נפרדתי מגבר מניאק, האם מחובתי להזהיר את "הבאה בתור"? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

נפרדתי מגבר מניאק, האם מחובתי להזהיר את "הבאה בתור"?

לבן זוגי לשעבר יש דפוסים קבועים והוא גם מתייחס די חרא לנשים שמתאהבות בו. אחת האקסיות שלו ניסתה להזהיר אותי בזמן אמת, האם אני צריכה להפגין כעת אחווה נשית?

תגובות
רוי ופאם מהסדרה "המשרד"
צילום מסך

נפרדתי מבן זוג שמאוד אהבתי אחרי כמה שנים של מערכת יחסים לא פשוטה (או בקיצור - די מחורבנת). במהלך אותן שנים הבנתי שהוא בן אדם של דפוס קבוע, ושהוא חוזר על תבניות התנהגות ואפילו נוסע לאותם מקומות עם בנות זוגו (ממש כיף לגלות שהבנאדם לקח אותך למקום רומנטי שבו הוא היה עם כל אחת מקודמותייך, עד רמת אותו החדר באותו המלון). מעבר לכך, הוא מתייחס די חרא לנשים שמתאהבות בו.

אחת האקסיות שלו ניסתה להזהיר אותי בזמן אמת, אבל כמובן שלא הקשבתי לה. לא כעסתי עליה, אבל לא יכולתי להאמין שיש קשר בין המניאק שהיא תיארה לי לבין האדם שאני אוהבת (היא צדקה). האם לגיטימי להזהיר את הבאה בתור, כדי לחסוך ממנה סבל וכאב? או שאין טעם באחווה נשית וכל אחת צריכה לאכול חרא לפי התור?

רותם

 

מלקולם אקסית יקרה,

ייתכן שהמדור הזה אינו נוטה לאופטימיות יתרה, אבל הפעם אני רוצה להציע לך הסתכלות אופטימית: ביחס לטבע האדם, ליכולת להשתנות, וגם לאפשרות ואף הזכות של כל אדם ללמוד מטעויות. הטעויות שלנו הן לא רק בלתי נמנעות, אלא אף חיוניות להתפתחותנו כבני אדם. כפי שניסח זאת אוגוסטינוס כבר במאה החמישית, "מה ההבדל, אם טועה אתה? הרי אם אני שוגה, אני קיים. מי שאיננו, ודאי אינו מסוגל לטעות; לפיכך אם אני שוגה, משמע אני קיים" ("עיר האלוהים").

חשוב להדגיש שהדברים להלן מתייחסים למקרה של בן זוג ש"מתייחס די חרא", ולא לאדם מתעלל ומסוכן, אז ודאי שיש חשיבות לאזהרת אחרים מפניו. אבל "די חרא" הוא תחום רחב וגמיש, ולמעשה מרבית האנשים היו "די חרא" בקשר אחד לפחות, בעיני הצד השני לפחות. ובמקרה של בן זוג שהיה לך רע איתו, אפילו אם בעינייך הוא שמוק אמיתי, יש סיבות כבדות משקל להניח לו ולאהבתו החדשה להצליח או להיכשל בעצמם, ללא התערבות מצדך.

ראשית, כי צריך לתת לאנשים הזדמנות להשתנות ולהשתפר. מבחינה עובדתית, למרות הפתגמים הישנים על נמרים וחברבורות או כלבים זקנים ותעלולים חדשים, אנשים דווקא משתנים במרוצת חייהם. בעשורים האחרונים התחדדה ההבנה שהמוח גמיש בהרבה מכפי שנהוג היה לחשוב, ומסוגל להשתנות כדי להתאים את עצמו לנסיבות או בעקבות אימון וטיפול. מחקרים רבים מוכיחים זאת, ביניהם מחקר מקיף שפורסם השנה ועליו חתומים חוקרים רבים ממדינות שונות, שניתחו 14 מחקרים ארוכי טווח בהשתתפות כ-50 אלף בני אדם. החוקרים בדקו את השינויים שהתרחשו במרוצת השנים במה שמכונה בפסיכולוגיה "חמש התכונות הגדולות", שנחשבות לבעלות ההשפעה המשמעותית ביותר על התנהגות האדם: יציבות נפשית, מוחצנות, פתיחות מחשבתית, מצפוניות ונועם הליכות. המטא-אנליזה העלתה כי בכל התכונות היו שינויים לאורך השנים (רובן הפגינו ירידה, ואילו בנועם ההליכות לעתים חלה עלייה).

אם כן, המחקר מוכיח שאנשים משתנים. אבל אנחנו לא פה בשביל מחקרים קונקרטיים אלא בשביל עקרונות אמורפיים(!), וגם מההיבט העקרוני נכון בעיני להאמין ביכולתם של אנשים להשתנות ולתקן. כל עוד לא מדובר באדם מתעלל ומסוכן ממש, ראוי לתת לו את ההזדמנות הזאת בלי להתערב, התערבות שעלולה אפילו למנוע שינוי לטובה. הטבע האנושי והיחסים בין בני אדם מורכבים ותלויי נסיבות, והשאיפה לסמן אדם שהזוגיות איתו לא הסתדרה בתור סוכן נצחי של רוע מבטלת את יופייה הכאוב של המורכבות הזו. אפילו לעבריינים מורשעים מגיעה הזדמנות לתיקון ולשיקום, ודאי לאדם שכשל במערכות יחסים קודמות. במקום אותה "אחווה נשית" שהזכרת, אולי נכון יותר לחשוב על כך בתור "אחווה אנושית".

דיוקן בדיוני של אוגוסטינוס מאת פיליפ דה שאמפן
ויקיפדיה

בהמשך לסוגיית מורכבות הנפש, מערכות יחסים משותפות לשני צדדים ונוצקות מתוך התרכובת החד-פעמית הזאת. אמנם יש אנשים חמודים יותר, ויש אנשים בעלי כישורים רגשיים גבוהים יותר, ובכל זאת המפגש בין כל שני אנשים הוא ייחודי. כן, גם במקרה של אדם שנוטה לחזור על דפוסים עד רמת אותו החדר באותו המלון. מרבית הקשרים כושלים, אלה החיים, ודווקא משום כך אל לנו להתערב בסיכוי העלוב של שני אנשים למצוא אהבה. יכול להיות שאיפשהו במפגש בין חסרונותיהם ויתרונותיהם, דווקא שני אלה יתאימו. רוב הסיכויים שלא, אבל את לא יכולה לצפות את זה מראש.

מעבר לכך, על אף שאת מדברת על הצלתה של אשה אחרת, במקרים כאלה לרוב לא מדובר בפעולה נאצלת ואלטרואיסטית לחלוטין. עד כמה שלא נוח להודות בכך, חלק מהרצון "להזהיר" את הבאות בתור הוא הרצון לנקום במי שפגע בך ולפגוע בסיכוייו לזוגיות חדשה. התערבות כזאת עשויה להעיד על כך שלא המשכת הלאה, ואף להזיק לתהליך ההתרחקות וההחלמה שלך עצמך.

אפילו ברמה הפרקטית אזהרות כאלה הן חסרות תוחלת. גם אם את האחת ממיליון שאין לה דחף לנקום ומניעיה טהורים, בת הזוג החדשה תראה בך כלבה נקמנית שמנסה להרוס את סיכוייה לאושר. הרי בעצמך ציינת שאקסית קודמת ניסתה להזהיר אותך ולא האמנת לה. מעטים המקרים שבהם אזהרה מצד אקסית פגועה תיתפס כעדות אמינה ומשכנעת, בייחוד כאשר היא נוגעת לפגמי אישיות כלליים ולא לסוגיות פליליות של ממש.

ג'ון סטיוארט מיל. החופש לדעה והחלטה הוא חלק מהאושר
ויקיפדיה

מלבד אנשים מתעללים, החריג היחיד שמצדיק הידחפות כזאת הוא כאשר בת הזוג החדשה היא חברה קרובה שלך או אם היא ביקשה במפורש את דעתך. אחרת, הניחי לה ולו לנסות מחדש את מה שהוא ואת נכשלתם בו. לכל אדם יש זכות לעשות את הטעויות שלו, ודווקא מתוך הטעויות האלה אנחנו לומדים ומתפתחים.

כבני אדם אנחנו ערבים זה לשלומו של זה, אבל גם זה לחירותו של זה. בחיבור "על החירות" טען ג'ון סטיוארט מיל שהחופש להחזיק בדעותינו ולהחליט בשביל עצמנו הוא חלק בלתי נפרד מתחושת האושר שלנו. לשיטתו, החופש הזה מאפשר לבני אדם לפתח את יכולותיהם הנפשיות בצורה מלאה במקום רק לחקות אחרים. לכן, עלינו לאפשר לבני האדם להיות "בני חורין לפעול על פי דעותיהם - להגשימן בחייהם, בלא הפרעה, לא גשמית ולא רוחנית, מצד אחיהם לצלם, כל עוד אין הם מסכנים בכך אלא את עצמם בלבד" (תרגום: אהרן אמיר). אם אחותך לצלם סבורה שהשמוק הזה הוא בעצם אדם ראוי, תני לה את החופש להחליט בשביל עצמה ולצמוח מתוך הטעויות שלה. מי יודע, אולי בסוף יתברר שהיא צדקה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#