המוח שלך שמבצע חישובים מסובכים כדי לתפוס כדור באוויר זוכר ומשקלל גם את זה. את כל התחבולות הפסיכולוגיות שהם מפעילים כדי לגרום לך לקנות יותר (טריקים שלימדו אותם כלכלנים התנהגותיים, דרך אגב) - החל בסידור המדפים וכלה בהפצת ריחות מזויפים - כאילו היית עכבר מעבדה.

פרופ' דן אריאלי. רוב האנשים מרמים קצת
תומר אפלבאום

אתה יודע שהמחירים ברשתות השיווק בישראל גבוהים בצורה מופרזת. היתה על זה מחאה חברתית על מילקי או קוטג' שלא השיגה הרבה, אתה עוד זוכר אותה במעומעם. אתה אולי לא יודע את הפרטים המדויקים, אבל אתה יודע שהרשתות הגדולות מרוויחות המון. לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחירי המזון ורווחי הרשתות עולים בשנים האחרונות. אפילו מבצעי החגים נהפכו לתרמית ריקה. ב-2017 המחזור השנתי של שופרסל היה 11.8 מיליארד שקל, של רמי לוי 5.1 מיליארד ושל יינות ביתן 5 מיליארד.

בניגוד לכלכלנים, החלק הזה במוח שלך לא עיוור גם לפערים חברתיים ולעוולות. למשל העובדה שרשתות השיווק הגדולות מרוויחות סכומי עתק תוך כדי שהן עושקות את עובדיהן ומדשנות את בעליהן. רשת מגה קרסה ב-2016 ופיטרה אלפי עובדים, ולפי החוקר יוסי דהאן הסיבה העיקרית לכך היתה הניהול הכלכלי הלקוי, כולל דיבידנדים של מיליארד וחצי שקלים שחולקו בשנים 2011-2006 למרות הפסדי החברה. אולי אתה גם זוכר שלפי הפרסומים רמי לוי העביר לעצמו בשנים האחרונות דיבידנדים בסך כ-400 מיליון שקלים מרווחי הרשת ועלות השכר שלו ב-2017 הגיעה ל-3.6 מיליון שקלים. זה אותו רמי לוי שבשנת 2014 פורסם כי השכר הממוצע של עובדיו הוא הנמוך ביותר מבין הרשתות, שהביע התנגדות להעלאת שכר המינימום, ושבשנה שעברה בית הדין לעבודה קבע שעליו לשלם פיצויים בסך 1.5 מיליון שקל בגלל מאמציו הכוחניים למנוע מעובדים להתאגד.

רמי לוי. העביר לעצמו בשנים האחרונות דיבידנדים בסך כ-400 מיליון שקל
בלומברג

אני לא מנסה לומר שבעת התעמקותך בחשבונית הקנייה אתה זוכר את כל הדברים הללו בפרטי פרטים, אלא שאתה מודע לפחות לחלקם באופן כללי. אני גם לא מנסה לומר שזה לגיטימי לגנוב ממי שמרוויח סכומי עתק או עושק את עובדיו. הטענה שלי היא שכאשר נופלת לידינו באופן מקרי מתנה כמו טעות תמימה של קופאית, אנחנו שוקלים את הגורמים הללו ואחרים בהחלטה המורכבת אם להגיד משהו או לא.

מכל הסיבות שצוינו לעיל, יש הבדל חשוב בין רשתות גדולות וחנויות קטנות. אם קנית ברשת גדולה – אתה פטור. הם מרוויחים מספיק, וטעויות אקראיות כאלה נכללות אצלם בשורת הפְּחָת. שיקול חשוב נוסף הוא אם הקופאית שכחה להעביר פריט, כפי שקרה לך, או שמא טעתה לטובתך בעודף. במקרה הראשון היא לא תינזק, במקרה השני חסר כסף בקופה ומעסיקים רבים מנכים את ההפרש משכר העובדים. הקופאית מרוויחה מעט, וזה לא הגון ולא הוגן לפגוע בהכנסתה הזעומה. לעומת זאת, מבחינתה של רשת השיווק טעויות פה ושם הן אפילו לא מכה קלה בכנף. גורם חשוב אחרון הוא כמובן מחירו של הפריט שעליו לא חויבת, אבל בקנייה ממוצעת בסופר מדובר מן הסתם במחיר זניח.

אם כן, בניגוד לתשובה המתבקשת שהיא "לאו" מוחלט, לדעתי הכל תלוי בנסיבות וישנם מקרים רבים שבהם אין סיבה לדווח על טעות כזאת. בניגוד לטענתו של אריאלי, עיגול פינות מהסוג הזה אינו מוביל להונאות כמו אנרון אלא בדיוק ההיפך – זאת הדרך של אנשים לאזן מציאות שבה תאגידי ענק כמו אנרון מתייחסים לבני אדם ולכדור הארץ כמהמורות בדרך לרווחים. את החישוב המדויק שקובע מתי עליך לדווח על טעות משמחת כזאת תצטרך לבצע בכל מקרה לגופו – כמו אדם שמניף את ידו ותופס כדור שעף באוויר מבלי לשים לב שהרגע פתר משוואה מסובכת כאילו היתה עניין של מה בכך.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#