שיחות הטלפון עם ההורים מלחיצות אותי - מותר לסנן?

מצבי הרוח שלי מושפעים מאוד משיחות הטלפון עם ההורים, ואלה הופכות משנה לשנה למתישות יותר ומעוררות בי חרדות. אני עונה פחות כדי לשמור על שפיות ומתמלא רגשות אשם

מאזני משקל
יוענה גונן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך סיינפלד. בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספים
מתוך סיינפלד. בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספיםקרדיט: צילום מסך
מאזני משקל
יוענה גונן

אני בחור בן 28, מסיים את הלימודים ומתחיל לעבוד במקצוע אותו למדתי. מזה כמעט עשור שאינני גר עם ההורים, ואני בקשר טוב איתם ומגיע לראותם אחת לשלושה שבועות. אמי ואני מדברים כמעט מדי יום. עם זאת, משנה לשנה השיחות איתה מעוררות בי תסכול וחרדות. לאחרונה היא מעירה לי כי אני לא עונה לה במתכוון, ואני מרגיש על כך רגשות אשם, אם כי רוב השיחות איתה מתסכלות, לחוצות ומתישות.

בעבר היינו מדברים כל יום, אך בשנתיים האחרונות עולות בעיות בריאות רבות אצל ההורים וקרובי משפחה נוספים, והגעתי למצב שאני נלחץ משיחת טלפון או שיזעיקו אותי להגיע. אני מאוד מעורב פיזית ונפשית ועוזר, אבל מצבי הרוח שלי מושפעים מאוד משיחות הטלפון מההורים. כך נוצר מצב ששיחות טלפון מהמשפחה ובעיקר מאמא שלי (אבא קלאסי שלא מתקשר) יכולות להרוס לי את היום בגלל הכאב על קרובי משפחה שסובלים. אז אני עונה פחות, כדי לשמור על שפיות, ומתמלא רגשות אשם. מה עליי לעשות?

אחד כמו כולם

בן מסנן יקר,

התרגשתי לקרוא מכתב מבחור בן 28 שמדבר עם אמא שלו כמעט מדי יום ולוקח ללב את מצוקותיה במידה כזו שהן מטלטלות את מצב רוחו. אולי זו עדות להזדקנותי שלי - כך ודאי הרגיש ס. יזהר כשראה צעיר מדור האספרסו עוזר לקשישה לחצות את הכביש. אבל זו לא רק שאלה של גיל אלא גם של מגדר, כפי שנרמז מהערת האגב על אביך הלא מתקשר. כשם שעיקר הטיפול בילדים נופל על נשים, כלומר האמהות, כך גם הטיפול הפיזי והרגשי בהורים מזדקנים מוטל באופן לא פרופורציונלי על נשים, כלומר הבנות ואף בנות הזוג של הבנים. והנה בניגוד לאביך אתה מפגין דפוסים מפותחים יותר של תקשורת ודאגה, וזה ראוי להערכה. קבל עוגייה מהמדור והבה ניגש לעניין עצמו.

מרגע לידתנו ועד יום מותנו אנחנו מתהלכים בשבריריות בעולם הזה, קורבנות של רעב ומחלות, כאב ושעבוד, בדידות ועלבון. לפיכך, חלק מהותי מהאנושיות שלנו, שמשלים ומאזן את פגיעותנו, הוא האחריות שלנו זה כלפי זה. ויכוחים עזים ניטשו בין הוגים שונים בשאלה אם הסיבה לכך היא שאיפה מולדת לטוב, סיפוק אגואיסטי, הפנמת חוקים וחוזים חברתיים או הבנה רציונלית שבתמונה הגדולה עזרה לזולת מועילה לנו. אחת היא מה מקורה, קשה להתווכח עם העובדה שמרבית האנשים מונעים על ידי תחושה של מחויבות לזולת (לא כולל מתנגדי חיסונים, רוכבי אופניים חשמליים על מדרכות, פותחי קופסאות טונה במרחב המשרדי וגדי טאוב).

החובות שלנו כלפי אחרים נחלקות לשני סוגים עיקריים: כלליות ומיוחדות. החובות הכלליות הן אלה שנוגעות לכל אדם באשר הוא אדם – יישות אוטונומית בעלת ערך שראויה להגנה ולכבוד. החובות המיוחדות הן אלה שנוגעות לקבוצה מסוימת של פרטים, למשל החובות של ילדים כלפי הוריהם. נדמה מובן מאליו שלילד יש מחויבות להוריו, אבל זו דווקא אחת מהחובות שקשה במיוחד להצדיק באופן עקרוני. ראשית, משום שזהו קשר שרק צד אחד בחר בו והצד השני נכנס אליו בעל כורחו ובחוסר אונים. שנית, משום שכל מה שההורים עשו למען הילד הם עשו מתוך חובתם כלפיו כקטין חסר ישע, מעמד פגיע שהם עצמם הציבו אותו בו.

ההסברים הפילוסופיים לחובות של ילדים בוגרים כלפי הוריהם מתחלקים לשני סוגים עיקריים: אלה שמתייחסים לכך כהחזר או תמורה הכרחיים (אמא טיפלה בך כשנזקקת לכך, ועתה כשהיא נזקקת לטיפול עליך להחזיר לה טובה), ואלה שמתייחסים לכך כחובה שנובעת מהאינטימיות ומהאהבה שנבנו בין הצדדים במרוצת השנים. אחת הגישות שצמחה מתוך האגף השני היא תפישת הטובין המיוחדים (special goods), שפיתח הפילוסוף סיימון קלר בעשור הקודם.

"נדמה מובן מאליו שלילד יש מחויבות להוריו, אבל זו דווקא אחת מהחובות שקשה במיוחד להצדיק באופן עקרוני"
"נדמה מובן מאליו שלילד יש מחויבות להוריו, אבל זו דווקא אחת מהחובות שקשה במיוחד להצדיק באופן עקרוני"צילום: Getty Images / iStockphoto

לפי קלר, הקשר בין הורים לילדים ייחודי ומועברים בו טובין שרק שני הצדדים המסוימים יכולים לספק זה לזה. הדוגמה העיקרית שקלר נותן, כאילו קרא את שאלתך, היא "הטוב מכך שילדך, שגידלת ואהבת ודאגת לו, עושה מאמץ להיות בקשר איתך". כל אדם שיתעניין בשלום ההורה ויהיה איתו בקשר ישמח אותו, אבל כאשר הילד עושה זאת זה גורם טוב ייחודי להורה ובעצם גם לילד. לגישה זו יש כמה מגבלות, אבל היא רלוונטית במיוחד במציאות שבה אנשים בגיל מתקדם סובלים במיוחד מבדידות, שיוצרת דיכאון, חרדה ואפילו בעיות בריאותיות. בדידות היא תחושה סובייקטיבית ואפשר להיות בין אנשים ועדיין לחוש אותה, אבל אין ספק שיש חשיבות לאופי ולתדירות הקשר עם בני משפחה וחברים וליכולת לקבל מענה כשעולה צורך לדבר.

אני לא רוצה להעצים את רגשות האשמה שאתה חש ממילא, אבל יש להם בסיס הגיוני: בתור הבן של אמך אתה מצוי בעמדה ייחודית להיטיב איתה, ושיחות הן אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת. גם אם הן מעיקות. בהפרזה דרמטית (ואיזה הורה לא אוהב לתבל את הגילט טריפ בקמצוץ דרמה), ניתן לדמות זאת לאדם שהולך לצד אגם מבודד ורואה אשה טובעת. אמנם חורף וקר והוא עלול להצטנן, אבל מתוקף עמדתו הייחודית הוא מחויב לקפוץ לאגם ולנסות להציל אותה.

מובן שאדם אינו מחויב לסכן את חייו כדי להציל אדם אחר, ומי שאינו יודע לשחות לא צריך לקפוץ לאגם ולהביא לטביעתם של שניים. גם לשיטתו של קלר, חובת הילד לספק טובין מיוחדים להוריו אינה חלה כאשר היא מפריעה באופן ניכר ליכולתו של הילד לחיות חיים טובים ועצמאיים. אבל נראה שהמצוקה שאמא שלך מבטאת – בין אם היא צריכה לשתף בבעיותיה ובדאגותיה ובין אם הבעיות הן רק תירוץ לשיחה – גוברת על המצוקה שהשיחות הללו מעוררות בך. אין בכוונתי לזלזל בחרדה ובמתח שאתה חווה. עם התארכות תוחלת החיים, עולה המודעות למחיר הנפשי והפיזי הגבוה שגובה הטיפול בהורים מזדקנים. ועדיין, במקרה שלך מדובר בשיחות טלפון ולא בסיעוד של ממש, ואין בעיני הצדקה להתנער מהן בנסיבות שתיארת.

כמו תמיד, הכל עניין של איזון. מותר לך לסנן את אמא שלך פה ושם, רק היזהר לא לגלוש במדרון החלקלק של התחמקות והצטדקות. בייחוד אם היא שמה לב שאתה מתעלם ממנה ונפגעת, כפי שציינת. במקום לברוח מהמחויבות, מה שממילא יגרום לך מתח רב, נסה לפתור את מצוקתך בדרכים אחרות. אפשר למשל לצמצם את המתח עצמו באמצעות מדיטציה או התעמלות, או לפרק את החרדות ולנתח את הקשר בטיפול פסיכולוגי. ניכר שאתה מודע לרגשות שלך, ולכן יש סיכוי גבוה שטיפול כזה יועיל לך.

האתיקה של סיום שיחת טלפון

אם השיחות ממש שוברות אותך, מומלץ גם לדבר על זה בכנות עם אמא שלך. הסבר לה שהשיחות איתה חשובות לך, אבל שקשה לך לדבר כל הזמן על בעיות רפואיות וזה מעורר בך חרדה. אמא שגידלה בן כה רגיש וחביב היא כנראה אשה שיודעת להקשיב, והיא תעשה הכל כדי לחסוך ממך צער. המשפט האחרון נועד כמובן לעורר בך אשמה, אין לי מושג אם אותך זה שכנע אבל עליי זה לגמרי עבד. הלכתי להתקשר לאמא שלי, ביי.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו

מאזני משקל

יוענה גונן | |מחלק מוסר

אנו חיים בעיצומו של עידן מבלבל ומתעתע, תועים בין כללי הנימוס של העולם הישן, שהולכים ומאבדים רלוונטיות, ובין כלליו של העולם החדש, שטרם התגבשו בצורה ברורה. תקופות כאלה הן שעה אפלה לאנושות אך שעתם היפה של מדורי ייעוץ, ומדור "מחלק מוסר" ישמח לספק לכם את הצורך.

אם אינך בטוח איך נכון לנהוג במצב מסוים בלי לצאת תחת, אם את צריכה עצה טובה מחברה אבל כבר הרחקת את כל אלה השפויות שהיו לך, אם יש לך שאלה מביכה מהסוג שאפשר לשאול רק באנונימיות, שלחו מייל לכתובת:

mechlak.musar@gmail.com

התשובות של "מחלק מוסר" אדיבות וכנות אך אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי, נו מה.

כתבות מומלצות

מליאת הכנסת

ביטול העמלה ברכישת כרטיסי קולנוע מתעכב - ועוד הצעות חוק שנדחו היום בכנסת

ג'וליה רוברסט וריצ'רד גיר בסרט "אשה יפה"

ג'וליה רוברטס: הסרט "אשה יפה" לא היה מופק כיום בהוליווד

איילת שקד בסרטון.

"שחור זה יפה" זה כל כך סיקסטיז. עכשיו, מתברר, פאשיזם זה סקסי

חתול עצל. את קורות החיים אפשר להגיש החל מ-2025

המשרה: בטלה מוחלטת לשארית חייך. המשכורת: 2,200 דולר לחודש

משה פייגלין, ב-2008

"תם השלב הציוני, הדלק אזל ממנו" | משה פייגלין, גרסת 1995

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ