התארחתי אצל חבר, מי משנינו אמור "להרגיש כמו בבית"? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

התארחתי אצל חבר, מי משנינו אמור "להרגיש כמו בבית"?

חבר מחו"ל שאירח אותי בעת ביקור באנגליה הודיע כי לי שבכוונתו לקיים ארוחת ערב לרגל ידידה בערב שלפני טיסתי חזרה לישראל. עד כאן טוב ויפה. אלא שהארוחה הפכה למסיבה אל תוך הלילה

תגובות
לקום כל שעה להעיר? זו כבר גסות רוח
Shutterstock

בעת טיול באנגליה לפני זמן מה התארחתי אצל מכר, בחור שפגשתי לפני מספר שנים בטיול בהודו, נקרא לו דילן. דיברנו שבוע לפני כן, דילן הציע לי חדר לישון ("איי האב א סְפֶּר רוּם") וחשבתי שניפגש ונפטפט. ביום בואי הודיע דילן שהוא מארח ארוחת ערב לרגל יום הולדת לידידה ואמר שאני מוזמנת ברצון.

זה היה היום האחרון של הטיול, סבלתי כבר מעייפות מצטברת והייתי בטוחה שנאכל, נפטפט ואוכל לפרוש לישון לקראת טיסתי בשעת בוקר מוקדמת. כאן טעיתי. הארוחה נמשכה למסיבה רועשת מאוד לתוך הלילה, ניגנו על פסנתר, שמו מוזיקה חזקה. ניסיתי ללכת לישון סביב חצות והתעוררתי כל שעה בערך כדי להעיר בנימוס על המוזיקה הרועשת.

כשחזרתי לארץ, מצאתי שהדעות של חבריי חלוקות. חלק טענו שכאורחת עלי לכבד את רצון המארח ויהי מה, וחלק טענו שכמארח עליו להציע, מעבר לחדר, גם תנאי שינה נאותים. הייתי שמחה לשמוע את עמדת המחלק בנושא זה בדגש על התמונה הרחבה יותר: מהו הקוד האתי של אירוח והתארחות אצל מכרים בחו"ל?

חן חן,

דורית

 

טניה מבריטניה יקרה,

אבהיר כבר בפתיחה: אני בצד של החברים שסבורים שהיית צריכה לכבד את המארח. לגיטימי לרטון ולשנוא אותו בלב, פחות ראוי לחרב לו את המסיבה ולהעיר מדי שעה על הרעש בביתו שלו, שאליו הוא הכניס אותך ברוחב לב. אבל ביקשת גם הסבר כללי יותר, אז אפרט להלן.

אימרה אמריקאית ידועה גורסת כי אין ארוחות חינם, ובעברית אפשר להוסיף כי גם אין אירוח חינם. רוצה לומר: אם העדפת לא לשלם על לינה במלון ובמקום זאת להתארח אצל מכרים בלי תשלום, יש לכך מחיר. המחיר הזה הוא ההכרח לציית לכללים ולגחמות של בעלי הבית, להתנחמד ולתקשר איתם, ולוותר במידת מה על שלווה ועל שליטה. בהכנסת אורחים ישנה סתירה פנימית. הרי כאשר מישהו מזמין אותך "להרגיש כמו בבית", הדגש הוא על המלה כמו. זה לא הבית שלך, זה הבית שלו. 

מי שעמד על הסתירה הזאת, ובכלל הִרבה לעסוק בסוגייה של הכנסת אורחים, היה הפילוסוף ז'אק דרידה. לטענתו ישנה סתירה "שאין ליישבה בין, מצד אחד, החוק של הכנסת האורחים, החוק הלא מותנה של הכנסת האורחים הלא מוגבלת (לתת למזדמן את כל הבית וכל העצמי של אדם, לתת לו את ייחודו, את ייחודנו, בלי לבקש ממנו לא את שמו, לא תמורה ולא מילוי תנאי כלשהו), ומצד אחר, החוקים הרבים של הכנסת האורחים, אותן זכויות וחובות שתמיד הן תלויות ומותנות" ("על הכנסת אורחים", תרגום: דניאלה יואל).

ז'אק דרידה. הכנסת אורחים בלתי מוגבלת עם חוקים מגבילים
מיקי קרצמן

במלים אחרות, המסורת האתית המערבית תובעת מאתנו הכנסת אורחים בלתי מוגבלת לכל הנזקק לה, אבל קובעת חוקים רבים שמגבילים את הכנסת האורחים הזאת, למשל חוקי ההגירה של המדינה ויחסה לפליטים (הנושא שהביא את דרידה לעסוק בשאלת הכנסת האורחים מלכתחילה). לכן, באירוח תמיד יש ממד של יחסי כוחות, שאותם המחיש דרידה במונח hostipitalité, שילוב של המלים אירוח ועוינות. אם זה נשמע תיאורטי מדי, נסי להיזכר בתחושות שלך כששכבת במיטה בחדר הפנוי של דילן, משתוקקת לתפוס תנומה לקראת הטיסה המוקדמת, בעוד קולות מוזיקה וצהלות בוקעים מהסלון. ואף יותר מכך, נסי לדמיין איך הרגיש דילן, שסיפק לך ברוחב לב מקום לישון בו ונאלץ להתמודד עם פרצופך הזעוף כשיצאת מדי שעה לבקש ממנו ומחבריו להיות בשקט - בביתו שלו. זוהי בדיוק תמצית ה-hostipitalité.

לשיטתו של דרידה הקונפליקט הזה אמנם אינו פתיר אבל הוא לא מהווה בעיה, להיפך, הוא זה שמאפשר לנו לארח ולהתארח. זאת משום שהכנסת אורחים מחייבת שלצד אחד יהיו אמצעים לארח - למשל דירה עם "סְפֶּר רוּם" בלונדון - ושהוא יהיה רשאי לקבוע כללים מסוימים כדי שלא יהפוך ממארח לאורח בביתו שלו. אורח שלא מקבל את כלליו של המארח בעצם דחה את מחוות הכנסת האורחים. רק בעזרת ההגנה המסוימת הזאת יוכל המארח להכניס זרים אל תוך המרחב המוגן והאינטימי שלו, וכך הכנסת אורחים תמשיך להתקיים בעולם.

מתוך ההסבר הזה אולי הבנת כבר למה אני בצד של החברים שאמרו שהיית צריכה לכבד את הכללים של דילן. זה כמובן תלוי נסיבות, לא צריך לקבל כל גחמה של המארחים, אבל במקרה הזה הנסיבות נערמות לצדו של המארח. הוא אדם שכמעט לא מכיר אותך ובכל זאת שמח להציע לך חדר בביתו; מדובר על לילה אחד, ולכן הוא פחות מחויב להיערך לקראתך; הוא מארח מסיבה למען חברה נוספת, עוד מעשה של נדיבות חברית; האירוע נקבע מראש ומעורבים בו אנשים נוספים; והוא עדכן אותך ואף הזמין אותך, אם כי רק באותו יום (היה עדיף להודיע כמה ימים מראש), ולמרות זאת לא החלטת לעבור למלון. יכולת להעיר פעם אחת בנימוס רב, אבל בנסיבות האלה הערות חוזרות ונשנות הן כבר גסות רוח וכפיות טובה. כאמור לעיל מותר לך לכעוס בלב, כל אדם סביר היה מרגיש תסכול וטינה; אבל נימוס הוא בין השאר הקרום העדין שמפריד בין מה שאנחנו מרגישים בלב ובין מה שאנחנו שופכים החוצה.

גם למיסטר בין יש בעיות שינה משלו

אמנם המדור הזה פחות עוסק בכללי נימוסים והליכות, אבל היות שביקשת אציין כמה - רק מהצד של האורחים (לא כי למארחים אין חובות, אלא כדי לא לייגע). מובן שככל שההיכרות רחוקה יותר והאירוח ממושך יותר, כך האורחים מחויבים להיות יותר מנומסים ואסירי תודה. היטרקות ללילה אחד על ספה של חברים מחייבת פחות לשני הצדדים.

אם כן: הביאי איתך מתנה כשאת מגיעה להתארח או השאירי מתנה ופתק כשאת עוזבת; הקפידי על סדר וניקיון באופן מיוחד - סדרי את המיטה שלך, שמרי על תיקים או מדפים מסודרים, שטפי כלים, עזרי במטלות הבית וכן הלאה; הקפידי להשתתף בהוצאות, למשל קניות בסופר, בילויים משותפים או תשלום על דלק אם מסיעים אותך; אם אתם לא חברים קרובים, קומי כשהמארחים קמים ואם את חוזרת מאוחר עשי זאת בשקט כדי לא להפריע להם לישון; הבהירי מראש כמה זמן את מתכוונת להישאר; כבדי את חוקי הבית, גם אם הם מוזרים או מעצבנים בעינייך; ובאופן כללי, היי סבלנית וחביבה והשתדלי לא להפריע לשגרת החיים שלהם ולא להפוך את עצמך למטרד.

אני לא רוצה לצאת פה יותר מדי מרתה סטיוארט, אז אסתפק בטיפים החינניים הללו (פני אליי בפרטי לקבלת מתכון לעוגיות גזר), ורק אסיים באימרה אמריקאית ידועה נוספת: המשותף לדגים ולאורחים הוא ששניהם מתחילים להסריח אחרי כמה ימים.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#