האם להמשיך לספק לחברה ריטלין שלא במרשם? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם להמשיך לספק לחברה ריטלין שלא במרשם?

לאחר תחנונים והצקות בלתי פוסקות, נתתי לה כמה מהכדורים שברשותי, ומאז היא משגעת אותי שאדאג לה לעוד כמה כדורים. אני מרגישה מנוצלת, אבל אולי אני צדקנית וקמצנית?

תגובות
ריטלין בבית מרקחת?
תומר אפלבאום

אני בת 30. בהיותי סובלת מהפרעת ADD קלה, ברשותי מרשם לריטלין. בגלל שבאופן אישי איני אוהבת שימוש בכדורים, ודי סולדת מריטלין באופן כללי, אני משתמשת בתרופה לעתים רחוקות. בעייתי נוגעת לחברה המבקשת ממני באופן קבוע לספק לה ריטלין, כי הכדור עוזר לה להתרכז בלימודי הדוקטורט האינטנסיביים. העדפתי להימנע מכך, בעיקר כי לא רציתי לקחת על עצמי את האחריות של מתן תרופות חזקות ללא מרשם, וגם כי לא התאים לי להפוך ל"דילרית" של אותה חברה. לאחר תחנונים והצקות בלתי פוסקות מצידה, נעתרתי לבקשתה ונתתי לה כמה כדורים, בתקווה שתעזוב אותי בשקט.

כצפוי, מאז היא משגעת אותי כל הזמן שאדאג לה לעוד כדורים. בתכלס, אין לי שום בעיה להוציא מרשמים ולהביא לה אספקה בלתי נגמרת של ריטלין (כפי שציינתי אני כמעט לא צורכת את הכדור). יחד עם זאת, איני מרגישה נוח עם הדרישה הבלתי פוסקת לדאוג לה לכדורים, מרגישה מנוצלת, ולא מעוניינת לקחת על עצמי את האחריות בסיפוק תרופה כה חזקה למישהי שלא עברה אבחון מתאים. למרות שבתכלס היא ילדה גדולה וזה לא מתפקידי לחנך אותה. ואם לדבר בכנות, עיקר הקושי שלי נוגע לתחושת הניצול ולא לנושא ההשלכות הרפואיות...

הניסיונות להתחמק ממנה לא עוזרים והיא ממשיכה לשגע אותי. אם אומר לה שוב מדוע אני מסתייגת מכל הסיפור, היא תגיד שאני סתם צדקנית ואולי גם קמצנית. מה עושים?

אביבית

קונצרטה לשניים יקרה,

השאלה שלך מתארת בעיה ספציפית ובעיה כללית, ואני רוצה להתייחס לשתיהן. כי רוב האנשים אולי לא היו במצב שבו חברה דרשה מהם לספק לה ריטלין, אבל מעטים האנשים שלא התמודדו עם חברות נצלנית.

בעשור האחרון חל זינוק של עשרות אחוזים בשימוש החוקי בריטלין בישראל. לפי נתונים שמסרו קופות החולים כללית ומכבי ב-2017, הן מנפיקות מדי שנה למעלה מ-900 אלף מרשמים של התרופה למבוטחיהן (לא ברור איך רק החברה שלך לא הצליחה להתארגן). השימוש הרב, לרבות בקרב ילדים ובני נוער, מעורר דיון ציבורי סוער. אין לי ידע רפואי - ובעיקר לא סיבולת נפשית - להיכנס לדיון הזה. אציין רק שאנשים שלא סובלים מהפרעת קשב וריכוז ונוטלים ריטלין כדי להתרכז עלולים לסבול מתופעות לוואי כמו הפרעות שינה ואכילה, שיבוש קצב הלב, חרדה ודיכאון.

עם זאת, לאדם בוגר מותר להחליט שזה שווה ציון 87 בקורס "תקשורת פוליטית בעידן הדיגיטלי" (כעבור כמה שנים הוא יגלה שבעולם התעסוקה לאיש לא אכפת מהציון הזה, ובעצם גם לא מתקשורת פוליטית בעידן הדיגיטלי). משום כך, הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל קבעה בנייר עמדה משנת 2011 כי "טיפול רפואי להעצמה קוגניטיבית" לאדם שאינו סובל מהפרעה אך מעוניין לשפר את יכולותיו הוא אתי, "אם יש בו תועלת למטופל בריא והסיכון הטמון בו שולי". ועל אף שזה לא חוקי ואת אינך רופאה, אני לא רואה בעיה מוסרית בהעברת כמה כדורי ריטלין לחברה במצוקה, גם אם היא לא אובחנה. כולנו אנשים סבירים שחיים בעולם הממשי, שלא לומר בתל אביב, שם זה קורה כל הזמן. אם למישהו בוער לטפל בבעיות אתיות בהקשר הזה, מוטב שיתמקד בקלות שבה ניתנים המרשמים החוקיים, בשימוש בריטלין כדי "לכבות" ילדים בעייתיים במקום לטפל בהם, וברווחים האדירים שגורפות מכך חברות התרופות.

אבל במקרה שלך לא מדובר בכמה כדורים בעת משבר, אלא במישהי שדורשת שתספקי לה כדורים באופן שיטתי, תוך שהיא מפעילה עלייך לחץ כבד, מתעלמת ממצוקתך ומציבה אותך בעמדה מסוכנת מבחינה חוקית. במילים אחרות, הבעיה שלך חורגת מהתחום האפור של ניצול תרופות ונכנסת לתחום האפל של ניצול חברים. חברתך הדוקטורנטית היא אולי דוקטורנטית אבל היא לא ממש חברה, ונראה שהגיע הזמן שתכירי בכך.

"האתיקה הניקומאכית" של אריסטו היא כנראה ההתייחסות הפילוסופית המפורסמת ביותר לרעיון הידידות. לפי אריסטו יש שלושה סוגי ידידות: ידידות שמבוססת על תועלת, שבה שני הצדדים מרוויחים משהו; ידידות לשם הנאה, שבה שני הצדדים נהנים יחד, סוג לטענתו נפוץ בעיקר בקרב צעירים; והידידות המושלמת בעיניו, שבה כל צד נמשך לסגולות הטובות של הצד השני ומעודד אותו לשאוף לטוב.

מובן שזו התייחסות מצומצמת ומוגבלת, וקשה לדחוס לגבולותיה הצרים סוגי חברות עכשוויים. אבל ההיגיון הניצב בבסיסה הוא על-זמני: חברים אמיתיים הם אלה ששואפים להיטיב איתנו ומעריכים את האני הייחודי שלנו. היטיב לסכם זאת מישל דה מונטיין במסה היפה "על הידידות", כשהסביר שאהבתו לחברו הטוב היתה "בשל היותו מי שהוא, בשל היותי מי שאני". האם יש משהו מזה בחברותך עם הדוקטורנטית הג'אנקית? נדמה שלא.

תועלת בהחלט יש ביניכן, אבל היא חד-צדדית. גם הנאה נראה שאין לך - החברות איתה כה מכבידה ששלחת שאלה למדור ייעוץ כדי לשאוב מעט עידוד. היא לא מהססת להפעיל עלייך לחץ כדי לגרום לך לעשות משהו שלא נוח לך איתו, הרגשות והפחדים שלך לא מעניינים אותה, ואת חוששת שאם תעשי מה שנכון בעינייך היא תראה בך צדקנית או קמצנית. בקיצור קונצרטה יקרה, הנה אני שוב בתפקיד ורדה רזיאל-ז'קונט לעניים: תזרקי אותה. כלומר, נסי להתרחק ממנה. היא סתם גורמת לך להרגיש רע עם עצמך, ואת זה כבר עדיף לקבל מבני זוג – שם לפחות יש מייק-אפ סקס מדי פעם.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#