האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים?

קשה לי להבין כיצד עמיתיי הדתיים לעבודה, שהם אנשים חכמים ומשכילים, פועלים לפי היגיון בריא בכל החלטה חוץ מבנושא של אמונה. הצלחתי לשכנע אחד מהם שאין אלוהים ואני לא בטוח שחייו יותר טובים כעת

תגובות
תפילה למען הגשם בכותל המערבי, אשתקד
אמיל סלמן

האם זה מוסרי לנסות לשכנע אדם דתי שאין אלוהים? ואם זה לא מוסרי, אז מה בנוגע לאדם שמאמין שכדור הארץ הוא שטוח והירח הוא הולוגרמה? האם יש הבדל בין שתי האמונות, שהופך את השכנוע באי-קיומה של אחת ללא מוסרי ובמקרה השני לבסדר?

אני אתאיסט. ככזה, קשה לי להבין כיצד עמיתיי הדתיים לעבודה, שהם אנשים חכמים ומשכילים, פועלים לפי היגיון בריא בכל החלטה חוץ מבנושא של אמונה. בנושא האמונה באל הם החליטו לנעול את ההיגיון בארון ולא להשתמש בו. פעמים רבות יוצא לי לדבר איתם על זה, ורציתי לשאול את דעתך: האם יש בניסיון שכנוע כזה משהו לא מוסרי?

אני חייב לציין שהצלחתי לשכנע אחד מהם שאין אלוהים, ואני לא בטוח שחייו יותר טובים כעת. הוא חייב לשחק כאילו הוא מאמין כי הוא בעל משפחה מאמינה והוא לא רוצה להתנתק מהם. הוא הולך לבית כנסת בשבת אבל לא באמת מתפלל... הוא פוחד שילדיו יוחרמו והוא חי בתחושה שחלק גדול מחייו הוחמץ, שהוא הפסיד המון חוויות וכו'.

תודה רבה!

עידו

 

קטן אמונה יקר,

המכתב שלך מתייחס לשאלת קיומו של האל ולאתאיזם מול אמונה, אבל האמת היא שאפשר להחליף את הנושא שעליו שאלת בנושאים רבים אחרים, והתשובה תהיה דומה. זאת משום שעיקר העניין אינו תיאולוגיה, אלא נימוס בסיסי וכבוד לזולת. או כפי שחז"ל קראו לזה: מצוות שבין אדם לחברו. ואלה הן מצוות שחלות גם על אתאיסטים אדוקים, ידידי.

צריך לציין כבר בפתיחה שלפחות מנקודת מבט לוגית ואמפירית, אין דרך לאשש או לשלול לחלוטין את קיומה של ישות אלוהית כלשהי. אפילו אחד מהדוברים הבולטים של האתאיזם, הביולוג ריצ'רד דוקינס, הסתפק בטענה ש"כמעט בטוח שאין אלוהים". דרך אגב, זה אחד מההבדלים בין אמונה באל לאמונה בהיותו של כדור הארץ שטוח - את השנייה ניתן לשלול באמצעות תצפית חושית. ההבדל הזה פחות רלוונטי לענייננו, ובכל זאת כדאי לזכור זאת כדי לגשת לנושא בנימה פחות מזלזלת ומבטלת.

ריצ'רד דוקינס. כמעט בטוח שאין אלוהים
AP

לגיטימי להתווכח כמעט על כל דבר, כולל על אלוהים. עם זאת, נראה שלא התכוונת לוויכוח בין שני צדדים מעוניינים ומעורבים, אלא לקמפיין שכנוע מצד אדם שמזלזל בצד השני ונחוש לערער את תפישת עולמו. אם בני שיחך מעוניינים בדיון, אתה חופשי לחפור להם על אתאיזם עד צאת הנשמה (כנראה נשמתך שלך, כי מעטים האנשים שמשנים את דעתם בוויכוחים מהסוג הזה). קח בחשבון שוויכוח הוא דיאלוג, לא מונולוג, ולכן ברגע שנכנסת לזה גם הם חופשיים להסביר לך שיש אלוהים ולנסות להחזיר אותך בתשובה. על הצד החיובי, אולי זה יעלה את התפוקה במשרד שלכם - כי כל אדם שפוי יעדיף להישאר בקיוביקל ולעבוד במקום להיאלץ להקשיב לוויכוח כזה בהפסקת הצהריים שלו.

נימת דבריך גורמת לי לחשוב שבמקרה שהבאת, מדובר בקהל שבוי ומנומס של קולגה שמנהל קמפיין תקיף נגד תפישת עולמם. ואם זה אכן המצב, אתה חורג מתחום הוויכוח הטרחני והלגיטימי וחוטא בחוסר נימוס ובחוסר סובלנות. מההיבט הזה אין הבדל בין אדם שמאמין שכדור הארץ שטוח לבין אדם שמאמין שיש (או אין) אלוהים: כל עוד אמונתו לא מזיקה לאחרים, אין סיבה לכפות עליו בכוח את דעותיך.

אמונה מזיקה לזולת היא למשל התנגדות לחיסונים, שמסכנת את ילדיו של המתנגד ואנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת. לשם דוגמה, אם מתוך אמונתו באלוהים אדם סבור שאין צורך לחסן את ילדיו, ראוי בהחלט להיאבק בעמדתו המסוכנת - אבל הסכנה במקרה כזה אינה האמונה באל אלא הפקפוק בחיסון. אם אדם אינו גורם נזק לאחרים זכותו לחיות את חייו לפי השקפתו, מופרכת ככל שתהיה בעיניך. זה נכון לשני הכיוונים, והייתי עונה באותו באופן לאדם דתי שמזלזל בחילונים, משוכנע שהם עיוורים לאמת ונחוש לשכנע אותם שיש אלוהים.

אז.. האם העולם שטוח? כנראה שלא

בהקשר הזה כדאי לציין את האסכולה הפילוסופית המכונה פרגמטיזם, שלפיה ידע הוא תלוי הקשר, נסיבות ואינטרסים, ולכן במקום לחפש אמת מטאפיזית אובייקטיבית כלשהי מוטב לבחון תפישה מסוימת לפי התועלת שהיא מביאה. זה נשמע מבהיל במציאות הפייק ניוז העכשווית, אבל הכוונה אינה לערעור על קיומן של עובדות פשוטות ולטשטוש הגבולות בין אמת לשקר, אלא לגישה פתוחה ופלורליסטית יותר לחקירה הפילוסופית ולרדיפת האושר.

אחד ממייסדי הפרגמטיזם היה הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס. מתוך הגישה הזאת היו לו דברים מרתקים לומר על התועלת הפסיכולוגית שבאמונה (לא לעומת חוסר אמונה, אלא לאדם המאמין עצמו). בספר "החוויה הדתית לסוגיה" (1902) הוא הזכיר שאושר דתי הוא פשוט אושר ככל אושר, ושרגשות דתיים הם חלק מהחוויה האנושית ויכולים להיטיב עם אנשים מאמינים.

ג'יימס ניגש לנושא מכיוונים שונים ומפתיעים, כמו חוויות הסמים שחווה (בייחוד גז צחוק), שלימדו אותו שמבחינת אדם מאמין החוויה הדתית אמיתית ומוחשית לחלוטין, או טיפולים רוחניים שעזרו לו להתמודד עם בעיותיו הפיזיות והנפשיות ולימדו אותו על כוחה המרפא של האמונה. הוא אינו מזלזל בכל גישה אחרת, אלא מצביע על כוחה ועל חשיבותה של החוויה הדתית במסגרת חיי האדם, ומכאן יכולתה להיות כוח חיובי במנותק מהשאלה אם יש או אין אלוהים. לפיכך, טען ג'יימס, לאדם יש זכות לבחור להאמין והבחירה הזאת בהחלט רציונלית ומועילה מבחינתו.

ויליאם ג'יימס. אושר דתי הוא אושר לכל דבר
ויקיפדיה

לאור כל האמור לעיל, אין בעיה מוסרית בוויכוח עם אנשים מאמינים שמעוניינים לדון איתך בשאלת קיומו של האל (אבל ריבונו של עולם, למה זה טוב?!). ואם במהלך ויכוח שאליו נכנסו מרצונם הם משתכנעים שאין אלוהים, זה לגמרי באחריותם וחלק מזכות הבחירה החופשית שלהם. אף אחד לא אמר שבחירה חופשית מובילה בהכרח לאושר. לעומת זאת, לא לגיטימי לכפות את גישתך האתאיסטית על הקולגות הדתיים שלך ולחפור להם אם אינם מעוניינים בכך. מילא האומללות הפוטנציאלית שתגזור על מי שתצליח לשכנע שאין אלוהים, הבעיה האמיתית היא האומללות שתגרום לכל מי שלא ישתכנע ויצטרך לסבול בשקט את הטרדותיך. במובן הזה אין הבדל בין מיסיונרים דתיים למיסיונרים אתאיסטים.

אתן לוויליאם ג'יימס את זכות המילה האחרונה לגבי הזלזול ה"רציונלי" במאמינים: "איש מאתנו אינו צריך לפסול את הזולת, או להטיח בו עלבונות. אדרבה – עלינו לכבד בעדינות ובעומק זה את חירותו המחשבתית של זה: רק אז נוליד את הרפובליקה האינטלקטואלית; רק אז נחזיק ברוח הסובלנות הפנימית שבלעדיה כל סובלנותנו כלפי חוץ היא חסרת נשמה, ושעליה עומדת תהילתו של האמפיריציזם; רק אז נחיה וניתן לחיות, בעניינים עיוניים ומעשיים כאחד" ("הרצון להאמין", תרגום: יניב פרקש).

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#